מרצ
מֶרֶצ היא מפלגת שמאל ציונית סוציאל-דמוקרטית ישראלית. המפלגה הורכבה בשנת 1992 מאיחוד של המפלגות רצ, מפ"ם וחלק משינוי. השם מרצ מורכב מהאותיות מ' ורצ, אותיות שהופיעו על פתקי ההצבעה של המייסדות, מפ"ם ורצ. המפלגה הייתה בשיאה בכנסת ה-13, כשזכתה ל-12 מנדטים והייתה שותפה בכירה בממשלת רבין השנייה. בשנת 2022, בבחירות לכנסת העשרים וחמש, לא עברה את אחוז החסימה ולא נכנסה לכנסת.
 | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| מייסד | שולמית אלוני |
| מנהיגים | זהבה גלאון |
| מזכיר כללי | תומר רזניק |
| תקופת הפעילות | 9 במרץ 1992 – הווה (31 שנים) |
| אפיון | מפלגת שמאל ציונית |
| אידאולוגיות | ציונות סוציאליסטית, סוציאל-דמוקרטיה, סביבתנות, פתרון שתי המדינות, זכויות אדם ואזרח, הפרדת הדת מהמדינה, צדק חברתי, זכויות להט"ב, פרוגרסיביזם, יוזמת ז'נבה |
| כנסות | 12 - 24 |
| ממשלות | 25, 26, 28, 36 |
| אותיות | מרצ |
| שיא כוחה | 12 מנדטים (1992) |
| שפל כוחה | לא עברה את אחוז החסימה (2022) |
| רשימה פוליטית |
מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר (2003–2006) התנועה החדשה-מרצ (2009–2013) המחנה הדמוקרטי (2019–2020) העבודה–גשר–מרצ (2020) העבודה–מרצ (2020) |
| נוצרה מתוך | רצ, מפ"ם, שינוי |
| מטה | תל אביב יפו |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
| ארגונים בינלאומיים |
האינטרנציונל הסוציאליסטי מפלגת הסוציאליסטים האירופאים ההסתדרות הציונית העולמית |
| צבעים רשמיים | ירוק, לבן וכחול כהה |
| meretz.org.il | |
לראשונה מאז הממשלה ה-28 שהתפזרה ב-2001, הייתה מרצ שותפה בממשלת ישראל ה-36. יושב ראש המפלגה לשעבר (שלא התמודד שוב), ניצן הורוביץ, כיהן כשר הבריאות, וכן כיהנו מטעמה תמר זנדברג כשרה להגנת הסביבה, עיסאווי פריג' כשר לשיתוף פעולה אזורי ויאיר גולן כסגן שרת הכלכלה והתעשייה. לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש נערכו במפלגה בחירות מקדימות, בהן נבחרה זהבה גלאון ליושבת ראש המפלגה. בסופו של דבר, מרצ לא עברה את אחוז החסימה ביום הבחירות וחסרו לה כ-4,000 קולות כדי להיכנס לכנסת.
אידאולוגיהעריכה
מדיני-ביטחוניעריכה
בשאלת אופייה והגדרתה של מדינת ישראל מרצ דוגלת במדינת העם היהודי ומדינת לאום מדינתית בה המעמד של כל אזרח יהיה שווה ללא הבחנה על רקע לאומי[1].
בעניין המדיני, המפלגה תומכת בהידברות עם הפלסטינים ובחתימה על הסכם שלום, שבו יוסכם על יציאה של ישראל מרוב ההתנחלויות ביהודה ושומרון, וקביעת גבול על בסיס הקו הירוק, עם תיקונים שיתבססו על חילופי שטחים. בנוסף, לפי עמדת המפלגה, יש לקיים חלוקה של ירושלים לשתי בירות של שתי המדינות אשר במהלכה, ירושלים המזרחית המונה, נכון ל-2019, מעל 330,000 ערבים אזרחים ובעלי מעמד "תושב", תהיה בריבונות פלסטינית ומדינת ישראל תעניק לאזרחים הרוצים בכך אזרחות ישראלית[2]. הסכם השלום שהמפלגה מקדמת הוא יוזמת שלום אזורית, שתכלול הסדר מדיני לא עם הרשות הפלסטינית בלבד אלא עם מדינות שכנות וערביות נוספות בהן לבנון וסוריה[3].
בנושא רצועת עזה, המפלגה תומכת בהתערבות הממשלה שתאפשר תוכנית שיקום בינלאומית רחבת היקף של התשתיות, רבעי המגורים ואזורי התעשייה והחקלאות ברצועה, הסרת הסגר מעליה ובהקלה על מגבלות התנועה, שיווק הסחורות מעזה לגדה וישראל והכנסת חומרי בניין לרצועה. כל זאת תוך שמירה על ביטחון תושבי הדרום ובשיקום הדרגתי בטווח זמן קרוב[3]. מרצ קוראת לעולם להכיר במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי, "לשם התנעה של תהליך מדיני שכה חיוני לביטחוננו הלאומי, אנו קוראים למועצת הביטחון של האו"ם להכיר בפלסטין כמדינה עצמאית וחברה מלאה בעצרת הכללית ובארגונים הבינלאומיים של האו”ם. זאת, כמסדרון מוביל למו”מ על הסכם קבע לשלום, כאשר הצדדים מתייצבים למו”מ כשווים, מדינה מול מדינה"[1].
חברתית-כלכליתעריכה
מבחינה כלכלית-חברתית מרצ מגדירה עצמה כסוציאל-דמוקרטית, ותומכת בהרחבת מדינת הרווחה המספקת שירותים חברתיים לכל בתחומי החינוך, הבריאות, הדיור, השירותים הסוציאליים והתעסוקה. היא נמצאת במעמד של מפלגה חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי ומפלגה משקיפה במפלגת הסוציאליסטים האירופאים הפועלת במוסדות האיחוד האירופי וזאת ביחד עם מפלגת העבודה שגם היא נמצאת באותו המעמד בארגונים אלו. בנוסף לכך חברה בהסתדרות הציונית העולמית ומחזיקה סיעה בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.
מרצ היא מפלגה ליברלית, בין עמדותיה המבוססות על עמדה ליברלית בתחומים שונים ניתן למצוא זכויות האדם, הפרדת דת ומדינה, חופש דת וחופש מדת[4], לגליזציה של סמים קלים[5], חופש הביטוי[6], חופש ההתארגנות[7], פמיניזם, סביבתנות וקיימות. זאת לצד תחומים חברתיים אחרים, בהם עמדות המפלגה אינן ליברליות בהן היחס לזנות[8], סגירת מועדוני חשפנות והעדפה מתקנת[9].
מרצ מתנגדת לליברליזם כלכלי ומציעה מדיניות כלכלית הכוללת מדינת רווחה, מגזר ציבורי חזק, צמצום האי-שוויון ורגולציה ופיקוח, שלטענת המפלגה ימנעו ניצול של עובדים ושל כספי ציבור. מרצ תומכת בקידום חוק להפללה גורפת של לקוחות זנות לפיו כל צריכת שירותי זנות תהיה עבירה פלילית ותוכל אף להביא למאסר הלקוח[8]. זאת על בסיס חוק שחוקק בשוודיה, והצליח לצמצם את הזנות במדינה לרמה מזערית. מרצ תומכת בקידום מדיניות של אי הפללה של משתמשי קנאביס, באימוץ מדיניות טיפול במשתמשים בסמים קשים, אשר תתבסס על ההנחה לפיה המשתמשים בסמים קשים זקוקים לחמלה, טיפול וגמילה ולא לענישה מעצר או מאסר ובלגליזציה של סמים קלים. עם זאת, המפלגה תומכת במאבק בלתי מתפשר בסוחרי "סמים קשים" ו-"סמי פיצוציות" ובאלו המוכרים סמים, אלכוהול וסיגריות לקטינים[10].
