מריו ורגס יוסה

מריו ורגס יוסה
Mario Vargas Llosa
	ורגס יוסה, 2016
לידה	28 במרץ 1936 (בן 86); ארקיפה, פרו
אירועים משמעותיים	מסמכי פנמה
שם לידה	Jorge Mario Pedro Vargas Llosa
בן או בת זוג	Julia Urquidi Illanes (מאי 1955–1964); Patricia Llosa Urquidi (1965–2016) ; Isabel Preysler (2015)
צאצאים	Álvaro Vargas Llosa, Morgana Vargas Llosa
מדינה	ספרד, פרו
מקום לימודים	האוניברסיטה הלאומית סן מרקוס, Colegio La Salle, האקדמיה הצבאית לאונסיו פראדו, אוניברסיטת מדריד, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
שפות היצירה	ספרדית, צרפתית
סוגה	פנטזיה
זרם ספרותי	ריאליזם קסום, הבום הלטינו-אמריקאי
יצירות בולטות	העיר והכלבים, The Green House, Conversation in the Cathedral
תקופת הפעילות	1959–הווה (כ־63 שנים)
הושפע מ	ויליאם פוקנר, גוסטב פלובר, ישעיה ברלין
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (2010); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לאס פאלמס דה גראן קנריה (2012); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מורסיה (1995); Premio Biblioteca Breve (1962); פרס ויארג'יו-ורסיליה הבינלאומי (2010); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בורדו-מונטן (13 בנובמבר 2009); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מיאמי (10 במאי 2018); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גרנדה (2009); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ואיאדוליד (1995); מדליית זהב של קהילת מדריד (2015); פרס החירות של קרן פרידריך נאומן (2008); National Culture Award (1967); פרס פורמנטור (1967); Don Quijote Journalism Prize (2015); פרס סקאנו (1989); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בורגוס (2016); הצלב הגדול של מסדר בויאקה (2019); Pablo Neruda Order of Artistic and Cultural Merit (2018); פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי (1997); הפרס הספרותי של סיינט לואיס (2011); Premio Ceppo Pistoia (2009); Caonabo de Oro Award (2002); דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית סן מרקוס (2001); מפקד במסדר העיט האצטקי (2011); הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (2008); פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (1996); הפרס הבינלאומי ע"ש מננדס אי פלאיו (1999); פרס אירווינג קריסטול (2005); פרס גרינצנה קאבור (1986); פרס מריה מורס קבוט (2006); פרס פלנטה (1993); פרס נסיך אסטוריאס לספרות (1986); Mariano de Cavia' Price (1997); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רן 2 (1994); פרס רומולו גייגוס (1967); פרס קרלוס פואנטס הבינלאומי ליצירה ספרותית בספרדית (2012); פרס מיגל דה סרוואנטס (1994); אגדה חיה של ספריית הקונגרס (11 באפריל 2016); הצלב הגדול עם יהלומים של מסדר השמש של פרו (2001); פרסי אורטגה אי גאסט (1999); פרס ירושלים (1995); מסדר רובן דריו (2006); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אליקנטה (2008); honorary doctorate at the University of Pau and Pays de l'Adour (23 באוקטובר 2001); מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993); אביר בלגיון הכבוד (1985); דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת הומבולדט של ברלין (13 באוקטובר 2005); העיטור האוסטרי למדע ואמנות; דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה האפיפיורית הקתולית של פרו; מסדר כריסטופר קולומבוס; מסדר גבריאלה מיסטרל; דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטה החדשה של ליסבון; דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הקתולית של לוון; מסדר וסקו נונייס דה בלבואה; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד; בפסקה זו 4 רשומות נוספות שטרם תורגמו ;
	www.mvargasllosa.com
חתימה

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה (בספרדית: Mario Vargas Llosa; נולד ב-28 במרץ 1936) הוא סופר, מחזאי ועיתונאי פרואני. חתן פרס נובל לספרות לשנת 2010.

ביוגרפיהעריכה

מריו ורגס יוסה נולד בארקיפה שבפרו, למשפחה מהמעמד הבינוני. רכש את השכלתו במולדתו ובבוליביה בבתי ספר פרטיים. ב-1959 הוענק לו תואר דוקטור מאוניברסיטת מדריד.

