מרלון ברנדו
מרלון ברנדו ג'וניור (באנגלית: Marlon Brando Jr.; 3 באפריל 1924 – 1 ביולי 2004) היה שחקן קולנוע אמריקאי, זוכה שני פרסי אוסקר ונחשב לאחד מגדולי שחקני הקולנוע בכל הזמנים.
![]() | |
לידה |
3 באפריל 1924 אומהה, נברסקה, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
1 ביולי 2004 (בגיל 80) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
מקום קבורה |
טהיטי, עמק המוות ![]() |
שם לידה |
Marlon Brando Junior ![]() |
מדינה |
ארצות הברית ![]() |
מקום מגורים |
|
סוגה מועדפת |
מערבון ![]() |
השכלה |
|
תקופת פעילות |
1944–2001 (כ־57 שנים) ![]() |
בן או בת זוג | |
ילדים |
סטיבן בלקהארט, Simon Teihotu Brando, Rebecca Brando, כריסטיאן ברנדו, Cheyenne Brando, Miko Castaneda Brando ![]() |
מספר ילדים |
11 ![]() |
פרסים והוקרה |
|
חתימה |
![]() ![]() |
marlonbrando.com | |
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |


ביוגרפיה
עריכהברנדו נולד באומהה, נברסקה שבארצות הברית. הוריו היו מרלון ברנדו האב, יצרן מזון כימי, ודורותי ג'וליה (לבית פנבייקר), שחקנית תיאטרון. לברנדו שתי אחיות בוגרות בשם ג'קלין ופרנסס[1]. בילדותו עברה משפחתו לאוונסטון, אילינוי כיוון שאביו עבר לעבוד בשיקגו. הוריו נפרדו כשהיה בן 11 וברנדו עבר עם אמו ואחיותיו לסנטה אנה, קליפורניה. ב-1937 חזרו הוריו להיות ביחד והמשפחה עברה לליברטיויל, אילינוי.
לאחר שגורש מאקדמיה צבאית, החליט לעשות הסבה למשחק. הוא עבר לניו יורק בעקבות אחיותיו והצטרף ל"אולפן השחקנים" (Actors Studio), שם החל לשחק בתפקידי תיאטרון קטנים[1]. ברנדו היה חסיד של סטלה אדלר ויישם את שיטת המשחק החדשה שפותחה ב"אולפן השחקנים" בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, יחד עם חבריו פול ניומן, רוברט רדפורד וסטיב מקווין. השיטה שפותחה בבית הספר והתבססה על שיטת סטניסלבסקי יצרה קלילות מול המצלמה וחופשיות כאילו אין מצלמה מולו אלא הוא אכן יושב בין אנשים ומתווכח איתם ממש. השיטה מאוד הצליחה ודחקה את דור המשחק הקשה והרשמי של המפרי בוגרט, קרי גראנט וספנסר טרייסי.
קריירה
עריכהב-1944 הופיע לראשונה על בימות ברודוויי, כשגילם את תפקיד הבן בהפקה של המחזה "אני זוכר את אמא" מאת ג'ון ואן דראטן. משם הוא עבר להפקה של המחזה "קנדידה" מאת ג'ורג' ברנרד שו, אך עזב אותה כדי להשתתף במופע "דגל נולד", שנכתב על ידי בן הכט ועסק במאבקו של העם היהודי לעצמאות. לאחר הופעה בהפקה של המחזה "לנשר שני ראשים" מאת ז'אן קוקטו החליט ברנדו לצאת למסע גילוי עצמי באירופה[1].
