מרצ

מפלגת שמאל ישראלית
(הופנה מהדף מרצ-יחד)

מֶרֶצ הייתה מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית ציונית ישראלית[1]. המפלגה הורכבה בשנת 1992 מאיחוד של המפלגות רצ, מפ"ם וחלק משינוי. השם מרצ מורכב מהאותיות מ' ורצ, אותיות שהופיעו על פתקי ההצבעה של המייסדות, מפ"ם ורצ. המפלגה הייתה בשיאה בכנסת ה-13, כשזכתה ל-12 מנדטים והייתה שותפה בכירה בממשלת רבין השנייה. במשך השנים מאז מספר המנדטים של המפלגה המשיך להצטמצם בהדרגה.

מרצ
מדינה ישראלישראל ישראל
מייסד שולמית אלוני
מנהיגים שולמית אלוני, יוסי שריד, חיים אורון, זהבה גלאון, אילן גילאון, תמר זנדברג, ניצן הורוביץ
מזכיר כללי תומר רזניק
תקופת הפעילות 9 במרץ 199230 ביוני 2024 (32 שנים)
אפיון מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית ציונית
אידאולוגיות סוציאל-דמוקרטיה[1]
פתרון שתי המדינות[1]
הפרדת הדת מהמדינה[1]
פרוגרסיביזם[2]
ציונות סוציאליסטית[3]
כנסות 12 - 24
ממשלות 25, 26, 28, 36
אותיות מרצ
שיא כוחה 12 מנדטים (1992)
שפל כוחה לא עברה את אחוז החסימה (2022)
רשימה פוליטית מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר (2003–2006)
התנועה החדשה-מרצ (2009–2013)
המחנה הדמוקרטי (2019–2020)
העבודה–גשר–מרצ (2020)
העבודה–מרצ (2020)
נוצרה מתוך רצ, מפ"ם, שינוי
התמזגה לתוך הדמוקרטים
מטה תל אביב יפו
מיקום במפה הפוליטית שמאל[1]
ארגונים בינלאומיים האינטרנציונל הסוציאליסטי
מפלגת הסוציאליסטים האירופאים
ההסתדרות הציונית העולמית
צבעים רשמיים ירוק, לבן וכחול כהה
meretz.org.il

לראשונה מאז הממשלה ה-28 שהתפרקה ב-2001, הייתה מרצ שותפה בממשלת ישראל ה-36. יושב ראש המפלגה לשעבר (שלא התמודד שוב), ניצן הורוביץ, כיהן כשר הבריאות, וכן כיהנו מטעמה תמר זנדברג כשרה להגנת הסביבה, עיסאווי פריג' כשר לשיתוף פעולה אזורי ויאיר גולן כסגן שרת הכלכלה והתעשייה.

בשנת 2022 הגיעה מרצ לשפל כוחה בבחירות לכנסת העשרים וחמש. זהבה גלאון נבחרה ליושבת ראש המפלגה בבחירות מקדימות. בסוף הבחירות המפלגה לא עברה את אחוז החסימה וחסרו לה כ-4,000 קולות כדי להיכנס לכנסת. המפלגה לא נכנסה לכנסת לראשונה מאז היווסדה[4].

ב-30 ביוני 2024 התאחדה המפלגה עם מפלגת העבודה למפלגת "הדמוקרטים".

אידאולוגיה

עריכה

מדינית-ביטחונית

עריכה

בשאלת אופייה והגדרתה של מדינת ישראל מרצ דוגלת ב"בית לאומי לעם היהודי ומדינת כלל אזרחיה"[5]. המפלגה תומכת בביטול חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי שמעגן את מעמדה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי בחוק יסוד, אותו היא מכנה כ"גזעני"[6].

בנושא המדיני-ביטחוני, המפלגה תומכת בהסדר עם הפלסטינים שיוביל לחתימה על הסכם, שיכלול את יציאתם של הישראלים מההתנחלויות ביהודה ושומרון אותן היא מכנה כ"כיבוש" וקוראת להפסקה של בניית התנחלויות חדשות ולפירוק של מאחזים, שבסופו, יקבע גבול מדיני חדש לישראל על בסיס הקו הירוק של שנת 1967 לפני תוצאות מלחמת ששת הימים ועל השטחים המפונים תוקם מדינת פלסטין[7]. בנוסף, המפלגה קוראת לחרם על מוצרים ישראלים שמיוצרים בהתנחלויות[8][9]. ביחס לעיר בירה עתידית על פי ההסכם, תתקיים חלוקה של ירושלים, שבסיומה, מזרח ירושלים יהפוך לבירת פלסטין ומערב ירושלים לבירת ישראל. בנוסף, על פי עמדת המפלגה, ישראל תעניק לתושבים הערבים הקיימים במזרח ירושלים אזרחות ישראלית אם ירצו בכך[10].

 
חברי הכנסת גבי לסקי ומוסי רז ממפלגת מרצ יחד עם עופר כסיף ממפלגת חד"ש מפגינים נגד הקמת אביתר, 2022

בנוגע לרצועת עזה, המפלגה תומכת בהתערבות הממשלה שתאפשר תוכנית שיקום בינלאומית של התשתיות, רבעי המגורים ואזורי התעשייה והחקלאות ברצועה, הסרת הסגר הישראלי מעליה ובהקלה על מגבלות התנועה, שיווק הסחורות מעזה לשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון והכנסת חומרי בניין לרצועה. כל זאת תוך "שמירה על ביטחון תושבי הדרום" ובשיקום הדרגתי בטווח זמן קרוב[11]. המפלגה קוראת לעולם להכיר במדינת פלסטין באופן חד-צדדי, "לשם התנעה של תהליך מדיני שכה חיוני לביטחוננו הלאומי, אנו קוראים למועצת הביטחון של האו"ם להכיר בפלסטין כמדינה עצמאית וחברה מלאה בעצרת הכללית ובארגונים הבינלאומיים של האו”ם. זאת, כמסדרון מוביל למו”מ על הסכם קבע לשלום, כאשר הצדדים מתייצבים למו”מ כשווים, מדינה מול מדינה"[5].

חזון השלום שהמפלגה מקדמת הוא יוזמה אזורית, שתכלול הסדר מדיני לא עם הרשות הפלסטינית בלבד אלא עם מדינות ערביות נוספות בהן לבנון וסוריה[11]. לפיכך, המפלגה לא פוסלת החזרה אפשרית של רמת הגולן לידי סוריה במסגרת הסכם שלום, אך מציינת כי במצב הנוכחי של מלחמת האזרחים במדינה, הסכם שכזה אינו ריאלי.

המפלגה תומכת בביטול החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם[12], חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה[13] ו"חוק הנכבה" שקובע כי שר האוצר רשאי לשלול תקציב של גוף שהוציא הוצאה לאחת מן המטרות בין היתר של תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל, ציון יום העצמאות כיום אבל או ביצוע השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה[14]

במצע המפלגה של 2015, נוספה התייחסות לסוגיית ההסתננות מאפריקה לישראל שבה תמכה בהקמת מרכזי קליטה ומתן זכויות סוציאליות ושירותי בריאות עבור מבקשי מקלט לצד הקמת מערכת בדיקת בקשות מקלט מתפקדת והענקת מעמד פליט למבקשי המקלט שיוכרו כפליטים בסכנת חיים. בנוגע למהגרי העבודה, הבטיחה את זכותם לבריאות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חינוך, כיסוי בגין תאונות עבודה, נכות ולידה לכל עובד זר המועסק בישראל, ביטול משטרת ההגירה, והרחבה משמעותית של היחידה לאכיפת חוקי העבודה. יחידה זו תעסוק, בין היתר, בהבטחת תנאי עבודה שווים למהגרי עבודה. עם זאת, תומכת בסינון מהגרי עבודה מתוך המסתננים, ומתנגדת למתן אישורי שהיה למהגרים שאינם מבקשי מקלט או פליטים[15].

 
חברת הכנסת מטעם מפלגת מרצ מיכל רוזין במחאה נגד גירוש מסתננים מישראל בכפר ניצנה, סמוך לגבול ישראל–מצרים, 2014

כלכלה

עריכה

מבחינה כלכלית-חברתית מרצ מגדירה עצמה כסוציאל-דמוקרטית, ותומכת בהרחבת מדינת הרווחה המספקת שירותים חברתיים לכל בתחומי החינוך, הבריאות, הדיור, השירותים הסוציאליים והתעסוקה.

מרצ מתנגדת לליברליזם כלכלי ומציעה מדיניות כלכלית הכוללת מדינת רווחה, מגזר ציבורי חזק, רגולציה ופיקוח וצמצום אי-השוויון הכלכלי, שלטענת המפלגה ימנעו ניצול של עובדים ושל כספי ציבור.

