מרגריט דיראס

מרגריט דיראס
Marguerite Duras
לידה	4 באפריל 1914; דרום וייטנאם
פטירה	3 במרץ 1996 (בגיל 81); הרובע השישי של פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
שם במה	Marguerite Duras
שם לידה	Marguerite Germaine Marie Donnadieu
סוגה מועדפת	רומן
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	? – 3 במרץ 1996
מקום לימודים	סורבון; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
בן או בת זוג	דיוניס מסקולו (1947–1956); רובר אנטלם (23 בספטמבר 1939–24 באפריל 1947)
צאצאים	ז'אן מסקולו
פרסים והוקרה	פרס גונקור (1984); פרס התיאטרון הגדול (1983); פרס אוסטריה לספרות אירופית (1989) ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

מרגריט דונאדיו (בצרפתית: Marguerite Donnadieu הידועה כמרגריט דיראס Marguerite Duras;‏ 4 באפריל 1914 - 3 במרץ 1996) הייתה סופרת, תסריטאית ובמאית סרטים צרפתייה.

ביוגרפיהעריכה

מרגריט דיראס נולדה בגיה דהן שבהודו-סין הצרפתית (כיום וייטנאם) בשם מרגריט דונדייה (את שם העט 'דיראס' אימצה לעצמה בהשראת כפר בצרפת שבסמוך אליו רכש אביה פיסת אדמה שקיווה להתגורר בה בשארית חייו), לאחר שהוריה נענו להצעה של הממשלה הצרפתית שעודדה אנשים לעבוד בקולוניות^[1].

אביה של דיראס נפל למשכב זמן מועט אחרי בואם ושב לצרפת, שם הוא הלך לעולמו. לאחר מותו נותרה אימה שהייתה מורה בהודו-סין ביחד עם שלושת ילדיה. המשפחה חיה בדלות יחסית לאחר השקעת נפל באחוזה מבודדת באזור האגררי של קמבודיה. החיים הקשים בהם התנסתה משפחתה במהלך תקופה זו הותירו את חותמם על פועלה האומנותי המאוחר של דיראס. דיראס הצעירה סבלה מהתעללות מילולית ופיזית מצד אמה ואחיה הגדול וגדלה בבית שבו, לדבריה, איש לא חייך^[1].

בהיותה בת 17 חזרה דיראס לצרפת, ארץ הולדתם של הוריה, שם היא החלה את חוק לימודיה לתואר ראשון במתמטיקה. במהרה היא נטשה את המתמטיקה לטובת לימודי מדע המדינה ואחרי כן משפטים. לאחר שהיא השלימה את לימודיה ב-1935, היא נהפכה לפעילה ב־PCF (המפלגה הקומוניסטית הצרפתית) והייתה פעילה במחתרת^[1].

מרגריט דיראס היא מחברתם של ספרים, מחזות, סרטים וספורים קצרים רבים, בכללם רב המכר ככל הנראה אוטוביוגרפי L'Amant משנת 1984, שתורגם לאנגלית כ-The Lover ולעברית כ"המאהב". הטקסט זכה בפרס גונקור לשנת 1984. ספור התבגרותה מופיעה גם בשלוש ורסיות אחרות: The Sea Wall. Eden Cinema ו-The North China Lover. גרסת הסרט של המאהב יצאה לאקרנים בשנת 1992 והופקה בידי קלוד ברי^[2], דיראס הודרה מתהליך היצירה^[3].

עבודות חשובות אחרות שלה כוללות את: "מודראטו קנטבילה", שאף נהפך לסרט הנושא אותו שם, Le Revissement de Lol V. Stein וסרטה India Song. דיראס גם הייתה התסריטאית של הסרט הצרפתי מ־1959 הירושימה אהובתי, אותו ביים אלן רנה.

