מרדכי גילולה
מרדכי גילוּלָה (29 בינואר 1936 – 10 באוגוסט 2002) היה בלשן ואגיפטולוג, פרופסור חבר בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום שבאוניברסיטת תל אביב.
 | |
| לידה |
29 בינואר 1936 עפולה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 2002 (בגיל 66) |
| ענף מדעי | בלשנות |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מנחה לדוקטורט |
יעקב פולוצקי |
| מוסדות |
אוניברסיטת תל אביב |
| תלמידי דוקטורט |
ציפורה כוכבי-רייני |
| בן או בת זוג |
דבורה גילולה |
| תרומות עיקריות | |
| חקר הדקדוק המצרי | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
מרדכי גילולה נולד בעפולה, בן לחלוצים מפולין ובסרביה. אביו משה היה מנהל המכירות בבית החרושת 'פניציה', ואמו חיה מזכירת איגוד המהנדסים בחיפה. צבי גילולה הוא אחיו הצעיר. הוא גדל בחיפה, שם למד בבית הספר העממי גאולה ובבית הספר התיכון ביאליק, והיה ספורטאי מצטיין. שירת בצבא בחיל המודיעין והשתחרר בדרגת סגן. עשה את חוק לימודיו לתואר הראשון במקרא ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. תוך לימודי המקרא למד מצרית קדומה בתור שפת עזר לחקר המקרא אצל פרופ' ח"י פולוצקי, מייסד אסכולת ירושלים של חקר הבלשנות המצרית, והשפה, ובעיקר פולוצקי, שבו את לבו. והוא החליט להתמחות במצרית כתחום לימודיו העיקרי[1]. את עבודת הגמר לתואר מוסמך כתב על ההשפעה של ספרות החכמה המצרית על ספר משלי, ואת התואר סיים בשנת 1964[2]. את עבודת הדוקטורט עשה בהנחיית פולוצקי. פולוצקי, תלמידתו פרופ' שרה ישראלית-גרול, וגילולה הם החוקרים שהיוו בזמנם את האסכולה[1]. את עבודת הדוקטור, "מליות אנקליטיות במצרית קלאסית", הגיש בשנת 1968[3].
עשה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת שיקגו בשנים 1969–1972. בשובו ארצה ב-1972 החל ללמד בחוג לארכאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום שבאוניברסיטת תל אביב. בשנת 1974 עלה לדרגת מרצה בכיר[4]. שהה בשבתונים באוניברסיטאות אוקספורד והסורבון. הוא עסק שנים רבות בכתיבת ספר דקדוק של השפה המצרית שהזמינה אצלו אוניברסיטת אוקספורד, אך לא עלה בידו לסיים את המשימה.
גילולה חקר את תרבות מצרים הפרעונית ואת השפה המצרית ובכך המשיך את מחקריו של מורהו פולוצקי שהתמחה בשפות המצריות. הוא עסק בתחביר של הטקסטים שנכתבו מעל גבי ארונות המתים, מראשית האלף השני לפני הספירה וחקר את הזיקה בין המצרית האמצעית והשפות השמיות האחרות.
מרדכי גילולה הניח אחריו אישה, פרופסור דבורה גילולה, ושלושה ילדים. בתו ד"ר לאה גילולה היא מנהלת הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור[1].
מחקריו עריכה
בעבודת הדוקטור ובמחקריו שאחריה חקר גילולה את תפקידן של המליות האנקליטיות בשפה המצרית, שנחשבו קודם לכן לבעלות הדגשה פרוזודית בלבד. הוא בדק את הדגמים המדויקים בהם מופיעה כל מלית ומלית והראה שלצד מליות בעלות משמעות לקסיקלית גרידא יש גם מיליות בעלות שימוש דקדוקי. התגלית הבולטת ביותר והמהפכנית ביותר בשטח הדקדוק המצרי היא תגליתו של פולוצקי בדבר תפקידם של הזמנים המשניים במצרית. מסקנות עבודתו של גילולה מסתמכות על תורתו של פולוצקי, מאשרות את שיטתו ומהוות הוכחה לנכונותה. הוא המשיך את דרכו של פולוצקי גם בחקר משפטים שמניים במצרית ובקופטית.