היא נמצאת במעמד של מפלגה חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי ומפלגה משקיפה במפלגת הסוציאליסטים האירופאים הפועלת במוסדות האיחוד האירופי וזאת ביחד עם מפלגת העבודה הישראלית שגם היא נמצאת באותו המעמד בארגונים אלו (בשנת 2018 פרשה מפלגת העבודה מארגון האינטרנציונל הסוציאליסטי במחאה על הצטרפות תנועת ה-"BDS" אליו[16]). בנוסף לכך חברה בהסתדרות הציונית העולמית ומחזיקה סיעה בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

חברה וזכויות הפרט

עריכה

בין עמדותיה של המפלגה שמבוססות על עמדה ליברלית בתחומים שונים ניתן למצוא: הפרדת הדת מהמדינה, אקטיביזם שיפוטי, חופש דת וחופש מדת[17], חופש הביטוי[18], חופש ההתארגנות[19], לגליזציה של קנאביס[20], פמיניזם, סביבתנות, קיימות וצדק סביבתי. זאת לצד תחומים חברתיים אחרים, בהם עמדות המפלגה אינן ליברליות, בהן היחס לזנות[21] וסגירת מועדוני חשפנות[22]. מרצ תומכת בהכשרה משפטית של נישואים וגירושים אזרחיים לפסולי חיתון, הפרדת הדת מהמדינה, מתנגדת לכפייה דתית אך תומכת בתקצוב שירותי הדת במדינה באופן יחסי לשיעורם באוכלוסייה.

מצע המפלגה מדגיש את חשיבות הפמיניזם וקידום שוויון מגדרי. המפלגה מתנגדת לכל סוג של אפליית נשים, ותומכת בהבטחת ייצוג מגדרית שווה בסקטור הציבורי. ברשימת מרצ לכנסת משוריינים 2 מקומות בכל חמישייה, 40 אחוז, באופן מגדרי (כך שאם נבחרים 3 גברים תהיינה 2 נשים, ואילו תבחרנה 3 נשים יהיו 2 גברים)[23]. מרצ תומכת בקידום חוק להפללה גורפת של לקוחות זנות לפיו כל צריכת שירותי זנות תהיה עבירה פלילית ותוכל אף להביא למאסר הלקוח[21].

המפלגה פועלת לחקיקת זכויות משפטיות שוות לאזרחי להט"ב בישראל כפי שקיימות עבור הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית בה נכללים הכרה משפטית בנישואים חד-מיניים בישראל, קידום חקיקה שתכלול נטייה מינית וזהות מגדרית בין העילות המאפשרות העמדה לדין על הסתה והשוואת מעמד נפגעי פשעי שנאה על רקע הומופוביה למעמד נפגעי פעולות איבה, תיקון חוק הפרשנות - הוספת הגדרה של נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי לכל חוק העוסק באיסור אפליה והחלת איסור משפטי של ביצוע ופרסום של הטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה[24][25].

המפלגה תומכת בקידום מדיניות של אי הפללה של משתמשי קנאביס. לצד זאת, תומכת המפלגה באימוץ מדיניות טיפול במשתמשים בסמים קשים, אשר תתבסס על ההנחה לפיה המשתמשים בסמים קשים זקוקים לחמלה, טיפול וגמילה ולא לענישה מעצר או מאסר. עם זאת, המפלגה תומכת במאבק בסוחרי "סמים קשים" ו"סמי פיצוציות" ובאלו המוכרים סמים, אלכוהול וסיגריות לקטינים[26].

ביחס להעדפה מתקנת מצע המפלגה קורא להענקת מתן עדיפות לאוכלוסייה הערבית בכל תחומי החיים בישראל לצד איסור על שימוש במוצא ערבי כהצדקה לביצוע בידוק ביטחוני[27], הקצאת משאבים ניכרת להנכחה של התרבות הערבית בקרב כלל הציבור בישראל וזירוז אישור יישובים ערביים והרחבתם כולל שטחי השיפוט של היישובים הערביים הקיימים[28]. המפלגה מתנגדת להצעות חוק בהן חוק לאבחנה בין ערבים נוצרים למוסלמים[29] וחוק מתן העדפה לאזרחים ששירתו בצה"ל או בשירות לאומי בשורת נושאים בהם קבלה לעבודה בשירות המדינה, הקצאת קרקעות, קבלת מקום למעונות באוניברסיטה ועוד[30].

הגנת הסביבה

עריכה

מרצ היא מפלגה ירוקה הדוגלת במדיניות סביבתית מקיימת ומדגישה את נושא השמירה והטיפוח של איכות הסביבה (סביבתנות)[31]. במסגרת אידאולוגיה זו, תומכת מרצ בחידוש פעילות המועצה הלאומית לנושא איכות הסביבה שחדלה לפעול ב-2003, אשר תכלול באופן קבוע נציגי ציבור, ארגונים סביבתיים ונציגי אקדמיה אותם תזמין לפי העניין, נציגים של קבוצות אשר נפגעות באופן תדיר מתהליכי פיתוח, תיעוש, או הזנחה סביבתית לצד הקמת ועדת שרים סטטוטורית להגנת הסביבה ("קבינט סביבתי")[11][32]. כמו כן, הקמת רשות לאומית עצמאית למדידת איכות האוויר.

המפלגה תומכת בהסכם פריז ופועלת ליישום התוכנית הלאומית להיערכות לשינויי האקלים. המפלגה בעד קביעת יעדים שאפתניים למעבר לאנרגיה ממקורות מתחדשים בתוספת של אחוז לשנה, כך שעד 2030 כ-30% ייוצרו מאנרגיות מתחדשות. בכנסת העשרים וארבע קידמה השרה זנדברג את "חוק האקלים", שעבר בקריאה ראשונה וקובע יעדים לצמצום פליטות פחמן, אנרגיה מתחדשת, ומנגנונים להבטחת הערכת סיכונים בפרויקטים שונים של משרדי הממשלה.

מרצ עומדת לצד התנועה הסביבתית במאבקים שונים ברחבי הארץ, כגון התנגדות להסכם קצא"א "Red-Med". המפלגה תומכת בהרחבת אפשרויות אכיפה ישירה בה יוכל אזרח לתבוע באופן ישיר פיצוי מתאגידים מזהמים בלא חובת הוכחת נזק, הובילה החלטת הממשלה להבראת מפרץ חיפה ופועלת לתקצוב לפינוי בתי הזיקוק ממפרץ חיפה. השרה להגנת הסביבה מטעם המפלגה תמר זנדברג פעלה להחלת חוק הפיקדון על מיכלי משקה בהם בקבוקים בנפח ליטר וחצי ויותר.

חברי המפלגה פועלים למען זכויות בעלי חיים וחברה מוסי רז לקח חלק במהלך לביטול כלובי סוללה בתעשיית הביצים ומעבר לתקן האירופי של לולים ללא כלובים, שקודם בכנסת העשרים וארבע. מרצ פועלת לאיסור המשלוחים החיים, איסור הרעלת בעלי חיים במקרה של המתה לצורך מיגור הכלבת ואימוץ גישת החיסון האוראלי, הגברת התמיכה הממלכתית בארגונים הפועלים למען בעלי-החיים והחלת חוק של 6 שנות מאסר בגין ציד למטרות בידור או ספורט[11].

היסטוריה

עריכה

הקמה: 1992

עריכה

מרצ הוקמה ב-9 במרץ 1992 כרשימה משותפת לכנסת של מפלגות השמאל הציוני רצ בראשותה של שולמית אלוני, מפ"ם בראשותו של יאיר צבן ושינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין. בהנהגת הרשימה עמדה שולמית אלוני. הקמת הרשימה המשותפת יצרה פילוג בשינוי וחלק מפעיליה פרשו. מאוחר יותר (בשנת 1997) החליטו המפלגות להתמזג למפלגה אחת וכתוצאה מכך חל פילוג נוסף במפלגת שינוי - חבר הכנסת אמנון רובינשטיין ומרבית פעילי שינוי נכנסו לאיחוד, ואילו חבר הכנסת אברהם פורז וחלק מהפעילים הקימו סיעה עצמאית ששמרה על השם שינוי.

 
מייסדת מרצ שולמית אלוני במחאה של ארגון שלום עכשיו בשנת 2002

בבחירות הראשונות שבהן השתתפה ב-23 ביוני 1992 זכתה מרצ, או בשמה המלא מרצ - ישראל הדמוקרטית - רצ, מפם, שינוי, להצלחה גדולה כשקיבלה 12 מנדטים והייתה למרכיב חשוב בממשלתו של יצחק רבין. בשבתה בממשלה ראתה לה מטרה מרכזית לעודד את רבין במדיניות השלום ועמדה בכך. עם זאת, אכזבה רבים בהתפשרותה בנושאים של זכויות האדם ודת כלפי השותפה הנוספת לקואליציה - ש"ס. כאשר ש"ס דרשה את התפטרות שולמית אלוני מתפקיד שרת החינוך, הסכימו לכך במרצ, מחשש לנפילת הממשלה.