דת ומדינהעריכה
נושא המודגש במצע המפלגה הוא קידום המודעות והשמירה על זכויות האדם – קידום השוויון בין המינים, תמיכה והכרה בזכויות המיעוטים בהם ערביי ישראל לצד הקמת נציבות זכויות אדם בישראל שתתריע על הפרת זכויות ותהווה כתובת לפניות הציבור בנושא. המפלגה תומכת בשוויון זכויות מלא לקהילה הלהט"ב בישראל בה נכללים קידום חקיקה שתכלול נטייה מינית וזהות מגדר בין העילות המאפשרות העמדה לדין על הסתה לגזענות והשוואת מעמד נפגעי פשעי שנאה למעמד נפגעי פעולות איבה, השלמת תיקון חוק הפרשנות - הוספת הגדרה של נטייה מינית, זהות מגדר וביטוי מגדרי לכל חוק העוסק באפליה, חקיקת איסורי טיפולי המרה בקטינים ואיסור פרסומם והעברת חוק הכשרות להט"ב לצוותי הרפואה, הרווחה והחינוך[11][12].
מרצ תומכת בנישואים וגירושים אזרחיים לאנשים אשר אינם יהודים על פי ההלכה, לחסרי דת וזוגות חד מיניים, בהפרדת הדת מהמדינה, מתנגדת לכפייה דתית, ותומכת בטיפוח האופי החילוני בישראל אך תומכת בתקצוב שירותי דת במדינה לכל הדתות ולכל הזרמים ביהדות באופן יחסי לשיעורם באוכלוסייה. בנוסף, פועלת המפלגה לשם קידום השוויון המגדרי, עד להשגת שוויון חברתי מלא בין נשים לגברים. המפלגה מתנגדת לכל סוג של אפליית נשים, ותומכת בהבטחת ייצוג מגדרית שווה בסקטור הציבורי. ברשימת מרצ לכנסת משוריינים 2 מקומות בכל חמישייה, 40 אחוז, באופן מגדרי (כך שאם נבחרים 3 גברים תהיינה 2 נשים, ואילו תבחרנה 3 נשים יהיו 2 גברים)[13].
במצע של 2015, הוסיפה התייחסות למבקשי המקלט מאפריקה בה תמכה בהקמת מרכזי קליטה ומתן זכויות סוציאליות ושירותי בריאות עבורם לצד הקמת מערכת בדיקת בקשות מקלט מתפקדת והענקת מעמד פליט למבקשי המקלט שיוכרו כפליטים בסכנת חיים. בנוגע למהגרי העבודה, הבטיחה את זכותם לבריאות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חינוך, כיסוי בגין תאונות עבודה, נכות ולידה לכל עובד זר המועסק בישראל, ביטול משטרת ההגירה, והרחבה משמעותית של היחידה לאכיפת חוקי העבודה. יחידה זו תעסוק, בין היתר, בהבטחת תנאי עבודה שווים למהגרי עבודה. עם זאת, תומכת בסינון מהגרי עבודה מתוך המסתננים, ומתנגדת למתן אישורי שהיה למהגרים שאינם מבקשי מקלט או פליטים[14].
הגנת הסביבה ומשבר האקליםעריכה
מרצ היא מפלגה ירוקה הדוגלת במדיניות סביבתית מקיימת ומדגישה את נושא השמירה והטיפוח של איכות הסביבה (סביבתנות)[15]. במסגרת אידאולוגיה זו, תומכת מרצ בחידוש פעילות המועצה הלאומית לנושא איכות הסביבה שחדלה לפעול ב-2003 אשר תכלול באופן קבוע נציגי ציבור, ארגונים סביבתיים ונציגי אקדמיה אותם תזמין לפי העניין, נציגים של קבוצות אשר נפגעות באופן תדיר מתהליכי פיתוח, תיעוש, או הזנחה סביבתית לצד הקמת ועדת שרים סטטוטורית להגנת הסביבה ("קבינט סביבתי")[3][16].
המפלגה תומכת בהסכם פריז ובהרחבת אפשרויות אכיפה ישירה בה יוכל אזרח לתבוע באופן ישיר פיצוי מתאגידים מזהמים בלא חובת הוכחת נזק, הובילה בממשלה האחרונה את החלטת הממשלה להבראת מפרץ חיפה ופועלת לתקצוב לפינוי בתי הזיקוק ממפרץ חיפה. כמו כן, פועלת ליישום התכנית הלאומית להיערכות לשינויי אקלים והקמת רשות לאומית עצמאית למדידת איכות האוויר. השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג פעלה להחלת חוק הפיקדון על מיכלי משקה בהם בקבוקים בנפח ליטר וחצי ויותר. המפלגה בעד קביעת יעדים שאפתניים למעבר לאנרגיה ממקורות מתחדשים בתוספת של אחוז לשנה, כך שעד 2030 כ-30% ייוצרו מאנרגיות מתחדשות. חברי המפלגה פועלים למען זכויות בעלי חיים וחבר הכנסת רז לקח חלק במהלך לביטול כלובי סוללה בתעשיית הביצים ומעבר לתקן האירופי של לולים ללא כלובים, שקודם בכנסת האחרונה. מרצ פועלת לאיסור המשלוחים החיים, איסור הרעלת בעלי חיים במקרה של המתה לצורך מיגור הכלבת ואימוץ גישת החיסון האוראלי, הגברת התמיכה הממלכתית בארגונים הפועלים למען בעלי-החיים והחלת חוק של 6 שנות מאסר בגין ציד למטרות בידור או ספורט[3]. מרצ עומדת לצד התנועה הסביבתית במאבקים שונים ברחבי הארץ, כגון התנגדות להסכם קצא"א Red-Med.
בכנסת ה-24 קידמה השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג את "חוק האקלים", שעבר בקריאה ראשונה וקובע יעדים לצמצום פליטות פחמן, אנרגיה מתחדשת, ומנגנונים להבטחת הערכת סיכונים בפרויקטים שונים של משרדי הממשלה.
היסטוריהעריכה
הקמה 1992עריכה
מרצ הוקמה ב–9 במרץ 1992 כרשימה משותפת לכנסת של מפלגות השמאל הציוני רצ בראשותה של שולמית אלוני, מפ"ם בראשותו של יאיר צבן ושינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין. בהנהגת הרשימה עמדה שולמית אלוני. הקמת הרשימה המשותפת יצרה פילוג בשינוי וחלק מפעיליה פרשו. מאוחר יותר (בשנת 1997) החליטו המפלגות להתמזג למפלגה אחת וכתוצאה מכך חל פילוג נוסף במפלגת שינוי - חבר הכנסת אמנון רובינשטיין ומרבית פעילי שינוי נכנסו לאיחוד, ואילו חבר הכנסת אברהם פורז וחלק מהפעילים הקימו סיעה עצמאית ששמרה על השם שינוי.
בבחירות הראשונות שבהן השתתפה ב-23 ביוני 1992 זכתה מרצ, או בשמה המלא מרצ - ישראל הדמוקרטית - רצ, מפם, שינוי, להצלחה גדולה כשקיבלה 12 מנדטים והייתה למרכיב חשוב בממשלתו של יצחק רבין. בשבתה בממשלה ראתה לה מטרה מרכזית לעודד את רבין במדיניות השלום ועמדה בכך. עם זאת, אכזבה רבים בהתפשרותה בנושאים של זכויות האדם ודת כלפי השותפה הנוספת לקואליציה - ש"ס. כאשר ש"ס דרשה את התפטרות שולמית אלוני מתפקיד שרת החינוך, הסכימו לכך במרצ, מחשש לנפילת הממשלה.
