פתיחת התפריט הראשי

מרדכי בוקסבוים

משפטן ישראלי

מרדכי בוקסבוים (כ"ח בתשרי תרנ"ח; 24 באוקטובר 1897 - כ"ד באייר תשי"ט 1 ביוני 1959) היה משפטן ואיש ציבור חרדי. היה מעוזריו של בלה קון בהונגריה, ולאחר עלייתו לארץ ישראל שימש יועץ משפטי של אגודת ישראל וסגן ראש עיריית ירושלים.

מרדכי בוקסבוים
ד"ר בוקסבוים
ד"ר מרדכי בוקסבוים בירושלים
לידה 24 באוקטובר 1897
פאפא, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביוני 1959 (בגיל 61)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ירושלים ישראלישראל
מקום מגורים פאפא הונגריההונגריה
השכלה ישיבת תורת חיים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משפטן
תפקיד סגן ראש עיריית ירושלים
תואר דוקטור למשפטים וכלכלה
מפלגה אגודת ישראל, רשימת היהדות המסורתית
השקפה דתית יהדות חרדית
בת זוג רבקה אמדורסקי
צאצאים יוסף בוקסבוים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

בחוץ לארץעריכה

מרדכי בוקסבוים נולד בעיר פאפא שבהונגריה לר' אריה לייב, מייסד ומנהל בתי ספר יהודיים ברחבי הונגריה ואסתר לבית רוזנברג. למד בתלמוד תורה וישיבה בפאפא, וכן אצל דודו, אחי אביו, הרב יהושע בוקסבוים, בישיבת גלנטה. לאחר מכן פנה ללימודים כלליים ובהם לימודי משפטים, אותם סיים בהצטיינות.

במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא האוסטרו-הונגרי ונשלח לחזית הרוסית. הוא התקדם בסולם הדרגות ובסיום המלחמה היה בעל מעמד בכיר בצבא האוסטרו-הונגרי. לאחר המלחמה שב להונגריה ומצא עצמו בעיצומה של המהפכה הקומוניסטית שהשפיעה על השלטון. באותם ימים שימש כמפקד מחוז והתמנה לארגן את הצבא הלאומי בטרנסדנוביה.

בשנת 1919 עמד בלה קון, מנהיג קומוניסטי ממוצא יהודי, בראש המהפכה הקומוניסטית שהקימה את הרפובליקה הסובייטית בהונגריה. קון מינה את בוקסבוים לאחד מעוזריו.[1] אולם הרפובליקה הסובייטית בהנהגתו של קון החזיקה מעמד חודשים ספורים בלבד. השלטון החדש החל במצוד אחר הפעילים המרכזיים של קון ובהם בוקסבוים. בעקבות זאת נאלץ בוקסבוים להימלט לצ'כוסלובקיה, שם הצטרף לתנועה הלאומית היהודית והתמנה למנהל משרדו של ד"ר רייס, ציר הפרלמנט של המפלגה היהודית בצ'כוסלובקיה.

באותה תקופה היה בוקסבוים פעיל בתנועה הציונית. הוא עמד בראש תנועת 'מכבי' המקומית, צירף אותה להסתדרות הציונית, ואף נבחר מטעמה כחבר הוועד הפועל המצומצם של ההסתדרות הציונית.

המפנה האידאולוגי בחייו של בוקסבוים התחולל לאחר שעבר דרך גאלנטא שבסלובקיה, ונפגש עם ראש הישיבה, דודו הרב יהושע בוקסבוים. הוא התעכב אצל דודו בגאלנטא למשך מספר חודשים, גידל את זקנו ועסק באינטנסיביות בלימוד תורה.