תקופת שריד: 1996–2003

עריכה

בתחילת 1996 נבחר יוסי שריד במקומה של שולמית אלוני להנהגת המפלגה. בבחירות לכנסת הארבע עשרה ב-1996 איבדה המפלגה שלושה מנדטים. במהלך כנסת זו התאחדו סופית שלוש המפלגות המרכיבות את המפלגה, אך זה גרם לפילוג בשינוי. מחלוקת נוספת בתנועה התרחשה על רקע הסתבכותו של דדי צוקר בפרשיה של ניגוד עניינים בגיוס כספים בתוקף תפקידו כיו"ר עמותת בית הספר לקולנוע "קמרה אובסקורה". צוקר, שסולק מהתנועה, נשאר חבר הכנסת בסיעת יחיד.

 
יוסי ביילין (מימין) החליף את יוסי שריד יו"ר מרצ ה-2 (משמאל) כיו"ר מפלגת מרצ-יחד
 
יוסי ביילין, בתפקידו כסגן שר החוץ, בפגישה עם מחמוד עבאס (אבו מאזן) בתקופת ההכנות להסכמי אוסלו, 1993

בבחירות לכנסת החמש עשרה ב-1999 שבה מרצ והתחזקה במנדט אחד וצורפה לקואליציה של אהוד ברק. במסגרת הקואליציה הזאת כיהנו בממשלה יוסי שריד כשר החינוך, רן כהן כשר המסחר והתעשייה וחיים אורון כשר החקלאות. מרצ פרשה כעבור שנה על רקע מחלוקת שפרצה בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו משולם נהרי מטעם ש"ס. ברק העדיף את עמדת ש"ס בהניחו שקולותיהם של חברי הכנסת של מרצ מובטחים לו בכל מקרה.

בחירות 2003

עריכה
  ערך מורחב – מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר

בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה מרצ ברשימה משותפת עם תנועת שח"ר בראשותו של יוסי ביילין (שהצטרף לרשימה החדשה יחד עם יעל דיין, לאחר שכשלו בהשגת מקום ריאלי בבחירות המקדימות במפלגת העבודה), והבחירה הדמוקרטית בראשותו של רומן ברונפמן, יוצא ישראל בעליה. למרות הריצה המשותפת, לא נמלטה הרשימה המשותפת מהמפלה היחסית של השמאל בבחירות לכנסת השש עשרה, בהן מפלגת העבודה קיבלה 19 מנדטים לעומת 26 לישראל אחת בבחירות לכנסת החמש עשרה, ואילו רשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר זכתה ב-6 מנדטים לעומת 10 למרצ לבדה בבחירות הקודמות.

את היחלשותה של המפלגה ניתן להסביר בשינוי דעת הקהל הישראלית לימין הפוליטי עקב האינתיפאדה השנייה, שהתבטא בין השאר בחוסר אמון נרחב בעקרונות אוסלו עימם הייתה המפלגה מזוהה, כמו גם בתמיכה גוברת בשימוש באמצעים צבאיים חריפים למיגור הטרור (כגון מבצע חומת מגן), להם התנגדה מרצ מסורתית. גם התחזקותה של מפלגת שינוי שאחזה בעמדות ליברליות דומות לאלו של מרצ בשאלת יחסי דת ומדינה וזכויות אזרח, אך ללא המיתוג השמאלי המופגן בסוגיות המדיניות-ביטחוניות והכלכליות, פגעה במרצ באותן הבחירות. יוסי שריד הסיק מסקנות אישיות עוד בערב הבחירות והודיע על פרישתו מראשות התנועה, אם כי המשיך לכהן כחבר הכנסת מטעמה.

הקמת יחד

עריכה

לאחר בחירות 2003, הוחלט להקים גוש שמאל חדש - בשם יחד - שירכז את כל תנועות השמאל בארץ, וזאת על מנת לנסות לעורר את מחנה השמאל, שהתמיכה בו פחתה בעקבות הטרור הפלסטיני והאינתיפאדה השנייה. בפועל, יחד נכשלה במימוש מטרה זו. רק מרצ ושח"ר של ביילין הסכימו להצטרף למיזוג. חברי העבודה, אפילו היונים שבהם כמו עמרם מצנע, אברהם בורג ויולי תמיר - סירבו להצטרף ליחד. רומן ברונפמן, נציגה היחיד של הבחירה הדמוקרטית, בחר אף הוא שלא להצטרף למפלגה החדשה, אם כי נשאר חבר בסיעה המשותפת.

המפלגה החדשה נקראה יחד, ראשי תיבות של "ישראל חברתית דמוקרטית". השם המקורי היה יע"ד ("ישראל עובדת דמוקרטית") אך שונה ליחד כיוון ש"יעד" מזכירה את המילה הרוסית "яд" שפירושה "רעל". במפקד החברים שנערך לקראת בחירות יו"ר המפלגה, בין רן כהן ליוסי ביילין, התפקדו רק 22,000 אנשים - פחות ממחצית מספר האנשים שהתפקדו למרצ ב-1999. בבחירות זכה בסופו של דבר יוסי ביילין. ביולי 2004 נבחרה ועידת "יחד" שכללה 1,000 חברים, ומתוכה נבחרו כ-60 חברי הנהלה. זאת בניגוד למבנה של מרצ, שכלל ועידה גדולה יותר ומועצה כגוף ביניים. שיטת שריון המקומות למגזרים ולקבוצות שונות הופסקה גם היא, מלבד הבטחת הייצוג לנשים, לוותיקים, לצעירים ולנוער. בספטמבר אותה שנה נערכו בחירות לחטיבותיה השונות של המפלגה, וכיוונה המתחדש הולך ומתבהר, על אף האכזבה על כישלון מפלגת שמאל גדולה.

"יחד" החלה במדיניות חדשה של הידוק הקשר עם חבריה, בעיקר על ידי פעילות ברשת. למרות זאת, היא לא הצליחה לזכות בבולטות תקשורתית והכרה ציבורית והמוניטין שלה רק התדרדר. בעקבות סקר שערכה המפלגה ובה נמצא שרוב הציבור לא מכיר את מפלגת יחד אלא ממשיך לדבוק בשם "מרצ" החל מאבק פנימי על מנת להחזיר את השם הישן. ביילין התנגד לכך והמאבק על השם התפרש כמבחן למנהיגותו. לבסוף, ב-2005 התקבלה פשרה ובה שם המפלגה שונה למרצ-יחד. אף על פי שהמפלגה נקראת באופן רשמי מרצ-יחד, הלוגו לבחירות 2006 והפרסומים היו בשם מרצ.

בחירות 2006

עריכה
 
חיים אורון, יו"ר מרצ ה-3, בשנת 2006

בנובמבר 2005 עם בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה ופרישת המפלגה מהממשלה, הוחלט להקדים את הבחירות לכנסת השבע עשרה ל-28 במרץ 2006. עמיר פרץ הציג אג'נדה שמאלנית-סוציאליסטית, עם דגש על התחום החברתי-כלכלי, והיה חשש במרצ שמצביעים יעברו לעבודה. יוסי שריד, שמאז פרישתו הרבה לתקוף את מרצ על גבי העיתונות, אף הציע במאמר בעיתון "הארץ" למרצ להתאחד עם פרץ. רומן ברונפמן, ששוריין ברשימת מרצ במקום החמישי, הודיע על פרישתו מהמפלגה וריצה במסגרת עצמאית עם מפלגת הבחירה הדמוקרטית. כאשר התברר בסקרים שמפלגתו רחוקה מאחוז החסימה, החליט לא לרוץ.

בחירת הרשימה לכנסת ב"מרצ" מתבצעת בשני שלבים: שלב ה"פאנל" וה"דירוג". בשלב הפאנל בוחרים את 20 המועמדים שידורגו, ולאחר מכן, מתוך כל המועמדים שהציעו עצמם. בשלב הדירוג מדרגים את 20 המועמדים הראשונים. שאר 100 חברי הרשימה מוצבים על פי שריונים שונים ו"מקומות של כבוד".