תקופת שריד: 1996–2003עריכה
בתחילת 1996 נבחר יוסי שריד במקומה של שולמית אלוני להנהגת המפלגה. בבחירות לכנסת הארבע עשרה ב-1996 איבדה המפלגה שלושה מנדטים. במהלך כנסת זו התאחדו סופית שלוש המפלגות המרכיבות את המפלגה, אך זה גרם לפילוג בשינוי. מחלוקת נוספת בתנועה התרחשה על רקע הסתבכותו של דדי צוקר בפרשיה של ניגוד עניינים בגיוס כספים בתוקף תפקידו כיו"ר עמותת בית הספר לקולנוע "קמרה אובסקורה". צוקר, שסולק מהתנועה, נשאר חבר הכנסת בסיעת יחיד.
בבחירות לכנסת החמש עשרה ב-1999 שבה מרצ והתחזקה במנדט אחד וצורפה לקואליציה של אהוד ברק. במסגרת הקואליציה הזאת כיהנו בממשלה יוסי שריד כשר החינוך, רן כהן כשר המסחר והתעשייה וחיים אורון כשר החקלאות. מרצ פרשה כעבור שנה על רקע מחלוקת שפרצה בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו משולם נהרי מטעם ש"ס. ברק העדיף את עמדת ש"ס בהניחו שקולותיהם של חברי הכנסת של מרצ מובטחים לו בכל מקרה.
בחירות 2003עריכה
ערך מורחב – מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר
בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה מרצ ברשימה משותפת עם תנועת שח"ר בראשותו של יוסי ביילין (שהצטרף לרשימה החדשה יחד עם יעל דיין, לאחר שכשלו בהשגת מקום ריאלי בבחירות המקדימות במפלגת העבודה), והבחירה הדמוקרטית בראשותו של רומן ברונפמן, יוצא ישראל בעליה. למרות הריצה המשותפת, לא נמלטה הרשימה המשותפת מהמפלה היחסית של השמאל בבחירות לכנסת השש עשרה, בהן מפלגת העבודה קיבלה 19 מנדטים לעומת 26 לישראל אחת בבחירות לכנסת החמש עשרה, ואילו רשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר זכתה ב-6 מנדטים לעומת 10 למרצ לבדה בבחירות הקודמות.
את היחלשותה של המפלגה ניתן להסביר בשינוי דעת הקהל הישראלית ימינה עקב האינתיפאדה השנייה, שהתבטא בין השאר בחוסר אמון נרחב בעקרונות אוסלו עימם הייתה המפלגה מזוהה, כמו גם בתמיכה גוברת בשימוש באמצעים צבאיים חריפים למיגור הטרור (כגון מבצע חומת מגן), להם התנגדה מרצ מסורתית. גם התחזקותה של מפלגת שינוי שאחזה בעמדות ליברליות דומות לאלו של מרצ בשאלת יחסי דת ומדינה וזכויות אזרח, אך ללא המיתוג השמאלי המופגן בסוגיות המדיניות-ביטחוניות והכלכליות, פגעה במרצ באותן הבחירות. יוסי שריד הסיק מסקנות אישיות עוד בערב הבחירות והודיע על פרישתו מראשות התנועה, אם כי המשיך לכהן כחבר הכנסת מטעמה.
הקמת יחדעריכה
לאחר בחירות 2003, הוחלט להקים גוש שמאל חדש - בשם יחד - שירכז את כל תנועות השמאל בארץ, וזאת על מנת לנסות לעורר את מחנה השמאל, שהתמיכה בו פחתה בעקבות הטרור הפלסטיני והאינתיפאדה השנייה. בפועל, יחד נכשלה במימוש מטרה זו. רק מרצ ושח"ר של ביילין הסכימו להצטרף למיזוג. חברי העבודה, אפילו היונים שבהם כמו עמרם מצנע, אברהם בורג ויולי תמיר - סירבו להצטרף ליחד. רומן ברונפמן, נציגה היחיד של הבחירה הדמוקרטית, בחר אף הוא שלא להצטרף למפלגה החדשה, אם כי נשאר חבר בסיעה המשותפת.
המפלגה החדשה נקראה יחד, ראשי תיבות של "ישראל חברתית דמוקרטית". השם המקורי היה יע"ד ("ישראל עובדת דמוקרטית") אך שונה ליחד כיוון ש"יעד" מזכירה את המילה הרוסית "яд" שפירושה "רעל". במפקד החברים שנערך לקראת בחירות יו"ר המפלגה, בין רן כהן ליוסי ביילין, התפקדו רק 22,000 אנשים - פחות ממחצית מספר האנשים שהתפקדו למרצ ב-1999. בבחירות זכה בסופו של דבר יוסי ביילין. ביולי 2004 נבחרה ועידת "יחד" שכללה 1,000 חברים, ומתוכה נבחרו כ-60 חברי הנהלה. זאת בניגוד למבנה של מרצ, שכלל ועידה גדולה יותר ומועצה כגוף ביניים. שיטת שריון המקומות למגזרים ולקבוצות שונות הופסקה גם היא, מלבד הבטחת הייצוג לנשים, לוותיקים, לצעירים ולנוער. בספטמבר אותה שנה נערכו בחירות לחטיבותיה השונות של המפלגה, וכיוונה המתחדש הולך ומתבהר, על אף האכזבה על כישלון מפלגת שמאל גדולה.
"יחד" החלה במדיניות חדשה של הידוק הקשר עם חבריה, בעיקר על ידי פעילות ברשת. למרות זאת, היא לא הצליחה לזכות בבולטות תקשורתית והכרה ציבורית והמוניטין שלה רק התדרדר. בעקבות סקר שערכה המפלגה ובה נמצא שרוב הציבור לא מכיר את מפלגת יחד אלא ממשיך לדבוק בשם "מרצ" החל מאבק פנימי על מנת להחזיר את השם הישן. ביילין התנגד לכך והמאבק על השם התפרש כמבחן למנהיגותו. לבסוף, ב-2005 התקבלה פשרה ובה שם המפלגה שונה למרצ-יחד. אף על פי שהמפלגה נקראת באופן רשמי מרצ-יחד, הלוגו לבחירות 2006 והפרסומים היו בשם מרצ.
בחירות 2006עריכה
בנובמבר 2005 עם בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה ופרישת המפלגה מהממשלה, הוחלט להקדים את הבחירות לכנסת השבע עשרה ל-28 במרץ 2006. עמיר פרץ הציג אג'נדה שמאלנית-סוציאליסטית, עם דגש על התחום החברתי-כלכלי, והיה חשש במרצ שמצביעים יעברו לעבודה. יוסי שריד, שמאז פרישתו הרבה לתקוף את מרצ על גבי העיתונות, אף הציע במאמר בעיתון "הארץ" למרצ להתאחד עם פרץ. רומן ברונפמן, ששוריין ברשימת מרצ במקום החמישי, הודיע על פרישתו מהמפלגה וריצה במסגרת עצמאית עם מפלגת הבחירה הדמוקרטית. כאשר התברר בסקרים שמפלגתו רחוקה מאחוז החסימה, החליט לא לרוץ.