ב-1947 הייתה פריצתו הגדולה בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה" בבימויו של איליה קאזאן. כאשר קאזאן עיבד את הסרט לקולנוע (1951) הוא ליהק את מרבית הצוות המקורי, ובהם ברנדו בתפקיד הראשי. ברנדו היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הראשי על תפקידו בסרט זה (אף שבסופו של דבר המפרי בוגרט זכה בפרס באותה שנה), וקיבל מעמד של כוכב הוליוודי. בשנים הבאות המשיך ברנדו לעשות תפקידים שזכו להצלחה, כמו ב"יוליוס קיסר", ב"ויוה זפאטה!" וב"כפירי אריות", אך את מעמד האייקון שלו קיבל על השתתפותו בסרט "פרא", שם שיחק מנהיג כנופיית אופנוענים.
בשנת 1954 הגיע ברנדו לפסגתו המקצועית, כאשר זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט "חופי הכרך", עוד שיתוף פעולה מוצלח שלו עם איליה קאזאן. לאחר שיא זה רוב סרטיו הבאים זכו אמנם להצלחה, אך הם סימנו גם את תחילת איבוד הדרך שלו, שנבע בראש ובראשונה בבחירת התפקידים שלו שנבע מרצונו להיות גם כוכב גדול וגם שחקן אופי. הוא שיחק את נפוליאון בסרטו של הנרי קוסטר "דזירה" ב-1954, שר ורקד בעיבודל המחזמר "ברנשים וחתיכות" ב-1955, גילם מתורגמן יפאני בסרטו של של דניאל מאן "בית התה של ירח אוגוסט" ב-1956, וכששיערו צבוע לבלונדיני שיחק קצין גרמני בסרטו של של אדוארד דמיטריק ב"כפירי אריות" ב-1958.
בתחילת שנות ה-60 שני סרטים סימנו את תחילת הדעיכה שלו: המערבון "כשגברים נוקמים" מ-1961, שברנדו לקח על עצמו את מלאכת הבימוי שלו, לאחר שפיטר את סטנלי קובריק מתפקיד הבמאי; ו"המרד על הבאונטי" מ-1962 בבימויו של לואיס מיילסטון. סרט שהופק בתקציב עתק, שכלל שכר של מיליון דולר לברנדו (הסכום הגדול ביותר ששולם עד אז לשחקן קולנוע) נקלע לבעיות הפקה, שנבעו בחלקן הגדול מהתנהגותו של ברנדו על במת הצילומים, ונכשל בקופות. בהמשך השתתף במספר סרטים זניחים וכמעט נשכחים כמו הקומדיה של ראלף לוי "נוכלים בריביירה" מ-1964, "האפאלוסה", מערבון מ-1966 בבימויו של סידני ג' פיורי, ו"The Nightcomers" של מייקל וינר מ-1971, שעלילתו התיימרה לתאר את מה שקדם לעלילת הנובלה של הנרי ג'יימס "טבעת החנק". עם זאת הוא הופיע באותה תקופה בארבעה סרטים בעלי חשיבות, שלא זכו להצלחה מסחרית : סרטו של של ארתור פן "רדיפה" (1966), "הרוזנת מהונג קונג" (1967), הסרט האחרון שביים צ'רלי צ'פלין, סרטו של ג'ון יוסטון "השתקפות בעין הזהב" (1967) שבו גילם קצין צבא הומוסקסואל הנשוי לאליזבת טיילור[2], וסרטו של הבמאי האיטלקי ג'ילו פונטקורבו "קיימאדה" (Burn)[3].
בשנת 1970 החל פרנסיס פורד קופולה לעבד את הספר "הסנדק" לסרט, והחליט ללהק את ברנדו לתפקיד דון קורליאונה[4]. ברנדו הפתיע את מבקריו בהופעה טוטלית של דמות שהייתה מבוגרת ממנו בהרבה (כשהיה בערך בן 48). ההופעה זיכתה אותו בפרס אוסקר לשנת 1972, אך ברנדו סירב לקבל את הפרס ואף נעדר מהטקס. במקומו הגיעה לטקס סאשין ליטלפת'ר, אינדיאנית בת לשבט האפאצ'י, והסבירה שהתבקשה לדחות את הפרס בשמו ולשאת נאום מחאה על היחס לאינדיאנים[5].