 
שלט של מרצ לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה

לקראת הרכבת הרשימה לכנסת ה-17, העבירה הנהלת מרצ חוק שקובע שחבר הכנסת מטעם מרצ שכיהן 8 שנים ומעלה ומעוניין להיבחר לקדנציה נוספת יאלץ לקבל 60% מקולות הוועידה. בעיני רבים במפלגה חוק זה היווה ניסיון לפגוע באנשי מרצ הוותיקים - יוסי שריד, חיים אורון ורן כהן - ולקדם על חשבונם את נאמני ביילין. לאחר שהתקבל החוק, לא הייתה שום דרך לבטלו לפי תקנון המפלגה. במרצ נמנעו מהמבוכה על ידי "משחק" עם שיטת הבחירות הפנימיות - הבחירות למועמדים הוותיקים היו שעתיים לפני הבחירות לפאנל בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, כאשר על כל מועמד ותיק היה אפשר להצביע "כן" או "לא". כיוון שהבחירות היו בשעה נפרדת, היה ברור שרק התומכים של אותם מועמדים יבואו להצביע ועל כן מובטח להם לעבור את הפאנל עם 60 אחוזי התמיכה הנדרשים.

ב-2 בדצמבר 2005 החליט יוסי שריד, לאחר 32 שנים במערכת הפוליטית, לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד בבחירות 2006. הוא החל לכתוב טור אישי פוליטי בעיתון "הארץ" בו הוא הרבה להתייחס למפלגות השונות ולהעביר עליהן ביקורת, כולל על מפלגתו שלו.

ב-16 בינואר 2006 נערכו הפריימריס ונבחרה רשימת מרצ לכנסת, שכללה לבסוף את כל חברי הכנסת הוותיקים למעט שריד, שלבסוף שובץ במקום ה-119 הסמלי.

ב-28 במרץ 2006 בתום הבחירות לכנסת ה-17 התברר כי המפלגה זכתה ב-5 מנדטים. לאחר הבחירות נשמעה ביקורת נגד יוסי ביילין, במיוחד בשלב שלפני פרסום התוצאות הסופיות, כאשר נראה שהמפלגה זכתה רק ב-4 מנדטים. לאחר ספירת קולות החיילים התברר שמרצ זכתה ב-5 מנדטים.

בחירות 2009

עריכה

במרץ 2008 התקיימו בחירות פנימיות בהשתתפות כל מתפקדי המפלגה על ראשות המפלגה. בשלב מוקדם הודיעו יוסי ביילין, זהבה גלאון ורן כהן כי יתמודדו. לאחר שבדצמבר 2007 הצטרף להתמודדות חיים אורון, פרש ביילין מהמירוץ והודיע על תמיכתו במועמדותו של אורון. ב-18 במרץ 2008 נבחר חיים אורון לראשות המפלגה כאשר הוא גובר על רן כהן וזהבה גלאון.

בדו"ח פנימי נמתחה ביקורת על תפקוד סיעת מרצ בכנסת: בין השאר נאמר שהסיעה ממעטת בחקיקה ושהיא מתקשה להציג עמדה פוליטית מגובשת ואחידה בפעילותה בכנסת. כמו כן דובר על מצבה הפיננסי הקשה של מרצ שהביא את רוב סניפי המפלגה להיסגר ושיתק את פעילות תנועת הנוער המפלגתית ויתר מנגנוני המפלגה[33].

לאחר היבחרו פעל אורון להרחבת המפלגה, באמצעות הקמת תנועה חדשה שתחבור למרצ. עמוס עוז, גילה אלמגור, עוזי ברעם ואישים נוספים, חלקם נטולי עבר פוליטי, הודיעו על כניסתם לפעילות פוליטית בתנועה שנקראה "התנועה החדשה". ועדה מסדרת קבעה את רשימת "התנועה החדשה", בראשה הועמד המשפטן פרופ' מרדכי קרמניצר לצדם של איש מדעי המדינה פרופ' אבנר דה-שליט, העיתונאית ניבה לניר, חה"כ לשעבר גדליה גל והתסריטאית שרון קנטור[34].

ב-14 בדצמבר 2008 בחרו כ-1000 חברי ועידת מרצ את הרשימה לכנסת ה-18. במקביל, שבוע לאחר מכן, ב-22 בדצמבר 2008, אושרה בוועידת מרצ ברוב קולות הריצה ברשימה משותפת עם "התנועה החדשה", שנציגה, ניצן הורוביץ, הוצב במקום ה-3 ברשימה המשותפת לכנסת. עוד נציגים מהתנועה החדשה כללו את עו"ד טליה ששון (מקום 7 ברשימה המשותפת), עו"ד צלי רשף (מקום 9) ובמאית הקולנוע איבתיסאם מרעאנה (הוצבה במקום ה-12, אך פרשה בעקבות תמיכת מרצ במבצע עופרת יצוקה). לאחר הכישלון בבחירות הושמעה ביקורת במרצ על האיחוד בטענה שהיה מדובר במהלך מלאכותי שלא היווה יותר מפיקציה תקשורתית[35].

 
פעילי מרצ עם ניצן הורוביץ ומוסי רז, 2009

סיסמת הבחירות של מרצ הייתה "לא מתפשרים". יומיים קודם לפתיחת מבצע עופרת יצוקה הודיע חיים אורון על תמיכת המפלגה בפעולה הצבאית. עם זאת, מיד לאחר פתיחת המבצע החלה מרצ בקמפיין להפסקת אש מיידית.

על אף שהסקרים שפורסמו בסמוך לאיחוד עם התנועה החדשה צפו למרצ שבעה מנדטים ואף יותר, ואף בסקרים האחרונים שפורסמו לפני הבחירות זכתה רשימת המפלגה לכ־5 מנדטים, בסופו של דבר זכתה הרשימה רק ל-3 מנדטים, כשחלק לא מבוטל ממצביעי המפלגה החליט ברגע האחרון להצביע לקדימה, שבקמפיין מוצלח "ציפי או ביבי" פנתה ישירות למצביעי השמאל וביקשה את תמיכתם לראשות הממשלה. תוצאת הבחירות הוגדרה על ידי מנהיג המפלגה ככישלון[36]. חברת הכנסת הוותיקה זהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה, לא נכנסה לכנסת לאחר הבחירות, אולם עם התפטרותו מהכנסת של יושב המפלגה אורון שבה גלאון לספסלי הכנסת.

בחירות 2013

עריכה
 
מיכל רוזין במחאה עם פעילי מרצ בתל אביב

לאחר הבחירות הוקמה ועדה לבדיקת מעמדה של מרצ ובמרץ 2010 הציגה ועדה זו את מסקנותיה. עיקרי המלצות הוועדה היו שינוי רעיוני ומיזוג עם מפלגות אחרות. המלצות נוספות היו: הגדרת קהל היעד של מרצ ביתר דיוק, ייצוג נשי רב יותר והגבלת מספר הקדנציות לח"כים מכהנים כדי לאפשר כניסה של מועמדים צעירים לשורות המפלגה[37]. ב-7 בפברואר 2012 התקיימו בחירות לראשות מרצ[38]. זהבה גלאון נבחרה ליושבת ראש התנועה עם 60.6% מקולות הבוחרים. למקום השני הגיע אילן גילאון עם 36.6% מקולות הבוחרים, ולמקום השלישי הגיע אורי אופיר עם 2.8% מהקולות.

ב-11 בנובמבר 2012 בחרו צירי ועידת מרצ את רשימת המפלגה לקראת הבחירות לכנסת. רשימת המפלגה, בסדר יורד, היא: זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, אבשלום וילן, מוסי רז, יפעת סולל ואורי זכי. סיסמאות הבחירות המרכזיות של המפלגה סבבו סביב הצגתה כבית והמרכז של השמאל הישראלי והיו - "הלב שלי בשמאל", "הקול שלך בטוח נגד ביבי", "עוד מאמץ קטן לשמאל גדול" ו"מרצ-השמאל של ישראל".

תוצאות הבחירות הביאו להכפלה של כוחה משלושה לשישה מנדטים. עם 50% נשים, למרצ היה הייצוג-היחסי הגבוה ביותר של נשים בכנסת. בנוסף, לראשונה מאז הכנסת ה-15 הושבע לכנסת חבר ערבי מטעמה.

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 המפלגה הצליחה להשיג 41 נציגים מטעמה למועצות המקומיות. זו עלייה של 12 מושבים לעומת הבחירות ב-2008. מרצ הריצה ארבעה מועמדים לראשות עיר: ניצן הורוביץ בתל אביב, יהונתן יסעור בהרצליה, עידן למדן ברמת השרון, ואמיר כוכבי בהוד השרון, אך אף אחד מהם לא נבחר. למרות זאת הפתיעה המפלגה במספר ערים: כשהפכה לסיעה הגדולה ביותר בתל אביב וזכתה לשישה מנדטים במועצה. מרצ זכתה לחמישה מנדטים ו-25% הצבעה ברעננה, בגבעתיים קיבלה שלושה מנדטים ורשמה ארבעה מנדטים בכפר סבא.

 
כרזת בחירות של מרצ בתקופת הבחירות לכנסת התשע עשרה בשנת 2013

בחירות 2015

עריכה

לאחר פיזור הכנסת התשע-עשרה ב-8 בדצמבר 2014 ולקראת הבחירות לכנסת העשרים, אישרה ועידת מרצ בינואר 2015 את המשך כהונתה של זהבה גלאון כיושבת ראש המפלגה. לקראת הפריימריז במפלגה הודיע ניצן הורוביץ על פרישתו מהחיים הפוליטיים. בפריימריז נבחרו: אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז.