בארץ ישראלעריכה

בשנת 1925 עלה בוקסבוים לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא התגורר תחילה בבית ויטנברג שברובע המוסלמי שבעיר העתיקה,[2] ולמרות גילו ומעמדו נכנס ללמוד בישיבת תורת חיים הסמוכה כתלמיד מן המניין. כעבור כמה חודשי לימוד פנה לעסוק בתחום המשפטי וקיבל אישור רשמי לעסוק בעריכת דין.[3] הוא פתח משרד לעריכת דין במרכז ירושלים, ובתוך זמן קצר נעשה לבעל השפעה בחוגים המשפטיים בארץ ישראל ובחוגי השלטון. במשך שנים היה בוקסבוים היועץ המשפטי והפרקליט הבכיר של היהדות החרדית בארץ ישראל וייצג אותה מול השלטונות. לאחר מאורעות תרפ"ט ייצג בוקסבוים את הנהלת ישיבת חברון בטיפול בהשבת נכסיה ורכושה. הוא היה מקורב לגדולי הרבנים ואישי הציבור בירושלים ובהם הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב יוסף צבי דושינסקי, ד"ר משה וולך ואחרים, וכן לנכבדי העיר הלא יהודיים.[4] בוקסבוים גם הגן על חרדים שהואשמו באלימות על רקע דתי.[5] כן שותף בוקסבוים במשלחות של אגודת ישראל שנפגשו עם גורמי ממשל בכירים.[6]

בנובמבר 1927 נישא בוקסבוים לרבקה,[7] בתם של איש ציבור והמלונאי ירחמיאל אמדורסקי וטובה גיטל לבית אפשטיין (מראשי חסידי חב"ד בעיר חברון). בסידור הקידושין התכבד הרב קוק ובאמירת הברכות הרב יוסף חיים זוננפלד. בחתונה השתתפו רבים מגדולי הרבנים ואישי הציבור בירושלים וכן אישי ציבור ערבים שהיו בקשרי ידידות עם אמדורסקי, ובהם המופתי של ירושלים חג' אמין אל-חוסייני. בעיצומה של החתונה שאל המופתי את אמדורסקי איזו מתנה הוא מבקש לחתונת בתו, ואמדורסקי השיב כי היה רוצה לבקר עם הזוג הצעיר במערת המכפלה. המופתי שיגר מכתב אל הקאדי של חברון ובעקבות זאת התאפשר ביקור השלושה במערת המכפלה, דבר נדיר באותה תקופה.

לימים ביקר במערת המכפלה האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור בלוויית קבוצת חסידיו. כמה מהם עברו את גבול "שבע המדרגות" המותרות, ובעקבות זאת התחוללה מהומה. הרבי הוברח לירושלים, אולם כמה מחסידיו נעצרו. בעקבות הוראת הרבי מגור טיפל בוקסבוים בשחרור העצורים, ולאחר שהוחלט להעמידם למשפט שימש כפרקליטם. במהלך המשפט טען הקאדי כי מאז החל בתפקידו לא היה יהודי שהעז לעבור את שבע המדרגות. אולם אז שלף בוקסבוים את האישור המיוחד שהוציא לו הקאדי לאחר חתונתו, ובכך דחה את טענתו.[8][9]

פרשת מעצרו בווינהעריכה

בד בבד עם פעילותו המשפטית והציבורית, החל בוקסבוים בפעילות פוליטית במסגרת אגודת ישראל. הוא שימש חבר הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל וחבר הנהלתה בארץ ישראל.

בכנסייה הגדולה שהתקיימה במרינבאד, בשנת 1937, נבחר בוקסבוים לציר וליושב-ראש הוועדה הפוליטית של הקונגרס. זמן קצר לפני שובו לארץ ישראל, בעת שהותו במלון, נעצר בידי משטרת וינה. סיבת מעצרו: צו מעצר שהוצא נגדו בהונגריה בשנת 1919, לאחר כישלון המהפכה הקומוניסטית בראשות בלה קון, שבוקסבוים נמנה עם עוזריו הקרובים. התביעה הכללית בהונגריה חידשה מאז את צו המעצר נגדו, ועתה פנתה לשלטונות אוסטריה בדרישה לעוצרו. בין אוסטריה להונגריה היה הסכם הסגרה ובוקסבוים עמד להיות מוסגר להונגריה.[10]