בשנים הבאות כיכב ברנדו בסרטים "הטנגו האחרון בפריז"[6], "סופרמן" ו"דו-קרב במיזורי", אך תפקידו החשוב ביותר היה בדמות הקולונל קורץ המטורף בסרט "אפוקליפסה עכשיו". בשנים אלה החל ברנדו להזניח את עצמו, העלה עשרות קילוגרמים במשקלו והסתגר בביתו. הוא סבל מטרגדיות קשות בחייו האישיים, כאשר בנו הואשם ברצח ובתו התאבדה.
לאורך השנים הבאות מיעט ברנדו להשתתף בסרטים והפגין בהם רק שמץ מהווירטואוזיות שאפיינה אותו בעבר. מועמדותו האחרונה לפרס אוסקר הייתה על תפקידו בסרט "עונת יובש לבנה" (1989). ב-1990 שיחק בקומדיה "צעדי הראשונים במאפיה", בתפקיד שהיה מעין פרודיה על משחקו ב"סנדק"[7].
הסרט האחרון שבו הופיע היה "הפריצה", אשר יצא לאקרנים ב-2001. בסך הכול השתתף ברנדו ב-39 סרטים לאורך הקריירה שלו[8]. בעת מותו הוא היה מעורב בהפקת סרט עצמאי ששמו המתוכנן היה "ברנדו וברנדו", בו עמד לגלם את עצמו[9]. במאי הסרט, איש הקולנוע התוניסאי רידה בהי, השלים אותו אחר כך והוא יצא לאקרנים בשם "Always Brando"[10].
חיים אישיים
עריכהמרלון ברנדו היה ידוע בחייו הסוערים אשר כללו מערכות יחסים עם מגוון רחב של נשים וגברים[11][12]. יש לו 16 ילדים, מתוכם שלושה מאומצים.
הוא טען שהיה לו רומן סודי עם מרילין מונרו במשך שנים רבות.
משנת 1954 ניהל רומן ארוך שנים, לסירוגין, עם השחקנית ריטה מורנו, שבסופו נקלעה השחקנית למשבר ואף ביצעה ניסיון התאבדות.
ניהל בצעירותו קשרי חברות קרובים עם סלברטאים ישראלים, ביניהם דן בן אמוץ.
ב-1957 נישא לשחקנית הבריטית אנה קשפי. לאחר כשנה נולד בנם כריסטיאן, וב-1959 התגרשו השניים. בשנת 1960 נישא לשחקנית המקסיקנית מוויטה קסטנידה. לזוג שני ילדים בשם מיקו ורבקה. הזוג התגרש ב-1962. באותה שנה הוא נישא לשחקנית טריטה טריפאיה. לזוג שני ילדים בשם סימון וטריטה. ברנדו אימץ את בתה של טריטה מנישואים קודמים ואת אחייניתה ראיאטואה. הזוג התגרש ביולי 1972. מאוחר יותר, הייתה לו מערכת יחסים ארוכה עם עוזרת הבית שלו, מריה רויז. לזוג שלושה ילדים: נינה, מיילס וטימוטי. יש לו 5 ילדים נוספים מנשים לא מזוהות.
ברנדו נתפס פעמיים כשהוא מתבטא באמירות שיכולות להתפרש כאנטישמיות: פעם אחת בריאיון לעיתון פלייבוי בשנת 1979, ופעם אחת בראיון אצל לארי קינג בשנת 1996, שבהן טען שהיהודים שולטים בהוליווד. מאוחר יותר הסביר ברנדו שהוא התכוון דווקא להחמיא ליהודים, ושהם צריכים להשתמש בשליטה שלהם בתקשורת העולמית בכלל ובהוליווד בפרט על מנת להראות לעולם את תרומתו יוצאת הדופן של העם הקטן הזה, וסיים באמירה "תודה לאל על היהודים".
