מריו ורגס יוסה
מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה (בספרדית: Mario Vargas Llosa; נולד ב-28 במרץ 1936) הוא סופר, מחזאי ועיתונאי פרואני. חתן פרס נובל לספרות לשנת 2010.
.jpg) | |
| ורגס יוסה, 2016 | |
| לידה |
28 במרץ 1936 (בן 83) ארקיפה, פרו  |
|---|---|
| שם לידה |
Jorge Mario Pedro Vargas Llosa |
| עיסוק |
מחבר רומנים, דרמטורג, פוליטיקאי, עיתונאי, מסאי, מבקר ספרותי, תסריטאי, מרצה באוניברסיטה, פילוסוף |
| בן/בת זוג |
Isabel Preysler |
| צאצאים |
Álvaro Vargas Llosa, Morgana Vargas Llosa |
| מקום לימודים | |
| שפות היצירה |
ספרדית, צרפתית |
| זרם ספרותי |
ריאליזם קסום, Latin American Boom |
| יצירות בולטות |
The Time of the Hero |
| פרסים והוקרה | |
| הושפע מ |
ויליאם פוקנר, גוסטב פלובר, ישעיה ברלין |
|
www | |
| חתימה |
 |
  | |
תוכן עניינים
ביוגרפיהעריכה
מריו ורגס יוסה נולד בארקיפה שבפרו, למשפחה מהמעמד הבינוני. רכש את השכלתו במולדתו ובבוליביה בבתי ספר פרטיים. ב-1959 הוענק לו תואר דוקטור מאוניברסיטת מדריד.
הוא פרסם קובץ סיפורים קצרים ראשון ב-1959, אך זכה להכרה עם הופעת ספרו "העיר והכלבים" ב-1962. הספר מבוסס על ניסיונו בשנות נעוריו בבית ספר צבאי, זכה להצלחה מיידית, תורגם ליותר מעשרים שפות, וזכה בפרסים חשובים.
בשנות ה-80 עסק בפעילות פוליטית, ונודע בדעותיו הליברליות. ב-1990 התמודד לנשיאות בפרו מול אלברטו פוג'ימורי, אך הפסיד. לאחר שהתגורר יותר משלושים שנה באירופה, ואף קיבל אזרחות ספרדית, חזר לחיות בלימה.
בספריו הוא מבקר את ההיררכיה של המעמדות החברתיים והגזעיים השוררת בפרו ובאמריקה הדרומית. בתחילת דרכו כתב ספרים אוטוביוגרפיים, כמו "הבית הירוק" ו"דודה חוליה והכתבן", אחר כך פנה לכתיבת רומנים היסטוריים, תעלומות רצח, מותחנים פוליטיים ואפילו קומדיות. רוב ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו לשבחי הביקורת והקוראים.
כיום הוא ממשיך לכתוב רומנים היסטוריים, כמו "חגיגת התיש", וספרו האחרון, El paraíso en la otra esquina, הוא רומן על חייהם של פלורה טריסטן ונכדה, פול גוגן.
בשנת 1995 קיבל את פרס ירושלים.
ספריו שתורגמו לעבריתעריכה
שנת המקור מצוינת בסוגריים.
- העיר והכלבים (1963), תרגם יוסף דיין, עם עובד, תל אביב, 1974. על פי הספר נעשה סרט קולנוע.
- הבית הירוק (1966), תרגם ליאו קורי, זמורה ביתן, תל אביב, 1990.
- פנטליאון ושירות המבקרות (1973), תרגם יואב הלוי, שוקן, ירושלים, 1979. גם ספר זה עובד לסרט.
- דודה חוליה והכתבן (1977), תרגמו ביאטריס ולואיס לנדאו, כתר, ירושלים, 1984.
- מלחמת סוף העולם (1981), תרגם יואב הלוי, שוקן, תל אביב, 1987.
- הסיפור של מייטה (1984), תרגם יואב הלוי, כתר, ירושלים, 1989.
