מרדכי לבנון (שופט)

השופט היהודי הראשון בתקופת המנדט

מרדכי לבנון (י"ח בשבט תרמ"ח, 2 במרץ 1888כ"ד בתשרי תשמ"ו, 10 באוקטובר 1985) היה השופט היהודי הראשון בזמן שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, משפטן, איש ציבור, יקיר ירושלים.

מרדכי לבנון
מרדכי לבנון בן 75
מרדכי לבנון בן 75
לידה 2 במרץ 1888
י"ח בשבט ה'תרמ"ח
בוברויסק, אוקראינה
פטירה 10 באוקטובר 1985 (בגיל 97)
כ"ד בתשרי ה'תשמ"ו
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה משפטים
עיסוק עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
יקיר העיר ירושלים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
טקס הנחת אבן הפינה לבית כנסת ישורון ירושלים.

קורות חייועריכה

לבנון נולד בעיר בוברויסק, שבפלך מינסק, בלארוס, בן ללאה (לבית הלוי-הורוביץ, ממשפחת השל"ה) ודוד בלינקי. עד גיל 13 חי בעיר, אז גמלה באימו ההחלטה להגשים את חלומה הציוני ולעלות לארץ ישראל, יחד עם ארבעת ילדיה. האב, חוכר יערות וסוחר עצים, נותר מאחור ברוסיה הלבנה במטרה להמשיך ולפרנס את המשפחה מרחוק. האם וארבעת ילדיה עלו לארץ ישראל בשנת 1901. האב, דוד, היה פעיל חב"ד עוד ברוסיה הלבנה ועם עלייתו ארצה בשנת 1923 המשיך בפעילותו בכולל חב"ד בירושלים.[1] את קורותיו בתקופת ילדותו מתאר מרדכי לבנון ברשימה שכתב בשם "ילדות במרחקים" שפורסמה בספר קהילת בוברויסק.[2]

 
מרדכי לבנון ליד קבר הרצל, וינה

לאחר עליית המשפחה ב-1901, התחנך לבנון בבית הספר למל בירושלים, ובהמשך עבר הכשרה להוראה בבית המדרש למורים של חברת "עזרה" (מחזור א'). בתקופה זו החליט לעברת את שמו מבלינקי (לבנבן או לבנוני ברוסית) לשם העברי - לבנון.[3] לאחר מספר שנות עבודה כמורה ביפו ובירושלים, החליט כי ברצונו ללמוד משפטים. לשם כך, נסע לקושטא (איסטנבול) שם למד באוניברסיטה, החל מ-1910. בקושטא השתייך לקבוצת סטודנטים יהודים למשפטים שכונו בהמשך "קבוצת קושטא,"[4] ושחבריה נודעו לימים כבעלי השפעה ביישוב היהודי בארץ והיו דמויות בולטות במערכת המשפט, הפוליטיקה והחברה בארץ ישראל. עם חברי הקבוצה נמנו דמויות ידועות ביניהן דוד בן-גוריון (גרין), יצחק בן צבי (שימשלביץ), משה שרת (שרתוק), גד פרומקין, ישראל שוחט ודוד רמז (דרבקין). במקביל ללימודיו עסק לבנון בהוראה בבית הספר היהודי בעיר והיה כתב של העיתון היהודי הניו יורקי The Jewish Daily News.

