פתיחת התפריט הראשי

מרידות יהודים בגטאות היו מרידות והתנגדות היהודים, שהתרחשו בעשרות גטאות שהוקמו בשואה על ידי הנאצים, עוזריהם ובעלי בריתם.

תוכן עניינים

מניעיםעריכה

בדרך כלל פרצו המרידות בתגובה לשילוחם של היהודים מהגטאות למחנות השמדה. לעיתים מידע חלקי על גורלם של יהודים שגורשו באקציות קודמות הוא שהיווה גורם מניע ומדרבן למרד. לעיתים הביאה למרד דווקא העובדה שלא התקיים מידע כזה: העובדה שלא הגיע כל מידע ממגורשים קודמים, החשש לגורלם של אותם מגורשים, והחשש לגורלם של יתר יושבי הגטו, אם יבוצע גירוש נוסף.

תזמוןעריכה

מרידות יהודים בגטאות החלו באמצע 1942 אם כי התארגנויות מחתרתיות בגטאות אלה קדמו לעיתים בחצי שנה ויותר למרידות עצמן. חלק מהמרידות היו מאורגנות מראש, וחלקן היו ספונטניות, בתגובה לניסיונות של הגרמנים ועוזריהם לגרש יהודים מהגטו גירוש מלא או חלקי. מקרים ספונטניים של התנגדות יהודים בגטאות לרציחות שביצעו הגרמנים ובעלי בריתם קרו כבר בקיץ 1941, עם פלישת גרמניה לברית המועצות, למשל בפוסבול שבליטא (באוגוסט 1941),[1] אך אלה היו מקרים בודדים, שהצלחתם הייתה אפסית והידיעות עליהם היו מעטות.

גטאות בהם התחוללו מרידות ב-1942עריכה

המרידות הראשונות בגטאות בשואה התחוללו בקיץ 1942, בדרך כלל בתגובה לשמועות על גירושים מסיביים של יהודים מיישובים סמוכים, או בתגובה לניסיונות אקציה של גרמנים.

  • במאי 1942 נשלחו כמאה יהודים מגטו ראדין לחפור בורות קבר לתושבי הגטו. פרץ מרד ספונטני ומספר יהודים ברחו.[2]
  • התקוממות ספונטנית בגטו דז'יסנה פרצה ביוני 1942, אם כי ללא נשק, התקוממות שדוכאה על ידי הגרמנים.[3]
  • מרד בגטו דרויה פרץ ב-2 ביולי 1942.[4]
  • בגטו ניאסוויז' פרץ מרד ב-21 ביולי 1942 בתגובה לניסיון אקציה גרמני.[5]
  • מרד בגטו קלצק פרץ גם הוא 21 ביולי 1942.[6]
  • מרד בגטו קוסטופול פרץ ב-25 באוגוסט 1942.[7]
  • מרד בגטו סארני פרץ ב-27 באוגוסט 1942.[8]
  • מרד בגטו לחווא פרץ בספטמבר 1942.[9]
  • מרד בגטו טוצ'ין פרץ ב-24 בספטמבר 1942.[10]
  • מרד בגטו אופטובייץ פרץ בנובמבר 1942.[11]
  • מרד בגטו לוצק פרץ בדצמבר 1942.[12]

בין יולי לספטמבר 1942 פרצו מרידות בין היתר גם בגטאות הבאים (רשימה חלקית):

  • בגטו הורוכוב פרץ מרד ביולי 1942.[13]
  • בהרוביישוב פרץ מרד פעמיים, באוגוסט ובאוקטובר 1942, ובשתי הפעמים דוכא המרד.[14]
  • בגטו ויז'ווה נובה הוצתו בתים במהלך ניסיון מרד באוגוסט 1942.[15]
  • בגטו וישניצה פרץ מרד בספטמבר 1942.[16]
  • בעת חיסול גטו לסקז'ב נמלטו מאות יהודים אך רובים נתפסו ונרצחו לאחר מכן.[17]
  • בגטאות טורצ'ין[18] וטריסק[19] התרחשה התנגדות ספונטנית באוגוסט 1942.
  • בבריסק דליטא הוקמה מחתרת באוקטובר 1942 אך היא לא הספיקה למרוד לפני אקציית חיסול הגטו. בברנוביץ' הוקמה מחתרת במרס 1942 ותוכנן מרד ביולי, אך הוא לא יצא לפועל.