- מי הרג את פאלומינו מולרו (1986), תרגם עמנואל בארי, ספרית פועלים, תל אביב, 1990.
- הדברן (1987), תרגמה טל ניצן, עם עובד, תל אביב, 1990.
- שבחי האם החורגת (1988), תרגמה טל ניצן-קרן, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1992.
- ליטומה בהרי האנדים (1993), תרגמה אילנה המרמן, עם עובד, תל אביב, 1996.
- המחברות של דון ריגוברטו (1997), תרגמה אביבה ברושי, זמורה ביתן, 2002.
- חגיגת התיש (2000), תרגם יורם מלצר, כתר, ירושלים, 2005.
- תעלוליה של ילדה רעה (2006), תרגמה טל ניצן, אחוזת בית, תל אביב, 2007.[1][2][3][4][5]
- חלומו של הקלטי (2010), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2012[6][7]
- הרומנטיקן (2013), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2016[8][9]
- בובות על חוט (2016), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2019.
לקריאה נוספתעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- מריו ורגס יוסה, באתר פרס נובל (באנגלית)
- מריו ורגס יוסה, 14 דקות של הרהורים, כך זכיתי בנובל, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2010
- מריו ורגס יוסה, אני ליברל לטינו־אמריקאי. וידויו של הסופר הפרואני מריו ורגס יוסה, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2014
- גדעון לוי, אזור הדמדומים, הכל התחיל כאן ואולי הכל ייגמר כאן, באתר הארץ, 5 ביוני 2010
- ליאור יעקבי ועדי רובינשטיין, סופר מריו, באתר ישראל היום, 8 באוקטובר 2010
- שרי גוטמן, תעלוליו של ילד רע: על מריו מריו ורגס יוסה, באתר וואלה! NEWS, 8 באוקטובר 2010
- אסתי סגל, אני כותב כי אני לא מאושר, 8 באוקטובר 2010
- טל ניצן, האלימות כמניע לכתיבה, במחשבה שנייה, 15 באוקטובר 2010
- רות אלמוג, הגנה על הספרות, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2010
- אוריאל קון, בחליפה שחורה ובעניבת משי, כאילו בכל רגע הוא עומד לזכות בפרס, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
- רות פיין, קריאה לקורא להישיר מבט, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
- דניאל בלאושטיין, הספרים הישנים והסדר הישן, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
- נחום מגד, לשמור על השמש במקומו, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
- רמי סערי, הצד העליון של הפרוסה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
- עזרא סדן, אותת שמאלה ונהג ימינה, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2010
- אלעד זרט, סופר מריו, באתר ynet, 1 ביולי 2016
- טליה לוין, חתן פרס נובל, מריו ורגס יוסה: "הכיוון הפוליטי בישראל יוצר דימוי רע בעולם", באתר מעריב השבוע, 25 במאי 2019
הערות שולייםעריכה
- ^ על הספר "תעלוליה של ילדה רעה", ועל ורגס יוסה, באתר של "טקסט"
- ^ גדעון לוי, אם יום אחד תכתוב את אהבתנו, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2007
- ^ עלית קרפ, מאהביה של מוזה, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2007
- ^ איימן סיכסק, ציפיתי ליותר, באתר ynet, 7 באוקטובר 2007
- ^ אריק גלסנר, בעיקר על ורגס יוסה, מקור ראשון, 16 באפריל 2008
- ^ על הספר "חלומו של הקלטי", באתר "טקסט"
- ^ אריק גלסנר, על "חלומו של הקלטי", מאת מריו ורגס יוסה, הוצאת "אחוזת בית" (מספרדית: עינת טלמון), 11 ביולי 2012, פורסם במקור בשבעה לילות "ידיעות אחרונות"
- ^ אריק גלסנר, "הרומנטיקן": רומן יצרי שקורץ לטלנובלה, באתר ynet, 16 בספטמבר 2016
- ^ נסים קלדרון, על תשוקה והגינות: "הרומנטיקן" הוא סיפור סוחף על המפגש בין היצר לצדק, באתר וואלה! NEWS, 25 בספטמבר 2016