מרי רוברטס ריינהרט

סופרת אמריקאית
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מרי רוברטס ריינהרטאנגלית: Mary Roberts Rinehart 12 באוגוסט 1876 - 22 בספטמבר 1958) הייתה סופרת אמריקאית, היא מכונה לעיתים קרובות אגאתה כריסטי האמריקאית[1]. ריינהרט פרסמה את רומן המסתורין הראשון שלה "גרם המדרגות המעגלי" ב-1908, שהציג את צורת הכתיבה "אילו ידעתי", צורת הכתיבה שבה הדמות הראשית מגלה בסוף הספר פרט אחד שמחבר את כל הספר ועוזר לפתרון התעלומה. ריינהארט נחשבת גם למתחילת הנרטיב "הבאטלר עשה את זה" ברומן שלה "הדלת" (1930), אף על פי שהביטוי המדויק אינו מופיע ביצירתה.

מרי רוברטס ריינהרט
Mary Roberts Rinehart
לידה 12 באוגוסט 1876
פיטסבורג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בספטמבר 1958 (בגיל 82)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה UPMC Shadyside School of Nursing עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אדגר (1954) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייה האישיים

עריכה

ריינהרט נולדה בשם מרי אלה רוברטס באלגני סיטי, פנסילבניה. אחותה הצעירה, אוליב לואיז, זכתה להכרה כמחברת ספרי ילדים וכבעלת טור בעיתון[1]. היא למדה בבתי ספר ציבוריים וסיימה את לימודיה בגיל 16, ואז נרשמה לבית הספר להכשרה לאחיות בבית החולים ההומאופתי בפיטסבורג, שם סיימה את לימודיה ב-1896. היא תיארה את החוויה כ"כל הטרגדיה של העולם תחת קורת גג אחת"[2]. לאחר סיום הלימודים, היא נישאה לסטנלי מרשל ריינהארט (18671932), רופא שפגשה שם. נולדו להם שלושה בנים: סטנלי ג'וניור, אלן ופרדריק. במהלך מפולת הבורסה של 1903, בני הזוג איבדו את חסכונותיהם, מה שהמריץ את מאמצי הכתיבה של ריינהארט כדרך להבטיח הכנסה. היא הייתה בת 27 באותה שנה, וכתבה 45 סיפורים קצרים. ב-1907 היא כתבה את "המדרגות העגולות", הרומן שבזכותו היא קיבלה תהילה לאומית.

ריינהרט הייתה הרפתקנית ועבדה ככתבת מלחמה ב-The Saturday Evening Post בחזית הבלגית במהלך מלחמת העולם הראשונה[3]. במהלך שהותה בבלגיה, היא ראיינה את אלברט הראשון מלך בלגיה, וינסטון צ'רצ'יל ראש ממשלת אנגליה ומרי מטק מלכת אנגליה, וכתבה על אלה האחרונים "היום אחר הצהריים אני אמורה להיות מוצגת בפני מלכת אנגליה. אני אמורה להגיד 'הוד מלכותך'", בפעם הראשונה!" [4] ריינהרט עבדה באירופה בשנת 1918 כדי לדווח על התפתחויות המלחמה בעיתון והייתה בפריז כשנחתם הסכם שביתת נשק[5].

ריינהרט חלתה בסרטן השד, ובסופו של דבר היא עברה כריתת שד. את החוויה שהיא עברה כחולת סרטן, היא פרסמה בספר, בתקופה שבה הנושא הזה לא דובר בציבור. הראיון "היה לי סרטן" פורסם בגיליון 1947 של Ladies' Home Journal ובו ריינהרט עודדה נשים לעבור בדיקות שד.

ריינהרט קיבלה פרס מיוחד של סופרי מסתורין של אמריקה שנה לאחר שפרסמה את הרומן האחרון שלה, וכן קיבלה דוקטור לשם כבוד בספרות מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון שבוושינגטון הבירה. ב-9 בנובמבר 1956 הופיעה ריינהארט בתוכנית הראיונות "אדם לאדם"[6]. היא מתה בגיל 82 בדירתה בפארק אווניו 630 בניו יורק.

