מריאן גאבור
מריאן גאבור (בהונגרית: Gábor Marianne; בודפשט, 26 באפריל 1917 – בודפשט, 23 ביולי 2014) הייתה ציירת וגרפיקאית יהודייה-הונגרייה, רעייתו של הסופר, עיתונאי, משורר ומתרגם מיהאי אנדראש רונאי. אחיה היה העיתונאי והסופר ג'רג' גאבור.
 | |
| לידה |
26 באפריל 1917 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
23 ביולי 2014 (בגיל 97) בודפשט, הונגריה |
| מדינה |
הונגריה |
| השכלה |
האוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות (1941) |
| בן או בת זוג |
מיהאי אנדראש רונאי |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
מריאן גאבור נולדה למשפחה אינטלקטואלית יהודית. אמה הייתה איזבלה לוסיה ראיס, אביה היה איגנץ גאבור, היסטוריון של הספרות ומתרגם. היא למדה בבית הספר לציור של אישטוואן סניי, ואחר כך בין השנים 1935 לבין 1941 באוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות, שם סיימה כתלמידה של הצייר אישטוואן ריטי ואחר כך בלימודי המשך.
היא הציגה לראשונה בשנת 1938, ומאז הציגה בקביעות בתערוכות. כבר במהלך לימודיה באוניברסיטה הציגה בתערוכה הלאומית בקושיצה ובתערוכת האביב של מוזיאון ארנסט בשנת 1939 וקיבלה את פרס נמש מרצל. בין השנים 1941 - 1943 הייתה חברה במושבת האמנים של זבגין.
בשנת 1942 נערכה תערוכת היחיד הראשונה שלה בסלון הלאומי. את תערוכת היחיד השנייה שלה ארגן מיקלוש רוז'ה (במקור: רוזנטל) בינואר 1944 בגלריה טאמאש במסגרת אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך, היות שבתקופת מלחמת העולם השנייה אמנים יהודים יכלו להופיע רק בפני קהל יהודי בהונגריה במסגרת אומיקה. היא למדה גם באוסטריה, בלגיה, צרפת, אנגליה, הולנד, איטליה וברית המועצות.
תערוכת היחיד הראשונה שלה אחרי המלחמה נערכה בשנת 1947 ב"גלריית האמנים". הציור שלה, יחד עם אמנים רבים אחרים, סווג מאוחר יותר על ידי המשטר הקומוניסטי כ"בורגני", מה שלא התקבל במדיניות התרבות הרשמית של התקופה. בהמשך הציגה רק אחרי המרד ההונגרי בשנת 1957 והצליחה לתפוס את מקומה בין שורת האמנים המציגים דרך קבע. בשנת 1977 הציגה את עבודותיה בגלריה הלאומית של הונגריה בתערוכת יצירה גדולה. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 הציגה בתערוכות היחיד שלה את תמונותיה על השואה והיהודים.
חייה הפרטיים עריכה
בשנת 1938 הכירה את בעלה, המשורר מיהאי אנדראש רונאי (1913–1992). רונאי, שגם הוא היה בן למשפחה יהודית, נלקח לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים במסגרת הצבא ההונגרי) מספר פעמים משנת 1940. בשבועות שלאחר כניסת הוורמכט להונגריה (מבצע מרגרטה) רונאי נמלט משירות העבודה לבודפשט לכמה ימים והתחתן עם מריאן גאבור ב-27 באפריל 1944. הוא לא חזר לשירות העבודה והם הסתתרו ושרדו את יתרת תקופת השואה ואת המצור על בודפשט עם ניירות מזויפים במגורים לא חוקיים.[1] הורי שניהם נרצחו בשואה.