לבנון סיים את לימודי המשפטים והוסמך בקושטא עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914). בהיותו נתין עות'מאני (טורקי), הוא גויס לצבא. בזכות שליטתו במספר שפות (בנוסף לרוסית ועברית, שלט באנגלית, ערבית, טורקית, גרמנית, פרסית, יידיש וצרפתית), שימש כמתורגמן מטורקית לגרמנית ולהפך, בעוצבה הגרמנית השישית שהוצב במסופוטמיה (עיראק). עם תום המלחמה עוטר במדליית צלב הברזל מדרגה שנייה, כהוקרה על שירותיו בצבא הטורקי.[5]

עם סיום המלחמה ב-1918 שב לבנון לארץ ישראל, שהייתה עכשיו תחת שלטון המנדט הבריטי. על סמך הכשרתו באוניברסיטה של איסטנבול, קיבל לבנון אישור מטעם קצין הממשל הצבאי הבריטי לעסוק בעריכת דין. בספטמבר 1920 הוצע לו תפקיד במחלקה המשפטית של ממשלת המנדט. שנתיים לאחר מכן, ב-1922, מונה מטעם הנציב העליון, סיר הרברט סמואל, לשופט שלום בירושלים. הוא היה היהודי הראשון ששימש בתפקיד בכיר זה.[6][7] במקביל לתפקידו כשופט שימש כמרצה למשפטים במסגרת לימודים שפעלה מטעם ממשלת המנדט, בתקופה שבה עדין לא היו לימודים אקדמיים למשפטים בארץ ישראל.

לבנון כיהן כשופט במשך חמש שנים עד שנת 1927 ופרש בעקבות חילוקי דעות עם השלטון המנדטורי, בין השאר, סביב שאלת מעמדה של השפה העברית במערכת המשפט שהשימוש בה היה קרוב לליבו. לבנון, שהיה מועמד לקידום לתפקיד בבית המשפט המחוזי, לא זכה במינוי זה, וזאת בשל העדפתם של השלטונות הבריטיים למנות לתפקיד זה שופט ערבי, שהיה זוטר ממנו בוותק ובניסיון.

לאחר פרישתו של לבנון מבית המשפט המנדטורי, חזר לעבודתו כעורך דין במשרד בירושלים. הוא היה חבר ועד אגודת עורכי הדין בירושלים וכיהן גם כיושב הראש שלה. הוא אף שימש כיועץ המשפטי של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובהמשך גם של הרבנות הראשית, החל ב-1941 ובמשך 20 שנה.

 
מרדכי לבנון עם זלמן שזר ביום הולדתו ה-85, בביתו בירושלים, 1973

פעילות ציבוריתעריכה

לבנון עסק בפעילות ציבורית מגוונת והיה מעורב בתחומי עשייה רבים. בשנת 1921 התקבל כאח בלשכת ירושלים של מסדר בני ברית. במלאת 50 שנה לפעילותו במסדר הוענקה לו תעודת הוקרה מיוחדת על פועלו ותרומתו למסדר (1981).

כחלק מפעילותו הציבורית, הצטרף לבנון לקבוצת משכילים דתיים במטרה להקים בית כנסת אורתודוקסי-מודרני בשם אגודת ישורון (1923). בין תפקידיו השונים בישורון, שימש כחזן, כחבר הוועד המנהל, פעל להקמת הספרייה של המוסד, ואף כיהן כנשיא האגודה. ישורון היה באותה עת אחד המוסדות המרכזים בירושלים, ומנהיגי העיר נהגו להתפלל בו. לבנון דחף לקיים את התפילות בעברית ובהטעמה ספרדית, בשעה שבבתי כנסת אחרים בעיר נהוג היה השימוש בהטעמה אשכנזית.

לצד פעילותו בישורון, היה לבנון מעורב בתחומים נוספים של פעילות ציבורית. הוא היה חבר תנועת הפועל המזרחי, פעיל בוועד הלשון, שקדם לאקדמיה ללשון עברית. במסגרת זו פעל לעידוד השימוש בתאריכים העבריים בכל מסמך שהוציא תחת ידיו. לבנון היה חבר נשיאות ועד העיר ליהודי ירושלים (שנקרא בהמשך ועד הקהילה) וחבר באגודת המשפט העברי.

בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) הקים הוועד הלאומי (הגוף המרכזי של היישוב היהודי באותם ימים) ועדה שמנתה שלושה חברים, שעליה הוטל לחקור את האירועים. חברי הוועדה היו: היו"ר פרופ' סופיה גצובה, הפתולוגית הראשית של בית החולים הדסה, ד"ר גרשון גרי, המנתח הראשי בהדסה ולצידם מרדכי לבנון, נציג הציבור.[8]

בגבור הלחץ הציבורי בעקבות מאורעות אלה הקימו הבריטים ועדת חקירה מנדטורית כדי לבדוק את טענות הצדדים, יהודים וערבים, ביחס לזכויות ברחבת הכותל המערבי. ועדת הכותל[9] שמעה עדויות של גורמים רבים מטעם הצדדים. במטרה לחקור את הזכויות ההיסטוריות באתר, נשלח מרדכי לבנון, בעל הידע במשפט עות'ומאני, לגנזך המדינה באיסטנבול, לאתר ולהביא בפני הוועדה תעודות טורקיות, שיוכיחו את זכויותיהם של היהודים ברחבת הכותל. בחיפושיו בארכיונים מצא לבנון פירמאן (רישיון) שניתן לחכם באשי, הרב הראשי יעקב שאול אלישר, בשנת 1841 מאת הסולטן עבד אל מג'יד ופירמאן נוסף משנת 1883, מאת הסולטן עבד אל חמיד, שהוענק לרב הראשי חיים אברהם גאגין.[10] מסמכים אלה חיזקו את עמדת הצד היהודי.

בין השנים 1936 ו-1942, ערך לבנון את פסקי הדין של בית המשפט העליון המנדטורי בצירוף הערות ופרשנות. במסגרת זו הוציא לאור 11 כרכים בשם: Current Law Reports, שהיו מקור מידע רב חשיבות לעוסקים במשפטים.

בנובמבר 1947, עם הציפייה לסיום המנדט הבריטי, מונה לבנון כחבר בוועד הציבורי למען מגבית ההתגייסות וההצלה שפעלה לאסוף כסף לצורך רכישת נשק להגנת היישוב היהודי.[11]

בשנת 1952 יצא לבנון ללונדון בשליחות מטעמו של הרב אייזק הלוי הרצוג לגייס תרומות להקמת בית הכנסת הגדול בירושלים. הוא הצליח לרתום את הנדבן יצחק אייזק וולפסון לתרום להקמת הבניין שייקרא על שם אביו של התורם, היכל שלמה, ושבו ישכנו הרבנות הראשית לישראל, בית הדין הרבני ובית כנסת מרכזי.[12]

 
שער הספר תלמוד בבלי מסכת ברכות בתרגום מרדכי לבנון, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1973

לצד פעילותו המקצועית והציבורית כתב לבנון ופרסם שירים ולחנים כבר משנות נערותו. אחותו, דבורה, שהייתה גננת ומורה כתבה גם היא שירים, ששמשו אותה בזמן ההוראה, ומרדכי נהג להלחין אותם לשימושה. מספר שירים שלו אף פורסמו בספרים ובעיתונות, לדוגמה בעיתון הילדים של הצופה.[13]

במשך כעשרים שנים שקד לבנון על תרגום לעברית למסכת ברכות מהתלמוד הבבלי בתוספת פירושים וביאורים.[14] מטרתו הייתה לקרב את אוצר התרבות הזה לקהל הרחב. לאחר פטירתו של הרב שמחה אסף, עבר החוג השבועי לתלמוד שלימד, לבית לבנון שבשכונת רחביה, שם התקיים החוג מידי שבת בבוקר במשך 25 שנה. את השיעוריים הנחה, בין היתר, פרופ' אפרים אלימלך אורבך והשתתפו בהם אישי ציבור, ביניהם הנשיאים יצחק בן צבי, זלמן שזר, וכן יוסף בורג וישעיהו ליבוביץ.[15]

 
ככר מרדכי לבנון, רחוב אברבנל, רחביה, ירושלים

במלאת ללבנון 80 שנה הוענק לו תואר יקיר ירושלים (1968) בידי ראש העירייה טדי קולק.[16] הוא נמנה עם זוכי המחזור השני של הענקת התארים. על שמו של לבנון קרויה ככר בשכונת רחביה בירושלים, בקרבת מעונו ברחוב אברבנל שבו התגורר במשך שנים רבות.