בחירת הרשימה לכנסת ב"מרצ" מתבצעת בשני שלבים: שלב ה"פאנל" וה"דירוג". בשלב הפאנל בוחרים את 20 המועמדים שידורגו, ולאחר מכן, מתוך כל המועמדים שהציעו עצמם. בשלב הדירוג מדרגים את 20 המועמדים הראשונים. שאר 100 חברי הרשימה מוצבים על פי שריונים שונים ו"מקומות של כבוד".
לקראת הרכבת הרשימה לכנסת ה-17, העבירה הנהלת מרצ חוק שקובע שחבר הכנסת מטעם מרצ שכיהן 8 שנים ומעלה ומעוניין להיבחר לקדנציה נוספת יאלץ לקבל 60% מקולות הוועידה. בעיני רבים במפלגה חוק זה היווה ניסיון לפגוע באנשי מרצ הוותיקים - יוסי שריד, חיים אורון ורן כהן - ולקדם על חשבונם את נאמני ביילין. לאחר שהתקבל החוק, לא הייתה שום דרך לבטלו לפי תקנון המפלגה. במרצ נמנעו מהמבוכה על ידי "משחק" עם שיטת הבחירות הפנימיות - הבחירות למועמדים הוותיקים היו שעתיים לפני הבחירות לפאנל בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, כאשר על כל מועמד ותיק היה אפשר להצביע "כן" או "לא". כיוון שהבחירות היו בשעה נפרדת, היה ברור שרק התומכים של אותם מועמדים יבואו להצביע ועל כן מובטח להם לעבור את הפאנל עם 60 אחוזי התמיכה הנדרשים.
ב-2 בדצמבר 2005 החליט יוסי שריד, לאחר 32 שנים במערכת הפוליטית, לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד בבחירות 2006. הוא החל לכתוב טור אישי פוליטי בעיתון "הארץ" בו הוא הרבה להתייחס למפלגות השונות ולהעביר עליהן ביקורת, כולל על מפלגתו שלו.
ב-16 בינואר 2006 נערכו הפריימריס ונבחרה רשימת מרצ לכנסת, שכללה לבסוף את כל חברי הכנסת הוותיקים למעט שריד, שלבסוף שובץ במקום ה-119 הסמלי.
ב-28 במרץ 2006 בתום הבחירות לכנסת ה-17 התברר כי המפלגה זכתה ב-5 מנדטים. לאחר הבחירות נשמעה ביקורת נגד יוסי ביילין, במיוחד בשלב שלפני פרסום התוצאות הסופיות, כאשר נראה שהמפלגה זכתה רק ב-4 מנדטים. לאחר ספירת קולות החיילים התברר שמרצ זכתה ב-5 מנדטים.
בחירות 2009עריכה
במרץ 2008 התקיימו בחירות פנימיות בהשתתפות כל מתפקדי המפלגה על ראשות המפלגה. בשלב מוקדם הודיעו יוסי ביילין, זהבה גלאון ורן כהן כי יתמודדו. לאחר שבדצמבר 2007 הצטרף להתמודדות חיים אורון, פרש ביילין מהמירוץ והודיע על תמיכתו במועמדותו של אורון. ב-18 במרץ 2008 נבחר חיים אורון לראשות המפלגה כאשר הוא גובר על רן כהן וזהבה גלאון.
בדו"ח פנימי נמתחה ביקורת על תפקוד סיעת מרצ בכנסת: בין השאר נאמר שהסיעה ממעטת בחקיקה ושהיא מתקשה להציג עמדה פוליטית מגובשת ואחידה בפעילותה בכנסת. כמו כן דובר על מצבה הפיננסי הקשה של מרצ שהביא את רוב סניפי המפלגה להיסגר ושיתק את פעילות תנועת הנוער המפלגתית ויתר מנגנוני המפלגה[17].
לאחר היבחרו פעל אורון להרחבת המפלגה, באמצעות הקמת תנועה חדשה שתחבור למרצ. עמוס עוז, גילה אלמגור, עוזי ברעם ואישים נוספים, חלקם נטולי עבר פוליטי, הודיעו על כניסתם לפעילות פוליטית בתנועה שנקראה "התנועה החדשה". ועדה מסדרת קבעה את רשימת "התנועה החדשה", בראשה הועמד המשפטן פרופ' מרדכי קרמניצר לצדם של איש מדעי המדינה פרופ' אבנר דה-שליט, העיתונאית ניבה לניר, חה"כ לשעבר גדליה גל והתסריטאית שרון קנטור[18].
ב-14 בדצמבר 2008 בחרו כ-1000 חברי ועידת מרצ את הרשימה לכנסת ה-18. במקביל, שבוע לאחר מכן, ב-22 בדצמבר 2008, אושרה בוועידת מרצ ברוב קולות הריצה ברשימה משותפת עם "התנועה החדשה", שנציגה, ניצן הורוביץ, הוצב במקום ה-3 ברשימה המשותפת לכנסת. עוד נציגים מהתנועה החדשה כללו את עו"ד טליה ששון (מקום 7 ברשימה המשותפת), עו"ד צלי רשף (מקום 9) ובמאית הקולנוע איבתיסאם מרעאנה (הוצבה במקום ה-12, אך פרשה בעקבות תמיכת מרצ במבצע עופרת יצוקה). לאחר הכישלון בבחירות הושמעה ביקורת במרצ על האיחוד בטענה שהיה מדובר במהלך מלאכותי שלא היווה יותר מפיקציה תקשורתית[19].
סיסמת הבחירות של מרצ הייתה "לא מתפשרים". יומיים קודם לפתיחת מבצע עופרת יצוקה הודיע חיים אורון על תמיכת המפלגה בפעולה הצבאית. עם זאת, מיד לאחר פתיחת המבצע החלה מרצ בקמפיין להפסקת אש מיידית.
על אף שהסקרים שפורסמו בסמוך לאיחוד עם התנועה החדשה צפו למרצ שבעה מנדטים ואף יותר, ואף בסקרים האחרונים שפורסמו לפני הבחירות זכתה רשימת המפלגה לכ־5 מנדטים, בסופו של דבר זכתה הרשימה רק ל-3 מנדטים, כשחלק לא מבוטל ממצביעי המפלגה החליט ברגע האחרון להצביע לקדימה, שבקמפיין מוצלח "ציפי או ביבי" פנתה ישירות למצביעי השמאל וביקשה את תמיכתם לראשות הממשלה. תוצאת הבחירות הוגדרה על ידי מנהיג המפלגה ככישלון[20]. חברת הכנסת הוותיקה זהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה, לא נכנסה לכנסת לאחר הבחירות, אולם עם התפטרותו מהכנסת של יושב המפלגה אורון שבה גלאון לספסלי הכנסת.
בחירות 2013עריכה
.jpg)
לאחר הבחירות הוקמה ועדה לבדיקת מעמדה של מרצ ובמרץ 2010 הציגה ועדה זו את מסקנותיה. עיקרי המלצות הוועדה היו שינוי רעיוני ומיזוג עם מפלגות אחרות. המלצות נוספות היו: הגדרת קהל היעד של מרצ ביתר דיוק, ייצוג נשי רב יותר והגבלת מספר הקדנציות לח"כים מכהנים כדי לאפשר כניסה של מועמדים צעירים לשורות המפלגה[21].
ב-7 בפברואר 2012 התקיימו בחירות לראשות מרצ[22]. זהבה גלאון נבחרה ליושבת ראש התנועה עם 60.6% מקולות הבוחרים. למקום השני הגיע אילן גילאון עם 36.6% מקולות הבוחרים, ולמקום השלישי הגיע אורי אופיר עם 2.8% מהקולות.