הרומנים המוקדמים של דיראס הם קונבנציונליים למדי בצורתם (עמיתה ריימונד קינו ביקר את ה"רומנטיות" שלהם). על כל פנים היא נעשתה נועזת יותר בניסוייה ב"מודראטו קנטבילה" ודלדלה את הטקסט על מנת להטות את כובד המשקל למה שלא נאמר. היא קושרה לתנועת הספרות הצרפתית של "הרומן החדש", למרות שהיא עצמה לא השתייכה לקבוצה ספרותית כלשהי. סרטיה היו ניסויים באופיים, נמנעו ברובם משימוש סינכרוני בקול, השתמשו בקול על מנת לרמוז יותר מאשר לספר. הסיפור המתואר נחווה באמצעות דימויים שהקשר שלהם למה שנאמר הוא ספק נוגע ספק אינו נוגע.

חיים אישייםעריכה

בשנת 1939 היא נישאה לסופר רובר אנטלם ובשנת 1942 נולד להם בן שמת בלידתו. בשנת 1944 נאסר אנטלם ונשלח לבוכנוואלד. בסוף מלחמת העולם השנייה הוא נמצא במחנה דכאו במצב ירוד, כשהוא על סף מוות. דיראס טיפלה בו עד שהשתקם אולם אחר כך הם התגרשו והיא נישאה לסופר דיוניס מסקולו. בשנת 1947 נולד להם בן, ז'אן מסקולו, העוסק בבימוי סרטים ובעריכת ספרים. הזוג התגרש ב-1956. את פרשת טיפולה באנטלם היא כתבה בסיפרה "הכאב".

חייה הבוגרים של דיראס לא היו קלים. על אף הצלחתה כסופרת, היא סבלה במשך תקופות ארוכות מאלכוהוליזם. היא נפטרה בדיז'ון בגיל 81 מסרטן גרון ונקברה בבית הקברות מונפרנאס. על קברה מופיעות האותיות MD בלבד.

ספריה שתורגמו לעבריתעריכה

ימים תמימים בצמרות העצים: תסכית ; עיבוד: מרים די-נור.
מודראטו קנטבילה; מצרפתית: ק.א. ברתיני . תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978
המאהב; מצרפתית: אביטל ענבר. תל אביב : ספרית מעריב, 1986
הכאב; מצרפתית: אביטל ענבר. תל אביב: ספרית מעריב, 1987^[4]. מהדורה מחודשת 2012^[5].
הירושימה אהבתי : תסריט ודיאלוגים; סרט בבימויו של אלן רנה / מארגריט דיראס ; מצרפתית: אביטל ענבר. תל אביב: ספרית מעריב, 1988^[6]. מהדורה מחודשת - מצרפתית: גיא אלחנן, הוצאת כרמל, 2014^[7]
סכר נגד האוקיינוס השקט; מצרפתית: מרים טבעון. תל אביב : ספרית מעריב, 1988
עיניים כחולות שיער שחור; מצרפתית: אביטל ענבר. תל אביב : ספרית מעריב, הקיבוץ המאוחד, 1988
הגן הציבורי; עיבוד של מחזה שעלה בתיאטרון הסימטה, בתרגום ובימוי של ניקול קסל, 1989^[8]
גשם קיץ; מצרפתית: עידו בסוק. תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996
לכתוב / מותו של הטייס האנגלי / שבי הקסם של לול. ו. שטיין / סגן הקונסול, תרגמה מצרפתית והוסיפה אחרית דבר נורית פלד-אלחנן, הוצאת כרמל, 2004^[9]
מחברות המלחמה, תרגמה מצרפתית: חגית בת-עדה. הוצאת כתר, 2010^[10]
המאהב (תרגום חדש); מצרפתית: רמה איילון. תל אביב: מחברות לספרות, 2013^[11]
אורליה שטיינר / מצרפתית: מאיה מיכאלי, הוצאת רסלינג, 2014^[12]
שיעור הפסנתר, מודראטו קנטבילה (תרגום חדש), מצרפתית: רמה איילון. תל אביב: מחברות לספרות, 2015
אמילי ל׳, מצרפתית: רמה איילון, ספריית רות, 2023