גילולה השתמש בהזדמנות שנקרתה לו לכתוב ביקורת על הספר של זצינגר (Satzinger (אנ')) כדי לפרסם את ממצאיו באנגלית. הביקורת הזאת היא עד היום בסיס לחקר הדקדוק המצרי, שעליה מסתמכים הבלשנים שאינם קוראי עברית.[5]
גילולה גם חקר במשך שנים רבות את התרבות הכנענית והמיתולוגיה הכנענית. הוא סבר כי האל יהוה ראשיתו בפנתאון של אלים וייצוגו המקודש, היה השור של אל השמש, "עגל הזהב". את דרכו להיות אל אוניברסלי, חסר דמות, החל כאל כנעני, כשהוא גורר איתו במשך מאות שנים את שרידי פולחן פוליתאיסטי וסמליו, שכללו, בין השאר את בת זוגו אשרה.[6] בעקבות חקר הממצאים שנמצאו בכונתילת עג'רוד, ובמיוחד ציור זוג הדמויות והכתובות שנמצאו באתר ובהם אזכורים ל"יהוה ואשרתה", הוא פרסם מאמר בו פרש אותם כאל יהוה שעבדו בממלכת ישראל הצפונית בצורת עגל (או כיושב על עגל), ו"אשרתה" מוסברת בתור האלה אשרה, שבאוגרית ובמיתולוגיה הכנענית היא בת זוגו של אל, והאזכור שלה בחיבור עם יהוה יכול רק לומר שהיא נתפסה כבת זוגו.[7] זה, מצדו, יכול לשמש הוכחה לקשר ההדוק של יהוה ואל, מאחר שיהוה בפנתיאון הכנעני נשא עמו במשך מאות שנים את בת זוגו ואולי סמלים אליליים אחרים. יש להניח שפולחן יהוה המיוצג על ידי העגל לא הוחלף ברפורמת יאשיהו ובזמן ריכוז הפולחן, ונמשך למעשה עד גלות בבל.[8]
הארכיון של מרדכי גילולה נמצא ב-Griffith Institute, אוניברסיטת אוקספורד.
מכתביו עריכה
- מליות אנקליטיות במצרית קלאסית, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ט - 1968
- ליהוה שמרנ ולאשרתה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום ג, 1978, עמ' 129–137
קישורים חיצוניים עריכה
- דבורה סוויני במאמר לזכרו של מרדכי גילולה, (במקור Deborah Sweeney, Tel Aviv 29 (2002), p 219) מתוך אתר החוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום שבאוניברסיטת תל אביב.
מרדכי גילולה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 אבי כצמן, הבלשן הפרופ' מרדכי גילולה הובא למנוחות, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2002
- ^ רשימת מקבלי התארים באוניברסיטה העברית בירושלים, הַבֹּקֶר, 15 ביוני 1964
- ^ היום - חלוקת תארים באוניברסיטה העברית בירושלים, דבר, 7 ביולי 1969
- ^ מינויים והעלאות בדרגה באוניברסיטת תל־אביב, על המשמר, 7 בינואר 1974
- ^ "H. Satzinger, Die negativen Konstruktionem im Alt- und Mittlägyptischen (Berlin 1968)", Journal of Egyptian Archaeology 56
- ^ דבי הרשמן, אלוהים ברא את האשה - וחי איתה, כותרת ראשית, 17 במאי 1983
- ^ מרדכי גילולה, ליהוה שמרנ ולאשרתה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום ג, 1978, עמ' 129–137
- ^ מרדכי גילולה, "ליהוה שמרנ ולאשרתה", שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, גיליון ג', תשל"ח, עמ' 129–137