הוא פרסם קובץ סיפורים קצרים ראשון ב-1959, אך זכה להכרה עם הופעת ספרו "העיר והכלבים" ב-1962. הספר מבוסס על ניסיונו בשנות נעוריו בבית ספר צבאי, זכה להצלחה מיידית, תורגם ליותר מעשרים שפות, וזכה בפרסים חשובים.

בשנות ה-80 עסק בפעילות פוליטית, ונודע בדעותיו הליברליות. ב-1990 התמודד לנשיאות בפרו מול אלברטו פוג'ימורי, אך הפסיד. לאחר שהתגורר יותר משלושים שנה באירופה, ואף קיבל אזרחות ספרדית, חזר לחיות בלימה.

בספריו הוא מבקר את ההיררכיה של המעמדות החברתיים והגזעיים השוררת בפרו ובאמריקה הדרומית. בתחילת דרכו כתב ספרים אוטוביוגרפיים, כמו "הבית הירוק" ו"דודה חוליה והכתבן", אחר כך פנה לכתיבת רומנים היסטוריים, תעלומות רצח, מותחנים פוליטיים ואפילו קומדיות. רוב ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו לשבחי הביקורת והקוראים.

כיום הוא ממשיך לכתוב רומנים היסטוריים, כמו "חגיגת התיש", וספרו האחרון, El paraíso en la otra esquina, הוא רומן על חייהם של פלורה טריסטן ונכדה, פול גוגן.

בשנת 1995 קיבל את פרס ירושלים.

ורגס-יוסה וישראלעריכה

ורגס-יוסה ביקר בישראל פעמים רבות, והוא מגדיר את עצמו "ידיד ישראל אמיתי". הוא ובני משפחתו פעלו למען בני הקהילה היהודית בפרו וסייעו לישראלים בפרו^[1].

הביקור הראשון שלו בישראל היה בשנת 1978, כשהגיע להרצות באוניברסיטה העברית בירושלים^[2]. בשנת 2005 ביקר בישראל בפעם החמישית, ובין השאר סייר בשטחים הפלסטיניים בליווי אנשי ארגון "הוועד נגד הריסת בתים". בין השאר היה באבו דיס, בחברון, וכן השתתף בהפגנה בבלעין נגד גדר ההפרדה. כמו כן נפגש עם מתנחלים ונפגעי טרור ישראלים^[3]^[4].

רשמיו מהביקור ראו אור בסדרת מאמרים תחת הכותרת "ישראל-פלסטין, שלום או מלחמת קודש", שפורסמה בעיתון "אל פאיס" ותורגמה בעיתונים רבים בעולם^[5]. סדרת המאמרים קובצה בספר "ישראל-פלסטין, שלום או מלחמת קודש" שיצא לאור בשנת 2006.

בביקורו בשנת 2010 נפגש עם דויד גרוסמן, הביע ביקורת חריפה על פעילות ישראל נגד המשט לעזה ואמר כי הוא מתנגד לחרם על ישראל^[6].

בשנת 2016 שוב ביקר בישראל ובשטחים הפלסטיניים, בהזמנת ארגון "שוברים שתיקה". בין השאר ביקר בח'רבת ג'ינבה שבאזור חברון. רשמיו מהביקור ראו אור באוסף "חמישים 1967–2017 סופרות וסופרים מן העולם כותבים על הכיבוש", בעריכת איילת ולדמן ומייקל שייבון^[7]. לאחר הביקור אמר: "השמאל בישראל התכווץ, וזה מאוד מדאיג באשר לעתיד המדינה שלכם. מתעוררים פה ניצנים של רוח אנטי–דמוקרטית. הסימפטומים הללו יכולים לבשר בהמשך דברים מאוד לא מעודדים בישראל. זו התחלה של משהו שיכול להיות מאוד רציני: דיכוי חופש הביטוי. זה מתחיל כך ונגמר בשליחת אנשים לכלא"^[8].

ספריו שתורגמו לעבריתעריכה

שנת המקור מצוינת בסוגריים.