בארץ ישראל החלה פעילות שתדלנית ענפה לשחרור בוקסבוים. נטלו בה חלק רבנים, עסקני אגודת ישראל ואישי ציבור אחרים. באותה תקופה עבד במשרדו כמתמחה חיים כהן, לימים שופט בית המשפט העליון.[11][12] כהן נסע ללונדון ופעל אצל אישי ממשל בכירים למנוע את הסגרתו. בסופו של דבר דחה בית המשפט בווינה את בקשת ההסגרה של ממשל הונגריה ובוקסבוים שוחרר ושב לישראל.

לאחר קום המדינהעריכה

בתחילת מאי 1948 שולב במועצת העירייה העברית של ירושלים, שהוקמה בעקבות התפוררות ההשפעה של עיריית ירושלים.[13]

בבחירות לכנסת הראשונה, בתחילת 1949, עמד בראש "רשימת היהדות המסורתית" שכללה גם את עמרם בלוי (בנו של הרב משה בלוי) ואוריאל צימר, שסירבו להשתתף עם אגודת ישראל בחזית דתית מאוחדת.[14] הרשימה זכתה למספר קולות זעום, ולא עברה את אחוז החסימה.

 
בית בוקסבוים בגבול שכונת רחביה ושערי חסד בירושלים

בוקסבוים היה מראשי אגודת ישראל בירושלים ועמד לרשותם של רבני ירושלים במאבקם מול רשויות השלטון. עם קום המדינה שימש כחבר "ועדת המצב" של "ועד הקהילה", כנציג אגודת ישראל. חלק ניכר מעיסוקו היה ניסוח תזכירים בינלאומיים הקשורים ליהדות החרדית.

בשנות החמישים מונה לתפקיד סגן ראש עיריית ירושלים מטעם אגודת ישראל. לאחר קדנציה אחת פרש מן העירייה, אולם המשיך בפעילות משפטית וציבורית נרחבת. בין השאר ייצג את עצורי הפגנות החרדים השונות, בעיקר הפגנות על רקע חילולי שבת.

בוקסבוים שהיה מקורב לחסידי ברסלב בירושלים מימן את הקמת בית הכנסת "ברסלב – אוהל אסתר" (שנקרא ע"ש אמו של בוקסבוים) בשכונת שערי חסד.[15]

בשנת 1989 קראה עיריית ירושלים רחוב על שמו.[16]

משפחתו וחייו האישייםעריכה

  ערך מורחב – משפחת אלון
 
 
 
 
הרב שמעון טוביה פטר
 
שרה פטר (לבית ברנד)
 
 
ד"ר מרדכי בוקסבוים
(משפטן ואיש ציבור חרדי, כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים)
 
רבקה בוקסבוים (לבית אמדורסקי)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרופ' מנחם אֵלון
(כיהן כשופט ומשנה לנשיא בית המשפט העליון)
 
רות אלון (לבית בוקסבוים)ציפורה אנסבכר (לבית בוקסבוים)
 
מרדכי אנסבכר
(כיהן כמנהל הראשון של מוזיאון יד ושם)
הרב יוסף בוקסבוים
(עמד בראש מכון ירושלים)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מרדכי (מוטי) אֵלון
(כיהן כראש ישיבת הכותל והתנועה הרוחנית-חברתית "מבראשית")
 
ארי אֵלון
(סופר ומחנך)
 
יוסף (ספי) אֵלון
(שופט, נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע)
 
טלי אלון-בן אשר
 
הרב בנימין (בני) אֵלון
(שר וחבר הכנסת לשעבר מטעם האיחוד הלאומי)
 
אמונה אֵלוןבית פלאי)
(סופרת ופובליציסטית)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב צבי אלון
(רבה של קיסריה)
 
 
 
 
 
