מרטי אהטיסארי

מרטי אויבה קאלווי אהטיסאריפינית: Martti Oiva Kalevi Ahtisaari; נולד ב-23 ביוני 1937) הוא דיפלומט ומדינאי פיני, נשיא פינלנד בשנים 19942000, חתן פרס נובל לשלום לשנת 2008 על פעילותו לפתרון סכסוכים בינלאומיים שכללה בין השאר את ליווי המעבר לעצמאות בנמיביה, מעורבות במשא ומתן על מעמדה של קוסובו, והשגת הסכם ליישוב הסכסוך במחוז אצ'ה באינדונזיה.

מרטי אהטיסארי
Martti Ahtisaari
Martti Ahtisaari, tidigare president Finland och mottagare av Nobels fredrspris (2).jpg
לידה 23 ביוני 1937 (בן 84)
ויבורג, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • אוניברסיטת אואולו (1959)
  • Kuopio Lyceum High School (1952)
  • Oulun Lyseon Lukio (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Eeva Ahtisaari (1968) עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא פינלנד ה־10
1 במרץ 19941 במרץ 2000
(6 שנים)
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לשלום (2008)
  • פרס פולברייט (2000)
  • פרס הכלכלה העולמית (2012)
  • מסדר הפיל (1994)
  • קצין כבוד במסדר של אוסטרליה (2 באפריל 2002)
  • Zamenhof award (1995)
  • פרס השלום של הסה (2000)
  • קולר מסדר איזבלה הקתולית (1999)
  • מדליית מנפרד וומר (2007)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש (1994)
  • פרס גזן (2008)
  • פרס השלום ע״ש פליקס הופואה-בואני (2007)
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • מסדר הצלב הדרומי
  • מסדר מאי
  • מסדר האמבט
  • מסדר ההצטיינות הצ'יליאני
  • מסדר לאופולד
  • מסדר המושיע
  • פרס דלתא להבנה עולמית
  • מסדר מובארכ הגדול
  • מסדר הרפובליקה של טורקיה
  • לגיון הכבוד
  • מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1
  • מסדר העיט האצטקי
  • מסדר האריה של הולנד
  • מסדר ידידי אוליבר טמבו
  • מסדר דנבורג
  • אביר הצלב הגדול של מסדר הבז
  • אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • עיטור הכוכב של רומניה
  • מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה
  • עיטור ארבע החירויות - מדליית החירות
  • מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית
  • מסדר הוורד הלבן של פינלנד
  • מסדר אולף הקדוש
  • המסדר המלכותי של השרפים
  • עיטור האריה של פינלנד
  • מסדר התקווה הטובה
  • עיטור מסדר העיט הלבן
  • מסדר ויטאוטאס הגדול
  • מסדר הצלב של טרה מריאנה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה AhtisaariMarttiSignature.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אהטיסארי נולד ב-1937 בוויפורי (אז במזרח פינלנד, כיום ויבורג שברוסיה), שם שהתה משפחתו כאשר אביו היה בשירות צבאי. הוא גדל בקואופיו ובאואולו. לאחר שירותו הצבאי למד הוראה באואולו. ב-1960 נשלח מטעם ארגון ימק"א לשליחות בפקיסטן, שם עסק בניהול מוסד של הארגון ובהכשרת מורים. כשחזר החל ללמוד בהלסינקי ובמקביל היה פעיל בארגונים לסיוע למדינות מתפתחות. ב-1965 הצטרף למחלקה לסיוע בינלאומי של משרד החוץ הפיני, ואחר כך עמד בראשה.

ב-1973 מונה כשגריר פינלנד בטנזניה (והיה שגריר שאינו תושב גם במוזמביק, בסומליה ובזמביה). ב-1977 מונה לנציב האו"ם לנמיביה - תפקיד שנוצר מספר שנים לפני כן כאשר האו"ם החליט על שלילת המנדט שהיה לדרום אפריקה באזור, אך משום ששלטונה בפועל של דרום אפריקה נמשך, נוהל התפקיד הדיפלומטי ממטה האו"ם בניו יורק. במסגרת תפקידו ניהל משא ומתן לא-פורמלי בין דרום אפריקה לבין ארגון העצמאות של נמיביה ומספר מדינות אפריקניות, שכמעט והצליח להביא להסכם על הפסקת אש ועריכת בחירות בפיקוח האו"ם. אולם ההסכם קרס כאשר החלה מעורבות דרום אפריקה במלחמת האזרחים באנגולה, הגובלת בנמיביה.