העיר והכלבים (1963), תרגם יוסף דיין, עם עובד, תל אביב, 1974. על פי הספר נעשה סרט קולנוע.
הבית הירוק (1966), תרגם ליאו קורי, זמורה ביתן, תל אביב, 1990.
פנטליאון ושירות המבקרות (1973), תרגם יואב לויטס הלוי, שוקן, ירושלים, 1979. גם ספר זה עובד לסרט.
דודה חוליה והכתבן (1977), תרגמו ביאטריס ולואיס לנדאו, כתר, ירושלים, 1984.
מלחמת סוף העולם (1981), תרגם יואב הלוי, שוקן, תל אביב, 1987.
הסיפור של מייטה (1984), תרגם יואב הלוי, כתר, ירושלים, 1989.
מי הרג את פאלומינו מולרו (1986), תרגם עמנואל בארי, ספרית פועלים, תל אביב, 1990.
הדברן (1987), תרגמה טל ניצן, עם עובד, תל אביב, 1990.
שבחי האם החורגת (1988), תרגמה טל ניצן-קרן, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1992.
ליטומה בהרי האנדים (1993), תרגמה אילנה המרמן, עם עובד, תל אביב, 1996.
המחברות של דון ריגוברטו (1997), תרגמה אביבה ברושי, זמורה ביתן, 2002.
חגיגת התיש (2000), תרגם יורם מלצר, כתר, ירושלים, 2005.
תעלוליה של ילדה רעה (2006), תרגמה טל ניצן, אחוזת בית, תל אביב, 2007^[9]^[10]^[11]^[12]^[13].
חלומו של הקלטי (2010), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2012^[14]^[15]
הרומנטיקן (2013), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2016^[16]^[17]
בובות על חוט (2016), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2019^[18].

לקריאה נוספתעריכה

הדברן, הסופר וסבך הזהות, מאת נחום מגד, נדפס בזמנים, 54, שנת 1995.

קישורים חיצונייםעריכה

אתר האינטרנט הרשמי של מריו ורגס יוסה (בספרדית)
מריו ורגס יוסה, באתר פרס נובל (באנגלית)
מריו ורגס יוסה, 14 דקות של הרהורים, כך זכיתי בנובל, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2010
מריו ורגס יוסה, אני ליברל לטינו־אמריקאי. וידויו של הסופר הפרואני מריו ורגס יוסה, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2014
גדעון לוי, אזור הדמדומים, הכל התחיל כאן ואולי הכל ייגמר כאן, באתר הארץ, 5 ביוני 2010
ליאור יעקבי ועדי רובינשטיין, ‏סופר מריו, באתר ישראל היום, 8 באוקטובר 2010
שרי גוטמן‏, תעלוליו של ילד רע: על מריו מריו ורגס יוסה, באתר וואלה!‏, 8 באוקטובר 2010
אסתי סגל, אני כותב כי אני לא מאושר, 8 באוקטובר 2010
טל ניצן, האלימות כמניע לכתיבה, במחשבה שנייה, 15 באוקטובר 2010
רות אלמוג, הגנה על הספרות, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2010
אוריאל קון, בחליפה שחורה ובעניבת משי, כאילו בכל רגע הוא עומד לזכות בפרס, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
רות פיין, קריאה לקורא להישיר מבט, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
דניאל בלאושטיין, הספרים הישנים והסדר הישן, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
נחום מגד, לשמור על השמש במקומו, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
רמי סערי, הצד העליון של הפרוסה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
עזרא סדן, אותת שמאלה ונהג ימינה, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2010
אלעד זרט, סופר מריו, באתר ynet, 1 ביולי 2016
טליה לוין, ‏חתן פרס נובל, מריו ורגס יוסה: "הכיוון הפוליטי בישראל יוצר דימוי רע בעולם", באתר מעריב אונליין, 25 במאי 2019
מריו ורגס יוסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מריו ורגס יוסה, ברשת החברתית Goodreads