ביבליוגרפיהעריכה

Les Impudents, Plon, 1943
La Vie tranquille, Gallimard, 1944.
Un barrage contre le Pacifique, Gallimard, 1950 (tr. The Sea Wall, 1967)
Le Marin de Gibraltar, Galimard, 1952 (tr. The Sailor from Gibraltar, 1966)
Les petits chevaux de Tarquinia, Gallimard, 1953 (tr. The Little Horses of Tarquinia, 1960)
Des journées entières dans les arbres, "Le Boa", "Madame Dodin", "Les Chantiers", Gallimard, 1954 (tr. Whole Days in the Trees, 1984)
Le Square, Gallimard, 1955 (tr. The Square, 1959)
Moderato Cantabile, Les Éditions de Minuit, 1958 (tr. Moderato Cantabile, 1977) הסרט "מודרטו קנטבילה", בבימוי פיטר ברוק עם ז'אן-פול בלמונדו וז'אן מורו בתפקידים הראשיים, בשנת 1960.
Les Viaducs de la Seine et Oise, Gallimard, 1959.
Hiroshima mon amour, Gallimard, 1960 (tr. Hiroshima mon amour, 1961)
L'après-midi de M. Andesmas, Gallimard, 1960 (tr. The Afternoon of Mr. Andesmas, 1964)
Le Ravissement de Lol V. Stein, Gallimard, 1964, (tr. The Ravishing of Lol Stein, 1964)
Théâtre I : les Eaux et Forêts-le Square-La Musica, Gallimard, 1965 (tr. The Rivers and the Forests, 1964; The Square; La Musica, 1975)
Le Vice-Consul, Gallimard, 1965 (tr. The Vice-Consul, 1968)
L'Amante Anglaise, Gallimard, 1967 (tr. L'Amante Anglaise, 1968)
Théâtre II : Suzanna Andler-Des journées entières dans les arbres-Yes, peut-être-Le Shaga-Un homme est venu me voir, Gallimard, 1968.
Détruire, dit-elle, Les Éditions de Minuit, 1969 (tr. Destroy, She Said)
Abahn Sabana David, Gallimard, 1970.
L'Amour (Love), Gallimard, 1971.
Ah! Ernesto, Hatlin Quist, 1971.
India Song, Gallimard, 1973 (tr. India Song, 1976)
Nathalie Granger, suivi de "La Femme du Gange", Gallimard, 1973.
Le Camion, suivi de "Entretien avec Michelle Porte", Les Éditions de Minuit, 1977.
L'Eden Cinéma, Mercure de France, 1977 (tr. Eden Cinema, 1992)
Le Navire Night, suivi de Cesarée, les Mains négatives, Aurélia Steiner, Mercure de France, 1979.
Vera Baxter ou les Plages de l'Atlantique, Albatros, 1980.
L'Homme assis dans le couloir, Les Éditions de Minuit, 1980 (tr. The Man Sitting in the Corridor)
L'Été 80, Les Éditions de Minuit, 1980.
Les Yeux verts, Cahiers du cinéma, n.312-313, juin 1980 et nouvelle édition, 1987 (tr. Green Eyes)
Agatha, Les Éditions de Minuit, 1981 (tr. Agatha)
Outside, Albin Michel, 1981 (tr. Outside)
L'Homme atlantique, Les Éditions de Minuit, 1982.
Savannah Bay, Les Éditions de Minuit, 1982, 2ème edition augmentée, 1983 (tr. Savannah Bay, 1992)
La Maladie de la mort, Les Éditions de Minuit, 1982 (tr. The Malady of Death)
Théâtre III : -La Bête dans la jungle, d'après H. James, adaptation de J. Lord et M. Duras,-Les Papiers d'Aspern,d'après H. James, adaptation de M. Duras et R. Antelme,-La Danse de mort, d'après A. Strindberg, adaptation de M. Duras, Gallimard, 1984.
L'Amant, Les Éditions de Minuit, 1984. Was awarded the 1984 Prix Goncourt (tr. The Lover)
La Douleur, POL, 1985.
La Musica deuxième, Gallimard, 1985.
Les Yeux bleus Cheveux noirs, Les Éditions de Minuit, 1986 (tr. Blue Eyes, Black Hair)
La Pute de la côte normande, Les Éditions de Minuit, 1986.
La Vie matérielle, POL, 1987 (tr. Practicalities)
Emily L., Les Éditions de Minuit, 1987 (tr. Emily L.)
La Pluie d'été, POL, 1990 (tr. Summer Rain)
L'Amant de la Chine du Nord, Gallimard, 1991 (tr. The North China Lover, 1992)
Yann Andréa Steiner, Gallimard, 1992 (tr. Yann Andrea Steiner)
C'est tout, POL, 1995 (tr. No More)