ב-11 בנובמבר 2012 בחרו צירי ועידת מרצ את רשימת המפלגה לקראת הבחירות לכנסת. רשימת המפלגה, בסדר יורד, היא: זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, אבשלום וילן, מוסי רז, יפעת סולל ואורי זכי. סיסמאות הבחירות המרכזיות של המפלגה סבבו סביב הצגתה כבית והמרכז של השמאל הישראלי והיו - "הלב שלי בשמאל", "הקול שלך בטוח נגד ביבי", "עוד מאמץ קטן לשמאל גדול" ו"מרצ-השמאל של ישראל".
תוצאות הבחירות הביאו להכפלה של כוחה משלושה לשישה מנדטים. עם 50% נשים, למרצ היה הייצוג-היחסי הגבוה ביותר של נשים בכנסת. בנוסף, לראשונה מאז הכנסת ה-15 הושבע לכנסת חבר ערבי מטעמה.
בבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 המפלגה הצליחה להשיג 41 נציגים מטעמה למועצות המקומיות. זו עלייה של 12 מושבים לעומת הבחירות ב-2008. מרצ הריצה ארבעה מועמדים לראשות עיר: ניצן הורוביץ בתל אביב, יהונתן יסעור בהרצליה, עידן למדן ברמת השרון, ואמיר כוכבי בהוד השרון, אך אף אחד מהם לא נבחר. למרות זאת הפתיעה המפלגה במספר ערים: כשהפכה לסיעה הגדולה ביותר בתל אביב וזכתה לשישה מנדטים במועצה. מרצ זכתה לחמישה מנדטים ו-25% הצבעה ברעננה, בגבעתיים קיבלה שלושה מנדטים ורשמה ארבעה מנדטים בכפר סבא.
בחירות 2015עריכה
.jpg)
ב-8 בדצמבר 2014 פוזרה הכנסת התשע-עשרה לאחר משברים בקואליציה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין יאיר לפיד וציפי לבני ומועד הבחירות לכנסת העשרים נקבע ל-17 במרץ 2015.
בינואר 2015, ועידת מרצ אישרה את המשך כהונתה של זהבה גלאון כיושבת ראש המפלגה. לקראת הפריימריז במפלגה ניצן הורוביץ הכריז על פרישתו מהחיים הפוליטיים. לאחר הפריימריז התברר כי במקומות הראשונים לא הוצבו אנשים חדשים: אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז.
בסקרים נראה כוחה של מרצ נחלש ונוצר חשש שמא לא תעבור את אחוז החסימה שעלה ל-3.25%, קרי, ארבעה מושבים. גלאון התחייבה כי אם מרצ תיחלש עד כדי ארבעה מנדטים, היא תיקח אחריות על התוצאה.
לאחר הבחירות, נראה כי מרצ אמנם עברה את אחוז החסימה, אך קיבלה ארבעה מנדטים, וכתוצאה מכך גלאון הודיעה כי תתפטר אם זוהי חלוקת המנדטים כחלק מנשיאת אחריות אישית וכדי שח"כ תמר זנדברג, מס' 5 ברשימת מרצ לכנסת ה-20, תוכל להמשיך לכהן בכנסת. אולם לאחר ספירת המעטפות הכפולות התברר כי התמיכה במרצ עלתה והעניקה למפלגה את המנדט החמישי. כתוצאה מכך גלאון לא התפטרה וזנדברג המשיכה לכהן.
בכנסת זאת, בלט חלקו של חבר הסיעה אילן גילאון בהמאבק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום שבפועל הוביל להעלאת הקצבה[23].
בחירות 2018עריכה
- ערך מורחב – הבחירות לראשות מרצ (2018)
ב-18 באוקטובר 2017 הודיעה יו"ר המפלגה, זהבה גלאון, על התפטרותה מהכנסת ובמקומה נכנס לכנסת מוסי רז[24]. ב-22 במרץ 2018 נערכו בחירות לראשות מרצ, בהן ח"כ תמר זנדברג נבחרה לתפקיד יו"ר המפלגה[25][26].
בחירות 2019עריכה
- ערך מורחב – הבחירות לראשות מרצ (2019)
הבחירות לכנסת העשרים ואחתעריכה
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת נבחרו המועמדים לרשימת המפלגה באמצעות בחירות מקדימות. יו"ר המפלגה תמר זנדברג נבחרה קודם לכן, ולא התמודדה. בעלי זכות הבחירה היו מי שהתפקדו למפלגה עד כחודש לפני הפריימריז[27]. לראשונה ניתנה זכות הבחירה לכלל המתפקדים, ולא רק לחברי ועידת המפלגה. לאחר שינויי מיקום לצורך הבטחת ייצוג מגדרי, נקבעה רשימת המועמדים לכנסת אחרי תמר זנדברג, בסדר הבא: אילן גילאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', עלי סלאלחה, מהרטה ברוך, מוסי רז, אבי בוסקילה, גבי לסקי ואבי דבוש. בבחירות זכתה המפלגה ב-4 מנדטים.
הבחירות לכנסת העשרים ושתייםעריכה
ב-27 ביוני 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים נערכו בחירות לראשות המפלגה, וחבר הכנסת לשעבר ניצן הורוביץ גבר על היו"ר הקודמת ח"כ תמר זנדברג ברוב של 54% מהקולות[28]. ב-11 ביולי נערכו בוועידה בחירות לרשימת המפלגה, בהן ח"כ תמר זנדברג היו"ר היוצאת של המפלגה הגיעה למקום הראשון ותוצב ברשימה אחרי היו"ר הנבחר הורוביץ, אחריה הגיעו בבחירות אלו ח"כ אילן גילאון, ח"כ עיסאווי פריג', ח"כ מוסי רז וח"כ מיכל רוזין שנדחקה אחורה ברשימה[29].
ב-25 ביולי הוחלט על ריצה משותפת בבחירות, במסגרת רשימת המחנה הדמוקרטי, של מפלגת מרצ יחד עם מפלגת ישראל דמוקרטית בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק ועם מפלגת התנועה הירוקה בראשות סתיו שפיר[30]. בראש הרשימה עמד יו"ר מרצ ניצן הורוביץ, כשבמקום השני הוצבה יו"ר התנועה הירוקה ח"כ סתיו שפיר ואילו יו"ר ישראל דמוקרטית אהוד ברק הוצב רק במקום העשירי. הסכם האיחוד אושר בוועידת מרצ ב-28 ביולי.
בחירות 2020עריכה
.jpg)
ב-13 בינואר הכריזו ראשי העבודה ומרצ, עמיר פרץ וניצן הורוביץ, על איחוד טכני בין הרשימות לקראת הבחירות לכנסת ה-23, עקב החשש שבריצה נפרדת אחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה[31], וריצה במסגרת העבודה-גשר-מרצ. יאיר גולן ממפלגת ישראל דמוקרטית הצטרף אל מרצ ושיתוף הפעולה במסגרת המחנה הדמוקרטי התפרק. בהתחלה ניסו ראשי מרצ לשבץ את יאיר גולן ואת אמילי מואטי, שהתמודדה בעבר ברשימת "העבודה", תחת מפלגת "הבחירה הדמוקרטית" ששייכת לרומן ברונפמן, אך ניסיון זה לא צלח.
