מרים, אם ישו

מִרְיָם, אֵם יֵשׁוּ (גם מרים הבתולה, יולדת האלוהים, מדונה, מריה הקדושה ועוד; בלטינית וברוב השפות האירופאיות: Maria, "מריה") הייתה יהודייה בת המאה הראשונה לספירה ודמות מרכזית בנצרות, בה היא מתוארת כאמו של ישו המשיח. לפי הברית החדשה והמסורת הנוצרית, מרים הייתה מאורסת ליוסף כשהמלאך גבריאל הודיע לה שהיא הרה מרוח הקודש בעודה בתולה, בבית שעמד במקום בו שוכנת כנסיית הבשורה בנצרת. היא גידלה את ישו, נכחה בחלק מן הנסים שחולל וחזתה בצליבתו בירושלים. התאולוגיה הנוצרית הציבה את מרים כראשונה מבין הקדושים, כמשחקת תפקיד מרכזי בישועת המין האנושי, וכסמל לתום ולאדיקות. בייחוד הודגשו בתוליה הנצחיים, שלא נפגמו בלידת בנה. האמונה בכך היא עקרון יסוד בכמה זרמים נוצריים ודוֹגמה בכנסייה הקתולית. אמונות נוספות הן שעיבורה ברחם אמה היה ללא מתום, ושלא מתה אלא עלתה השמימה בגופה. עתירות למרים כדי שתשתדל אצל אלוהים עבור המתפלל נפוצות בליטורגיה, וחגים רבים מוקדשים לה.

מרים, אם ישו
ܡܪܝܡ, מרים

דיוקנה של מרים, אם ישו, כפי שצויר במאה ה-16 במנזר סנטה קתרינה שבסיני
לידה	סביבות 18 לפנה"ס ממלכת הורדוס, האימפריה הרומית
פטירה	41/44 או 48 או 57 ירושלים, פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
קדוש עבור	כל הכנסיות
מקום פולחן עיקרי	סירקוזה ומקומות רבים נוספים
חג	תאריכים רבים, ראו להלן

דמות אישה בכנסייה מהמאה ה-2, נחשב לציור העתיק ביותר של מרים שהתגלה.

חייה לפי הברית החדשה

מרים איננה מוזכרת רבות בבשורות, למעט בקטעים העוסקים בהולדת ישו במתי א'-ב' ובלוקאס א'-ב', בעיקר במקור השני. מרים מופיעה כבתולה יהודייה המתגוררת בעיר נצרת ומאורסת ליוסף, שהמלאך גבריאל מתגלה אליה ומבשר לה שהיא הרה, ועומדת ללדת את המושיע בן האלוהים שימלוך על העולם. בנוסף, סיפר לה על הריונה של קרובתה אלישבע. מרים יצאה לבקר את אלישבע, שחוותה התגלות ובירכה את מרים ואת עוברה. לאחר מכן יצאה הבתולה ההרה עם בעלה להתפקד בעיר הולדתו, בית לחם, לפי ציווי הקיסר הרומי. היא כרעה ללדת את ישו בבית לחם, ושלושה חכמים מן המזרח ביקרו אותה ואת יוסף והעלו מנחות לרך הנולד. כדי להציל את ילדם בעת שהורדוס הורה לרצוח את כל התינוקות בעיר, המשפחה נמלטה למצרים, ושבה ליהודה בעבור זעם. מרים ובעלה הציגו את ישו הפעוט בבית המקדש. כשהיה בן שתים-עשרה והם ביקרו שוב בירושלים, מצאה אותו מרים ויוסף בין המורים.

בנוסף לנרטיבים אלו, "אם ישו" מוזכרת ללא שם בעת החתונה בקנה בבשורה על פי יוחנן, שם היא מסבירה לבנה שתם היין ומורה לנוכחים לעשות כמצוותו. בסוף הבשורה, בעודו גוסס על הצלב, ישו מורה ל"תלמידו אשר אהב", כותב הבשורה, לנהוג במרים כאילו הייתה אמו שלו ולה לנהוג בו כבנה, והתלמיד אוסף אותה אל ביתו. אזכורה האחרון כרונולוגית הוא לאחר עלית ישו השמימה, כשהיא והשליחים שוהים יחד בעלית גג בירושלים ושוקדים על דבריו.

