מרשם האוכלוסין

(הופנה מהדף מרשם התושבים)

מרשם אוכלוסין היא מערכת שבה הממשלה רושמת את האירועים החיוניים (לידות, נישואים, פטירות וכדומה) של אזרחיה ותושביה.

בישראלעריכה

בישראל מרשם האוכלוסין הוא יחידת סמך של משרד הפנים: רשות האוכלוסין וההגירה, הפועלת (בין היתר) מכוח חוק מרשם האוכלוסין תשכ"ה-1965.

המרשם בישראל הונהג על ידי המנדט הבריטי והוא מתבסס על מרשם דומה המצוי בבריטניה כמו גם במדינות אחרות בעולם.

הפרטים המופיעים במרשם האוכלוסין מופיעים גם (ברובם) בתעודת הזהות. למעשה, תעודת הזהות אינה אלא מסמך המציין פרטים מתוך מרשם האוכלוסין.

מטרת המרשםעריכה

מטרת המרשם לרשום את פרטי המידע הנוגעים לתושבי המדינה. הפרטים הרשומים בו (בהתאם לסעיף 2 לחוק) הם:

חלק מפרטי המרשם מהווים גם ראיה לנכונותם, ולפיכך רשויות המדינה וגורמים אחרים רשאים להסתמך על האמור בהם (סעיף 3 לחוק). לעומת זאת רישום הלאום, המצב האישי ושם בן-הזוג (מנישואים), הוא פורמלי ואינו מייצג בהכרח הגדרות שונות של לאומיות ואת זהות בן הזוג בפועל.

בנוסף להיותו מקור מידע על הפרט, מרשם התושבים משמש גם לצרכים דמוגרפיים.

תפקיד פקיד הרישוםעריכה

מספר רב של פסקי דין דנו בשאלת סמכויות פקיד הרישום. פרק ג' לחוק קובע כי פקיד הרישום רשאי לדרוש ממי שמסר הודעה על פרטי רישום למסור לפקיד כל ידיעה או מסמך שברשותו הנוגעים לפרטי הרישום (סעיף 19(1)). כן רשאי הוא לרשום הצהרה (בכתב או בעל-פה) על אמיתות ידיעה או מסמך שנמסרו לו (סעיף 19(2)). חוק המרשם מבחין בין רישום ראשון לבין רישום שינויים. הרישום הראשון ייעשה על פי "תעודה ציבורית", ובאין תעודה כזאת, על פי הודעת המבקש. רישום שינויים נעשה רק על בסיס תעודה ציבורית המעידה על השינוי[1].

גניבת מאגר הנתוניםעריכה

עותק מלא של מאגר הנתונים נגנב בשנת 2006 והופץ באינטרנט.[2] על פי החשד, גניבת הנתונים נעשתה על ידי עובד קבלן של משרד העבודה והרווחה.[3] הנתונים הגנובים הופצו יחד עם תוכנה בשם "אגרון" לעיון בהם, וזו שימשה לשלל מטרות שיש בהן פגיעה בפרטיות וייתכן גם בביטחון האישי.[4][5] גונב המאגר ומפיץ המאגר נדונו למאסר.

מרשם האוכלוסין במערכת הבחירותעריכה

בהתאם לחוק הבחירות לכנסת, פנקס הבוחרים, שהוא רשימת כל בעלי זכות הבחירה בבחירות לכנסת, נגזר מתוך מרשם האוכלוסין. קביעת הקלפי שבה יצביע כל אדם נעשית אף היא לפי כתובתו במרשם האוכלוסין. בפנקס הבוחרים נרשם שם המשפחה של כל בעל זכות בחירה, שמו הפרטי, שם אביו או אמו, שנת לידתו, מענו ומספר הזהות שלו. טיפול דומה, ביחס לבחירות לרשויות המקומיות נעשה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (בחירות).

לקראת הבחירות מקבלת כל מפלגה את פנקס הבוחרים, לשם יצירת קשר עם ציבור הבוחרים.[6]

במדינות אחרותעריכה

בממלכה המאוחדת (בריטניה)עריכה

המרשם בממלכה המאוחדת הונהג בשנת 1837 ונגע לרשום פרטי כל תושבי אנגליה וויילס. בממלכה המאוחדת יש לרשום לידות תוך 42 ימים, ומוות תוך 5 ימים, טקסי נישואים נרשמים מיד לאחר הטקס. בסקוטלנד הונהג המרשם ב-1 בינואר 1855 ובו נרשמים פרטים נוספים שאינם נרשמים בבריטניה.

בארצות הבריתעריכה

במדינות ארצות הברית, מרשם האוכלוסין מנוהל בנפרד על ידי כל מדינה ומדינה, ובמישור הפדרלי פועלת לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית. במדינות השונות קיימים משרדי הסטטיסטיקה החשובה (באנגלית: Office of Vital Statistics או Office of Vital Records), המחזיקים את תעודות הלידה, תעודות הפטירה ותעודות הנישואים. תעודות אחרות בעלות חשיבות (כגון תעודות שינוי שם או גירושין מוחזקים לרוב במשרדי פקידות בתי המשפט (באנגלית: Clerk of Court)) בכל מחוז ומחוז ולא במרשם הרשמי של המדינה.

קישורים חיצונייםעריכה

במדינות אחרותעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ע"א 630/70 טמרין נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 197; בג"ץ 147/70 שטדמן נ' שר הפנים, פ"ד כד(1) 766; בג"ץ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד יט(4) 661, 676
  2. ^ ניב ליליאן ואהוד קינן, מעקב: המידע האישי של אזרחי ישראל מופץ ברשת, באתר ynet, 11 באוקטובר 2007
  3. ^ אבי בליזובסקי, ‏דליפת הענק של מרשם האוכלוסין לאינטרנט פוענחה לאחר חמש שנים, באתר "אנשים ומחשבים", 24 באוקטובר 2011
  4. ^ יאיר אטינגרדליפת מרשם האוכלוסין הובילה למהפכה בעולם החרדי, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2011
  5. ^ גלעד גרוסמן, חשש: פרטי מרשם האוכלוסין ישמשו לתביעת חיילי צה"ל‏ 25 באוקטובר 2011
  6. ^ שאלות ותשובות - שימוש במידע אישי על אזרחים מפנקס הבוחרים, באתר הרשות להגנת הפרטיות