מרים ש"ך

מרים ש"ך (נולדה בשם קלייר-מריאן ש"ך; 13 ביוני 1867 - 14 בדצמבר 1956) הייתה פעילה ציונית מצרפת, עוזרת מדינית לבנימין זאב הרצל ולדוד וולפסון, ונמנתה עם הנשים היהודיות הפמיניסטיות בתקופתה. ש"ך השתתפה בעשרת הקונגרסים הציוניים הראשונים, נמנתה עם אוהדיו הנלהבים של הרצל, ואף שסברה שתוכנית אוגנדה היא בגדר טעות, היא הצביעה בעדה כדי להדגיש את תמיכתה במנהיגותו ללא סייג.

מרים ש"ך

מרים ש"ך בבת שלמה בשנת 1946
לידה	13 ביוני 1867 וקשנה, ליטא
פטירה	14 בדצמבר 1956 (בגיל 89) חיפה, ישראל
שם לידה	קלייר-מריאן ש"ך
מדינה	ישראל, צרפת

קברה של מרים ש"ך בזכרון יעקב

תולדות חייה

ש"ך, ילידת וקשנה, הייתה בת הזקונים של הרב אריה לייבלה "אייזנקופ", מצאצאי הגאון שבתי כהן אשר חיבר את הספר "שפתי כהן" (פירוש לשולחן ערוך). היא התייתמה מאביה בהיותה בת ארבע בלבד, אולם טרם מותו הקנה לה האב ידע באותיות האלפבית העברי. לאחר מות אביה למדה בכוחות עצמה לקרוא ולכתוב עברית ויידיש, בנוסף לידיעתה את השפה הרוסית. בעקבות נישואי אמה בשנית, עזבה מרים את הבית בגיל שתים עשרה ונדדה כשלוש שנים בין קרובי משפחתה בקובנה, ביאליסטוק, ורשה ווילנה. במקומות אלה התוודעה לאורחות חיים שלא הכירה, וליהודים שנִשְׁבּוּ ברוח ההשכלה והאמנות. מפני שהימים היו מתוחים והתרחשו מקרי התנכלות של חיילי הצאר ליהודים, שלחה אותה אמה של מרים אל מחוץ לגבולות האימפריה הרוסית, וכך הגיעה לברלין. בברלין הצטרפה לתלמידיו של הפילוסוף והפסיכולוג היהודי-גרמני מוריץ לצרוס. מברלין עקרה לפריז ושם השלימה את לימודי הבגרות שלה בהיותה בת 17 בלבד. מאחר שבגיל זה טרם יכלה להירשם ללימודים אקדמאים, היא יצאה לאנגליה ושם התפרנסה כמורה לצרפתית ולגרמנית, ובמקביל למדה את השפה האנגלית. כך חסכה סכום כסף שאיפשר לה לחזור לימים לפריז ולהרשם ללימודים גבוהים בתחום הספרות, הפילוסופיה והחינוך. היא סיימה את בית הספר הגבוה לחינוך והייתה אחת משתי נשים היחידות שסיימו לימודים אלה בהצלחה. לאחר מכן עסקה בהוראה בבתי ספר בריימס ובפריז ובסביבתה עד צאתה לגמלאות. ש"ך לא נישאה. בכתבים המתעדים את תולדות הציונות שמה מופיע בדרך כלל בצמוד לשמו של אחיה פאביוס ש"ך שהיה פעיל ציוני ופובליציסט שפעל בגרמניה. בישראל היו למרים ש״ך קרובי משפחה רחוקים ממשפחת לויטה שבמושבה בת שלמה.

פעילותה הציונית

כבר בתקופת שהותה באנגליה החלה ש"ך משתתפת במפגשים של חובבי ציון, והמשיכה במגעיה עם פעילים ציוניים גם לאחר שובה לצרפת. באותה עת החליפה את שמה המקורי קלייר-מריאן למרים-מארי, ובכך בקשה לבטא את הזדהותה עם מרים הנביאה שהנהיגה את בנות ישראל לצדם של אהרן ומשה, וכן את רצונה להשתחרר מהזהות הגלותית ולאמץ זהות חדשה המדגישה את תפקידה הפעיל של האשה בתנועה הציונית.

בעקבות רעיונות שהעלתה בקונגרס הציוני העולמי השני בבזל ב-1898, יזמה ש״ך את הקמתו של ארגון ציוני אליו הוזמנו נשים, וכן בנות ובנים צעירים של פעילים ציוניים מפריז. במסגרת הארגון נערכו חגיגות לילדים במועדי חגי ישראל, ובהן למדו הילדים בעברית על המשמעות הלאומית של היהדות.

