מריה דה לאון
מריה דה לאון בלו אי דלגאדו (בספרדית: María de León Bello y Delgado; 23 במרץ 1643 – 15 בפברואר 1731) הייתה נזירה ומיסטיקנית ספרדית, שנודעה כ"האחות מריה של ישו".[1] חייה הדתיים של מריה דה לאון היו צנועים ופשוטים, מיוחסים לה נסים רבים, והיא מתה עם מוניטין של אחת מהקדושים הנערצים ביותר של האיים הקנריים. מריה דה לאון נמצאת כעת בתהליך של בירוך.
 | |
| לידה |
23 במרץ 1643 טנריפה, ממלכת ספרד   |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1731 (בגיל 87) סן קריסטובל דה לה לגונה, טנריפה, ממלכת ספרד .svg){kind=small} |
| שם לידה |
María de León Bello y Delgado |
| מדינה |
ספרד |
| מקום קבורה |
פרובינציית סנטה קרוס דה טנריפה |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
  | |
תולדות חייו עריכה
ילדותה ונעוריה עריכה
מריה דה לאון נולדה באל סזואל שבטנריפה למשפחה צנועה ודלה. כמו כן ייתכן שהיא צאצאית של גואנצ'ים,[2] אולי ממשפחת אמה.
האגדה מספרת שחייה היו מלאים בנסים שתוצאותיהם ממשיכות להתקיים, והיא הייתה לאחת המיסטיקניות החשובות בספרד. מגיל צעיר הרגישה נטיות מיסטיות, במיוחד לרגשותיה, ומסירות רבה לתמונתו של ישו התינוק הנמצאת בכנסיית סן פדרו באל סזואל. עם מות אביה ב-1646, עוני השתלט על משק הבית המשפחתי.[1]
אמה של מריה דה לאון נאלצה למסור אותה לאימוץ, בתקווה שיהיו לה חיים טובים יותר. מריה אומצה על ידי זוג שגר בספרד היבשתית, והזוג עבר לסן קריסטובל דה לה לגונה שבטנריפה. שנתיים לאחר נישואי הזוג, הזוג המתין למסעם לאמריקה, במטרה לקחת איתם את מריה. לפני המסע, מריה חזרה לחיק אימה הביולוגית, ומאוחר יותר אומצה על ידי דודיה בלה אורוטובה, ועברה איתם אל סן קריסטובל דה לה לגונה. מריה חלמה להיות נזירה וביקשה להסתגר במנזר ולעסוק בתפילה ובמדיטציה.[1]
כניסתה למנזר עריכה
בפברואר 1668 מריה דה לאון נכנסה למנזר סנטה קטלינה מסיינה הנמצא בסן קריסטובל דה לה לגונה, והפכה לנזירה במסדר הדומיניקני.
בשלב זה נסים רבים יוחסו למריה. דוגמה לכך היא המדליה עם התמונה של הגברת של הבדידות שהורכבה מחדש באופן ספונטני מספר ימים לאחר שנשברה לחתיכות. כמו מיסטיקנים אחרים, מריה דה לאון חשה לפעמים שהיא באקסטזה, המתארת בעיקר פליטת אור מסוימת על פניה, וטמפרטורת גוף גבוהה, בעיקר בעת קבלת לחם הקודש.[1]
מריה דה לאון הייתה חברה טובה של הפריבטיר הידוע אמארו רודריגז פליפה, הידוע בשם אמארו פרגו. פרגו סיפר שכאשר היה בקובה, הוא הותקף על ידי אדם יחיד. ממש כאשר התוקף עמד לנעוץ פגיון בגופו של פרגו, הופיעה דמותה של מריה דה לאון ומנעה את מותו של פרגו.[1] הנזירה גם שמרה על ידידות רבה עם חואן דה ז'יסוס.
מותה עריכה
ב-15 בפברואר 1731 מריה דה לאון מתה במנזר. לפני שנפטרה, היא נכנסה לאקסטזה ושמרה על אישונים צלולים ודופק לב למשך יותר מ-24 שעות.
שלוש שנים לאחר מותה, גופתה הוצאה ונמצאה שלמה ובלתי מושחתת, והדם שהיה בפיה של מריה הדיף ריח רענן של יסמין. גופתה של מריה דה לאון שמורה עד היום במנזר סנטה קטלינה מסיינה.[1]
הערצה עממית עריכה
גופתה של מריה שמורה כיום במנזר שבו התגוררה בסן קריסטובל דה לה לגונה, סמוך לאחת הכיכרות במרכז העיר. בכל 15 בפברואר, התאריך שבו נפטרה מריה, מוצג גופה לציבור בארון מכוסה בזכוכית, שניתן לעיר על ידי הפיראט אמארו פרגו. בגלל המספר הגדול של עולי הרגל והחסידים הרוצים לראות את גופתה של מריה, הארון מוצג גם ביום ראשון שלאחר ה-15 בפברואר.
מריה דה לאון נמצאת כיום בתהליך של בירוך ושל הכרזתה כקדושה על ידי הכנסייה הקתולית.[1]
נסים עריכה
נסים הקשורים למריה דה לאון הם:[1]
- ריחוף: היכולת לשמור על יציבותה באוויר, שתוארה על ידי כמה נזירות במנזר.
- אקסטזה: חוויה הנותנת תחושה של קרבה לאלוהים. מריה חוותה חוויה זו מספר פעמים, אפילו כששכבה על ערש דווי.
- בילוקציה: היכולת להיות בשני מקומות בו זמנית. מריה דה לאון הצילה את הפיראט אמארו פרגו בקובה מבלי שגופה עזב פיזית את המנזר.
- היפרתרמיה: גובה מרשים של טמפרטורת גוף ופליטת אור מסוימת מהראש או מהפנים.
- הגדת עתידות: הנזירה ניבאה את התפרצות הר הגעש טיידה שבאיים הקנריים, בין השאר.
- סטיגמטה: כאשר היא מתה, פצע החנית של ישו הופיע לצדה.
- פסיכוקינזה: היכולת להזיז חפצים בכוח בלתי נראה.
