מרגרט פורסטר

סופרת בריטית
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מרגרט פורסטר (באנגלית: Margaret Forster;25 במאי 1938 - 8 בפברואר 2016) הייתה סופרת בריטית, היסטוריונית ומבקרת ספרות. היא התפרסמה בגיל צעיר בזכות רומן שכתבה בשנת 1965, בשם ג'ורג'י גירל (נערה בשם ג'ורג'י) שהפך לסרט מצליח בשם זהה והיווה את ההשראה ללהיט באותו שם של להקת הסיקרס (המשחרים). רומן נוסף שלה, שיצא לאור בשנת 2003 בשם יומנה של אישה רגילה, שכתבה בסגנון יומן, זכה גם הוא להצלחה רבה. הביוגרפיות שלה על דפנה דה מוריאה ואליזבת בארט בראונינג, היו לרבי מכר. כתבה גם ממוארים: "חיים נסתרים" ו"חיים יקרים" .

מרגרט פורסטר
אין תמונה חופשית
לידה 25 במאי 1938
קרליסל, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בפברואר 2016 (בגיל 77)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאית, מחברת רומנים, תסריטאית, סופרת, מבקרת ספרותית, ביוגרפית, היסטוריונית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Hunter Davies, Hunter Davies עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Caitlin Davies עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סאמרוויל קולג', אוקספורד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה English
סוגה Fiction
יצירות בולטות Diary of an Ordinary Woman עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית החברה המלכותית לספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייה והשכלתהעריכה

פורסטר נולדה בשכונה של דיור ציבורי בקרלייל (אנגליה), שבצפון מערב בריטניה, והגיעה מרקע חברתי של מעמד הפועלים. אביה, ארתור פורסטר, היה מכונאי שעבד במפעל, ואמה, ליליאן (שם נעוריה: הינד), הייתה עקרת בית שעבדה כפקידה לפני נישואיה.[1][2][3]

פורסטר למדה בתיכון לבנות בקרלייל (1949–1956), שהיה בית ספר לתלמידות מצטיינות.[2][4] היא זכתה במלגה ללמוד היסטוריה בקולג׳ לנשים סומרוויל שבאוקספורד וסיימה את לימודיה בשנת 1960.[3]

המשרה הראשונה שלה הייתה כמורה לאנגלית בבית הספר לבנות ב איזלינגטון שבצפון לונדון, שם היא לימדה שנתיים (1961–1963). במהלך תקופה זו החלה לכתוב, אך הטיוטה לרומן הראשון שלה נדחתה.[2]

יצירתהעריכה

רומניםעריכה

שמו של הרומן הראשון של פורסטר, שפורסם בשנת 1964, Dames' Delight, (תענוג הגברות) (על שם מקום המרחץ על גדות הנהר צ׳רוול באוקספורד שבו נשים יכלו לטבול בעירום), היה מבוסס באופן כללי על חוויותיה באוקספורד. הרומן השני שלה, "נערה בשם ג'ורג'י, פורסם בשנה שלאחר מכן, והיה לרב מכר. הספר מתאר את האפשרויות שנפתחות בפני אישה צעירה ממעמד הפועלים בלונדון במהלך שנות השישים. הספר הפך לסרט מצליח בשנת 1966 בכיכובם של לין רדגרייב כג'ורג'י, שרלוט רמפלינג, אלן בייטס וג'יימס מייסון .[1][2][5] פורסטר גם כתבה יחד עם פיטר ניקולס את התסריט.[6] שיר הכותרת של הסרט היה ללהיט בביצוע המחפשים, ובהמשך גם דורג בין חמישים השירים הגדולים מבין "500 שירי הפופ הגדולים בכל הזמנים" של מגזין " רולינג סטון ". הספר עובד גם למחזמר בברודוויי, בשנת 1970, והוצג תקופה קצרה מעל במת התיאטרון.

במהלך שנות השישים והשבעים, עת גידלה שלושה ילדים, המשיכה פורסטר לכתוב ולפרסם. מאוחר יותר ביקרה היא עצמה את הרומנים המוקדמים שלה, בהם ראתה ספרים סנטימנטליים מדי.[2] רק ברומן שפרסמה בשנת 1974, "The Seduction of Mrs Pendlebury" (הפיתוי של גברת פנדלברי) היא החלה למצוא את קולה האמיתי. הרומנים המוקדמים שלה הם קלילים והומוריסטיים, והם מונעים קדימה על ידי עלילה חזקה.[3] יוצא מן הכלל הוא The Travels of Maudie Tipstaff (מסעותיה של מודי טיפסטף, 1967), המתמקד בהבדלים בין-דוריים של ערכים שקיימים במשפחה מן העיר גלאזגו שבסקוטלנד.