הערות שולייםעריכה

^ גדעון לוי, חתן פרס נובל לספרות, מריו ורגס יוסה, מאמין מושבע בישראל ובדיסידנטים שלה, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2010.
^ טליה לוין, ‏חתן פרס נובל, מריו ורגס יוסה: "הכיוון הפוליטי בישראל יוצר דימוי רע בעולם", באתר מעריב אונליין, 25 במאי 2019.
^ איתמר ענברי, "משהו רע קרה למדינת ישראל", באתר nrg‏, 11 בספטמבר 2005.
^ גדעון לוי, הסופר מריו ורגס-יוסה: אני מתבייש להיות ידיד ישראל, באתר הארץ, 9 ביולי 2006.
^ Mario Vargas Llosa, Israel / Palestina: Paz o guerra santa, באתר אל פאיס, ‏30 ביוני 2016 (בספרדית).
^ גדעון לוי, הכל התחיל כאן ואולי הכל ייגמר כאן, באתר הארץ, 5 ביוני 2010.
^ אלעד זרט, שובר שתיקה, באתר "ידיעות אחרונות", 29 ביוני 2016.
^ אלעד זרט, סופר מריו, באתר "ידיעות אחרונות", 29 ביוני 2016.
^ על הספר "תעלוליה של ילדה רעה", ועל ורגס יוסה, באתר של "טקסט"
^ גדעון לוי, אם יום אחד תכתוב את אהבתנו, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2007
^ עלית קרפ, מאהביה של מוזה, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2007
^ איימן סיכסק, ציפיתי ליותר, באתר ynet, 7 באוקטובר 2007
^ אריק גלסנר, בעיקר על ורגס יוסה, מקור ראשון, 16 באפריל 2008
^ על הספר "חלומו של הקלטי", באתר "טקסט"
^ אריק גלסנר, על "חלומו של הקלטי", מאת מריו ורגס יוסה, הוצאת "אחוזת בית" (מספרדית: עינת טלמון), 11 ביולי 2012, פורסם במקור בשבעה לילות "ידיעות אחרונות"
^ אריק גלסנר, "הרומנטיקן": רומן יצרי שקורץ לטלנובלה, באתר ynet, 16 בספטמבר 2016
^ נסים קלדרון‏, על תשוקה והגינות: "הרומנטיקן" הוא סיפור סוחף על המפגש בין היצר לצדק, באתר וואלה!‏, 25 בספטמבר 2016
^ דוד זאבי, "בובות על חוט": ספרו של מריו ורגס יוסה הוא מכתב נאצה ארוך להחריד, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2019

[1] גדעון לוי, חתן פרס נובל לספרות, מריו ורגס יוסה, מאמין מושבע בישראל ובדיסידנטים שלה, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2010.

[2] טליה לוין, ‏חתן פרס נובל, מריו ורגס יוסה: "הכיוון הפוליטי בישראל יוצר דימוי רע בעולם", באתר מעריב אונליין, 25 במאי 2019.

[3] איתמר ענברי, "משהו רע קרה למדינת ישראל", באתר nrg‏, 11 בספטמבר 2005.

[4] גדעון לוי, הסופר מריו ורגס-יוסה: אני מתבייש להיות ידיד ישראל, באתר הארץ, 9 ביולי 2006.

[5] Mario Vargas Llosa, Israel / Palestina: Paz o guerra santa, באתר אל פאיס, ‏30 ביוני 2016 (בספרדית).

[6] גדעון לוי, הכל התחיל כאן ואולי הכל ייגמר כאן, באתר הארץ, 5 ביוני 2010.

[7] אלעד זרט, שובר שתיקה, באתר "ידיעות אחרונות", 29 ביוני 2016.

[8] אלעד זרט, סופר מריו, באתר "ידיעות אחרונות", 29 ביוני 2016.

[9] על הספר "תעלוליה של ילדה רעה", ועל ורגס יוסה, באתר של "טקסט"

[10] גדעון לוי, אם יום אחד תכתוב את אהבתנו, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2007

[11] עלית קרפ, מאהביה של מוזה, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2007

[12] איימן סיכסק, ציפיתי ליותר, באתר ynet, 7 באוקטובר 2007

[13] אריק גלסנר, בעיקר על ורגס יוסה, מקור ראשון, 16 באפריל 2008

[14] על הספר "חלומו של הקלטי", באתר "טקסט"

[15] אריק גלסנר, על "חלומו של הקלטי", מאת מריו ורגס יוסה, הוצאת "אחוזת בית" (מספרדית: עינת טלמון), 11 ביולי 2012, פורסם במקור בשבעה לילות "ידיעות אחרונות"

[16] אריק גלסנר, "הרומנטיקן": רומן יצרי שקורץ לטלנובלה, באתר ynet, 16 בספטמבר 2016