ב-1 ביולי 2004, נפטר ברנדו בבית החולים בגיל 80. הוא סבל מאי ספיקת לב, ובשנותיו האחרונות הוא אובחן כחולה סרטן[13]. הוא השאיר נכסים בשווי 21.6 מיליון דולר[14]. ביוני 2005 מנהלי עיזבונו מכרו יותר מ-250 חפצים שלו במכירה פומבית[15].
סרט תיעודי על חייו
עריכהבשנת 2015 עלה לאקרנים סרט תיעודי על חייו של מרלון ברנדו, "הקשב לי, מרלון". הסרט, שאותו ביים הבמאי הבריטי סטיבן ריליי (Stevan Riley), מבוסס על הקלטות אודיו שהשאיר אחריו ברנדו[16]. "הקשב לי, מרלון" הוצג בארץ במסגרת פסטיבל דוקאביב בשנת 2016[17].
פילמוגרפיה
עריכה- הגברים (1950) - בתפקיד: קן.
- חשמלית ושמה תשוקה (1951) - בתפקיד: סטנלי קוולסקי.
- ויוה זפאטה! (1952) - בתפקיד: אמיליאנו זפאטה - פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי.
- הפרא (1953) - בתפקיד: ג'וני סטרבלר/ המספר.
- יוליוס קיסר (1953) - בתפקיד: מרקוס אנטוניוס
- חופי הכרך (1954) - בתפקיד: טרי מאלוי.
- ברנשים וחתיכות (1955) - בתפקיד: המהמר סקיי מאסטרסון.
- בית התה של ירח אוגוסט (1956) - בתפקיד: סאקיני.
- סיונרה (1957) - בתפקיד: מייג'ור גרובר.
- כפירי אריות (1958) - בתפקיד: לוטננט כריסטיאן דאייסטל.
- המין הנמלט (1960) - בתפקיד: ולנטין " עור נחש" חאבייר.
- כשגברים שונאים (1961) (משחק ובימוי) - בתפקיד: ריו.
- המרד על הבאונטי (1962) - בתפקיד: לוטננט ראשון פלטשר כריסטיאן.
- האמריקאי המכוער (1963) - בתפקיד: השגריר האריסון קארטר מקוייט.
- נוכלים בריביירה (1964) - בתפקיד: פרדי בנסון.
- מוריטורי (1965) - בתפקיד: רוברט קריין.
- רדיפה (1966) - בתפקיד: שריף קאלדר.
- אפאלוסה (1966) - בתפקיד: מאט.
- הרוזנת מהונג קונג (1967) - בתפקיד: אוגדן מירס.
- השתקפות בעין זהב (1967) - בתפקיד: מייג'ור וולדון פנדרטון.
- קנדי (1968) - בתפקיד: גרינדל.
- הלילה של היום שאחרי (1968) - בתפקיד: הנהג.
- "קיימאדה" (Burn) (1969)
- הקרב על האנטילים (1970) - בתפקיד: סיר ויליאם וולקר.
- אורחי לילה (1972) - בתפקיד: פיטר קוינט.
- הסנדק (1972) - בתפקיד: דון ויטו קורליאונה.
- הטנגו האחרון בפריז (1972) - בתפקיד: בעל המלון פול.
- דו-קרב במיזורי (1976) - בתפקיד: לי קלייטון.
- סופרמן (1978) - בתפקיד: ג'ור- אל אביו הביולוגי של סופרמן.
- אפוקליפסה עכשיו (1979) - בתפקיד: קולונל וולטר אי. קורץ.
- הנוסחה (1980) - בתפקיד: אדם שטייפל, יו"ר טיטאן- אויל.
- עונת יובש לבנה (1989) - בתפקיד: יאן מקנזי.
- צעדי הראשונים במאפיה (1990) - בתפקיד: כרמין סבאטיני.
- כריסטופר קולומבוס (1992) - בתפקיד: תומאס דה טורקמדה.
- דון חואן דה מרקו (1995) - בתפקיד: ד"ר ג'אק מיקלר.