סרטיה כבמאיתעריכה

Les Enfants (1984)
Il Dialogo di Roma (1982)
L'Homme atlantique (1981)
Agatha et les lectures illimitées (1981)
Aurelia Steiner (Melbourne) (1979)
Aurélia Steiner (Vancouver) (1979)
Le Navire Night (1979)
Cesarée (1978)
Les Mains négatives (1978)
Baxter, Vera Baxter (1977)
Le Camion (1977)
Des journées entières dans les arbres (1976)
Son nom de Venise dans Calcutta désert (1976)
India Song (1975)
La Femme du Gange (1974)
Nathalie Granger (1972)
Jeune le soleil (1972)
Détruire, dit-elle (1969)
La Musica (1967)

לקריאה נוספתעריכה

Leslie Hill Marguerite Duras: Apocalyptic Desires (Routledge, 1993)
Martin Crowley Duras, Writing, and the Ethical (Oxford University Press, 2000)

קישורים חיצונייםעריכה

מרגריט דיראס, ברשת החברתית Goodreads
מרגריט דיראס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מרגריט דיראס, באתר AllMovie (באנגלית)
מרגריט דיראס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מרגריט דיראס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מרגריט דיראס, באתר Discogs (באנגלית)
מרגריט דיראס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מרגריט דיראס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
משה נתן, ההרפתקאות של מארגרט דיראס, מעריב, 6 בינואר 1978 - כתבת פרופיל
אביטל ענבר, דו-שיח עם מרגריט דיראס, מעריב, 6 ביוני 1986 - ריאיון
עופרה עופר אורן, מרגריט דיראס: מדוע המוות מעורב באהבה, בבלוג סופרת ספרים, 11 בנובמבר 2014
יותם שווימר, הכאב של מרגריט דיראס, באתר ynet, 1 בנובמבר 2012
מרגריט דיראס, פותחים ספר: מחברות המלחמה, באתר הארץ, 18 במאי 2010 - פרק מהספר
מרגריט דיראס, האיש היושב במסדרון, באתר הארץ, 29 במרץ 2013 - פרק מהספר - תרגם מצרפתית עילי ראונר
מרגריט דיראס (1914-1996), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שולייםעריכה

^ ¹ ² ³ אלי אליהו, יומניה של הסופרת מרגריט דיראס מגלים נעורים בצל התעללות וניצול, באתר הארץ, 25 ביוני 2010
^ אושרה שוורץ, סרט / חמש בסולם פורנו, חדשות, 28 ביוני 1992
^ רון גואטה, חורך את המסך, חדשות, 19 ביוני 1992
^ כרמית גיא, והארץ שקטה - "הכאב" - מאת מארגריט דיראס, כותרת ראשית, 20 בינואר 1988
^ עילי ראונר, הכאב של מרגריט דיראס, באתר הארץ, 10 במאי 2013
^ מאיר שניצר, "זייפנים" - הירושימה אהבתי, מאת מרגריט דיראס, מצרפתית: אביטל ענבר, כותרת ראשית, 13 באפריל 1988
^ עדו סתר, הירושימה אהובתי: התסריט שופך אור חדש על הסרט, באתר הארץ, 06 באוקטובר 2014
^ עידית שחורי, מיפגשים בגן ציבורי, מעריב, 20 בפברואר 1989
^ ביקורות:
לנה שילוני, ללכת לאיבוד, באתר הארץ, 16 ביוני 2004
חנה הרציג, ספרים חופשיים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2004
^ ביקורות:
אמוץ גלעדי, אני יודעת כל מה שאפשר לדעת כשאין יודעים דבר, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2010
מאיה מיכאלי, "מחברות המלחמה" מאת מרגריט דיראס, עדות ממקור ראשון, באתר הארץ, 21 ביולי 2010
דן לחמן, מחברות המלחמה / מרגריט דיראס, באתר e-mago,‏ 12 באוגוסט 2010
^ שלומית כהן-אסיף, "מוקדם מאוד בחיי כבר היה מאוחר מדי", באתר הארץ, 12 ביוני 2013
^ ביקורות:
שירה סתיו, האקספרימנט הספרותי של מרגריט דיראס, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2014
רות אלמוג, "אורליה שטיינר": ההצהרה של מרגריט דיראס, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2014
עמיחי שלו, "אורלייה שטיינר": לכתוב מחוץ לצורה, באתר ynet, 12 באוגוסט 2014