תערוכות יחיד עריכה
- 1942 הסלון הלאומי
- 1944 גלריה טאמאש
- 1945, 1947 גלריית האמנים
- 1948 Fészek
- 1957, 1963, 1966, 1970, 1973 גלריה צ'וק
- 1958 המכון ליחסי תרבות
- 1959 מוזיאון פשטארז'בט
- 1964 פלרמו, רומא
- 1966 ונציה, רומא
- 1971-1969 רומא
- 1970 סגד
- 1972 ונציה
- 1975-1974 פריז
- 1976 פירנצה
- 1977-1978 הגלריה הלאומית של הונגריה
- 1980 ברלין
- 1981 רוסטוק
- 1985, 1996 גלריית ויגדו
- 1986 מרכז התרבות פרנץ מורה
- 1987 מוזיאון אתנוגרפי (בודפשט)
- 1988 גלריית סולנוק
- 1990 מרכז התרבות הבשי
- 1992 מוזיאון סאטו מארה
- 1993 מוזיאון הזיכרון הספרותי המערבי
- 1995 מועדון קושוט
- 1997 מועדון אגודת הסופרים ההונגרית
- 2003 מוזיאון סאטו מארה
- גלריית יאסי 2012
- 2017 אטווש, מוזיאון קהילתי ותרבותי
- כיכר הקהילה ספהארום 2018
- 2020 גלריית אויפשט
פרסים עריכה
- פרס נמש מרצל (1939)
- הכרה של אגודת סיניאי (1940)
- פרס הטווני (1941)
- הכרת כבוד של אגודת סיניאי (1942)
- פרס השיקום (1945)
- הפרס הראשון של אגודת הידידות ההונגרית-סובייטית (1955) (נוף של אגם בלטון)
- מדליית לאונרדו של פירנצה (1976)
- פרס האמן המצטיין (1978)
- מדליית זהב של האקדמיה האיטלקית לאמנויות (1979)
- עיטור הכבוד של Confederazione Internazionale dell'Ordine degli Artisti (1984)
- פרס "Maestro Accademico" של Accademia Bedriacense (1984)
- פרס Accademia Italia Fiaccola d'Oro (לפיד הזהב) (1986)
- פרס "למען בודפשט" (1994)
- Pro Urbe Mátészalka (2002)
- צלב קצין מסדר הכבוד של הרפובליקה של הונגריה (2003)
- אזרח כבוד של טרזווארוש (לאחר מותה) (2019)[2]
עבודותיה במוזיאונים בהונגריה עריכה
- הגלריה הלאומית של הונגריה
- המוזיאון הלאומי של הונגריה
- המוזיאון הספרותי פטפי
- מוזיאון המלך אישטוואן
- המוזיאון היהודי סקשפהרוואר
- מוזיאון ג'יורי טורי, נג'קניז'ה
עבודותיה במוזיאונים זרים עריכה
- Galleria degli Uffizi
- Firenze Musée National d'Art Moderne
- Paris Nationalmuseum
- Berlin Galleria Comunale
- Firenze Chiosro di San Marco
- Firenze Palazzo dei Normanni
- Palermo National Museum
- Lublin-Majdanek National Museum
- Gabrovo Fondation Michel Károlyi,
- Venezia Musée d'Art Moderne
- Eilat
לקריאה נוספת עריכה
- מי זה מי 2009. עורך הרמן פטר. בודפשט: סוכנות הידיעות ההונגרית. 2008. ISBN 978-963-1787-283
- קטלין ס. נאג': חלוקי נחל. השואה באומנויות יפות בהונגריה 1938–1945. בודפשט (2006). ISBN 963-9283-99-1
קישורים חיצוניים עריכה
- Artportal.hu
- Museum.hu
- ראיון מקיף עם מריאן גאבור על משפחתה 2005 (בהונגרית). באתר centropa
הערות שוליים עריכה
- ^ Rónai Mihály András kéziratban lévő önéletrajza alapján közli S. Nagy Katalin, i. m. 285. o.
- ^ Színes programok és ünnepségek a Terézvárosi Búcsún. 2019. okt. 13.