פתיחת התפריט הראשי

פיגוע מקרר התופת בכיכר ציון התרחש ביום שישי, 4 ביולי 1975, כ"ה בתמוז ה'תשל"ה, בכיכר ציון בירושלים, ובו נמנו 15 הרוגים וכ-60 פצועים. ארגון הפת"ח נטל אחריות לפיגוע. יוזם הפיגוע היה אחמד ג'בארה, המכונה "אבו סוכר".

מקרר התופת בכיכר ציון
חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני
כיכר ציון בשנת 1950.
כיכר ציון בשנת 1950
תאריך 4 ביולי 1975 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום כיכר ציון בירושלים
קואורדינטות 31°46′55″N 35°13′10″E / 31.78185°N 35.21958333°E / 31.78185; 35.21958333
סוג פיגוע מטען חבלה עריכת הנתון בוויקינתונים
הרוגים 15 עריכת הנתון בוויקינתונים
פצועים 60 עריכת הנתון בוויקינתונים
מבצע פת"ח עריכת הנתון בוויקינתונים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
מקרר התופת בכיכר ציון
מקרר התופת בכיכר ציון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

הפיגועעריכה

ביום שישי, 4 ביולי 1975, בסביבות השעה 9:30, הובא לכיכר ציון מקרר על ידי מחבל פלסטיני. המקרר עורר את חשדם של מספר אזרחים, אך כשפתחו את דלתו הוא נמצא ריק, משום שהמטען, שהורכב משתי פצצות מרגמה, הוסתר בדפנות המקרר[1]. אזרחית שהתקשרה למוקד המשטרה 100 התקשתה להשיגה. המקרר התפוצץ סמוך לשעה 10:00 קודם שהגיעה המשטרה, וגרם ל-13 הרוגים וכ-70 פצועים[2]. לאחר ארבעה ימים נותרו בבתי החולים 21 פצועים[3]. לאחר מות שניים מהפצועים עלה מניין ההרוגים ל-15. היה זה אחד הפיגועים הגדולים בהיקפם עד אז[4].

החקירהעריכה

המשטרה מינתה צוות חקירה מיוחד והפיצה קלסתרונים של מבצעי הפיגוע. גשרי הירדן נסגרו כדי למנוע את בריחת המבצעים[5]. על פי העדויות, המקרר הובא למקום בטנדר פולקסוואגן כחול שחנה במגרש הרוסים. ברכב היו נהג שנותר ברכב במהלך פריקת המקרר וסבל שהוביל את המקרר בעגלת הובלה אל מקום הפיצוץ. העדים לא הצליחו למסור את מספר הרכב, גם לא בתהליך היפנוזה, למעט האות "ש" שציינה שהרכב הוא מאזור שכם. ניסיון לבדוק את כל הרכבים העונים לתיאור[6], לא העלה ממצאים. גם הקלסתרונים לא הביאו להתפתחות בחקירה.

במרץ 1976 שוטר גילה במזרח ירושלים מכונית נפץ. בעקבות זאת נעצרה חוליית מחבלים, שאחד מאנשיה סיפר שבהיותו ברבת עמון, נאמר לו שגיבור פיגוע המקרר הוא מתורמוס עיא, אולם ניסיון לאתר את המפגע לא צלח. ביוני 1976 נעצרה חוליה נוספת של הפת"ח מטול כרם, ואנשיה הצביעו על אחמד ג'בארה כיוזם הפיגוע. בספטמבר 1976, עם כניסתו לישראל, נעצר ג'בארה ולאחר חקירה בשב"כ הודה שתכנן את הפיגוע יחד עם באסם טבילה משכם. הפיגוע בוצע על ידי טבילה, שהיה הסבל, וערבי נוסף ששימש כנהג, בעוד ג'בארה עזב את ישראל בבוקר הפיגוע, לפני הפיצוץ[7].

בפברואר 1977 פורסם דבר מעצרם של חברי החוליה שביצעו את הפיגוע בעיתונות[8]. ביוני 1977 נדון ג'בארה למאסר עולם ועוד 30 שנות מאסר[9].

המפגעיםעריכה

ג'בארה שחי שנים רבות בדרום אמריקה ובשיקגו, נתפס לאחר כשנה ונגזר עליו מאסר עולם ועוד 30 שנה במצטבר. הוא שוחרר מהכלא ביוני 2003, לאחר ריצוי 27 שנים, כמחווה של הדרג המדיני לרשות הפלסטינית, לקראת פסגת עקבה[10]. הוא מת ברמאללה מהתקף לב ב-17 ביולי 2013, בגיל 78[11]. "גיבור מבצע המקרר", כפי שכונה, זכה ללוויה צבאית ולדברי הוקרה מיושב ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, שיוצג על ידי המזכיר הכללי של משרדו, ועל ידי גורמים בכירים אחרים של תנועת פת"ח והרשות הפלסטינית[12].