בנאומה בפני משתתפי הקונגרס הציוני העולמי העשירי, אשר התקיים בבזל ב-1911, היא הציגה את אמהות האומה המתוארות בכתבי הקודש כמודל לאישה היהודיה החדשה. היא קראה לנשים הציוניות ״לצאת מהמטבח״ כדי לאפשר להן להתחיל בפעילות תרבותית של ממש. על אף היותה פמיניסטית, היא לא עודדה נשים לוותר על המקום שהן ממלאות באופן מסורתי, שכן סברה שעיסוקן זה חשוב ומשרת את מטרות התנועה הלאומית. כאשת חינוך הבינה את חשיבות ההתמסרות להוראה וקבעה שהעיסוק בעבודה החינוכית אינו מהפכני במהותו, אולם מכבד את העוסקים בו.

מרים ש״ך תרמה את חלקה גם בתחום העיתונות. היא הצטרפה למערכת השבועון די וועלט מיסודו של הרצל, שהחל להופיע בימי הקונגרס הציוני הראשון והפך מאוחר יותר לביטאונה של ההסתדרות הציונית העולמית. עוד הייתה פעילה בהוצאתו לאור של ביטאון ציוני בפריז בשם ״ההד הציוני״ (L'echo Sionist). הייתה זו יוזמה של שישה ציונים פעילים שהגשימו באמצעים דלים את חלומם לייסד כלי ביטוי להסברה ולהכוונת דעת קהל לתנועה הציונית. הביטאון קיבל את ברכתו של מכס נורדאו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נסעה ש"ך לפולין, וביוזמתה הובאו לפריז מספר עשרות יתומים יהודים שהוחזקו וחונכו בידי ציונים צרפתיים. יחסה המיוחד לחבריה הציוניים התבטא, בין היתר, ביזמה להקמת שכונת עובדים על שם אלכסנדר מרמורק ליד רחובות, להבאת אפרו של מכס נורדאו לקבורה בתל אביב, ובמסירתו של הארכיון המדעי רב הערך של ידידה הבקטריולוג מרדכי זאב חבקין, לארכיון הציוני המרכזי.

ש"ך פרסמה את זיכרונותיה בספר שתורגם מצרפתית בשם "אשר אתם התהלכתי". הספר ראה אור בשנת 1951 בספריית דביר לעם. בספר זה היא מתארת את ימי הזוהר של הקונגרסים הציוניים ואת אבות הציונות אליהם התלוותה, ובהם בנימין זאב הרצל, מכס נורדאו, אלכסנדר מרמורק, ישראל זנגוויל, והחוקר והרופא מרדכי זאב חבקין שפיתח במכון פסטר נסיוב נגד הדבר.

ב-1940, כאשר הוורמאכט כבש את פריז, הוצע לש"ך דרכון מזויף שהציגה כלא יהודיה, אך היא תפרה טלאי צהוב על שמלתה. היא ניצלה ממות בשל כך שנדדה מידי ערב ולנה אצל ידידיה השונים. לאחר מלחמת העולם השנייה עלתה ש"ך לישראל ושהתה בקרב קרובי משפחתה וידידיה במהלך מלחמת העצמאות. מרים שבה לצרפת לשנים מספר אולם חזרה לישראל בימי מבצע סיני ב-1956, ונפטרה זמן קצר לאחר מכן בחיפה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בזכרון יעקב.

לקריאה נוספת

• מרים ש"ך, אשר אתם התהלכתי, תרגם מצרפתית קלמן אהרון ברתיני, הוצאת דביר תל אביב תשי"א. ספרית דביר לעם סדרה שנייה 1

• Vincent Vilmain, A woman Within Zionism, The Path of Myriam Schach 1867-1956, Nashim :A Journal of Women's Studies and Gender Issues 2008
• Maurie Sacks, Active Voices, Women in Jewish Culture, University of Illinois Press, PUBLIC VOICES, Chapter 2, Transcending "Tzimmes and Sweetness", Recovering the History of Zionist Women in Central and Western Europe 1897-1933, Michael Berkowitz

קישורים חיצוניים

• אתר הנצחה המוקדש לש"ך
• שרון גבע, מי הייתה הציונית הראשונה, בבלוג אל מדף ספרי ההיסטוריה