הנושא של מערכות יחסים במשפחה הפך לבולט ביצירותיה המאוחרות יותר. "Mother, Can You Hear Me (אמא, את יכולה לשמוע אותי? 1979) ו- "Papers Private" (מסמכים אישיים) (1986) הם ספרים בעלי גוון אפל יותר. פורסטר התמודדה עם נושאים כמו אמהות חד הוריות ועבריינים צעירים.[3] ברומן ״האם לא מספיק לגברים?״ (1989) בספר אחר היא בוחנת את הטיפול בקשישים ובמחלת האלצהיימר. הספר נכתב עקב ההתדרדרות והמוות, מאוחר יותר, של חמותה מהמחלה.[7] בשנת 1991, היא ובעלה האנטר דייוויס השתתפו בפרק בסדרת הטלוויזיה "When Love Isn't Enough" (כשאהבה לא מספיקה), שתיאר את סיפורה של מריון דייוויס, אמו של האנטר. פורסטר מתחה ביקורת חריפה על מדיניות הממשלה בנושא הטיפול בקשישים.[8]

המבקרת ומוציאה לאור, "כרמן כליל", סבורה שהרומן ״המשרתת של הגברת״ (Lady's Maid - 1990) הוא ספרה הטוב ביותר. זהו רומן המבוסס על עדויות היסטוריות שאספה פורסטר בזמן שכתבה את הביוגרפיה על אליזבט בראונינג, אך היא בחרה לספר אותו מנקודת מבטה של דמות בדיונית: המשרתת של אליזבת בארט בראונינג

״יומנה של אישה רגילה״ (2003), המסופר במתכונת של יומן של אישה בדיונית שחיה את האירועים המרכזיים של המאה העשרים, הוא כה מציאותי, עד שקוראים רבים האמינו שזהו יומן אותנטי.[3][5][7] רומנים מאוחרים אחרים כוללים את ״תיבת הזיכרון״ (1999)[6] ו״האם אפשר לעזור לך?״ (2005). הרומן האחרון שלה, ״כיצד מודדים פרה״, פורסם במרץ 2016.[1]

פורסטר פרסמה יותר מ־25 רומנים.[5] היא הייתה פמיניסטית וסוציאליסטית, ומרבית יצירותיה מתייחסות לנושאים אלו.[1][2] כליל סבורה שתפישת עולמה של פורסטר עוצבה על ידי הרקע המעמדי שלה. מרבית סיפוריה היו על חיי נשים. הסופרת ולרי גרוב מאפיינת את הרומנים שלה כספרים שעוסקים בחיי נשים ובשקרים השוררים בקרב משפחות.

ביוגרפיות, ממוארים, וספרים אחריםעריכה

יצירתה העיונית של פורסטר כללה 14 ביוגרפיות, יצירות היסטוריות וממוארים.[3] הביוגרפיות הידועות ביותר שלה הן של הסופרת דפנה דה מוריאה והמשוררת אליזבת בארט בראונינג.[1][5] הביוגרפיה שלה על דה מוריאה בשנת 1993 הייתה התחקות פורצת דרך אחרי מיניותה של הסופרת, ובחינת הקשר שלה עם גרטרוד לורנס. הביוגרפיה עובדה לסרט ״דפנה״ של ה-BBC בי בי סי בשנת 2007. בביוגרפיה שלה על אליזבט בארט בראונינג משנת 1988, פורסטר מסתמכת על מכתבים ומסמכים שנתגלו לאחרונה ושפכו אור על חיי המשוררת לפני שנפגשה וברחה כדי להינשא לרוברט בראונינג, והיא כותבת מחדש את המיתוס של המשוררת הנכה שאביה המאיים שומר עליה מכל משמר, ומתארת אשה מורכבת פעילה ובעייתית ששיתפה פעולה בהסגר שהוטל עליה.[9][10][11]

