פתיחת התפריט הראשי

מרכז אוברטור לאמנויותאנגלית: Overture Center for the Arts) הוא מרכז חדשני ומשוכלל לאמנויות הבמה וגלריית אמנות במדיסון, ויסקונסין, ארצות הברית. המרכז נפתח ב-19 בספטמבר 2004 במקום המרכז העירוני הקודם. נוסף לכמה אולמות תיאטרון, שוכן במקום גם מוזיאון מדיסון לאמנות עכשווית.

היסטוריהעריכה

המרכז נבנה בהזמנת ג'רום פראוטצ'י ופלזנט רולנד, בתכנון האדריכל הארגנטינאי סזאר פלי, שיצירותיו המפורסמות ביותר הן אולי מגדלי פטרונס, אשר היו במשך זמן רב הבניינים הגבוהים בעולם. כמו כן תכנן את תשלובת המרכז הפיננסי העולמי באזור העסקים של מנהטן. פראוטצ'י ורולנד שילמו 205 מיליון דולר להקמת הבניין, התרומה הפרטית הגדולה ביותר בסוגה לאמנויות. המרכז החליף עם השלמתו את המרכז העירוני של מדיסון, שעמד באותו קטע של רחוב סטייט במדיסון. הנשיא הראשון של המרכז החדש היה רוברט . ד'אנג'לו, ואחריו כיהנו בתפקיד מייקל גולדברג, טום קארטו וטד דה-בי.

אולמותעריכה

בבניין שבעה אולמות, נוסף לגלריות אמנות:

אולם אוברטורעריכה

אולם אוברטור, בעל 2251 המושבים, הוא הגדול ביותר במתקן. הוא בנוי בארבעה מפלסי מושבים ומצטיין בסגנון אדריכלי מרשים. בתכנונו הושם דגש על האקוסטיקה ואין בו מעבר אמצעי. מערכי הישיבה ביציעים נושאים אופי קונטיננטלי, ללא מעברים פרט לאלה שבצדי שורות שמושבים, כדי לאפשר מרחב ישיבה גדול יותר ולשפר את האקוסטיקה. באולם מותקן עוגב גדול, קבוע, מעשה ידיו של בונה העוגבים הגרמני קלייס. התזמורת הסימפונית של מדיסון, האופרה של מדיסון והבלט של מדיסון רואים באולם זה את ביתם. נוסף ללהקות מקומיות, מופיעים באולם אוברטור מבצעים אורחים במסעות הופעות; הקומיקאי ג'רי סיינפלד והצ'לן יו-יו מא הם בין אמני הבמה המפורסמים שהופיעו שם.

אולם קפיטולעריכה

בתקופת בנייתו של מרכז אוברטור, שופץ תיאטרון אוסקר מאייר (במקור תיאטרון קפיטול, שנפתח בשנת 1928 כאולם קולנוע), ולאחר שחזור וצמצום ממדיו, חזר להיקרא "תיאטרון קפיטול". התיאטרון נחנך בהופעת התזמורת הקאמרית של ויסקונסין בנובמבר 2005. האולם מעוצב בגוני כחול עמום וורוד פוקסיה, ומכיל 1089 מושבים באולם הראשי וביציע. עוד נמצא באולם עוגב שבנתה חברת ברטון לעוגבים מאושקוש, ויסקונסין. הדיירים הקבועים באולם הם התזמורת הקאמרית של ויסקונסין ותיאטרון המשפחה CTM של מדיסון, אם כי מופעים אורחים (על פי רוב קונצרטים) מבצעים שם באופן קבוע.

פלייהאוזעריכה

האולם הזה, הקטן והאינטימי יותר, החליף את ה"איסטמוס פלייהאוז" הקודם. הוא שופץ במחשבה על "התיאטרון הרפרטוארי של מדיסון" כלהקת הבית, ו"מדיסון רפ" ישב בו עד סגירתו במרץ 2009.

פרומנד הולעריכה

זה חלל קטן יותר, ששורות המושבים הקבועות בקירותיו יכולות להסב אותו לאולם מופעים שתפוסתו היא עד 300 צופים. "קאנופי דאנס" היא להקת הבית שלו.

בימת רוטונדהעריכה

החדר הזה, במפלס התחתון, משמש בעיקר את ילדי המרכז במופעי הרוטונדה. הוא האולם היחיד הנגיש לקהל בשעות קבועות. הקירות והרצפה הם בגוני פוקסיה, ויש בו יציעי מושבים לקהל. המקום משמש גם כאולם אירועים, אסיפות ושאר מופעים.

ויסקונסין סטודיו ורוטונדה סטודיועריכה

שני האולמות האלה משמשים בעיקר לחזרות ולאסיפות. הם מצוידים גם במלואם כחללי תיאטרון קופסה שחורה, שיש בהם בין 100 ל-200 מושבים, בהתאם למערך הכיסאות.

גלריות אמנות חזותיתעריכה

המרכז מכיל ארבע גלריות לאמנות חזותית. "גלריות אוברטור" מציגות תערוכות של אמנים וארגונים, מקומיים ומדינתיים.

במרכז שוכנת גלריית ג'יימס ווטרוז, שאותה מפעילה האקדמיה של ויסקונסין למדעים, אמנויות וספרות. גלריה זו מציגה מוצגים ומתקנים גדולים יותר של אמנים מרחבי המחוז.

שתי הגלריות פתוחות לציבור הרחב.

מחלוקתעריכה

מרכז אוברטור היה נושא לכמה מחלוקות. אחרי המתנה הראשונית של פראוטצ'י/רולנד בסך 100 מיליון דולר, תרמו השניים עוד 100 מיליון דולר, כדי להביא את האתר לדרגת שכלול עליונה. בין תושבי מדיסון היו שטענו, כי סדר העדיפות של העיר מוטה. אחרים אמרו, שהמיזם עתיד לפגוע בדימוי של רחוב סטייט הסמוך. עוד אחרים סברו, שהמקום יהיה נגיש רק לעשירים ויגביל את הנגישות ליוזמות קטנות יותר ומקומיות ולאמנים מקומיים.

לאחר תחילת הבנייה, התעוררו חששות לגבי מימון נוסף. תושבים חששו, שההאטה בכלכלה תביא לצמצום בעתודות המימון למרכז. במקרה זה, הייתה נוצרת אפשרות לעיריית מדיסון להיכנס בעובי הקורה ולשמור על רמת המימון. היו שדאגו, שהמיזם שהיה אמור להיות פרטי יהיה לנטל מיותר על משלמי המיסים. חששות אלה התבדו הודות להפשרת קרן הנאמנות, שנקבעה לתשלום חוב הבנייה ולכיסוי דמי תפעול מסוימים. ההפשרה הותירה חוב מסוים על הבניין, וזה שולם על ידי ג'רי פראוטצ'י, פלזנט רולנד וכמה מידידיהם. הפשרת המענק אילצה את המרכז לקצץ במספר אנשי הצוות בגלל אובדן דמי התפעול. מרכז אוברטור ממשיך להתקיים כמתקן בבעלות פרטית ומתנהל כיום כמלכ"ר; הוא איננו שייך עוד לעיריית מדיסון. המרכז מקבל סובסידיה שנתית מן העירייה, השווה פחות או יותר לזאת שמקבל המרכז העירוני של מדיסון (שבבעלות העירייה). בתקציבו הנוכחי, נראה שהמרכז נחלץ מקשייו הפיננסיים. מספר העובדים עולה עכשיו על זה שלפני הפשרת המענק הכפויה.


הערות שולייםעריכה