פתיחת התפריט הראשי
שוטה אוחז במרוט, דוד טנירס הבן (1610–1690)

מרוט (בצרפתית ובאנגלית Marotte), הוא אביזר בדמות שרביט, שבקצהו נמצא ראש מגולף. הוא התפתח במאה ה-14 כהמשך ישיר של אלת הכסיל, ומאוחר יותר הוחלף במראה שסימלה את האהבה העצמית של השוטה. מקורה של המילה מרוט, מהשפה הצרפתית, ומשמעותה המילולית, היא משוגע. המרוט נישא לרוב בידי לצים, והראש המיניאטורי משקף לעיתים קרובות את תלבושת ותחפושת הלץ הנושא אותו. על ראש המרוט הקדום יותר, הוצמדו פעמונים ולעיתים הוא היה מורכב על מספר חוליות שאפשרו לו לנוע בחופשיות לכיוונים שונים. במרוט המודרני, ניתן למצוא גם תיבת מוזיקה ואמצעים מכניים אחרים המספקים אפקטים נוספים.

באופרה ריגולטו של ורדי, מופיע הזמר בתפקיד הראשי, עם מרוט שפרצופו מייצג לפי הצורך, ארשת טראגית או קומית.

תפקיד הלץעריכה

 
לץ אוחז במרוט, מתוך הספר קוסמוגרפיה, סבסטיאן מינסטר, בזל, 1552

בתקופת ימי הביניים והרנסאנס, נשכרו הלצים על ידי בעלי ממון, מלכים ובתי המשפט. תפקידם היה לבדר אותם באמצעות הומור, שנינות, משחקי מילים, חידות, חרזנות, מלל שטותי וכמו כן, כדי ליעץ בעניינים שונים ולהעביר ביקורת על סביבתם. כיוון שדיבוריהם לא נלקחו ברצינות יתרה, ניתן להם חופש דיבור מלא, שהיה לעיתים רב יותר מזה שניתן ליועצים הרשמיים, שהיוו במקרים מסוימים איום על אדוניהם. המרוט, שימש בידי הלץ ככלי עזר הומוריסטי שסייע לו להעביר את מסריו.

המרוט באמנותעריכה

לצים אוחזים במרוט, הופיעו בתקופת ימי הביניים והרנסאנס, כאיורים בכתבי קודש, בציורים ובספרות המתעדת את התקופה. ספרו של סבסטיאן מינסטר, קוסמוגרפיה, הוא דוגמה מובהקת לתיאור מסורות והווי של התקופה באמצעות טקסטים וציורים, כגון ציור לץ האוחז מרוט בידו, שהופיע במהדורה של הספר בשנת 1552.

גלריית תמונותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Heiner Meininghaus, Narrenzepter oder Marotten, Weltkunst 72. Jahrgang Nr. 13, Nov 2002, Seite 2031–2033

קישורים חיצונייםעריכה