מריה בוצ'קאריובה
מריה לאונטייבנה בוצ'קאריובה (ברוסית: Мария Леонтьевна Бочкарёва; יולי 1889 – 16 במאי 1920) הייתה חיילת רוסייה, שלחמה במלחמת העולם הראשונה והקימה את גדוד הנשים של צבא רוסיה. היא הייתה האישה הראשונה ברוסיה לפקד על יחידה צבאית.
 | |
| לידה |
יולי 1889 גוברניה נובוגראד, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
16 במאי 1920 (בגיל 30) קרסנויארסק, רוסיה |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| דרגה |
לוטננט |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ראשית חיים
עריכהמריה נולדה כמריה פרולקובה למשפחת איכרים בניקולסקו ביולי 1889. אביה היה סמל בצבא האימפריה הרוסית שלחם במלחמת רוסיה-טורקיה.[1] היא עזבה את הבית בגיל שש-עשרה להתחתן עם אפאנסיי בוצ'קאריוב. הם עברו לעיר טומסק שבסיביר, שם עבדו כפועלים. בעלה התעלל בה וגרם לה לעזוב אותו. היא מצאה עבודה כמשרתת אצל מעסיקים שאילצו אותה לעבוד בבית הבושת שלהם.[2] הם העבירו אותה לעיר שרטנסק ושם החלה מריה מערכת יחסים עם גבר יהודי מקומי בשם יעקב (או יענקל) בוק. היא ובוק פתחו איטליז, אך במאי 1912 נעצר בוק בגין עבירות גניבה ונשלח לעבודות כפייה ביאקוצק. בוצ'קאריובה הלכה אחריו לגלות, בעיקר ברגל, שם הקימו בני הזוג איטליז נוסף. בוק נתפס שוב בגניבה ונשלח לכפר אמגה בשנת 1913. שוב בוצ'קאריובה הלכה אחריו. אך בוק החל לשתות בכבדות ונעשה פוגעני.
קריירה צבאית
עריכה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, עזבה בוצ'קאריובה את בוק וחזרה לטומסק. בנובמבר היא נדחתה על ידי גדוד המילואים 25 של טומסק בצבא הרוסי הקיסרי. המפקד הציע לה לנסות במקום זאת להצטרף לצלב האדום. היא הצטרפה לצבא באמצעות הבטחה לאישורו האישי של הצאר ניקולאי השני. לאחר הכשרה של שלושה חודשים, החלה בתפקיד קדמי בשורות הקורפוס החמישי, גדוד 28, שהוצב בפולאצק. היא זכתה לעיטור על שהצילה 50 חיילים פצועים בשטח.[1]
לאחר שנפצעה בזרועה וברגלה, בוצ'קאריובה עבדה כאחות רפואית עד שחזרה לחזית בדרגת רב"ט והייתה אחראית על אחד עשר גברים.[1] היא סבלה מפציעה נוספת שהותירה אותה משותקת במשך ארבעה חודשים. לאחר שהחלימה, חזרה לחזית כקצינת משנה המספקת אספקה למחלקה בת 70 גברים.[1] אנשי הגדוד התייחסו אליה בלעג או הטרידו אותה מינית עד שהוכיחה אומץ בקרב.[3] בסופו של דבר, היא הייתה מותשת מפציעותיה הגופניות ואיבדה עניין בתפקידה הצבאי. היא שוחררה באביב 1917.
לאחר פרישת הצאר בתחילת 1917 עקב מהפכת פברואר, היא הציעה למיכאיל רודזיאנקו להקים יחידת לחימה נשית, שלטענתה תתקן את בעיית המורל של הצבא. היא האמינה שזה יבייש את הגברים לתמוך שוב במאמץ המלחמתי. לאחר שהסכימה להוביל את היחידה, הצעתה אושרה על ידי מפקד הצבא הראשי ברוסילוב והיא פנתה לשר המלחמה אלכסנדר קרנסקי. אף על פי שגיוס נשים נגד את תקנות הצבא, גדוד הנשים קיבל פיצוי מיוחד[4] והיה לגדוד הנשים הראשון שהתארגן ברוסיה. גדוד הנשים הרוסי הראשון של בוצ'קאריובה משך בתחילה כ-2,000 נשים מתנדבות, אך המשמעת הקפדנית של המפקדת הותירה ביחידה 300 מגויסות בלבד.[5]
את האימונים המואצים של הגדוד הובילו 25 מדריכים גברים מגדוד וולונסקי של המחוז הצבאי פטרוגרד.[4] הגדוד התברך על ידי הכנסייה בקתדרלת איסק הקדוש ב-25 ביוני 1917. לאחר חודש של אימונים, בוצ'קאריובה ויחידתה נקשרו לחיל הסיבירי הראשון ונשלחו לחזית המערב הרוסית להשתתף במתקפת קרנסקי, שם קודמה בוצ'קאריובה לדרגת סגן. היחידה הייתה מעורבת בקרב אחד גדול - ליד העיירה סמרגון. בוצ'קאריובה עצמה נפצעה בקרב ונשלחה חזרה לפטרוגרד כדי להחלים.