גטאות בהם התחוללו מרידות בשנת 1943עריכה

בנוסף למרידות אלה היו עשרות מקרים נוספים בעשרות גטאות, של התנגדויות ספונטניות אך חלקיות, ארגון בריחות מהגטו ללא התנגדות מזוינת, או התארגנויות להגנה עצמית שלא יצאו לפועל עקב מחסור בכוח אדם ובנשק, או עקב אקציה פתאומית שלא אפשרה למתכנני המרד להתאסף לשם מימוש ההתנגדות. כך קרה בעשרות גטאות שהוקמו באזורי רוסיה הכבושים בידי הגרמנים, וכן באוקראינה, בליטא ובבלארוס.

המורדיםעריכה

בחלק גדול מהמרידות או מניסיונות המרד באו המורדים מקרב שורותיהן של תנועות נוער יהודיות - ציוניות, סוציאליסטיות ורוויזיוניסטיות ואחרות, וכן מקרב מפלגות יהודיות וארגונים פוליטיים יהודיים. ברוב המקרים נהרגו במרד רוב משתתפיו ובכל המקרים דוכא המרד.

גורמים נקודתיים שהקשו על המרידותעריכה

אוקראינה וטרנסניסטריהעריכה

באזורים משמעותיים באוקראינה לא היה סיכוי למרידות בגלל האופי של הדיכוי. בחלק מהמקרים, הרומנים הכובשים בטרנסניסטריה שבאוקראינה לא רצחו יהודים אלא ריכזו אותם בגטאות ושם היהודים חלו ומתו ברבבותיהם. האויב לא היה חיילים אלא הקור, הרעב והמחלות, ובעיקר הריחוק - לעיתים מאות קילומטרים - מכל מקום יישוב. בתנאים כאלה לא הייתה אפשרות ולא טעם בארגון התנגדות, שכן לא היה גורם נגדו אפשר היה למרוד. גם מי שהיה יוצא מהגטו באזורי טרנסניסטריה היה נדרש לחצות מאות קילומטרים, במזג אוויר קשה, בסביבה שוממת, ללא מזון או אמצעי קיום, ובקרב אוכלוסייה שלרוב הייתה עוינת. בתנאים אלה לא התאפשרו מרידות בגטאות טרנסניסטריה.[22]

מקורות למידע על המרידותעריכה

בחלק מהמקרים נהרגו כל משתתפי המרד והגטו הושמד כליל בשרפה או בהפגזה, או שנמחה מעל פני האדמה על ידי מדכאי המרד. על כן המידע על עצם קיומו של המרד קיים רק בשל תיעודו במקורות לא יהודיים, כגון מסמכים גרמניים של כוחות הצבא, המשטרה והיחידות המיוחדות הגרמניות שדיכאו את המרידות, וכן רישומי יומן או תיעוד אחר של בני המקום - פולנים, אוקראינים, בלרוסים ועוד - שהיו שותפים לדיכוי המרד או צפו בו מהצד. במקרים מעטים העניקו מחתרות אנטי גרמניות אחרות סיוע למורדים היהודים, למשל הארמייה לודובה במרד גטו ורשה, וחברים בארגונים אלה תעדו את הסיוע ואת הלחימה היהודית במרידות בגטאות.

השפעתם התרבותית של המרידות בגטאותעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על גטו פוסבול וההתנגדות בו באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  2. ^ הערך על גטו ראדון באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  3. ^ הערך על גטו דז'יסנה באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  4. ^ הערך על גטו דרויה באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  5. ^ על המרד בגטו ניאסוויז', באתר יד ושם
  6. ^ הערך על גטו קלצק באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  7. ^ הערך על גטו קוסטופול באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  8. ^ הערך על גטו סארני באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  9. ^ הערך על גטו לחווא באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  10. ^ הערך על גטו טוצ'ין באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  11. ^ הערך על גטו אופטובייץ באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  12. ^ הערך על גטו לוצק באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  13. ^ הערך על גטו הורוכוב באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  14. ^ הערך על גטו הרוביישוב באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  15. ^ הערך על גטו ויז'ווה באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  16. ^ הערך על גטו וישניצה באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  17. ^ ניסיונות ופעולות הצלה בפולין הכבושה, שמואל קרקובסקי - מאמר באתר יד ושם
  18. ^ הערך על גטו טורצ'ין באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  19. ^ הערך על גטו טריסק באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  20. ^ הערך על גטו שווינציאן באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  21. ^ הערך על גטו סוסנוביץ באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
  22. ^ להרחבה על הגטאות בשטחי הכיבוש של רומניה באוקראינה - חבל טרנסניסטריה - ראו בתת-האתר השואה ברומניה, בסרביה, בוקובינה וטרנסניסטריה באתר בית הספר להוראת השואה ביד ושם