בבחירות במרץ 2020 זכו שלוש המפלגות יחד לשבעה מנדטים, ובתוך כך מרצ זכתה בשלושה מנדטים בכנסת. מלבד הורוביץ וגולן, חברת הכנסת תמר זנדברג המשיכה לכהונה נוספת. בתחילה מונה הורוביץ לעמוד בראש ועדה זמנית להיערכות מערכת החינוך להתמודדות עם משבר הקורונה, אך עם הקמת הממשלה השלושים וחמש והצטרפות סיעות כחול לבן, גשר והעבודה לממשלה, נותרה מרצ באופוזיציה והתפצלה לסיעה עצמאית בחזרה.
במסגרת פעילותה של הסיעה בכנסת ה-23 מתוך האופוזיציה, הצליחה הסיעה להעביר בקריאה טרומית בכנסת את הצעת החוק של הורוביץ וזנדברג המהווה תיקון לחוק הפסיכולוגים לאיסור טיפולי המרה, כאשר חלקים נרחבים מסיעות הקואליציה הצביעו בעדה או נעדרו מההצבעה. אירוע זה נחשב חריג בשל היותה של המפלגה באופוזיציה, וחרף התנגדותן החריפה של הסיעות החרדיות להצעה, כמו גם של חלקים ממפלגות הציונות הדתית ומהרשימה המשותפת.
בחירות 2021עריכה
.jpg)
בבחירות לכנסת העשרים וארבע במרץ 2021, המשיך ניצן הורוביץ לעמוד בראשות מרצ, כחלק מסיכום על ביטול הבחירות המקדימות, וללא התנגדות. הסיכום כלל שריון של נציג נוסף לחברה הערבית בחמישייה הראשונה. ג'ידא רינאווי זועבי, מנכ"לית אגודת הידידים של בית החולים פוריה, שובצה במקום ה-4 במקומו של אילן גילאון שהודיע על פרישתו[32]. במקום החמישי שובץ חבר הכנסת לשעבר, עיסאווי פריג'[33][34]. מהרטה ברוך-רון ששובצה במקום ה-10 פרשה מהרשימה במחאה על הליך בחירתה.
במהלך מערכת הבחירות הודיע הורוביץ על תמיכתו ביאיר לפיד לראשות הממשלה וכי סיעת מרצ תמליץ עליו בפני הנשיא כמועמדה להרכבת הממשלה. בבחירות עצמן זכתה המפלגה ב-6 מנדטים, ובכך הכפילה את כוחה בכנסת. לכנסת נבחר גם מוסי רז, מי שכיהן כחבר הכנסת מטעם מרצ במהלך הכנסת ה-15 והכנסת ה-20[35].
לאחר הבחירות, נכנסה המפלגה לממשלת ישראל ה-36 בראשות נפתלי בנט, וקיבלה שלושה תיקים: ניצן הורוביץ במשרד הבריאות, תמר זנדברג במשרד להגנת הסביבה, ועיסאווי פריג' במשרד לשיתוף פעולה אזורי[36][37]. הורוביץ, זנדברג ופריג' הפסיקו את כהונתם בכנסת מתוקף החוק הנורווגי, ובמקומם נכנסו מיכל רוזין, גבי לסקי ועלי סלאלחה. ב-26 ביולי 2021 מונה יאיר גולן לסגן שרת הכלכלה והתעשייה, כפשרה על מסירת ראשות ועדת העלייה והקליטה לאופוזיציה.
בחירות 2022עריכה
עם היציאה לבחירות לכנסת העשרים וחמש, הודיע השר עיסאווי פריג' על פרישה מהחיים הפוליטיים. בנוסף, קרא פריג' לניצן הורביץ להתפטר מהנהגת המפלגה ולזהבה גלאון לחזור להנהיג את מרצ[38]. לאחר מכן, ח"כ יאיר גולן הודיע על התמודדות לראשות מרצ[39]. ב־12 ביולי 2022, הודיע יושב הראש הורביץ כי הוא לא יתמודד בפריימריז לראשות הרשימה, אך הוא מתכוון להמשיך להתמודד לרשימת מרצ[40]. ב־19 ביולי 2022, הודיעה יושבת הראש לשעבר, זהבה גלאון, על חזרה לחיים הפוליטיים וכי היא תתמודד לראשות מפלגת מרצ[41]. ב-23 באוגוסט 2022 התקיימו הבחירות המקדימות לראשות המפלגה ולרשימתה בה ניצחה זהבה גלאון עם 60% מהקולות. ברשימת מרצ נבחרו מוסי רז במקום השני, ח"כ מיכל רוזין במקום השלישי, ח"כ עלי סלאלחה במקום הרביעי וח"כ יאיר גולן במקום החמישי.[42]
בבחירות זכתה מרצ ב-150,793 קולות, שמהווים 3.16% אחוז מקולות הבוחרים, ולראשונה בתולדותיה לא עברה את אחוז החסימה. אחוז החסימה בבחירות אלו היה 3.25% מכלל הקולות הכשרים ועמד על 154,855 קולות, כך חסרו למרצ 4,062 קולות והמפלגה לא נכנסה לכנסת.[43]
פורומים וחטיבותעריכה
במרצ קיימות ארבע חטיבות[44] המחברות בין חברי מפלגה לעשייה משותפת לפי חתך אוכלוסייה:
קיימים שבעה פורומים המרכזים את הפעילות בנושאים פוליטיים שונים:
- פורום "גאות" העוסק בלהט"ב
- הפורום הפמיניסטי לזכויות נשים, בראשות שרון אורשלימי
- הפורום הסביבתי-חברתי, בראשות אורי אלדר
- הפורום למאבק בכיבוש, בראשות יפעת סולל
- הפורום הירוק
- הפורום למאבק בכפייה הדתית, בראשות עילאי הרסגור-הנדין
- פורום התרבות, בראשות חגי אייד
בנוסף, קיימים 26 סניפים מקומיים ברחבי הארץ שמרכזים את הפעילות ברמה המוניציפלית. מטעם המפלגה מכהנים (נכון ל-2018) 36 חברי מועצות ערים בישראל[45]:
בת ים (1), גבעתיים (4), הוד השרון (1), הרצליה (3), חיפה (1), ירושלים (1), כפר סבא (4), קריית אונו (2), קריית טבעון (2), ראש העין (3), ראשון לציון (1), רחובות (2), רמת גן (2), רמת השרון (2), רעננה (4), תל אביב-יפו (3).
תנועות נוערעריכה
נוער מרצעריכה
- ערך מורחב – נוער מרצ
נוער מרצ הוא ארגון נוער חינוכי פוליטי המשויך למפלגת מרצ. נוער מרצ הוקם עם הקמת מרצ, ב-1992 כאיחוד של נוער רצ ונוער מפ"ם, ורכזו הראשון היה אילן גילאון. כיום[דרושה הבהרה] עומדת בראשו נגה מאיר. נוער מרצ מפעיל סניפים בערים רבות דוגמת תל אביב, ירושלים, חיפה, אשדוד, פתח תקווה, פרדס חנה-כרכור, קריית אונו, באר שבע ועוד. בסניפים מרוכזת פעילות תרבותית ופוליטית ונוער מרצ מקיים הפגנות ומשמרות מחאה, וזוכה לייצוג משמעותי במוסדותיה של מפלגת מרצ. חוקת מפלגת מרצ-יחד קבעה ייצוג של לפחות 2% מצירי ועידת המפלגה לנציגי נוער מרצ.
הארגון פועל לאור עקרונות השלום, הדמוקרטיה והצדק החברתי כפי שהם מופיעים, בין היתר, במגילת זכויות האדם, במגילת העצמאות של מדינת ישראל ובחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כיום פעילים בנוער מרצ כמה מאות בני נוער בגילאים 12 – 18 מכל רחבי הארץ.