אלחנן ניר
(משורר ועורך ספרות)
 
שרה ניר (לבית אלון)
(אמנית)
אוֹרי אֵלון
(סופר ותסריטאי)
מרים חסון (לבית אלון)
 
עמיחי חסון
(משורר ויוצר קולנוע)
 
 

לרבקה ומרדכי בוקסבוים שלוש בנות ובן. בתו רות הייתה נשואה לשופט מנחם אלון עד למותו ב-2013 ולהם חמישה ילדים. בנו הוא הרב יוסף בוקסבוים, חוקר ועורך, מייסד וראש מכון ירושלים וכן הבנות מלכה, אתי וציפורה, הנשואה למרדכי אנסבכר, המנהל הראשון של מוזיאון יד ושם.

בוקסבוים בנה בגבול שכונת רחביה-שערי חסד בירושלים בית רב-מידות שתוכנן על ידי האדריכל והצייר ליאופולד קרקאור, ובו התגורר. בסוף שנות הארבעים, כאשר הגיע לישראל הרב דב בריש ווידנפלד, שיכנו בוקסבוים באחד מאגפי הבית.[17] במשך השנים התגוררו בבניין גם משפחות שלושת ילדיו ובהן משפחתו של בנו יוסף ומשפחת אלון.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יצחק טאוב, הרפובליקה הקומוניסטית של בלה קון
  2. ^ שבתי זכריה וחגי הוברמן, ירושלים הבלתי נודעת, עמ' 71, הוצאת ספריית בית אל, 1998
  3. ^ בין עורכי הדין, דואר היום, 1 בפברואר 1929
  4. ^ בהם האדריכל הטמפרלי גוטלוב בוירלה. ראו: דוד קרויאנקר, המושבה הגרמנית ורחוב עמק רפאים : ביוגרפיה של שכונה, סיפורה של עיר, עמ' 66-68, הוצאת כתר, 2008
  5. ^ משפט מאיים על קוני בשר, דבר, 31 בינואר 1937
    דין חברי שומרי שבת, המשקיף, 6 ביוני 1940
    נטורי קרתא זוכו, הצופה, 27 באוגוסט 1947
  6. ^ משלחת אגודת ישראל לפני הנציב העליון, דואר היום, 29 בספטמבר 1932
    משלחת האגודה, דבר, 31 באוגוסט 1936
    ראשי היישוב מדברים משפטים, הצופה, 2 ביולי 1946
  7. ^ ברכת מזל טוב, דואר היום, 28 בנובמבר 1927 (מודעה)
  8. ^ עמנואל שילה, ‏מתנת האירוסין של המופתי, באתר בשבע - ערוץ 7, 4 בינואר 2007 (לקוח מ"בשבע" גיליון 224)
  9. ^ מתוך ירחון הפרדס
    האדמו"ר מגור עולה עד למדרגה האחת-עשרה הרב יצחק מאיר
  10. ^ מנחם בראש-רועי, בסודם של יקירי ירושלים: מעשים, חוויות, זכרונות (כרך 4), עמ' 13-18, הוצאת ראובן מס, 1980
  11. ^ כהן (הרמן) חיים (2002-1911), באתר News1 מחלקה ראשונה
  12. ^ עקיבא צימרמן, אלישע בן אבויה של דורנו, אתר הצופה
  13. ^ יונה כהן, ירושלים הפצועה והלוחמת, הצופה, 5 במאי 1948
  14. ^ עולה המתח במערכת הבחירות לאסיפה המכוננת, דבר, 12 בינואר 1949
  15. ^ יצחק שבתי אנגל הכהן, ברסלב מאחורי הפרגוד, עמ' 115-116, הוצאת יצחק אנגל, 2003
  16. ^ אתר עיריית ירושלים
  17. ^ המשוררת זלדה התגוררה במשך תקופה בבניין הצמוד לבית בוקסבוים, ברחוב הקליר 11, שהיה גם הוא בבעלותו של בוקסבוים