בליל הבחירות הראו המדגמים כי המפלגה קיבלה ארבעה מנדטים, וכתוצאה מכך הודיעה גלאון כי תתפטר על מנת שחברת הכנסת תמר זנדברג, מס' 5 ברשימת מרצ, תוכל להמשיך לכהן בכנסת. אולם לאחר ספירת המעטפות הכפולות נקבע בתוצאות האמת כי מרצ קיבלה חמישה מנדטים. כתוצאה מכך גלאון לא התפטרה וזנדברג המשיכה לכהן.

 
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין בהתייעצויות עם מפלגת מרצ (בתמונה, עיסאווי פריג' ואילן גילאון) לקראת הרכבת הממשלה לאחר הבחירות לכנסת העשרים

בכנסת זאת, בלט חלקו של חבר הסיעה אילן גילאון בהמאבק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום שבפועל הוביל להעלאת הקצבה[39].

בחירות 2018

עריכה
  ערך מורחב – הבחירות לראשות מרצ (2018)

ב-18 באוקטובר 2017 הודיעה יו"ר המפלגה, זהבה גלאון, על התפטרותה מהכנסת ובמקומה נכנס לכנסת מוסי רז[40]. ב-22 במרץ 2018 נערכו בחירות לראשות מרצ, בהן ח"כ תמר זנדברג נבחרה לתפקיד יו"ר המפלגה[41][42].

 
תמר זנדברג, יו"ר מרצ ה-6

בחירות 2019

עריכה

הבחירות לכנסת העשרים ואחת

עריכה

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת נבחרו המועמדים לרשימת המפלגה באמצעות בחירות מקדימות. עקב קיומן של הבחירות לראשות המפלגה במרץ 2018, לא נערכו בבחירות הללו בחירות לראשות המפלגה. בעלי זכות הבחירה היו מי שהתפקדו למפלגה עד כחודש לפני הפריימריז[43]. לראשונה ניתנה זכות הבחירה לכלל המתפקדים, ולא רק לחברי ועידת המפלגה. לאחר שינויי מיקום לצורך הבטחת ייצוג מגדרי, נקבעה רשימת המועמדים לכנסת אחרי תמר זנדברג, בסדר הבא: אילן גילאון, מיכל רוזין, ועיסאווי פריג'. בבחירות זכתה המפלגה ב-4 מנדטים.

הבחירות לכנסת העשרים ושתיים

עריכה
  ערך מורחב – הבחירות לראשות מרצ (2019)

ב-27 ביוני 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים נערכו בחירות לראשות המפלגה, וניצן הורוביץ גבר על היו"ר הקודמת תמר זנדברג ברוב של 54% מהקולות[44]. ב-11 ביולי נערכו בוועידה בחירות לרשימת המפלגה, בהן זנדברג הגיעה למקום הראשון, ואחריה הגיעו אילן גילאון, עיסאווי פריג', מוסי רז ומיכל רוזין[45].

ב-25 ביולי הוחלט על ריצה משותפת בבחירות, במסגרת רשימת המחנה הדמוקרטי, של מפלגת מרצ יחד עם מפלגת ישראל דמוקרטית בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק ועם מפלגת התנועה הירוקה בראשות סתיו שפיר[46]. בראש הרשימה עמד יו"ר מרצ ניצן הורוביץ, כשבמקום השני הוצבה יו"ר התנועה הירוקה סתיו שפיר ואילו יו"ר ישראל דמוקרטית אהוד ברק הוצב רק במקום העשירי. הסכם האיחוד אושר בוועידת מרצ ב-28 ביולי.

בחירות 2020

עריכה

ב-13 בינואר הכריזו ראשי העבודה ומרצ, עמיר פרץ וניצן הורוביץ, על איחוד טכני בין הרשימות לקראת הבחירות לכנסת ה-23, עקב החשש שבריצה נפרדת אחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה[47], וריצה במסגרת העבודה-גשר-מרצ. יאיר גולן ממפלגת ישראל דמוקרטית הצטרף אל מרצ ושיתוף הפעולה במסגרת המחנה הדמוקרטי התפרק. בהתחלה ניסו ראשי מרצ לשבץ את יאיר גולן ואת אמילי מואטי, שהתמודדה בעבר ברשימת "העבודה", תחת מפלגת "הבחירה הדמוקרטית" ששייכת לרומן ברונפמן, אך ניסיון זה לא צלח.

בבחירות במרץ 2020 זכו שלוש המפלגות יחד לשבעה מנדטים, ובתוך כך מרצ זכתה בשלושה מנדטים בכנסת. מלבד הורוביץ וגולן, חברת הכנסת תמר זנדברג המשיכה לכהונה נוספת. בתחילה מונה הורוביץ לעמוד בראש ועדה זמנית להיערכות מערכת החינוך להתמודדות עם משבר הקורונה, אך עם הקמת הממשלה השלושים וחמש התפצלה הסיעה, כשגשר והעבודה מצטרפות לקואליציה, בעוד מרצ חברה לאופוזיציה.

במסגרת פעילותה של הסיעה בכנסת ה-23 מתוך האופוזיציה, הצליחה הסיעה להעביר בקריאה טרומית בכנסת את הצעת החוק של הורוביץ וזנדברג המהווה תיקון לחוק הפסיכולוגים לאיסור טיפולי המרה, כאשר חלקים נרחבים מסיעות הקואליציה הצביעו בעדה או נעדרו מההצבעה. אירוע זה נחשב חריג בשל היותה של המפלגה באופוזיציה, וחרף התנגדותן החריפה של הסיעות החרדיות להצעה, כמו גם של חלקים ממפלגות הציונות הדתית ומהרשימה המשותפת.

בחירות 2021

עריכה
 
פתק ההצבעה של מרצ, 2021

בבחירות לכנסת העשרים וארבע במרץ 2021, המשיך ניצן הורוביץ לעמוד בראשות מרצ, כחלק מסיכום על ביטול הבחירות המקדימות, וללא התנגדות. הסיכום כלל שריון של נציג נוסף לחברה הערבית בחמישייה הראשונה. ג'ידא רינאווי זועבי, מנכ"לית אגודת הידידים של בית החולים פוריה, שובצה במקום ה-4 במקומו של אילן גילאון שהודיע על פרישתו[48]. במקום החמישי שובץ חבר הכנסת לשעבר, עיסאווי פריג'[49][50]. מהרטה ברוך-רון ששובצה במקום ה-10 פרשה מהרשימה במחאה על הליך בחירתה. במהלך מערכת הבחירות הודיע הורוביץ על תמיכתו ביאיר לפיד לראשות הממשלה וכי סיעת מרצ תמליץ עליו בפני הנשיא כמועמדה להרכבת הממשלה. בבחירות עצמן זכתה המפלגה ב-6 מנדטים, ובכך הכפילה את כוחה בכנסת. לכנסת נבחר גם מוסי רז, מי שכיהן כחבר הכנסת מטעם מרצ במהלך הכנסת ה-15 והכנסת ה-20[51].

 
נשיא המדינה ראובן ריבלין, בסבב ההתייעצויות עם נציגי מרצ בבית הנשיא לאחר הבחירות לכנסת העשרים וארבע. בתמונה, ניצן הורוביץ יו"ר מרצ ה-7, מרץ 2021

לאחר הבחירות, נכנסה המפלגה לממשלת ישראל ה-36 בראשות נפתלי בנט, וקיבלה שלושה תיקים: ניצן הורוביץ במשרד הבריאות, תמר זנדברג במשרד להגנת הסביבה, ועיסאווי פריג' במשרד לשיתוף פעולה אזורי[52][53]. הורוביץ, זנדברג ופריג' הפסיקו את כהונתם בכנסת מתוקף החוק הנורווגי, ובמקומם נכנסו מיכל רוזין, גבי לסקי ועלי סלאלחה. ב-26 ביולי 2021 מונה יאיר גולן לסגן שרת הכלכלה והתעשייה, כפשרה על מסירת ראשות ועדת העלייה והקליטה לאופוזיציה.