בתוליה של מרים

ערך מורחב – הבתולים הנצחיים של מרים

הקתולים, האורתודוקסים ורוב הכנסיות, בייחוד המסורתיות, גורסים שמרים הייתה בתולה באורח נס כל חייה: לא רק בעת ההתעברות, אלא אף בעת הלידה עצמה וגם לאחר מכן. אמונה זו הפכה למקובלת בהדרגה למן המאה הרביעית. היא הייתה כרוכה לא רק בראיית הלידה כנסית ובקביעה שמרים ויוסף לא מימשו את נישואיהם, אלא בגם בפירוש אזכורם של אחי ואחיות ישו המוזכרים בברית החדשה כאחים חורגים או כדודנים. כנסיות פרוטסטנטיות רבות דוחות את הדוקטרינה כפרי מסורת החסרה ביסוס במקרא, ומוכנות לקבל לכל היותר שמרים הייתה בתולה בעת שהרתה את ישו, כמתואר במפורש בבשורה לפי מתי.

מרים הקדושה במסורת הקתולית

המסורת הקתולית טוענת כי מרים לא מתה, אלא נרדמה לשנת עולמים, ואז הועלתה השמיימה. במקום בו הלכה מרים לישון את שנתה האחרונה על הר ציון נבנתה כנסיית דורמיציון (מלטינית - תרדמה). הקתולים מאמינים כי מרים היא מדיאטריקס, כלומר דמות המתווכת בין ישו לבין אנשים במצוקה. המקור לאמונה זו הוא המקרה בו השפיעה מרים על ישו לחולל את נס היין בחתונה בקנה.

דיר ראפאת ליד בית שמש וקיבוץ צרעה - הנקרא גם "גבירתנו מלכת פלשתינה", מנזר המוקדש למרים, אם ישו

ועידת אפסוס הכריזה ב-431 כי מרים היא אם האלוהים (תיאוטוקוס ). במאה ה-6 הוסיפו לה את הכינוי ניקופיאה (האלה מנחילת הניצחון). ב-1964 הכריז פאולוס השישי כי מרים היא אם הכנסייה.

הכנסייה הקתולית הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:

• 8 בדצמבר – העיבור ללא חטא של מרים ברחם אמהּ, חנה (Immaculata Conceptio).
• 8 בספטמבר – חג הולדתה של מרים (Nativita' della Beata Vergine Maria).
• 21 בנובמבר – הצגת מרים במקדש בהיותה בת שלוש (La Presentazione).
• 25 במרץ - הבשורה למרים אודות הולדת האדון (L'Annunziazione, תשעה חודשים לפני הולדת ישו).
• 31 במאי – חג הביקור המנציח את ביקורה של מרים אצל אלישבע, אמו של יוחנן המטביל (La Visitazione).
• 15 בספטמבר – יום הזיכרון לאבותיה של מרים (Beata Vergine Addolorata).
• 15 באוגוסט – יום עלייתה של מרים השמימה (Assunzione della Vergine Maria).
• בנוסף נקבע 1 בינואר כיום חג כללי לכבודה של מרים (Maria Madre di Dio).

מרים הקדושה במסורת הקופטית האורתודוקסית

המסורת הקופטית חולקת על חלק מהתפישׂה הקתולית את מרים, ובפרט על הטענה כי רוח הקודש התערב בהריונה.

הכנסייה הקופטית גם הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:

• 13 באוגוסט - הבשורה ליואכים אודות הולדת מרים
• 9 במאי - חג הולדתה של מרים
• 13 בדצמבר - הצגת מרים במקדש בהיותה בת שלוש
• 1 ביוני - הגעת המשפחה הקדושה למצרים
• 29 בינואר - יום הזיכרון לעזיבתה של מרים
• 22 באוגוסט - יום עליית גופתה של מרים השמימה
• 28 ביוני - זיכרון הקדשת הכנסייה הראשונה לשם מרים הקדושה באפסוס
• 2 באפריל - התגלות מריה בזייתון
• 22 באוגוסט - התגלות גופה לשליחי ישו
• הקופטים מקדישים את היום ה-21 בכל חודש בלוח השנה הקופטי לזכרה של מרים, אם ישו.

קישורים חיצוניים

• מריה הקדושה על-פי התפיסה האוריינטלית (באנגלית)
• מרים, אם ישו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מרים, אם ישו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)