היא הייתה מעורבת רק בשוליים ביצירת יחידות לחימה אחרות של נשים שהוקמו ברוסיה באביב ובקיץ 1917. היחידה שלה הייתה בחזית בזמן מהפכת אוקטובר ולא השתתפה בהגנה על ארמון החורף - יחידת נשים אחרת עשתה זאת, גדוד הנשים הראשון של פטרוגרד. יחידתה של בוצ'קאריובה התפרקה לאחר שהתמודדה עם עוינות גוברת מצד הכוחות הגברים שנותרו בחזית. בוצ'קאריובה חזרה לפטרוגרד ושם עוכבה לזמן קצר על ידי הבולשביקים. היא הבטיחה אישור להצטרף למשפחתה בטומסק אך חזרה לפטרוגרד שוב בתחילת 1918. לטענתה, קיבלה אז מברק שביקש ממנה להעביר מסר לגנרל לאוור קורנילוב, שפיקד על הצבא הלבן בקווקז. לאחר שעזבה את מטה קורנילוב היא נעצרה שוב על ידי הבולשביקים ולאחר שנודע להם על הקשר שלה עם הלבנים, אמורה הייתה להיות מוצאת להורג. ברם היא חולצה על ידי חייל ששירת עמה בצבא הקיסרי בשנת 1915 ושכנע את הבולשביקים לשחררה. היא קיבלה דרכון חיצוני והתאפשר לה לצאת מהארץ. אחר כך עשתה בוצ'קאריובה את דרכה לוולדיווסטוק במזרח, שם עזבה לארצות הברית בספינת הקיטור "שרידן" באפריל 1918.[6]
ארצות הברית ובריטניה
עריכהבחסות פלורנס הרימן, שמימנה את נסיעותיה בוצ'קאריובה הגיעה לסן פרנסיסקו ועשתה את דרכה לניו יורק ולוושינגטון די. סי.. היא קיבלה פגישה עם הנשיא וודרו וילסון ב-10 ביולי 1918, במהלכה התחננה בפני הנשיא להתערב בנעשה ברוסיה. וילסון ככל הנראה התרגש כל כך מפנייתה הנרגשת שהוא הגיב עם דמעות בעיניו והבטיח לעשות ככל יכולתו.[7][8]
בעת שהותה בניו יורק, הכתיבה את זיכרונותיה, בספר בשם ישקה: חיי כאיכרה, בגלות וכחיילת, לעיתונאי רוסי בשם אייזיק דון לוין.[9][10] לאחר שעזבה את ארצות הברית היא נסעה לבריטניה שם התקבלה אצל המלך ג'ורג' החמישי. משרד המלחמה הבריטי העניק לה מימון בגובה 500 רובל כדי לחזור לרוסיה.[8]
חזרה לרוסיה והוצאה להורג
עריכהבוצ'קאריובה הגיעה לארכנגלסק באוגוסט 1918 וניסתה לארגן יחידה אחרת, אך נכשלה.
באפריל 1919 היא חזרה לטומסק וניסתה להקים מחלקה רפואית לנשים בפיקוד אדמירל התנועה הלבנה אלכסנדר קולצ'ק, אך לפני שהספיקה להשלים משימה זו היא נתפסה מחדש על ידי הבולשביקים. היא נשלחה לקרסנויארסק שם נחקרה במשך ארבעה חודשים. בסופו של דבר היא נידונה למוות והוצאה להורג כ"אויבת הפועלים" ונורתה למוות על ידי סוכני הצ'קה ב-16 במאי 1920.[10]
מורשת
עריכהמריה בוצ'קאריובה הפכה לדמות אגדית בתרבות הרוסית, רק לאחר התפרקות ברית המועצות והייתה אחת מגיבורות הסרט הרוסי הגדוד, בבימויו של דמיטריי משקייב והופץ לבתי הקולנוע בפברואר 2015.[11]
בשנת 2018 הניו יורק טיימס פרסם אודותיה הספד מאוחר.[12]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Maria Botchkareva. Yashka: My Life as Peasant, Exile, and Soldier. As told to Isaac Don Levine (New York: Frederick A. Stokes, 1919. online (Archive.org))
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 Pennington, Reina (2003). Amazons to Fighter Pilots. Westport, CT: Greenwood Press. p. 60. ISBN 0313327076.
- ^ "Мария Леонтьевна Бочкарева". אורכב מ-המקור ב-2017-11-02. נבדק ב-2015-02-21.
- ^ Laurie S. Stoff (2006). They Fought for the Motherland: Russia's Women's Soldiers in World War I and the Revolution. University Press of Kansas. pp. 71–2. ISBN 0700614850.
- ^ 1 2 Pennington, Reina (2003). Amazons to Fighter Pilots: A Biographical Dictionary of Military Women. Westport, CT: Greenwood Press. p. 61. ISBN 0313327076.
- ^ Pennington, Reina (2003). Amazon to Fighter Pilots: A Biographical Dictionary of Military Women. Greenwood Press. ISBN 0313327076.
- ^ Martin Gilbert (2008). The First World War: A Complete History. Phoenix. ISBN 978-1-4091-0279-3.
- ^ Jerome Landfield to Secretary Breckenridge Long, July 13, 1918. Department of State communique, Long Papers, box 38, Manuscript Division, Library of Congress, Washington, DC.
- ^ 1 2 Norma C. Noonan; Carol Nechemias (2001). Encyclopedia of Russian Women's Movements. Greenwood Publishing Group. pp. 8–. ISBN 978-0-313-30438-5.
- ^ Jonathan D. Smele (19 בנובמבר 2015). Historical Dictionary of the Russian Civil Wars, 1916-1926. Rowman & Littlefield Publishers. pp. 209–. ISBN 978-1-4422-5281-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Overlooked No More: Maria Bochkareva, Who Led Women Into Battle in WWI".
- ^ ""Нынешние события созвучны тому, что было сто лет назад"".
- ^ "Overlooked No More: Maria Bochkareva, Who Led Women Into Battle in WWI - The New York Times". Nytimes.com. נבדק ב-2018-04-29.