בחירות 2022

עריכה

עם היציאה לבחירות לכנסת העשרים וחמש, הודיע השר עיסאווי פריג' על פרישה מהחיים הפוליטיים. בנוסף, קרא פריג' לניצן הורביץ להתפטר מהנהגת המפלגה ולזהבה גלאון לחזור להנהיג את מרצ[54]. לאחר מכן, ח"כ יאיר גולן הודיע על התמודדות לראשות מרצ[55]. ב־12 ביולי 2022, הודיע יושב הראש הורביץ כי הוא לא יתמודד בפריימריז לראשות הרשימה, אך הוא מתכוון להמשיך להתמודד לרשימת מרצ[56]. ב־19 ביולי 2022, הודיעה יושבת הראש לשעבר, זהבה גלאון, על חזרה לחיים הפוליטיים וכי היא תתמודד לראשות מפלגת מרצ[57]. ב-23 באוגוסט 2022 התקיימו הבחירות המקדימות לראשות המפלגה ולרשימתה בה ניצחה זהבה גלאון עם 60% מהקולות. ברשימת מרצ נבחרו מוסי רז במקום השני, ח"כ מיכל רוזין במקום השלישי, ח"כ עלי סלאלחה במקום הרביעי וח"כ יאיר גולן במקום החמישי.[58]

בבחירות זכתה מרצ ב-150,793 קולות, שמהווים 3.16% אחוז מקולות הבוחרים, ולראשונה בתולדותיה לא עברה את אחוז החסימה. אחוז החסימה בבחירות אלו היה 3.25% מכלל הקולות הכשרים ועמד על 154,855 קולות, כך חסרו למרצ 4,062 קולות והמפלגה לא נכנסה לכנסת[59]. בכך, המפלגה לא נכנסה לראשונה לכנסת מאז היווסדותה בשנת 1992[60][61].

ב-30 ביוני 2024 הכריזה יחד עם מפלגת העבודה על הקמת מפלגה חדשה בשם הדמוקרטים.[62]

פורומים וחטיבות

עריכה

במרצ קיימות ארבע חטיבות[63] המחברות בין חברי מפלגה לעשייה משותפת לפי חתך אוכלוסייה:

  1. נוער,
  2. צעירים (גילאים 18–35),
  3. חברי קיבוצים ומושבים,
  4. גמלאים.

קיימים שבעה פורומים המרכזים את הפעילות בנושאים פוליטיים שונים:

  1. פורום "גאות" העוסק בלהט"ב
  2. הפורום הפמיניסטי לזכויות נשים, בראשות שרון אורשלימי
  3. הפורום הסביבתי-חברתי, בראשות אורי אלדר
  4. הפורום למאבק בכיבוש, בראשות יפעת סולל
  5. הפורום הירוק
  6. הפורום למאבק בכפייה הדתית, בראשות עילאי הרסגור-הנדין
  7. פורום התרבות, בראשות חגי אייד

בנוסף, קיימים 26 סניפים מקומיים ברחבי הארץ שמרכזים את הפעילות ברמה המוניציפלית. מטעם המפלגה מכהנים (נכון ל-2018) 36 חברי מועצות ערים בישראל[64]:

בת ים (1), גבעתיים (4), הוד השרון (1), הרצליה (3), חיפה (1), ירושלים (1), כפר סבא (4), קריית אונו (2), קריית טבעון (2), ראש העין (3), ראשון לציון (1), רחובות (2), רמת גן (2), רמת השרון (2), רעננה (4), תל אביב-יפו (3).

תנועות נוער

עריכה

נוער מרצ

עריכה
  ערך מורחב – נוער מרצ
 
הסמליל של נוער מרצ מאז 2013

נוער מרצ הוא ארגון נוער חינוכי פוליטי המשויך למפלגת מרצ. נוער מרצ הוקם עם הקמת מרצ, ב-1992 כאיחוד של נוער רצ ונוער מפ"ם, ורכזו הראשון היה אילן גילאון. נוער מרצ מפעיל סניפים בערים רבות דוגמת תל אביב, ירושלים, חיפה, אשדוד, פתח תקווה, פרדס חנה-כרכור, קריית אונו, באר שבע ועוד. בסניפים מרוכזת פעילות תרבותית ופוליטית ונוער מרצ מקיים הפגנות ומשמרות מחאה, וזוכה לייצוג משמעותי במוסדותיה של מפלגת מרצ. חוקת מפלגת מרצ-יחד קבעה ייצוג של לפחות 2% מצירי ועידת המפלגה לנציגי נוער מרצ. הארגון פועל לאור עקרונות השלום, הדמוקרטיה והצדק החברתי כפי שהם מופיעים, בין היתר, במגילת זכויות האדם, במגילת העצמאות של מדינת ישראל ובחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כיום פעילים בנוער מרצ כמה מאות בני נוער בגילאים 12 – 18 מכל רחבי הארץ.

הצבעים שלנו

עריכה
  ערך מורחב – הצבעים שלנו

תנועת הנוער "הצבעים שלנו - נוער גאה למען שוויון ומיעוטים" הייתה תנועה אשר פעלה למען שוויון זכויות משפטיות להומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים בישראל ומיעוטים אחרים. התנועה הוקמה בינואר 2003, סמוך לבחירות לכנסת ה-16, על ידי קבוצת בני נוער, בהנהגתו של אביב נטר ובסיועה של מיכל עדן, חברת מועצת העיר תל אביב-יפו מטעם מרצ. התנועה פעלה תחת מפלגת מרצ אך סירבה בקביעות לקחת חלק בפעילויות הציוניות שנוער מרצ השתתפה בהן.

במהלך 2003 קיימה הצבעים שלנו את פרויקט הדגל שלה: מאבק במדיניות בנק הדם של מגן דוד אדום האוסרת באופן גורף על מי שקיים יחסי מין הומוסקסואלים לתרום דם. המאבק קיבל את הכינוי "פרויקט מד"א". במסגרת המאבק הגיעו חברי התנועה לבתי ספר בהם התרימה מד"א וערכו הסברה לתלמידים מחוץ לשערים, ועודדו אותם למחוק את הסעיף הנדון בעט בשאלון התרומה. כתוצאה מהמאבק שונה הסעיף מ-"יחסי מין הומוסקסואלים" ל-"יחסי מין בין גברים משנת 77". התנועה הייתה חסרת תקדים, שכן זו הייתה הפעם הראשונה בה קמה תנועת נוער גאה שאומרת בגלוי כי איננה קבוצת תמיכה אלא תנועה חברתית. בשנת 2008, התנועה חדלה לפעול.

בתחום המוניציפלי

עריכה

מרצ היא בין המפלגות הבודדות שמריצה את מועמדיה בבחירות המקומיות תחת הפתק איתה היא רצה לכנסת. בבחירות המוניציפליות שנערכו בשנת 2018 זכתה מרצ בעשרות נציגים במגוון רשויות:

לקראת הבחירות המוניציפליות של 2023 ממשיכה מרצ בהצגת מועמדים ומועמדות ברשימות עצמאיות וברשימות משותפות עם מפלגות וסיעות אחרות: בגבעתיים התאחדו וירוצו יש עתיד ומרצ ברשימה משותפת שתיקרא "גבעתיים דמוקרטית"[68]. בראשון לציון סיעת מרצ תתמודד לבחירות ביחד עם התנועה הירוקה[69]. בחולון מזה 20 שנה, מרצ תתמודד למועצת העיר ברשימה שתיקרא "חולון חופשית - מכניסים מרץ לעירייה"[70].

סמלילים

עריכה

ראשי המפלגה

עריכה
מס תמונה שם/תקופת חיים התחלת כהונה סיום כהונה
1   שולמית אלוני

(2014-1927)

9 במרץ 1992 ינואר 1996
2   יוסי שריד

(2015-1940)

ינואר 1996 ינואר 2003
3   יוסי ביילין

(-1948)

16 במרץ 2004 18 במרץ 2008
4   חיים אורון

(-1940)

18 במרץ 2008 7 בפברואר 2012
5   זהבה גלאון

(-1956)

7 בפברואר 2012 22 במרץ 2018
6   תמר זנדברג

(-1976)

22 במרץ 2018 27 ביוני 2019
7   ניצן הורוביץ

(-1965)

27 ביוני 2019 23 באוגוסט 2022
(5)   זהבה גלאון

(-1956)

