מרכז ז'ורז' פומפידו

מרכז ז'ורז' פומפידוצרפתית: Centre Georges-Pompidou) הוא מרכז תרבות עירוני בפריז, המשמש משכן לספרייה ציבורית ומוזיאון לאמנות מודרנית. הכיכר הענקית שלידו הפכה לאתר תוסס של מופעי רחוב מכל הסוגים. המבנה קרוי על שמו של ז'ורז' פומפידו, נשיא צרפת בסוף שנות ה-70. חלק מהפריזאים קוראים למרכז גם בובור Centre Baubourgh על שם הרובע שבו הוא נמצא.

מרכז ז'ורז' פומפידו
Centre Georges-Pompidou
Le logo du Centre Pompidou redessiné en 2019 (5 bandes).svg
Paris Montmartre Blick aufs Centre Georges-Pompidou.jpg
מידע כללי
סוג מוזיאון לאומנות מודרנית
על שם ז'ורז' פומפידו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
מייסדים ז'ורז' פומפידו עריכת הנתון בוויקינתונים
מבקרים בשנה 3,273,867 (נכון ל־2019)
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – 1971-1977
תאריך פתיחה רשמי 31 בינואר 1977 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל ריצ'רד רוג'רס, רנצו פיאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות הייטק עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
אורך 166 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
רוחב 60 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 42 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 48°51′38″N 2°21′08″E / 48.860642°N 2.352245°E / 48.860642; 2.352245
http://www.centrepompidou.fr
(למפת פריז רגילה)
Paris department land cover location map.svg
 
מרכז ז'ורז' פומפידו
מרכז ז'ורז' פומפידו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיקוםעריכה

מרכז פומפידו נמצא ממש על הגבול בין רובע המארה לבין איזור Les Halles. הכל החל כאשר הוחלט להזיז את השוק הסיטונאי שעמד בסביבה וגרם לפקקי תנועה ענקיים אל העיירה רנז’יס שנמצאת מדרום לפריז. כתוצאה מכך התפנה שטח אדמה לא קטן בחלקו המזרחי של השוק ושם החליט שר התרבות הצרפתי אנדרה מאלרו (André Malraux) להקים מרכז תרבותי. להבדיל מהקניון של Les Halles, אשר נבנה על הריסותיהם של בנייני המתכת והזכוכית היפים של בלטאר, הרי שהמוזיאון הזה עתיד היה להיבנות באיזור שלא שכנו בו בניינים בעלי ערך אדריכלי כלשהו.