[אליהו-1] ¹ ² ³ אלי אליהו, יומניה של הסופרת מרגריט דיראס מגלים נעורים בצל התעללות וניצול, באתר הארץ, 25 ביוני 2010

[2] אושרה שוורץ, סרט / חמש בסולם פורנו, חדשות, 28 ביוני 1992

[3] רון גואטה, חורך את המסך, חדשות, 19 ביוני 1992

[4] כרמית גיא, והארץ שקטה - "הכאב" - מאת מארגריט דיראס, כותרת ראשית, 20 בינואר 1988

[5] עילי ראונר, הכאב של מרגריט דיראס, באתר הארץ, 10 במאי 2013

[6] מאיר שניצר, "זייפנים" - הירושימה אהבתי, מאת מרגריט דיראס, מצרפתית: אביטל ענבר, כותרת ראשית, 13 באפריל 1988

[7] עדו סתר, הירושימה אהובתי: התסריט שופך אור חדש על הסרט, באתר הארץ, 06 באוקטובר 2014

[8] עידית שחורי, מיפגשים בגן ציבורי, מעריב, 20 בפברואר 1989

[9] ביקורות:
לנה שילוני, ללכת לאיבוד, באתר הארץ, 16 ביוני 2004
חנה הרציג, ספרים חופשיים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2004

[10] ביקורות:
אמוץ גלעדי, אני יודעת כל מה שאפשר לדעת כשאין יודעים דבר, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2010
מאיה מיכאלי, "מחברות המלחמה" מאת מרגריט דיראס, עדות ממקור ראשון, באתר הארץ, 21 ביולי 2010
דן לחמן, מחברות המלחמה / מרגריט דיראס, באתר e-mago,‏ 12 באוגוסט 2010

[11] שלומית כהן-אסיף, "מוקדם מאוד בחיי כבר היה מאוחר מדי", באתר הארץ, 12 ביוני 2013

[12] ביקורות:
שירה סתיו, האקספרימנט הספרותי של מרגריט דיראס, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2014
רות אלמוג, "אורליה שטיינר": ההצהרה של מרגריט דיראס, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2014
עמיחי שלו, "אורלייה שטיינר": לכתוב מחוץ לצורה, באתר ynet, 12 באוגוסט 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]


לידה	4 באפריל 1914 דרום וייטנאם
פטירה	3 במרץ 1996 (בגיל 81) הרובע השישי של פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
שם במה	Marguerite Duras
שם לידה	Marguerite Germaine Marie Donnadieu
סוגה מועדפת	רומן
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	? – 3 במרץ 1996
מקום לימודים	סורבון בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	דיוניס מסקולו (1947–1956) רובר אנטלם (23 בספטמבר 1939–24 באפריל 1947)
צאצאים	ז'אן מסקולו
פרסים והוקרה	פרס גונקור (1984) פרס התיאטרון הגדול (1983) פרס אוסטריה לספרות אירופית (1989)
פרופיל ב-IMDb
חתימה

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מרגריט דיראס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרגריט דיראס