פורסטר כתבה גם ביוגרפיות בדיוניות של הסופר וויליאם מקפיס תאקריי (1978)[1][5] ושל האמנית גוון ג'ון (2006). [12] הספר ״אחיות משמעותיות״ (1984) מתאר את תחילתה של התנועה הפמיניסטית דרך חייהן של שמונה נשים בריטיות ואמריקאיות, שהיו חלוצות בתחום: קרולין נורטון, אליזבת בלקוול, פלורנס נייטינגייל, אמילי דייוויס, ג'וזפין באטלר, אליזבת קאדי סטנטון, מרגרט סנגר ואמה גולדמן .[2][3] [13] הספר ״רעיות טובות״ (2001) חקר נשים מההיסטוריה ומהתקופה הנוכחית, הנשואות לגברים מפורסמים, כולל מרי ליווינגסטון, פאני סטיבנסון, ג'ני לי ומרגרט פורסטר עצמה.[6] הכתיבה ההיסטורית שלה כוללת את סיפורו של מפעל הביסקוויטים של קאר בקרלייל (1997)

היא כתבה שני ממוארים המבוססים על הרקע המשפחתי שלה, Hidden Life: A Family Memoir" 1995, ובשנת Precious Lives 1998, וגם יצירה אוטוביוגרפית, "החיים שלי בבתים" (2014).[1][2][3] סיפרה ״חיים נסתרים״ המבוסס על חיי סבתה, משרתת שילדה בת בלתי חוקית, זכה לשבחים על ידי ההיסטוריונית והמבקרת קלייר טומלין, שתיארה את הספר כ"פלח היסטוריה שיש לזכור בכל פעם שאנשים מקוננים על העולם היפה שאיבדנו". פרנסס אוסבורן רואה בספר זה את ההשראה להפיכתה לביוגרפית, וכתבה שספר זה פקח את עינייה לראות עד כמה ההיסטוריה של נשים מהמציאות בבית הסמוך יכולה להיות מרתקת" [14] ספר ההמשך, Precious Lives, התמודד עם נושא אביה של פורסטר, שלפי הדיווחים לא חיבבה אותו.

תפקידים בתקשורתעריכה

פורסטר הייתה חברה בוועדה המייעצת של ה- BBC בנושא ההשפעות החברתיות של הטלוויזיה (1975–1977) ובפאנל הספרותי של מועצת האמנות (1981-1978)[6] היא כיהנה כשופטת פרס בוקר בשנת 1980.[15] היא הייתה המבקרת העיקרית בנושאי ספרות עיונית בעיתון איוונינג סטנדרט (1977–80).[2] היא הופיעה לעיתים קרובות בתוכניות העוסקות בספרות בטלוויזיה וברדיו 4 של BBC, וגם כתבה בעיתונים ובמגזינים. היא התראיינה על ידי סו לוליי לרדיו 4 וגם לתוכנית ״תקליטים לאי בודד״ בשנת 1994של רדיו 4 בשנת 1994.[16]

פרסיםעריכה

פורסטר נבחרה לעמיתה של החברה המלכותית לספרות בשנת 1975.[2] היא זכתה בכמה פרסים על ספרי העיון שלה. הביוגרפיה על אליזבת בארט בראונינג זכתה בפרס היינמן של האגודה המלכותית לספרות (1988). הביוגרפיה על דפנה דה מוריאה זכתה בפרס גילדת הסופרים למען הספרות הטובה ביותר (1993)[7] ובפרס הספרים של אגודת פוסט (1994).[3] הספר על בית החרושת לביסקויטים זכה בפרס לקס של ספרים העסקי העולמים (1998). [17] ״חיים יקרים״זכו בפרס ג'יי.אר אקרלי לאוטוביוגרפיה (1999).

חיים אישייםעריכה

בהיותה נערה פגשה פורסטר את הסופר, העיתונאי והשדרן האנטר דייוויס בקרלייל, שם התגוררו שניהם. הם נישאו בשנת 1960, מיד לאחר שפורסטר סיימה את לימודיה. נישואים אלו נמשכו עד יום מותה.[1][2] בני הזוג עברו ללונדון שם מצא דייוויס עבודה, תחילה הם גרו בשכירות בהמפסטד; לאחר מכן הם קנו ושיפצו בית ויקטוריאני ברחוב בוסקאסל בפארק דארטמות' בצפון לונדון, שנותר מקום המגורים העיקרי שלהם.[3][4][18]