[17] נסים קלדרון‏, על תשוקה והגינות: "הרומנטיקן" הוא סיפור סוחף על המפגש בין היצר לצדק, באתר וואלה!‏, 25 בספטמבר 2016

[18] דוד זאבי, "בובות על חוט": ספרו של מריו ורגס יוסה הוא מכתב נאצה ארוך להחריד, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]


ורגס יוסה, 2016
לידה	28 במרץ 1936 (בן 86) ארקיפה, פרו
אירועים משמעותיים	מסמכי פנמה
שם לידה	Jorge Mario Pedro Vargas Llosa
בן או בת זוג	Julia Urquidi Illanes (מאי 1955–1964) Patricia Llosa Urquidi (1965–2016) Isabel Preysler (2015)
צאצאים	Álvaro Vargas Llosa, Morgana Vargas Llosa
מדינה	ספרד, פרו
מקום לימודים	האוניברסיטה הלאומית סן מרקוס, Colegio La Salle, האקדמיה הצבאית לאונסיו פראדו, אוניברסיטת מדריד, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
שפות היצירה	ספרדית, צרפתית
סוגה	פנטזיה
זרם ספרותי	ריאליזם קסום, הבום הלטינו-אמריקאי
יצירות בולטות	העיר והכלבים, The Green House, Conversation in the Cathedral
תקופת הפעילות	1959–הווה (כ־63 שנים)
הושפע מ	ויליאם פוקנר, גוסטב פלובר, ישעיה ברלין
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (2010) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לאס פאלמס דה גראן קנריה (2012) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מורסיה (1995) Premio Biblioteca Breve (1962) פרס ויארג'יו-ורסיליה הבינלאומי (2010) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בורדו-מונטן (13 בנובמבר 2009) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מיאמי (10 במאי 2018) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גרנדה (2009) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ואיאדוליד (1995) מדליית זהב של קהילת מדריד (2015) פרס החירות של קרן פרידריך נאומן (2008) National Culture Award (1967) פרס פורמנטור (1967) Don Quijote Journalism Prize (2015) פרס סקאנו (1989) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בורגוס (2016) הצלב הגדול של מסדר בויאקה (2019) Pablo Neruda Order of Artistic and Cultural Merit (2018) פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי (1997) הפרס הספרותי של סיינט לואיס (2011) Premio Ceppo Pistoia (2009) Caonabo de Oro Award (2002) דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית סן מרקוס (2001) מפקד במסדר העיט האצטקי (2011) הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (2008) פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (1996) הפרס הבינלאומי ע"ש מננדס אי פלאיו (1999) פרס אירווינג קריסטול (2005) פרס גרינצנה קאבור (1986) פרס מריה מורס קבוט (2006) פרס פלנטה (1993) פרס נסיך אסטוריאס לספרות (1986) Mariano de Cavia' Price (1997) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רן 2 (1994) פרס רומולו גייגוס (1967) פרס קרלוס פואנטס הבינלאומי ליצירה ספרותית בספרדית (2012) פרס מיגל דה סרוואנטס (1994) אגדה חיה של ספריית הקונגרס (11 באפריל 2016) הצלב הגדול עם יהלומים של מסדר השמש של פרו (2001) פרסי אורטגה אי גאסט (1999) פרס ירושלים (1995) מסדר רובן דריו (2006) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אליקנטה (2008) honorary doctorate at the University of Pau and Pays de l'Adour (23 באוקטובר 2001) מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993) אביר בלגיון הכבוד (1985) דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת הומבולדט של ברלין (13 באוקטובר 2005) העיטור האוסטרי למדע ואמנות דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה האפיפיורית הקתולית של פרו מסדר כריסטופר קולומבוס מסדר גבריאלה מיסטרל דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטה החדשה של ליסבון דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הקתולית של לוון מסדר וסקו נונייס דה בלבואה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד בפסקה זו 4 רשומות נוספות שטרם תורגמו
www.mvargasllosa.com
חתימה

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מריו ורגס יוסה
ציטוטים בוויקיציטוט: המחברות של דון ריגוברטו
ציטוטים בוויקיציטוט: שבחי האם החורגת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מריו ורגס יוסה