משפחהעריכה

בשנת 1923 נישא לבנון לשולמית (זלמה, לבית פיק) בירושלים. לזוג נולדו שני ילדים: אברהם יהודה ודינה. כדי למצוא מסגרת לימודית דתית-לאומית מתונה עבור ילדיהם, יזמו בני הזוג, יחד עם הורים נוספים, כולל הזוג פרידה ומרדכי עליאש, הקמה של בית ספר חדש בשם "מעלה" (1930).[17][18] מטרת בית הספר הייתה "לחנך ולגדל ילדים וילדות ליהודים שלמים בנפשם ויודעי תורה." לימודים מעורבים, של בנים ובנות, היו נדירים בבתי ספר דתיים באותה העת. לבנון היה פעיל בוועד בית הספר עד לשנת 1957.

לבנון נקבר בהר הזיתים בירושלים לצד אמו, רעייתו ואחיותיו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרדכי לבנון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הרב עמרם בלוי, תוצאות הבחירות לכולל חב"ד, http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=860, ‏28 ינואר 2021
  2. ^ סלוצקי יהודה (עורך), באברויסק: ספר הזכרון לקהילת בוברויסק ובנותיה, תל אביב: תרבות וחינוך, תשכ"ז (1967), כרך א', עמ' 581
  3. ^ לבנון יהודה, תולדות חיי מרדכי בן לאה ודוד לבנון, תשנ"ז (1997), עמ' 24
  4. ^ זנדברג חיים, אומרים שהיה פה שמח - על ספרו של נתן ברון "שופטים ומשפטנים בארץ ישראל בין ירושלים לקושטא – 1930–1900", המשפט, יד תשע"א, 683–693
  5. ^ לבנון יהודה, תולדות חיי מרדכי בן לאה ודוד לבנון, תשנ"ז (1997), עמ' 63
  6. ^ לבנון יהודה, תולדות חיי מרדכי בן לאה ודוד לבנון, תשנ"ז (1997), עמ' 71
  7. ^ בנדר אריה, מת מרדכי לבנון, שופט השלום היהודי הראשון בא"י, מעריב, 16.10.85
  8. ^ לבנון יהודה, תולדות חיי מרדכי בן לאה ודוד לבנון, תשנ"ז (1997), עמ' 110
  9. ^ שמיר שמואל, משפט הכותל המערבי בשנות ה-30, http://jerusalemlaw.onlinewebshop.net/, ‏31 דצמבר 2020
  10. ^ דין וחשבון ועדת הכותל המערבי מטעם חבר הלאומים, תל אביב: הוצאת תל אביב, תר"ץ-תרצ"א, עמ' 104
  11. ^ לבנון יהודה, תולדות חיי מרדכי בן לאה ודוד לבנון, תשנ"ז (1997), עמ' 145
  12. ^ בנדר אריה, מת מרדכי לבנון, שופט השלום היהודי הראשון בא"י, מעריב, 16.10.1985
  13. ^ לבנון מרדכי, וזאת ליהודה, הצופה לילדים 164, תשכ"ח
  14. ^ לבנון מרדכי, מסכת ברכות, תלמוד בבלי, ירושלים: ראובן מס, 1973
  15. ^ י. ל., מיקירי ירושלים
  16. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , עיטור יקיר ירושלים יוענק היום ל-20 מתושבי הבירה, מעריב, 14 בפברואר 1968
  17. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , בית הספר "מעלה" בירושלים, הארץ, 1936
  18. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , הודעה על ייסוד אגודת מעלה, הארץ, 13.5.1936