ב-1984 חזר לתפקיד בכיר במשרד החוץ הפיני, וב-1987 חזר לאו"ם ומונה לתת-המזכיר לענייני מנהל. ב-1988 נקרא לחזור לעסוק בענייני נמיביה כאשר נציב האו"ם לנמיביה, ברנט קרלסון, נהרג באסון לוקרבי זמן קצר לאחר שהושג הסכם למתן עצמאות לנמיביה. אהטיסארי מונה לנציג מיוחד מטעם האו"ם ועמד בראש צוות האו"ם שסייע במעבר לעצמאות ופיקח על הבחירות.

ב-1993 קיבל את מועמדות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של פינלנד לתפקיד נשיא פינלנד, ונבחר לתפקיד בבחירות שהתקיימו ב-1994, לאחר שניצח בסיבוב השני את נציגת מפלגת העם השוודי אליסבת רהן. תחילת כהונתו לוותה בחיכוכים עם ראש הממשלה מטעם מפלגת המרכז, אסקו אהו (שכיהן עד 1995), על רקע התנגדותו להתערבות אהטיסארי במדיניות החוץ של פינלנד והתבטאויותיו בנושאי פנים כגון האבטלה. אהטיסארי תמך בהצטרפות פינלנד לאיחוד האירופי ותרם להצלחת משאל העם שהתקיים ב-1994 לאישור ההצטרפות. כנשיא הרבה לסייר ברחבי ארצו ובעולם, דבר שהעניק לו את הכינוי "מארה המטייל" אך גם הגביר את הפופולריות שלו. כנשיא השתתף גם במשא ומתן להפסקת הלחימה בקוסובו ב-1999. בעקבות ביקורת שנמתחה על פעלתנותו בנושאי החוץ החליט שלא לרוץ לכהונה נוספת כנשיא ב-2000.

אחרי פרישתו מהנשיאות, מונה על ידי ממשלת בריטניה להשתתף בצוות שפיקח על פירוק ה-IRA בצפון אירלנד מנשקו. ב-2005 ניהל בהצלחה את המשא ומתן בין ממשלת אינדונזיה לבין ארגונים מורדים במחוז אצ'ה בצפון-מערב המדינה, שהביא לסיום מאבק אלים בן כמעט 30 שנה במחוז. במסגרת ההסכם בין הצדדים, שנחתם בהלסינקי ב-15 באוגוסט, ויתרו המורדים על הדרישה לעצמאות, וממשלת אינדונזיה הסכימה להסיג את כוחות הצבא מהמחוז והעניקה לו מעמד אוטונומי מיוחד.

ב-2005 מונה על ידי מזכ"ל האו"ם קופי אנאן כשליח מיוחד לקביעת מעמדה של קוסובו, שמאז תום המלחמה ב-1999 נוהלה בחסות האו"ם. במסגרת תפקידו ניהל את המשא ומתן בנושא זה והציע תוכנית שכללה מתן עצמאות בפיקוח בינלאומי, וזכתה לתמיכת ארצות הברית. אולם התנגדות סרביה ורוסיה לתוכניתו והאשמותיהן בדבר חד-צדדיותו של אהטיסארי הובילו לפרישתו מהתפקיד ביולי 2007. הצדדים המשיכו בשיחות במסגרת אחרת, ולאחר שלא הגיעו לידי הסכמה, הסתיים העניין בהכרזה חד-צדדית של קוסובו על עצמאותה.

ב-2008 זכה אהטיסארי בפרס נובל לשלום "על פעילותו החשובה, במספר יבשות, ובמשך למעלה משלושה עשורים, לפתרון סכסוכים בינלאומיים".

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרטי אהטיסארי בוויקישיתוף