הצבעים שלנועריכה
- ערך מורחב – הצבעים שלנו
תנועת הנוער "הצבעים שלנו - נוער גאה למען שוויון ומיעוטים" הייתה תנועה אשר פעלה למען שוויון זכויות להומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים ולמען מיעוטים אחרים. התנועה הוקמה בינואר 2003, סמוך לבחירות לכנסת ה-16, על ידי קבוצת בני נוער, בהנהגתו של אביב נטר ובסיועה של מיכל עדן, חברת מועצת העיר תל אביב-יפו מטעם מרצ.
במהלך 2003 קיימה הצבעים שלנו את פרויקט הדגל שלה: מאבק במדיניות בנק הדם של מגן דוד אדום האוסרת באופן גורף על מי שקיים יחסי מין הומוסקסואלים לתרום דם. המאבק קיבל את הכינוי "פרויקט מד"א". במסגרת המאבק הגיעו חברי התנועה לבתי ספר בהם התרימה מד"א וערכו הסברה לתלמידים מחוץ לשערים, ועודדו אותם למחוק את הסעיף הנדון בעט בשאלון התרומה. כתוצאה מהמאבק שונה הסעיף מ-"יחסי מין הומוסקסואלים" ל-"יחסי מין בין גברים משנת 77". התנועה הייתה חסרת תקדים, שכן זו הייתה הפעם הראשונה בה קמה תנועת נוער גאה שאומרת בגלוי כי איננה קבוצת תמיכה אלא תנועה חברתית. בשנת 2008, התנועה חדלה לפעול.
בתחום המוניציפליעריכה
מרצ היא בין המפלגות הבודדות שמריצה את מועמדיה בבחירות המקומיות תחת הפתק איתה היא רצה לכנסת. בבחירות המוניציפליות שנערכו בשנת 2018 זכתה מרצ בעשרות נציגים במגוון רשויות:
- ירושלים: מנדט אחד – ד"ר לורה וורטון.
- תל אביב: 3 מנדטים בראשות מיטל להבי.
- חיפה: מנדט אחד – תבור להט
- כפר סבא: 4 מנדטים בראשות עילאי הרסגור-הנדין.
- בת ים: מנדט אחד – קטי פיאסצקי-מורג
- רעננה: 4 מנדטים.
- הרצליה: 3 מנדטים[46].
- רמת השרון: 2 מנדטים.
- הוד השרון: נציג אחד (רן יקיר), כחלק מרשימת "קצב-מרצ-יש עתיד" שלה 5 מנדטים[47].
- קריית אונו: 2 מנדטים בראשות ירון יעקבי[48].
- רמת גן: 2 מנדטים בראשות צחי זליכה.
- גבעתיים: 4 מנדטים בראשות ויוי וולפסון.
- ראש העין: 3 מנדטים בראשות עומר שכטר.
- ראשון לציון: מנדט אחד – אילנית הרוש.
סמליליםעריכה
-
סמליל בחירות 92
-
סמליל בחירות 96 ובחירות 1999
-
סמליל "מרצ-יחד"
-
סמליל המפלגה בבחירות 2006 ושוב לאחר בחירות 2009
-
סמליל "התנועה החדשה מרצ" מבחירות 2009
-
סמליל מרצ בבחירות 2013
-
-
סמליל מרצ בבחירות 2015, 2019 (אפריל), 2019 (ספטמבר), 2020 ו-2021
-
סמליל מרצ בבחירות 2022
ראשי המפלגהעריכה
| מס | תמונה | שם/תקופת חיים | התחלת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|---|---|
| 1 | 
|
שולמית אלוני | 9 במרץ 1992 | ינואר 1996 |
| 2 | 
|
יוסי שריד | ינואר 1996 | ינואר 2003 |
| 3 | 
|
יוסי ביילין
(-1948) |
16 במרץ 2004 | 18 במרץ 2008 |
| 4 | 
|
חיים אורון
(-1940) |
18 במרץ 2008 | 7 בפברואר 2012 |
| 5 | 
|
זהבה גלאון
(-1956) |
7 בפברואר 2012 | 22 במרץ 2018 |
| 6 | 
|
תמר זנדברג
(-1976) |
22 במרץ 2018 | 27 ביוני 2019 |
| 7 | 
|
ניצן הורוביץ
(-1965) |
27 ביוני 2019 | 23 באוגוסט 2022 |
| (5) |
|
זהבה גלאון
(-1956) |
23 באוגוסט 2022 | מכהנת |
נציגי מרצ בכנסתעריכה
ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה
|
|---|
 |
תוצאות בחירותעריכה
| בחירות | מנהיג | מושבים | +/- | קולות | קואליציה/אופוזיציה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1992 | שולמית אלוני | 12 / 120
|
 2
|
250,667 (#3) | קואליציה | רצו ברשימה מאוחדת של מפלגות רצ, מפ"ם ושינוי |
| 1996 | יוסי שריד | 9 / 120
|
 3
|
226,275 (#5) | אופוזיציה | במהלך הקדנציה פרשה שינוי מהחיבור עם סיעות רצ ומפ"ם |
| 1999 | 10 / 120
|
1
|
(#4) 253,525 | קואליציה (1999–2000) | במהלך הקדנציה פרשה מרצ מהקואליציה | |
| אופוזיציה (2000–2003) | ||||||
| 2003 | 5 / 120
|
5
|
164,122 (#6) | אופוזיציה | רצה ברשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר | |
| 2006 | יוסי ביילין | 5 / 120
|
|
118,302 (#9) | אופוזיציה | רצה במסגרת מרצ-יחד |
| 2009 | חיים אורון | 3 / 120
|
2
|
99,611 (#10) | אופוזיציה | רצה במסגרת התנועה החדשה-מרצ |
| 2013 | זהבה גלאון | 6 / 120
|
3
|
172,403 (#8) | אופוזיציה | |
| 2015 | 5 / 120
|
1
|
165,529 (#10) | אופוזיציה | ||
| 2019 | תמר זנדברג | 4 / 120
|
1
|
156,473 (#9) | בחירות בזק | |
| 2019 ב | ניצן הורוביץ | 3 / 120
|
1
|
כחלק מהמחנה הדמוקרטי (#9) | בחירות בזק | רצה במסגרת המחנה הדמוקרטי |
| 2020 | 3 / 120
|
|
כחלק מהעבודה-גשר-מרצ (#6) | אופוזיציה | רצה במסגרת העבודה-גשר-מרצ | |
| 2021 | 6 / 120
|
3
|
202,218 (#12) | קואליציה | ||
| 2022 | זהבה גלאון | 0 / 120
|
6
|
150,696 (#11) | לא נבחרה לכנסת | |
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מרצ
מרצ, ברשת החברתית פייסבוק
מרצ, ברשת החברתית טוויטר
מרצ, ברשת החברתית אינסטגרם
מרצ, סרטונים בערוץ היוטיוב- מרצ, באתר רשם המפלגות
- מרצ, באתר "כנסת פתוחה"
- חן שליטא, מפלגה בצבע קייל: האם הפריימריז במרצ יצליחו לרענן את השורות?, באתר גלובס, 9 בפברואר 2019
מורן שריר וניר גונטז', בבחירות 2009 ו-2015 הם שרדו בקושי. האם מרצ תצליח להינצל גם הפעם?, באתר הארץ, 14 בפברואר 2019- ישי פרידמן, ציונית או לא: מה השתנה במצע של מרצ לאורך השנים?, בעיתון מקור ראשון, 17 במרץ 2019
- עוד יום, אחרי החיבוק לנפתלי בנט: מה חשבה מרצ ממש לא מזמן על הצטרפות לממשלה עם ליברמן?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 06 ביוני 2021
- נינה פוקס, מהישג השיא בממשלת רבין עד הטלטלות: עלייתה ונפילתה של מרצ, באתר ynet, 3 בנובמבר 2022
- אלי אשכנזי, 30 שנה אחרי שהוקמה, מרצ נכנסת לתרדמת שאולי לא תתאושש ממנה, באתר וואלה!, 3 בנובמבר 2022
- עופר אדרת, חייה ומותה: 30 השנים של מפלגת מרצ, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2022
מרצ (מפלגה), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=icon}
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 מצע מרצ - "מדיני", אתר מרצ. נבדק ב-13 בדצמבר 2017.