לאחר ההצלחה של הרומן ״נערה ושמה ג׳ורג׳י״ באמצע שנות השישים, קנתה פורסטר בית לאמה.[2] לזוג נולדו שלושה ילדים, בן ושתי בנות. בתם קייטלין דייוויס היא סופרת ועיתונאית.[5] המשפחה חיה זמן מה באלגרבה בפורטוגל, ואחר חזרה ללונדון. היו להם בתים גם בקלדבק וב- Loweswater ובאזור האגמים .[4]

היא העדיפה לחיות רחוק מאור הזרקורים, ולעיתים קרובות סרבה להשתתף באירועים שיווקיים ובחתימה על ספרים.[3] חבריה כללו את השדרן מלווין בראג והמחזאי דניס פוטר.[2][19] פורסטר חלתה בסרטן שד בשנות השבעים ועברה שתי כריתות שד. היא אובחנה שוב בסרטן בשנת 2007. וב-2014 הוא הפך לגרורתי.[18]

מרגרט פורסטר מתה ממחלת הסרטן בפברואר 2016.[1][5]

ספרים שכתבהעריכה

רומניםעריכה

  • 1964 Dames' Delight (Jonathan Cape)
  • 1965 The Bogeyman (Secker & Warburg)
  • 1965 Georgy Girl (Secker & Warburg)
  • 1967 The Travels of Maudie Tipstaff (Secker & Warburg)
  • 1967 A Girl called Fathom (Heinemann)
  • 1968 The Park (Secker & Warburg)
  • 1969 Miss Owen-Owen is at Home (Secker & Warburg)
  • 1970 Fenella Phizackerley (Secker & Warburg)
  • 1971 Mr Bone's Retreat (Secker & Warburg)
  • 1974 The Seduction of Mrs Pendlebury (Secker & Warburg)
  • 1979 Mother Can You Hear Me? (Secker & Warburg)
  • 1980 The Bride of Lowther Fell: a Romance (Secker & Warburg)
  • 1981 Marital Rites (Secker & Warburg)
  • 1986 Private Papers (Chatto & Windus)

  • 1989 Have the Men Had Enough? (Chatto & Windus)
  • 1990 Lady's Maid (Chatto & Windus)
  • 1991 The Battle for Christabel (Chatto & Windus)
  • 1994 Mother's Boys (Chatto & Windus)
  • 1996 Shadow Baby (Chatto & Windus)
  • 1999 The Memory Box (Chatto & Windus)
  • 2003 Diary of an Ordinary Woman 1914–1995 (Chatto & Windus)
  • 2005 Is There Anything You Want? (Chatto & Windus)
  • 2006 Keeping the World Away (Chatto & Windus)
  • 2007 Over (Chatto & Windus)
  • 2010 Isa and May (Chatto & Windus)
  • 2013 The Unknown Bridesmaid (Chatto & Windus)
  • 2016 How to Measure a Cow (Chatto & Windus)

היסטוריה וביוגרפיהעריכה

  • 1973 The Rash Adventurer: The Rise and Fall of Charles Edward Stuart (Secker & Warburg)
  • 1978 Memoirs of a Victorian Gentleman: William Makepeace Thackeray (Secker & Warburg)
  • 1984 Significant Sisters: The Grassroots of Active Feminism 1839–1939 (Secker & Warburg)
  • 1988 Elizabeth Barrett Browning: A Biography (Chatto & Windus)

  • 1993 Daphne du Maurier: The Secret Life of the Renowned Storyteller (Chatto & Windus)
  • 1997 Rich Desserts and Captain's Thin: A Family and Their Times 1831–1931 (Chatto & Windus)
  • 2001 Good Wives?: Mary, Fanny, Jennie & Me 1845–2001 (Chatto & Windus)
  • 2006 Keeping the World Away (Chatto & Windus)