תכנון המבנהעריכה

המבנה של מרכז פומפידו בן עשר הקומות יכול להיחשב כמבשר של סגנון ההיי-טק שמאז נעשה נפוץ, ומזוהה עם חשיפת הקרביים ומערכות התפעול – מערכות אוורור חשופות, תקרות מבטון עם קורות בולטות וללא חיפוי של תקרות גבס. במקרה של מרכז פומפידו כל מערכות הבניין – החשמל, המים, הביוב ומערכת הקונסטרוקציה – חשופות למבקרים ואפילו צבועות בצבעים עליזים צינורות ירוקים לאינסטלציה, צינורות כחולים לבקרת אקלים, ומערכות החשמל צבועות בצהוב שמדגישים את התפיסה האסתטית והרעיונית שמאחורי החשיפה. מרכז פומפידו שתכננו האדריכל הבריטי ריצ'רד רוג'רס והאדריכלים האיטלקים ג'אנפרנקו פרנצ'יני ורנצו פיאנו, נחשב לפרויקט אדריכלי שובר מוסכמות וכזה שבמשך זמן רב התנהלו ויכוחים אם הוא יפה או מכוער[1]. המבנה האדריכלי נבחר לאחר תחרות בין יותר מ 680 אדריכלים. בסופו של דבר הוא תוכנן על ידי האדריכלים רנצו פיאנו וריצ'רד רוג'רס בסגנון היי-טק[2]. למרבה הפליאה, את המרכז, שמציג אדריכלות מורכבת ולא מובנת מאליה, תכננו אדריכלים לא מוכרים באותן שנים. במקרה של פיאנו מדובר בפרויקט הראשון שלו כאדריכל עצמאי לאחר שנים שעבד כשכיר אצל האדריכל האמריקאי הידוע לואי קאהן. שלושת האדריכלים זכו בתכנון הפרויקט במסגרת תחרות אדריכלים פתוחה שהכריז עליה משרד התרבות הצרפתי ב-1971 ומשכה יותר מ-680 הצעות מכל העולם. המרכז נקרא על שמו של הנשיא ג'ורג' פומפידו, שהגה את הרעיון להקים מרכז תרבות שמשלב בתוכו ספרייה, מוזיאון ומרכז מוזיקה. הבניין מעוצב כך שכל מערכותיו והצנרת שלו חשופות ותלויות בחוץ[3]. המערכות לאוורור, להובלת מים, חשמל, ביוב וגז, וכן גרמי המדרגות, תלויים על הקירות החיצוניים ואינם מוצנעים בתוך הקירות כמקובל. הצנרת צבועה לפי תפקודה. הוא בנוי בצורת inside out.ההחלטה לתלות את המערכות המרכזיות מחוץ לחזיתות אינה רק אסתטית; היא אפשרה ליצור חללי פנים נקיים יחסית. החלטה זו, בשילוב עם הבחירה להמעיט בעמודים בתוך המבנה בזכות קונסטרוקציית מסבכי פלדה היקפית שתוכננה בחברת המהנדסים ארפ, מאפשרת לשנות את גבולות הגלריות השונות במבנה ולהתאימם לצורכי התערוכות המשתנות. גם מערכת התנועה של המבנה תלויה על החלק החיצוני של החזית. מדובר במערכת של מדרגות נעות שמחלקת את החזית באלכסון ומאפשרת לנוסעים בה מבט מקיף ומרתק על העיר. במקור רצו האדריכלים שמערכת התנועה תהיה פתוחה גם למי שלא שילם על כרטיס כניסה למוזיאון, אבל עלויות התפעול ובעיות האבטחה עצרו את היוזמה וכיום חייבים לשלם לפני שאפשר לעלות לגג, לגלריות העליונות ולמסעדה. השינויים בתפיסות האדריכליות שהציג מרכז פומפידו והאתגור הרעיוני שמגולם בו נולדו בתוך הקשר היסטורי. התחרות הוכרזה זמן קצר יחסית לאחר מאבק הסטודנטים של שנת 1968 שקרא לשינוי חברתי, תרבותי וכלכלי בצרפת השמרנית. אפשר לומר שמרכז פומפידו הוא אחד מסמלי ההצלחה של מאבק זה. המוזיאון מתפרש על פני 14 אלף מ”ר. בנוסף, הבניין הוא מקום פופולרי לטיולי הליכה בעיר, וזאת בזכות החיצוניות. כל המערכות הפונקציונליות של הבניין – ממיזוג אוויר ועד אספקת מים – מועברות על צידו החיצוני בצינורות צבעוניים, דבר שנותן תחושת השוואה של למבנה של בית זיקוק נפט.

העבודות החלו בשנת 1971 והסתיימו בשנת 1977 ובמהלכם מת נשיא צרפת ז’ורז’ פומפידו. מכיוון שהנשיא אהב מאוד אדריכלות מודרנית והיה מאלו שיזמו את הקמת המוזיאון, היה זה רק טבעי שהמקום יקרא על שמו.

הבנייה שלה עלתה קרוב למיליארד פרנק והשיפוץ שלה בין 1996-2001 עלה יותר מ 570 מליון פרנק.

מספרים שכשהמוזיאון נפתח לא מעט פריזאים היו בטוחים שמישהו התבלבל ושכח להוריד את הפיגומים מהבניין לפני ההשקה.

