מרדכי גילת

עיתונאי ישראלי

מרדכי (מוטי) גילת (במקור סטיאסני; נולד ב־6 באוקטובר 1947) הוא עיתונאי חוקר בתחום השחיתות הציבורית[1], פובליציסט ומרצה לתקשורת, משמש כפרשן בכיר בתאגיד השידור הישראלי. לפני כן עיתונאי שנים רבות בידיעות אחרונות ובישראל היום. חתן פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה לשנת 2000.

מרדכי (מוטי) גילת
לידה 6 באוקטובר 1947 (בן 76)
חולון, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1968
עיסוק עיתונאי חוקר
מעסיק תאגיד השידור הישראלי
תחקירים בולטים פרשת אריה דרעי, הפגישה הלילית, פרשת עמדי, פרשת האי היווני
צאצאים עדי גילת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
קישורים חיצוניים
פייסבוק mt.gilat
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

גילת נולד, גדל והתחנך בחולון. את הקריירה העיתונאית שלו החל כבר בנעוריו, בעיתוני הילדים והנוער דבר לילדים ובמעלה. בשירותו הצבאי שירת ביחידת מצוף 247 במסגרת הנח"ל. במלחמת ששת הימים, לחם ביחידה קרבית של הנח"ל. את השנה השלישית של שירותו הצבאי, לאחר המלחמה, עשה גילת ככתב צבאי של העיתון במחנה נח"ל. בשירות המילואים שלו השתתף גילת במלחמת יום הכיפורים כאיש מחלקת מרגמות בחטיבה 5 ובמלחמת לבנון הראשונה כאיש מחלקת מרגמות בגדוד חרמ"ש.

בשנת 1968, לאחר שירותו הסדיר, החל גילת בתפקידו ככתב שטח בעיתון על המשמר. בתפקידו זה סיקר את הנעשה בעיריית תל אביב, במשטרת ישראל ובמערכת בתי המשפט. כמו כן שימש ממלא מקום הכתב הצבאי של העיתון. בהמשך החל לפרסם תחקירים ומאמרים ולכתוב במוסף העיתון ״חותם״.

בראשית 1976 גייס אותו דב יודקובסקי, העורך בפועל של העיתון ידיעות אחרונות, לסגל העיתון ככותב תחקירים. מאז ועד תחילת 2008 נמנה גילת עם הכותבים הבכירים של העיתון, ניתן לו מדור קבוע במוסף לשבת, המוסף הפוליטי של העיתון, והועמד לרשותו צוות תחקירנים. בין התחקירים הבולטים שפרסם לאורך השנים היו חשיפת שחיתויות כמו פרשת הפגישה הלילית (1986), שאחד המורשעים בה היה עורך הדין רם כספי; פרשת אריה דרעי (1990)[2]; פרשת הפסיכולוג אלי פלח (1994), בשיתוף מלי קמפנר; פרשת טובות ההנאה שקיבל מפכ"ל המשטרה רפי פלד (1995), אשר הובילה להתפטרותו; פרשת עמדי (1999); פרשת המעשים המגונים של יצחק מרדכי (2000); פרשת האי היווני (2002)[3] ומערכת יחסים בין הקבלן דוד אפל, אריאל שרון ואהוד אולמרט; פרשת יושב ראש הכנסת אברהם בורג (2001) ועוד רבות אחרות. בשנת 2000 זכה בפרס סוקולוב לעיתונות הכתובה.

ב־1992 הורשעו שישה בני אדם בהאזנת סתר לקווי הטלפון בביתו של גילת בשירות אריה דרעי[4].

בתחילת 2002 הודיע עורך העיתון משה ורדי לגילת על הורדת מדורו לאלתר – לטענתו של גילת, עקב לחצים שהפעילו אברהם בורג ומקורביו על המו"ל ארנון מוזס. בתגובה יצא גילת לחופשה בת כמה שבועות וחזר ממנה רק לאחר החזרת מדורו.[5]

בפברואר 2008 עזב גילת את ידיעות אחרונות והצטרף לסגל הכותבים של ישראל היום. הוא תבע את ידיעות אחרונות בדרישה לפיצויי פיטורים, וטען כי המו"ל מוזס והעורכים נהגו באופן פסול ולא אובייקטיבי, הפעילו צנזורה, נקטו העדפת מקורבים ומנעו ביקורת על אישים שחפצו ביקרם ובמיוחד ראש הממשלה דאז, אולמרט.[6][7] התובענה הסתיימה בפשרה בבית המשפט, ונקבע שידיעות אחרונות ישלם לגילת סכום של 600 אלף ש"ח.[8]

באפריל 2008 קבע בית משפט השלום שידיעות אחרונות, גילת ושותפתו מיכל גרייבסקי פרסמו דברי לשון הרע ללא הצדקה בכתבת תחקיר על בתיה כרמון, שכיהנה בתפקיד מנהלת המחלקה לאשרות ולזרים במשרד הפנים. ״לא תמי־לב היו הנתבעים בפרסום הכתבה״, נפסק, ו״בעיקרו של דבר מדובר באישה מקצועית ואנושית, ואין הצדקה לפגיעה שפגעו בה הנתבעים״. בית המשפט חייב את הנתבעים לפרסם הודעת התנצלות, ולשלם לכרמון פיצויים בסך 200,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח. בהחלטה מ־28 בפברואר 2010 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את הערעור שהגישו הנתבעים והותיר את פסק הדין על כנו.[9][10]

נוסף לכתיבתו העיתונאית, כתב גילת ספר על תולדות הר הצופים שיצא לאור בהוצאת מסדה בשנת 1969, בעקבות שירותו הצבאי על ההר ב־1966. בסוף שנות ה־70 ערך את תוכנית הרדיו ״מאחורי הכותרות״ בקול ישראל, שעסקה בתקשורת ובענייני דיומא. במשך שנים לימד עיתונאות בחוג ללימודי תעודה בבית הספר לתקשורת כותרת שבאוניברסיטת תל אביב ובחוג לתקשורת של המסלול האקדמי של המכללה למינהל.