23 באוגוסט 2022 17 בנובמבר 2022

נציגי מרצ בכנסת

עריכה
ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה
כנסת חברי כנסת / מועמדים הערות
הכנסת ה-12 (1988) 10 מנדטים: הסיעה נוצרה ב-9 במרץ 1992 עם איחוד הסיעות רצ, מפ"ם, ושינוי.
הכנסת ה-13 (1992) 12 מנדטים: רשימת מועמדים מלאה ראו בילקוט הפרסומים
הכנסת ה-14 (1996) 9 מנדטים: רשימת מועמדים מלאה ראו בילקוט הפרסומים
  • ב-1997 התאחדו סופית המפלגות רצ מפ"ם ושינוי שהרכיבו את הסיעה המשותפת והקימו את מפלגת מרצ.
  • ב-17 בינואר 1999 פרש אברהם פורז ממרצ והקים את סיעת "שינוי - מפלגת המרכז".
  • ב-17 במרץ 1999 פרש דדי צוקר ממרצ והקים סיעת יחיד.
הכנסת ה-15 (1999) 10 מנדטים: יוסי שריד, רן כהן, חיים אורון, אמנון רובינשטיין, ענת מאור, זהבה גלאון, אבשלום וילן, אילן גילאון, נעמי חזן, חוסניה ג'בארה, מוסי רז, עוזי אבן רשימת מועמדים מלאה ראו בילקוט הפרסומים.
  • ב-25 בפברואר 2000 התפטר חיים אורון מהכנסת. החליף אותו מוסי רז.
  • ב-31 באוקטובר 2002 פרש אמנון רובינשטיין מהכנסת. החליף אותו עוזי אבן.
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר 5 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): יוסי שריד, חיים אורון, רן כהן, זהבה גלאון, אבשלום וילן מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן גילאון, מוסי רז, נעמי חזן, חוסניה ג'בארה רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-17 (2006) 5 מנדטים: יוסי ביילין, חיים אורון, רן כהן, זהבה גלאון, אבשלום וילן, צביה גרינפילד רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
  • ב-4 בנובמבר 2008 התפטר יוסי ביילין מהכנסת. החליפה אותו צביה גרינפילד.
הכנסת ה-18 (2009) במסגרת התנועה החדשה-מרצ 3 מנדטים: חיים אורון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון
הכנסת ה-19 (2013) 6 מנדטים: זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-20 (2015) 5 מנדטים: זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג, מוסי רז רשימה מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-21 (2019) 4 מנדטים: תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג'
הכנסת ה-22 (2019) במסגרת המחנה הדמוקרטי 3 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון
הכנסת ה-23 (2020) במסגרת העבודה–גשר–מרצ 4 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, יאיר גולן, אילן גילאון
הכנסת ה-24 (2021) 6 מנדטים: ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, יאיר גולן, ג'ידא רינאווי זועבי, עיסאווי פריג', מוסי רז, מיכל רוזין, גבי לסקי, עלי סלאלחה
הכנסת ה-25 (2022) מועמדים בולטים שלא נבחרו לכנסת: זהבה גלאון, מוסי רז, מיכל רוזין

תוצאות בחירות

עריכה
בחירות מנהיג מושבים +/- קולות קואליציה/אופוזיציה הערות
1992 שולמית אלוני
12 / 120
  2 250,667 (#3) קואליציה רצו ברשימה מאוחדת של מפלגות רצ, מפ"ם ושינוי
1996 יוסי שריד
9 / 120
  3 226,275 (#5) אופוזיציה במהלך הקדנציה פרשה שינוי מהחיבור עם סיעות רצ ומפ"ם
1999
10 / 120
  1 (#4) 253,525 קואליציה (1999–2000) במהלך הקדנציה פרשה מרצ מהקואליציה
אופוזיציה (2000–2003)
2003
5 / 120
  5 164,122 (#6) אופוזיציה רצה ברשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר
2006 יוסי ביילין
5 / 120
  118,302 (#9) אופוזיציה רצה במסגרת מרצ-יחד
2009 חיים אורון
3 / 120
  2 99,611 (#10) אופוזיציה רצה במסגרת התנועה החדשה-מרצ
2013 זהבה גלאון
6 / 120
  3 172,403 (#8) אופוזיציה
2015
5 / 120
  1 165,529 (#10) אופוזיציה
2019 תמר זנדברג
4 / 120
  1 156,473 (#9) בחירות בזק
2019 ב ניצן הורוביץ
3 / 120
  1 כחלק מהמחנה הדמוקרטי (#9) בחירות בזק רצה במסגרת המחנה הדמוקרטי
2020 בתחילת הקדנציה:
3 / 120
בסוף הקדנציה:
4 / 120
  כחלק מהעבודה-גשר-מרצ (#6) אופוזיציה רצה במסגרת העבודה-גשר-מרצ. במהלך הקדנציה התפטר אחד הח"כים של העבודה דבר שהגדיל את יצוג הסיעה ל-4.
2021
6 / 120
  3 202,218 (#12) קואליציה
2022 זהבה גלאון
0 / 120
  6 150,696 (#11) לא נבחרה לכנסת

מזכ"לי המפלגה

עריכה
שם תחילת כהונה סיום כהונה
1 בני טמקין 1996 1999
2 חנן ארז 1999 2000
3 מיכל שוחט 2000 2004
4 ירון שור 2004 2010
5 דרור מורג[71] 2011 2015
6 מוסי רז 2015 2018
7 תומר רזניק[72] 2018 היום