אומנות מודרניתעריכה

מדובר באחד המוזיאונים הטובים והחשובים בעולם לאמנות מודרנית. יש בו אוספים מיוחדים המייצגים את האמנות המודרנית משנת 1905 ואילך ממגוון יצירותיהם של אמני צרפת ואחרים. למעשה המוזיאון הוא ממשיכו הכרונולוגי של מוזיאון ד’אורסיי. בין היתר תמצאו כאן עבודות מפורסמות של פיקאסו, מאטיס, לז’ה ועוד. בין היתר שוכן כאן המוזיאון הלאומי לאומנות בת-זמננו בקומות 4-5. חלק מהתערוכות מתחלפות לעתים קרובות ומוקדשות לנושאים ספציפיים שעל סדר היום הציבורי-אומנותי וזוכות לפרסום ולהדים נרחבים בצרפת. במסגרת זו המוזיאון מעניק לעתים במה גם לאמנים חדשים המייצגים זרמים עכשוויים באמנות. החלל המרכזי של מרכז פומפידו מאוד מרווח ואווירי ונותן תחושה של חופש[4]. מרכז פומפידו מתפרש על פני 7 מפלסים, אותם ניתן לחלק ל- 6 חללים שונים[5].האוסף הקבוע של פומפידו תופס כמות קטנה יחסית של החלל כאשר בוחנים את המאפיינים האחרים של הבניין המסיבי הזה: גלריות תצוגה זמניות, עם אגף מיוחד לעיצוב ואדריכלות, גלריית ילדים בה מוצעות עשרות פעילויות המיועדות להם. המרכז מהווה גם מוקד פעילות חשוב לסטודנטים ואנשי אקדמיה המשתמשים בשירותי הספרייה הציבורית למידע בחינם. מרתף שכולל 2 בתי קולנוע, תיאטרון, חלל ריקודים וחדר תצוגה קטן וחינמי.

בסקר שנערך לפני אי אילו שנים בקרב לא מעט מתושבי פריז הגיע מרכז פומפידו למקום השני ברשימת הבניינים שהפריזאים רוצים להרוס (המקום הראשון הוא מגדל מונפרנאס). מצד שני מדובר באחד מהמוזיאונים המצליחים ביותר בפריז, אשר אפילו עקף את מוזיאון הלובר בתקופה מסוימת במספר המבקרים.

מפלצת או גאונותעריכה

חלק גדולים מהפריזאים תיעב את המקום מהיום הראשון ועיתון לה פיגארו אף יצא במאמר בו נכתב: “עכשיו גם לפריז יש את המפלצת שלה, לוך נס לא לבד”. והאמת שהמפלצת” הזאת ידעה לבלוע לא מעט כסף.

האוסף הקבוע של פומפידו תופס כמות קטנה יחסית של החלל כאשר בוחנים את המאפיינים האחרים של הבניין המסיבי הזה:

עיצובו של המבנה עורר דיון ציבורי נרחב. הוא אף זכה לכינוי בית הזיקוק של פריז בפי תושבי פריז שהתנגדו לו. בפריז נפוצה הבדיחה שהגג של מרכז פומפידו הוא המקום הכי יפה בפריז כי הוא המקום היחיד שלא רואים ממנו את מרכז פומפידו. בסקר שנערך לפני אי אילו שנים בקרב לא מעט מתושבי פריז הגיע מרכז פומפידו למקום השני ברשימת הבניינים שהפריזאים רוצים להרוס (המקום הראשון הוא מגדל מונפרנאס). מצד שני מדובר באחד מהמוזיאונים המצליחים ביותר בפריז, אשר אפילו עקף את מוזיאון הלובר בתקופה מסוימת במספר המבקרים. הפריזאים מנהלים יחסי אהבה שנאה עם המבנה הזה ויעידו על כך תורי הענק בסופי השבוע ובחגים בהם תשמעו כמעט אך ורק צרפתית. גם בקרב הישראלים קיים ויכוח סוער אם מדובר במבנה מכוער שמציג אומנות משמימה או שמדובר במבנה גאוני שמציג אומנות מרתקת וחדשנית.