בשנת 2012 ראה אור בהוצאת כנרת זמורה ביתן ספרו ״קללת דרעי״. הספר הופיע ברשימת רבי המכר בקטגוריית ספרי העיון למשך עשרה שבועות, לפי דירוג מוסף הספרים של הארץ.[11]

ב־13 ביוני 2017 פוטר גילת מישראל היום בידי העורך בועז ביסמוט. ביסמוט טען כי הפיטורים נבעו משיקולים כלכליים, ועם זאת סירב להצעת גילת לקצץ יותר ממחצית שכרו[12]. עובדה זו ביססה את טענת גילת כי הרקע לפיטוריו מהעיתון היה פוליטי[13]. ב־31 ביולי אותה שנה הצטרף גילת לתאגיד השידור הישראלי כפרשן בכיר בערוץ הטלוויזיה כאן 11 ובתחנת הרדיו כאן ב.[14]

בדצמבר 2020 נאלץ התאגיד כאן לוותר על העסקתו, עקב חוק האוסר העסקה בשידור הציבורי מעבר לגיל הגמלאות. עובדים רבים נוספים, בהם הקריינים הבכירים דן כנר ומלאכי חזקיה, נאלצו לעזוב ב־1 בינואר 2021.[15] למרות זאת, לאחר ימים אחדים גילתה כרמלה מנשה בציוץ בטוויטר[16] כי גילת ימשיך בעבודתו כפרשן בתאגיד.[17]

חיים אישיים עריכה

נשוי ואב לשלושה ילדים, ובכללם השחקנית עדי גילת.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אלכסנדר כץ, אחרי הפיטורים מישראל היום: מוטי גילת מצטרף לתאגיד כאן, באתר אייס, 31 ביולי 2017
  2. ^ מוטי גילת‏, יום אחד, חודשים לפני הכרעת הדין, נוני מוזס מפציר בי לפתע לראיין את אריה דרעי, באתר וואלה!‏, 18 באפריל 2018
  3. ^ מאחורי הקלעים של "פרשת האי היווני" // כתבה ראשונה בסדרת "החשיפות הגדולות" - מגזין ליברל, באתר ליברל
  4. ^ פסק דין בערעור פלילי 1497/92
    ענת אבניאלי, נפתח משפט הנאשמים בהאזנת סתר לעיתונאי מרדכי גילת, חדשות, 1 בינואר 1991
  5. ^ "ידיעות אחרונות" הפסיק את פרסום הטור השבועי של מרדכי גילת, באתר הארץ, 27 ביוני 2002
  6. ^ לי-אור אברבך, מרדכי גילת: "בידיעות אחרונות הצרו צעדי בגלל תחקירים על שרון ואולמרט", באתר nrg‏, 3 בפברואר 2009
  7. ^ אורן פרסיקו, מוטי גילת: מוזס מצנזר ידיעות, באתר העין השביעית, 16 בינואר 2010
  8. ^ גילי איזיקוביץ, עכבר העיר, ידיעות אחרונות יפצה את העיתונאי מרדכי גילת ב-600 אלף שקלים, באתר הארץ, 31 בינואר 2010
  9. ^ בית משפט השלום, ירושלים, ת.א.(י-ם) 3438/03, 08/04/2008
  10. ^ בתיה כרמון נ' "ידיעות אחרונות", באתר העין השביעית, 7 באפריל 2008
  11. ^ מיה סלע, ספרו של מרדכי גילת על אריה דרעי חושף חפרפרות בשב"כ, במשטרה ובידיעות, באתר הארץ, 22 במרץ 2012
    יוסי שריד, "קללת דרעי": האריה שאהב כסף, באתר הארץ, 2 במאי 2012
  12. ^ דוד ורטהיים‏, נמשך הטיהור ב"ישראל היום": גם מוטי גילת פוטר מהעיתון, באתר וואלה!‏, 13 ביוני 2017
  13. ^ יאיר שרקי, ‏העיתונאי מוטי גילת פוטר מ"ישראל היום", באתר ‏מאקו‏, 13 ביוני 2017
  14. ^ איתי שטרן, מרדכי גילת יהיה פרשן בכיר בחטיבת החדשות של "כאן", באתר הארץ, 17 ביולי 2017
  15. ^ שרון טל, תאגיד השידור בוחר את מצטייני 2020 ונפרד מהמגישים הוותיקים, באתר אייס, 8 בדצמבר 2020
  16. ^   ציוץ של כרמלה מנשה ברשת החברתית אקס (טוויטר), 16 בדצמבר 2020
  17. ^ יהודה לוינגר, לאחר הפרישה, מוטי גילת ימשיך בתאגיד השידור הציבורי, באתר אייס, 17 בדצמבר 2020