כתיבה

עריכה

ריינהרט כתבה מאות סיפורים קצרים, שירים, ספרי מסע ומאמרים. רבים מסיפוריה הקצרים, ספריה ומחזותיה הפכו לסרטים מאוחר יותר, כגון "באב: תת-דב" (1917), "העטלף (1926), "לחישות העטלף" (1930), "מיס פינקרטון" (1932), ו"העטלף" (גרסה מחודשת משנת 1959). הרומן "גרם המדרגות המעגלי" הותאם לראשונה לסרט אילם ב-1915, ואחר כך כפרק בתוכנית הטלוויזיה !Climax בשנת 1956. בשנת 1933 הוציאה חברת התקליטים RCA Victor את "The Bat" בתור ספר מוקלט. היא הייתה שותפה לכתיבת המחזה "העטלף" משנת 1920 שעובד מאוחר יותר לסרט "לוחשת העטלף" משנת 1930. האחרון השפיע על בוב קיין ביצירת האיקונוגרפיה של באטמן. בעוד שרבים מספריה היו רבי מכר, המבקרים העריכו ביותר את תעלומות הרצח שלה. ריינהרט, ב"גרם המדרגות המעגלי" (1908), זוכה להמצאת אסכולת "אילו ידעתי" לכתיבת מסתורין. ב"המדרגות המעגליות" ספונסרית בגיל העמידה משוכנעת על ידי אחיינה לשכור בית כפרי לקיץ. השלישייה העדינה ושוחרת השלום נקלעת לסדרה של פשעים שנפתרים בעזרת הדודה[7]. צורת הכתיבה "אילו ידעתי" היא נרטיב שבו הדמות הראשית (לרוב אישה) מגלה בסוף הספר פרט אחד שמחבר את כל הספר ועוזר לפתרון התעלומה.

הביטוי "הבאטלר עשה את זה" הגיע מספרה של ריינהרט "הדלת", שבו הבאטלר הרג מישהו. אף על פי שהביטוי הזה לא הופיע בדיוק בספר[8][9]. טים קלי הפך את ספרה של ריינהרט למחזמר, "הבאטלר עשה את זה, בשיר".

ריינהט פרסמה את רומנה "הגבר עם השיזוף הקל" שגם הוא תרם לתהילתה. ריינהרט פרסמה בממוצע ספר בשנה. היא גם כתבה סדרה ארוכה של סיפורי קומיקס בנוגע ללטיטה (טיש) קרברי שפורסם ב-Satherty Evening Post במשך מספר שנים. מאוחר יותר הקומיקס הפך לסדרת ספרים שספרו הראשון נקראה ההרפתקאות מדהימות של לטיטה קרברי בשנת 1911.

לאחר שכתבה ספרות בדיונית במשך שנים, ריינהרט התחילה לעבוד בתור כתבת בתקופת מלחמת העולם הראשונה במילוי תפקידם של הגברים שהיו במלחמה. בזמן הזה היא ראיינה הרבה דמויות היסטוריות, כולל אלברט הראשון מבלגיה (מלך בלגיה), וינסטון צ'רצ'יל ומרי מטק. אחר כך היא חזרה לכתיבת הספרים ואפילו התחילה לכתוב מחזות. אף על פי שהיא זכורה מאוד בזכות מחזותיה שבעה ימים (1909) והעטלף (1920), ריינהארט תמיד תיזכר בעיקר בזכות רומני המסתורין שלה, שסללו את הדרך לדור הנוכחי של סופרי המסתורין.

היא כתבה אוטוביוגרפיה, "הסיפור שלי", ב-1931, שנערכה מחדש ב-1948. בתקופת הכתיבה שלה נאמר[דרוש מקור] כי ריינהארט הייתה מוכשרת אפילו יותר מיריבתה, אגתה כריסטי הגדולה. עד למותה של ריינהרט, מ-10 מיליון עותקים של ספריה נמכרו.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Keating, H.R.F., The Bedside Companion to Crime. New York: Mysterious Press, 1989.
  2. ^ "Mary Roberts Rinehart Nature Park". mrrnaturepark.org. Archived from the original on November 3, 2013.
  3. ^ MacLeod, Charlotte (1994). "Chapter 20: On Active Duty". Had She But Known: A Biography of Mary Roberts Rinehart. New York: Mysterious Press.
  4. ^ Rinehart, Mary. "World War I Notebook – Note Pad with Cover Missing" (PDF). Special Collections Department, University of Pittsburgh. Retrieved October 22, 2013.
  5. ^ Doolittle, Alice. "Mary Roberts Rinehart Papers Finding Aid". Special Collections, University of Pittsburgh. Retrieved April 1, 2013.
  6. ^ Person to Person Episode #4.9 (TV Episode 1956)"
  7. ^ Roseman, Mill et al. Detectionary. New York: Overlook Press, 1971.
  8. ^ "The Straight Dope: In whodunits, "the butler did it." Who did it first?". straightdope.com. September 26, 2003.
  9. ^ Nate Pedersen, "Why do we think the butler did it?", The Guardian, 9 Dec 2010