טבילה המשיך לנסות להוציא פיגועים אל הפועל, אך הוא נמלט מישראל כיומיים לפני שהחוקרים עלו עליו, לאחר שהעריך שג'בארה נעצר. הוא היה מאמן חבלה של הפת"ח בדמשק במשך מספר שנים ולאחר מכן עבר לירדן והיה בכיר בפת"ח שם. לאחר הסכמי אוסלו ביקשה הרשות הפלסטינית להתיר לטבילה לשוב ליהודה ושומרון, אך ישראל סירבה[7].

השפעות הפיגועעריכה

בעקבות הפיגוע התרחשו מהומות בשוק מחנה יהודה, ובשכונת מוסררה על התפר בין מערב ומזרח ירושלים[13], שבהן ניסו יהודים לפגוע בערבים. רדיו אש"ף שידר שיר הלל למפגעים והסביר את יעילות מעשי הרצח ההמוניים להשגת המטרה[14].

לזכרם של הרוגי הפיגוע נקרא בית כנסת בשכונת נווה יעקב בירושלים, בשם "בית ציון ואוהל איתן". מדי שנה, בכ"ה בתמוז, נערכת אזכרה בבית הכנסת לחללי הפיגוע עם משפחות הנרצחים.

הנפגעיםעריכה

הרוגים[15]:

  • דוד כהן, בן 46 מירושלים
  • יורם זיזובי, בן 41 מירושלים
  • יוסף (ז'וז'ו) אמר, בן 40 מירושלים[16]
  • מאיר ורוזה צימרמן ובתם אהובה מאילת
  • רבקה ומיכאל בן-יצחק מירושלים. הותירו שני ילדים קטנים ללא קרובים. בשנת 1978 החל מוזיאון ישראל להעניק את "פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק" על שמם.
  • דאוד חורי, בן 50 מנצרת
  • נדיה חאמד, בת 25 ממזרח ירושלים
  • פאטמה חאמד, בת 35 ממזרח ירושלים
  • עריב מחמד אבו חדיג'ה ממזרח ירושלים
  • שבתי תקוושווילי, בן 10

שניים מהפצועים קשה נפטרו בהמשך:

חנן אביטל, שהיה חייל משוחרר טרי באותו הזמן, היה אחד מ-60 הפצועים בפיגוע. בעקבות פציעתו הוא שכב למעלה משנה בבתי חולים וזכה למספר ביקורים של רבי שלמה קרליבך שעימו הוא היה מיודד. לאחר החלמתו אביטל החליט לערוך פסטיבל זמר חסידי לילדים בבנייני האומה ולאחר מכן הקים את מקהלת פרחי ירושלים[19].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אזהרה מפני אשליה מסוכנת, דבר, 8 ביולי 1975
  2. ^ אילן גור, המקרר שהתרומם באויר, דבר, 6 ביולי 1975
  3. ^ נמשך האיפול על חקירת הפיצוץ, דבר, 9 ביולי 1975
  4. ^ יעל גרינפטר, היום לפני 36 שנה: מקרר תופת התפוצץ בכיכר ציון בירושלים, באתר הארץ, 4/7/2011
  5. ^ המשטרה הפיצה קלסתרוני האנשים שהביאו מקרר־התופת לככר־ציון, דבר, 6 ביולי 1975
  6. ^ 6.0 6.1 נמשכים המעצרים, דבר, 8 ביולי 1975; המשך
  7. ^ 7.0 7.1 כך פוענח פיגוע "מקרר התופת" בירושלים, באתר השב"כ
  8. ^ נעצרו אנשי חוליית הטירור שהניחה מקרר־התופת בי־ם, דבר, 7 בפברואר 1977
  9. ^ מאסר־עולם למחבל "מקרר־התופת" בככר ציון, דבר, 28 ביוני 1977
  10. ^ מבצע פיגוע מקרר התופת בירושלים שוחרר מהכלא, באתר גלובס, 3 ביוני 2003
  11. ^ אליאור לוי, מת אבו סוכר, יוזם פיגוע המקרר בשנות השבעים, באתר ynet, 17 ביולי 2013
  12. ^ Palestinian Media Watch
  13. ^ דני רובינשטיין, חומת העוינות בירושלים, דבר, 11 ביולי 1975
  14. ^ אהוד יערי, המחבלים מסבירים מעלותיה של "שיטת הטבח ההמוני", דבר, 6 ביולי 1975
  15. ^ שמות הנפגעים בפיצוץ בכיכר ציון, דבר, 6 ביולי 1975
  16. ^ יוסף ז'וז'ו אמר זל, laad.btl.gov.il (בעברית)
  17. ^ מעצרים בשכם לאחר תפיסת כלי נשק, דבר, 10 ביולי 1975; המשך
  18. ^ היום לוויית יצחק בזם, דבר, 27 ביולי 1975
  19. ^ דודו כהן, ‏פרחים בצמרת - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 9 בפברואר 2012