- האי של ד"ר מורו (1996) - בתפקיד: ד"ר מורו.
- דחף אמיץ (1997) - בתפקיד: מקארתי.
- שוד למתחילים (1998) - בתפקיד: מנהל הכלא סוון " השוודי" סורנסון.
- הפריצה (2001) - בתפקיד: מאקס.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של מרלון ברנדו
- מרלון ברנדו, ברשת החברתית פייסבוק
- מרלון ברנדו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- מרלון ברנדו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מרלון ברנדו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- מרלון ברנדו, באתר AllMovie (באנגלית)
- מרלון ברנדו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- מרלון ברנדו, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- מרלון ברנדו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- מרלון ברנדו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- מרלון ברנדו, באתר Songkick (באנגלית)
- מרלון ברנדו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- biography/Marlon-Brando מרלון ברנדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עדה לוצ'אני, מרלון ברנדו הפר נדרו, "מעריב", מוסף "ימים ולילות", 13 בפברואר 1970
- יונתן גת, דוד גורביץ' ודן ערב, מרלון ברנדו: הימר על חייו לטובת עולם המשחק, פודקאסט של תוכנית הרדיו "גיבור תרבות" של "כאן"
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 אורי קליין, מרלון ברנדו, 2004-1924, באתר הארץ, 4 ביולי 2004
- ^ אורי קליין, מרלון ברנדו בתפקיד קצין הומו, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2015
- ^ אורי קליין, כשמרלון ברנדו קיבל הצעה שאפשר לסרב לה, באתר הארץ, 22 ביולי 2020
- ^ זאב רב-נוף, הפשע כעסק משפחתי, דבר, 25 באוגוסט 1972, המשך
- ^ 49 שנים אחרי שהושפלה על במת האוסקר: סאשין ליטלפת'ר זכתה להתנצלות רשמית, באתר ynet, 16 באוגוסט 2022
- ^ עלי מוהר, סרט עם קטעים, דבר, 9 בפברואר 1973, המשך
- ^ יגאל משיח, ברגמן מסוג אחר - "צעדי הראשונים במאפיה" (ארה'ב, 1990), במאי: אנדרו ברגמן, שחקנים: מארלון בראנדו, מאתיו ברודריק, מאקסימיליאן אש, כל העיר, 16 בנובמבר 1990
- ^ הניו יורק טיימס, שחקן הקולנוע האמריקאי מרלון ברנדו מת בגיל 80, באתר הארץ, 2 ביולי 2004
- ^ הניו יורק טיימס, סרטו האחרון של ברנדו יצולם בלעדיו, באתר הארץ, 5 ביולי 2004
- ^ הניו יורק טיימס, סרטו האחרון של ברנדו שב לחיים, באתר הארץ, 31 במאי 2006
- ^ הגרושה האלמונית חושפת את התיאבון הגדול, גם במין של הסופרסטאר (אוהב גם גברים), "העולם הזה", גיליון 2719 מ-8 באוקטובר 1989, עמוד 39
- ^ איתן לשם, אשתו של ריצ'רד פריור: בעלי שכב עם מרלון ברנדו, באתר הארץ, 8 בפברואר 2018
- ^ אורי קליין, מת השחקן מרלון ברנדו - מסמלי התרבות של המאה העשרים, באתר הארץ, 4 ביולי 2004
- ^ עתי"ם, ברנדו הותיר ירושה של 21 מיליון דולר, באתר הארץ, 12 ביולי 2004
- ^ איי.פי, חפצים אישיים של מרלון ברנדו במכירה פומבית, באתר הארץ, 3 במאי 2005
קארי ג'יימס, המתיחה האחרונה של מרלון ברנדו, באתר הארץ, 27 ביוני 2005 - ^ נטע אלכסנדר, צפו: מרלון ברנדו קם לתחייה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2015
- ^ אורי קליין, סלב או שחקן גדול: תעלומת מרלון ברנדו, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2016