הפריזאים מנהלים יחסי אהבה שנאה עם המבנה הזה ויעידו על כך תורי הענק בסופי השבוע ובחגים בהם תשמעו כמעט אך ורק צרפתית. גם בקרב הישראלים קיים ויכוח סוער אם מדובר במבנה מכוער שמציג אומנות משמימה או שמדובר במבנה גאוני שמציג אומנות מרתקת וחדשנית.

נוף מרהיבעריכה

בקומת הגג תמצאו מסעדה חביבה ובעיקר מקום תצפית מרהיב על נופיה עוצרי הנשימה של פריז. בין היתר, ניתן לצפות מכאן על גגותיה האפורים המיוחדים של פריז, על גבעת מונמארטר, מגדל אייפל, לה-דפאנס, כנסיית נוטרדאם, מוזיאון הלובר, כנסיית סנט אוסטאש ועוד. חגיגה אמיתית לחובבי צילום. המראה מרהיב במיוחד בשעות החשיכה.

הסביבהעריכה

חווית הסיור במקום אינה מסתכמת במבנה המיוחד עצמו. המבקרים ימצאו עניין רב גם בסביבתו הקרובה. הרחבה הגדולה שבחזית הבניין מעניינת למדי. היא משמשת כאזור הקבלה של המוזיאון ושוקקת חיים במרבית שעות היום. לרוב יש בה פעילות של מוזיקאים, אמני רחוב, ציירים, פנטומימאים, לוליינים ולהטוטנים.

כיכר סטרווינסקיעריכה

בצמוד לדופן הדרומית של מרכז פומפידו, בכיכר איגור סטרווינסקי, בין בתי קפה הומים וכנסייה גותית מרשימה על שם סן מרי, נמצאת מזרקה צבעונית חביבה ומיוחדת, בה פסלי מים צבעוניים מוזרים שעוצבו על ידי הפסלת ניקי דה סן פאל. אלמנטים נוספים במזרקה תוכננו בידי ז’אן טינגלי. עם השנים הפכה המזרקה לאחד המוקדים המצולמים ביותר בעיר

מרכזי לווייןעריכה

  • מרכז פומפידו - מץ, נפתח במאי 2010. הבניין האוונגרדי, שתוכנן על ידי באן שיגרו של יפן וז'אן דה גאסטינס הצרפתי,ממוקם בפארק וכולל גג גלי של גזרה ארוגה בהשראת כובע במבוק סיני[6]. האוסף של המץ מוקדש לאמנות מודרנית וכולל יצירות מאת פאבלו פיקאסו , אנרי מאטיס וג'ואן מירו.
  • מרכז פומפידו מלאגה השלוחה הספרדית והראשונה מחוץ לצרפת של המוזיאון הצרפתי המפורסם נפתחה ב-2015, וכבר הפכה יעד תיירותי נחשק.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ [https://meyda.education.gov.il/files/Pop/0files/omanot-shimushit/chativa-elyona/curriculum/works-C7-adapted.pdf יצירות במקצוע מוביל אמנות שימושית חלק ג': היבטים בתולדות העיצוב], באתר משרד החינוך
  2. ^ פיטר רייס, מכונת קריאה - בובור, דימיונו של מהנדס
  3. ^ מרכז פומפידו, באתר Google
  4. ^ יואל טמנליס, צבי חזנוב, מרכז פומפידו, באתר פרנקופילים אנונימיים, ‏28/12/2019
  5. ^ מרכז פומפידו – מוזיאון מוביל בעל אדריכלות מיוחדת בפריז, באתר Tip Trecks
  6. ^ אמנות חזותית - מרכז פומפידו, באתר gov cv guarda