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מרצ בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 מרצ, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  2. ^ חביב רטיג גור, The Israeli left has lost more than an election, The Times of Israel, 2022
  3. ^ Ithamar Handelman-Smith, Josef Reich, Israel’s Bibi, the avant-gardist of the contemporary populist disease, FairPlanet (באנגלית)
  4. ^ מהמפץ הפוליטי ב-92 ועד ההתרסקות ב-2022: רגעי השיא והשפל של מרצ, באתר ‏מאקו‏, 4 בנובמבר 2022
  5. ^ 1 2 מצע מרצ - "מדיני", אתר מרצ. נבדק ב-13 בדצמבר 2017.
  6. ^ אריק בנדר, ‏מרצ הגישה הצעת חוק לביטול חוק הלאום ותעלה אותה כהצעת החוק הראשונה מטעמה, באתר מעריב אונליין, 30 באפריל 2019
  7. ^ "אני אוהבת את ירושלים ולכן צריך לחלק אותה": לייב עם תמר זנדברג, נבדק ב-2023-12-08
  8. ^ פנחס וולף‏, גלאון הקריאה בכנסת רשימת מפעלים להחרמה בהתנחלויות, באתר וואלה‏, 12 ביולי 2011
  9. ^ יהונתן ליס, מרצ החלה לסמן מוצרי התנחלויות בסופרמרקטים במחאה על חוק החרם, באתר הארץ, 14 ביולי 2011
  10. ^ ערביי מזרח ירושלים לאן? תמונת מצב והמלצות למדיניות, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות
  11. ^ 1 2 3 4 מרצ, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  12. ^ פנחס וולף‏, בעקבות חוק החרם: מרצ תחרים מוצרים מההתנחלויות, באתר וואלה‏, 19 ביולי 2011
  13. ^ מצע מרצ - בחירות לכנסת ה-25, 1.2.5 הגנה על החברה האזרחית והתארגנויות עובדים, ועצמאות התקשורת, באתר meretz.org.il
  14. ^ מצע מרצ - בחירות לכנסת ה-25, 2.3.2 מאבק בגזענות, באתר idi.org.il
  15. ^ "מבקשי מקלט", מתוך מצע המפלגה
  16. ^ אריאל כהנא, העבודה פרשה מארגון מפלגות הפועלים העולמי, באתר ישראל היום, 10 ביולי 2018
  17. ^ "דת ומדינה", מתוך מצע המפלגה
  18. ^ מרצ מצהירה שהיא פועלת למען חופש הביטוי, עם זאת חבריה פועלים גם כנגד הענקת במה להתבטאויות שנתפסות בעיניהם כפוגעניות (פעילות של מפלגת מרצ בעריית תל אביב כנגד שלט של "אגודת אפרת") וכן במישור המשפטי כנגד מה שנתפס בעיניהם כהסתה (מרצ ליועץ המשפטי לממשלה: הורה לחקור את רה"מ על הסתה)
  19. ^ "זכויות אדם וזכויות קולקטיב" - מתוך מצע המפלגה, אתר מרצ
  20. ^ מרצ. סיכוי אמיתי ללגליזציה.-אתר מרצ(הקישור אינו פעיל, 4.11.2019)
  21. ^ 1 2 "חברה לכולנו" -> "שוויון מגדרי" - מתוך מצע המפלגה, אתר מרצ
  22. ^ יעל שנער, מועדון החשפנות החדש בת"א: "אצלנו לא יהיה סקס, זה לא הכיוון", באתר TheMarker‏, 9 בפברואר 2012
  23. ^ מתוך המצע:"הבטחת מתן שירותי דת על ידי המדינה באופן שוויוני לכל הדתות ולכל הזרמים ביהדות, על פי שיעורם באוכלוסייה ובהתאם ל"סל שירותי דת" אשר יעוגן בחוק ויתבסס על המלצת מועצה ציבורית מיוחדת."
  24. ^ אודות, באתר מפלגת מרצ
  25. ^ "חברה לכולנו" -> "זכויות קהילות הלהט"ב", מתוך מצע המפלגה
  26. ^ "סמים ואלכוהול", מתוך מצע המפלגה
  27. ^ מצע מרצ - בחירות לכנסת ה-25, 2.3 זכויות האזרחים הערבים, באתר idi.org.il
  28. ^ מצע מרצ - בחירות לכנסת ה-25, 2.3.1 תיקון האפליה, באתר idi.org.il
  29. ^   יהונתן ליס, פניה ליו"ר הכנסת: פסול חוק שמבדיל בין ערבים נוצרים למוסלמים, באתר הארץ, 5 בפברואר 2014
  30. ^ ועדת השרים אישרה: הטבות ליוצאי צבא, באתר www.makorrishon.co.il
  31. ^ "אודות", אתר מרצ
  32. ^ מצע מרץ משנת 2021, פרק 8.3.3, עמ' 59, באתר מרץ
  33. ^ מזל מועלם, דו"ח: מרצ בפשיטת רגל כלכלית, באתר הארץ, 23 במרץ 2008
  34. ^ אלי סניור, הפרופ' והמוזיקאית יקבעו נציגי תנועת השמאל, באתר ynet, 9 בדצמבר 2008
  35. ^ "השמאל לא מת - נאום בוועידת מרצ שלאחר ההתרסקות בבחירות 15.3.09" באתר דה מרקר קפה.
  36. ^ אלי סניור, אורון: ארגוני נשים תמכו בלבני ופגעו בנו, באתר ynet, 12 בפברואר 2009
  37. ^ מזל מועלם, ההמלצות למרצ בעקבות הכישלון בבחירות 2009: שינוי רעיוני או מיזוג עם מפלגות, באתר הארץ, 2 במרץ 2010
  38. ^ הבחירות לראשות מרצ יתקיימו ב-7 בפברואר, באתר מרצ, 24 בנובמבר 2011
  39. ^ דני זקן, ‏מרצ הוכיחה שגם מהספסל האחורי ניתן להוביל שינוי חברתי, באתר גלובס, 16 בינואר 2019
  40. ^   חיים לוינסון, זהבה גלאון מתפטרת מהכנסת; תמשיך לכהן כיו"ר מרצ, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2017.
  41. ^ יואב קרקובסקי, ועידת מרצ אישרה ברוב של 87%: המתפקדים יבחרו את יו"ר המפלגה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 07 בינואר 2018.
  42. ^ טל שלו‏, הקרב במרצ מתחמם: תמר זנדברג הודיעה כי תתמודד על ראשות המפלגה, באתר וואלה‏, 11 בינואר 2018.
  43. ^ טל שניידר, ‏לראשונה בתולדות מפלגת מרצ: ייערכו פריימריז פתוחים, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2018
  44. ^ דן לביא, מהפך במרצ: ניצן הורוביץ נבחר לראשות המפלגה, באתר ישראל היום, 27 ביוני 2019
  45. ^ יהונתן ליס, רשימת מרצ לכנסת: זנדברג במקום השני ואחריה גילאון, פריג' ורז, באתר הארץ, 11 ביולי 2019
  46. ^ מורן אזולאי, יובל קרני, שחר חי ואיתי שיקמן, איחוד בשמאל: ברק ומרצ ירוצו יחד, שפיר במקום השני, באתר ynet, 25 ביולי 2019
  47. ^ דן לביא, בחירות 2020, באתר ישראל היום, 13 בינואר 2020
  48. ^ אילן גילאון הודיע: לא אתמודד בבחירות הקרובות, באתר www.israelhayom.co.il
  49. ^ דני זקן, ‏מרצ מבטלת את הפריימריז ומגדילה את הייצוג לחברה הערבית, באתר גלובס, 3 בינואר 2021
  50. ^ אריק בנדר, ‏הרכש החדש של מרצ: מחזקים את הייצוג הערבי-נשי, באתר מעריב אונליין, 4 בינואר 2021
  51. ^ אריק בנדר, ‏100% מהקולות נספרו: המאזן בין הגושים נשמר, באתר מעריב אונליין, 30 במרץ 2021
  52. ^ אריק בנדר, ‏מפלגות "גוש השינוי" השלימו את המינויים: מי יהיו השרים החדשים?, באתר מעריב אונליין, 12 ביוני 2021
  53. ^ מרצ אישרה את הכניסה לממשלה: "ננסה להביא משהו אחר, בלי כל הרעל", באתר ynet, 11 ביוני 2021
  54. ^ יעל שרה רפ, מתי ברנהרט, ‏השר היוצא פריג': זה מי שצריך להנהיג את מרצ, באתר "סרוגים", 6 ביולי 2022
  55. ^ אדם קוטב, יאיר גולן יתמודד על ראשות מרצ: "לבנות שמאל ציוני חזק וגאה", באתר ynet, 6 ביולי 2022
  56. ^ רפאל כהן, ‏ניצן הורוביץ הודיע: "לא אתמודד על ראשות מרצ", באתר כיכר השבת, 12 ביולי 2022
  57. ^   מיכאל האוזר טוב, זהבה גלאון הודיעה כי תתמודד על ראשות מפלגת מרצ, באתר הארץ, 19 ביולי 2022
  58. ^   מיכאל האוזר טוב, זהבה גלאון ניצחה את יאיר גולן ונבחרה לראשות מרצ; הורוביץ נדחק למקום לא ריאלי, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2022
  59. ^ נספח לזיכרון דברים על תוצאות הבחירות לכנסת עשרים וחמש (פרטי חישוב של חלוקת המנדטים) באתר ועדת הבחירות המרכזית.
  60. ^   עופר אדרת, חייה ומותה: 30 השנים של מפלגת מרצ, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2022
  61. ^ נינה פוקס, מהישג השיא בממשלת רבין עד הטלטלות: עלייתה ונפילתה של מרצ, באתר ynet, 3 בנובמבר 2022
  62. ^ מורן אזולאי, עם שם חדש ושריונים ליאיר גולן: העבודה ומרצ הכריזו על איחוד, באתר ynet, 30 ביוני 2024
  63. ^ בחירות לפורומים ולחטיבות של מרצ, אתר מפלגת מרצ, 2.8.12
  64. ^ סניפי מרצ
  65. ^   מרצ הרצליה, ברשת החברתית פייסבוק
  66. ^   מרצ הוד השרון, ברשת החברתית פייסבוק
  67. ^   מרצ קריית אונו, ברשת החברתית פייסבוק
  68. ^ יש עתיד ומרצ מתאחדות לריצה משותפת בבחירות בגבעתים, באתר וואלה‏, 22 באוגוסט 2023
  69. ^ בתי לוין, עם איזו סיעה התאחדה מרצ בראשון לציון?, באתר גל גפן, ‏17/08/2023
  70. ^ מערכת GOITEM, מערכת הבחירות בחולון מתחממת | חולון, באתר גו אייטם - go item | מקומון החדשות של חולון בת ים וראשון לציון, ‏2023-08-17
  71. ^ איילת רוטה-גבאי, שמאלני, ציוני, בת ימי: דרור מורג חושב שאין סתירה, ומנסה לעשות ציונות מסוג חדש, באתר mynet‏ בת ים, 30 באפריל 2017
  72. ^ גיא עזרא, ‏במקום מוסי רז: מזכ"ל חדש למפלגת מרצ, באתר "סרוגים", 8 במאי 2018
עץ תנועת העבודה
פועלי ציוןבלתי מפלגתיים
 
הפועל הצעיר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פועלי ציון שמאלאחדות העבודה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפא"י
 
 
 
מפלגת השומר הצעירהליגה הסוציאליסטית
 
 
התנועה לאחדות העבודה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפלגת פועלים השומר הצעירהתנועה לאחדות העבודה פועלי ציון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפ"ם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סיעת שמאל
 
 
הסיעה הבלתי תלויה – לאחדות העבודה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מק"ימפ"םאחדות העבודה - פועלי ציון
 
 
 
 
רשימת פועלי ישראל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל
 
 
 
 
 
הרשימה הממלכתית
 
 
 
שינוי
 
 
 
 
 
מפלגת העבודה הישראלית
 
 
 
 
 
 
 
המערך
 
 
 
 
גשר
 
 
 
 
 
רצ
 
 
מפ"ם
 
 
 
 
מפלגת העבודה הישראלית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפלגת מימד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עם אחדישראל אחת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סיעת גשר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
העבודה-מימד
 
 
 
 
מפלגת העבודה הישראלית
 
 
 
 
 
 
מפלגת מימד
 
 
 
התנועה הירוקה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפלגת העצמאות
 
 
התנועה הירוקה מימד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
התנועה הירוקה
 
 
 
 
מפלגת מימד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
התנועה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המחנה הציוני
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מרצישראל דמוקרטית
 
 
 
מפלגת העבודה הישראלית
 
מפלגת גשרהתנועה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
התנועה הירוקה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המחנה הדמוקרטיהעבודה-גשר
המפלגה הירוקה
 
 
 
 
העבודה-גשר-מרצ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מרצ
 
מפלגת העבודה הישראליתמפלגת גשר
 
 
 
 
הדמוקרטים
מרצ - תבניות ניווט