- ^ ערביי מזרח ירושלים לאן? תמונת מצב והמלצות למדיניות, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות
- ^ 1 2 3 4 מרצ, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ "דת ומדינה", מתוך מצע המפלגה
- ^ מרצ. סיכוי אמיתי ללגליזציה.-אתר מרצ(הקישור אינו פעיל, 4.11.2019)
- ^ מרצ מצהירה שהיא פועלת למען חופש הביטוי, עם זאת חבריה פועלים גם כנגד הענקת במה להתבטאויות שנתפסות בעיניהם כפוגעניות (פעילות של מפלגת מרצ בעריית תל אביב כנגד שלט של "אגודת אפרת") וכן במישור המשפטי כנגד מה שנתפס בעיניהם כהסתה (מרצ ליועץ המשפטי לממשלה: הורה לחקור את רה"מ על הסתה)
- ^ "זכויות אדם וזכויות קולקטיב" - מתוך מצע המפלגה, אתר מרצ
- ^ 1 2 "חברה לכולנו" -> "שוויון מגדרי" - מתוך מצע המפלגה, אתר מרצ
- ^ יעל שנער, מועדון החשפנות החדש בת"א: "אצלנו לא יהיה סקס, זה לא הכיוון", באתר TheMarker
- ^ "סמים ואלכוהול", מתוך מצע המפלגה
- ^ אודות, באתר מפלגת מרצ
- ^ "חברה לכולנו" -> "זכויות קהילות הלהט"ב", מתוך מצע המפלגה
- ^ מתוך המצע:"הבטחת מתן שירותי דת על ידי המדינה באופן שוויוני לכל הדתות ולכל הזרמים ביהדות, על פי שיעורם באוכלוסייה ובהתאם ל"סל שירותי דת" אשר יעוגן בחוק ויתבסס על המלצת מועצה ציבורית מיוחדת."
- ^ "מבקשי מקלט", מתוך מצע המפלגה
- ^ "אודות", אתר מרצ
- ^ מצע מרץ משנת 2021, פרק 8.3.3, עמ' 59, באתר מרץ
- ^ מזל מועלם, דו"ח: מרצ בפשיטת רגל כלכלית, באתר הארץ
- ^ אלי סניור, הפרופ' והמוזיקאית יקבעו נציגי תנועת השמאל, באתר ynet, 9 בדצמבר 2008
- ^ "השמאל לא מת - נאום בוועידת מרצ שלאחר ההתרסקות בבחירות 15.3.09" באתר דה מרקר קפה.
- ^ אלי סניור, אורון: ארגוני נשים תמכו בלבני ופגעו בנו, באתר ynet, 12 בפברואר 2009
- ^ מזל מועלם, ההמלצות למרצ בעקבות הכישלון בבחירות 2009: שינוי רעיוני או מיזוג עם מפלגות, באתר הארץ, 2 במרץ 2010
- ^ הבחירות לראשות מרצ יתקיימו ב-7 בפברואר, באתר מרצ, 24 בנובמבר 2011
- ^ זקן, דני (2019-01-16). "מרצ הוכיחה שגם מהספסל האחורי ניתן להוביל שינוי חברתי". Globes. נבדק ב-2021-06-04.
- ^ חיים לוינסון, זהבה גלאון מתפטרת מהכנסת; תמשיך לכהן כיו"ר מרצ, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2017.
- ^ יואב קרקובסקי, ועידת מרצ אישרה ברוב של 87%: המתפקדים יבחרו את יו"ר המפלגה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 07 בינואר 2018.
- ^ טל שלו, הקרב במרצ מתחמם: תמר זנדברג הודיעה כי תתמודד על ראשות המפלגה, באתר וואלה!, 11 בינואר 2018.
- ^ טל שניידר, מפלגת מרצ הודיעה על עריכת פריימריז פתוחים, בפעם הראשונה בתולדות המפלגה, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2018
- ^ דן לביא, מהפך במרצ: ניצן הורוביץ נבחר לראשות המפלגה, באתר ישראל היום, 27 ביוני 2019
- ^ יהונתן ליס, רשימת מרצ לכנסת: זנדברג במקום השני ואחריה גילאון, פריג' ורז, באתר הארץ, 11 ביולי 2019
- ^ מורן אזולאי, יובל קרני, שחר חי ואיתי שיקמן, איחוד בשמאל: ברק ומרצ ירוצו יחד, שפיר במקום השני, באתר ynet, 25 ביולי 2019
- ^ דן לביא, בחירות 2020, באתר ישראל היום, 13 בינואר 2020
- ^ אילן גילאון הודיע: לא אתמודד בבחירות הקרובות, באתר www.israelhayom.co.il
- ^ זקן, דני (2021-01-03). "מרצ מבטלת את הפריימריז ומגדילה את הייצוג לחברה הערבית". Globes. נבדק ב-2021-04-08.
- ^ הרכש החדש של מרצ: מחזקים את הייצוג הערבי-נשי, באתר www.maariv.co.il
- ^ 100% מהקולות נספרו: המאזן בין הגושים נשמר, באתר www.maariv.co.il
- ^ אריק בנדר, מפלגות "גוש השינוי" השלימו את המינויים: מי יהיו השרים החדשים?, באתר www.maariv.co.il.
- ^ מרצ אישרה את הכניסה לממשלה: "ננסה להביא משהו אחר, בלי כל הרעל", באתר www.ynet.co.il, 2021-06-11
- ^ יעל שרה רפ, מתי ברנהרט, השר היוצא פריג': זה מי שצריך להנהיג את מרצ, באתר "סרוגים", 6 ביולי 2022
- ^ אדם קוטב, יאיר גולן יתמודד על ראשות מרצ: "לבנות שמאל ציוני חזק וגאה", באתר ynet, 6 ביולי 2022
- ^ רפאל כהן, ניצן הורוביץ הודיע: "לא אתמודד על ראשות מרצ", באתר כיכר השבת, 12 ביולי 2022
- ^ מיכאל האוזר טוב, זהבה גלאון הודיעה כי תתמודד על ראשות מפלגת מרצ, באתר הארץ, 19 ביולי 2022
- ^ https://www.haaretz.co.il/news/elections/2022-08-23/ty-article/.premium/00000182-cb32-d6f6-a19a-cfb219430000
- ^ נספח לזיכרון דברים על תוצאות הבחירות לכנסת עשרים וחמש (פרטי חישוב של חלוקת המנדטים) באתר ועדת הבחירות המרכזית.
- ^ בחירות לפורומים ולחטיבות של מרצ, אתר מפלגת מרצ, 2.8.12
- ^ סניפי מרצ
- ^ מרצ הרצליה, ברשת החברתית פייסבוק
- ^ מרצ הוד השרון, ברשת החברתית פייסבוק
- ^ מרצ קריית אונו, ברשת החברתית פייסבוק
| מרצ - תבניות ניווט | |
|---|---|
|
|