לקריאה נוספתעריכה

  • Bordelon, David, 'Margaret Forster', in Twentieth Century Literary Biographers (Dictionary of Literary Biography, Vol.155) (Detroit: Gale, 1995), pp. 76–87
  • 'Forster, Margaret', in The Oxford Companion to English Literature. 6th ed.rev., ed. Margaret Drabble. (Oxford: Oxford University Press, 2000)
  • Greenstreet, Rosanna, 'My perfect weekend: Margaret Forster', The Times, 19 December 1992 [Interview]
  • 'Margaret Forster', in Contemporary Literary Criticism, Vol.149 (Detroit: Gale, 2002), pp 62–107
  • 'Margaret Forster', in Contemporary British Novelists, ed. Nick Rennison (London: Routledge, 2005), pp. 72–76, ISBN 0-415-21708-3
  • Moseley, Merritt, 'Margaret Forster' in British and Irish Novelists since 1960 (Dictionary of Literary Biography, Vol.271) (Detroit: Gale, 2003), pp. 139–155
  • Patterson, Christina, 'A life less ordinary: Margaret Forster worries, after 30 books, that she loves writing too much', The Independent, 15 March 2003, 20–21 [Interview]
  • Taylor, Annie, 'The difference a day made (14 May 1957) ...Margaret Forster was on a mission', The Guardian, 6 June 1996 [Interview]
  • Kathleen Jones Margaret Forster: An Introduction (Northern Lights; 2003) (ISBN 0-905404-92-0)
  • Kathleen Jones, Margaret Forster: A Life in Books (The Book Mill; 2012) (ISBN 978-0-9567303-8-1)
  • Margaret Forster on IMDb
  • Lindsay, Cora, 'Critical perspective (and biog & bibliog. on Margaret Forster)' Contemporary Writers (British Council)
  • Margaret Forster at Random House (publisher's website)
  • 'Biography of Margaret Forster' by Hana Sambrook & Roberta Schreyer
  • Margaret Forster discusses her latest book Isa and May with The Interview Online
  • Jones, Nigel, 'Loss is more: an interview with Margaret Forster', Daily Mail, 31 August 2007

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Armitstead, Claire (8 בפברואר 2016). "Margaret Forster, award-winning author, dies at 77". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2016. 
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 "Margaret Forster, author – obituary". The Telegraph. 8 בפברואר 2016. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2016. 
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Ruth Gorb (8 בפברואר 2016), "Margaret Forster obituary", The Guardian, בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2016 
  4. ^ 1 2 3 Cooke, Rachel (9 בנובמבר 2014). "My Life in Houses by Margaret Forster review – a house is not always a home". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2016. 
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Author Margaret Forster dies from cancer aged 77". BBC. 8 בפברואר 2016. בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2016. 
  6. ^ 1 2 3 4 Margaret Forster: Biography, British Council, בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2016 
  7. ^ 1 2 3 Chilton, Martin (8 בפברואר 2016). "Georgy Girl author Margaret Forster dies, aged 77". The Telegraph. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2016. 
  8. ^ Simon Barley (1991), "As full of grief as age", BMJ 302: 243, JSTOR 29710237, doi:10.1136/bmj.302.6770.243 
  9. ^ Simon Avery, Rebecca Stott (2014), Elizabeth Barrett Browning, Routledge, עמ' 23–26, ISBN 1317877047 
  10. ^ Deborah Byrd (1989), "Review: Four Recent Books about Elizabeth Barrett Browning", Browning Institute Studies 17: 115–27, JSTOR 25057849, doi:10.1017/s0092472500002704 
  11. ^ Deirdre David (1990), "Review", Victorian Studies 34: 112–14, JSTOR 3828438 
  12. ^ Salley Vickers (1 באפריל 2006), "Painting it all away", The Guardian, בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2016 
  13. ^ Andrew Rosen (1985), "Review: Significant Sisters: The Grassroots of Active Feminism, 1839–1939 by Margaret Forster", The American Historical Review 90: 1164, JSTOR 1859665, doi:10.2307/1859665 
  14. ^ Frances Osborne (15 ביוני 2012), "Book of a lifetime: Hidden Lives, By Margaret Forster", The Independent, בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2016 
  15. ^ The Booker Prize 1980, Man Booker Prize, אורכב מ-המקור ב-16 February 2016, בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2016 
  16. ^ "Margaret Forster", Desert Island Discs (BBC Radio 4), 9 בדצמבר 1994, בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2016 
  17. ^ Book Awards: Global Business Book Award (accessed 9 February 2016)
  18. ^ 1 2 Zinovieff, Sofka (18 באוקטובר 2014). "A woman who wears her homes like garments". The Spectator. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2016. 
  19. ^ Vanessa Allen (8 בפברואר 2016), "Goodbye, my Georgy Girl: author of sixties classic was cleverest woman I ever met, says her husband after her death from cancer at the age of 77", Daily Mail, בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2016