מרתה גרהם

רקדנית וכוריאוגרפית אמריקאית

מרתה גְרָהםאנגלית: Martha Graham;‏ 11 במאי 18941 באפריל 1991) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית אמריקאית, הנחשבת מחלוצות המחול המודרני.

מרתה גְרָהם
Martha Graham
לידה 11 במאי 1894
אלגני, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באפריל 1991 (בגיל 96)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • דנישון (1923)
  • תיכון סנטה ברברה עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Erick Hawkins (4 בספטמבר 19481954) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
marthagraham.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מרתה גרהם וברטרם רוס ב"רסיטל דמיוני". צילום: קארל ואן וכטן, 1961

גרהם פעלה כרקדנית וכוריאוגרפית למעלה מ-70 שנה. היא הייתה הרקדנית הראשונה שהופיעה בבית הלבן, ייצגה את ארצות הברית כשגרירה של תרבות וכן הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית - אחד משני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר בארצות הברית.

ביוגרפיה

עריכה

גרהם נולדה בפיטסבורג שבפנסילבניה בשנת 1894 להורים פרסביטריאנים אדוקים. כשהייתה בת 14, עברה עם משפחתה לסנטה ברברה שבקליפורניה. היא החלה להתעניין במחול לאחר שראתה הופעות של רות סנט דניס בשנות העשרה של המאה ה-20, אך רק בגיל 22 (1916) נרשמה לבית הספר למחול "דנישון" בלוס אנג'לס, שנוסד על ידי רות סנט דניס וטד שון, ונשארה שם עד 1923. ב-1922 גרהם הופיעה כאחת הרקדניות המצריות של שון בסרט אילם קצר בבימויו של הוגו רייסנפלד.

בשנת 1925 הפכה מדריכת מחול ב"בית הספר איסטמן למוזיקה ולתיאטרון" ברוצ'סטר שבניו יורק, בו ניהל רובן ממוליאן את בית הספר לדרמה. בין היתר השניים הפיקו סרט קצר בשני צבעים בשם "החליל של קרישנה", בהשתתפות תלמידי בית הספר. ממוליאן עזב את בית ספר זמן קצר לאחר מכן, וגרהם בחרה לעזוב גם כן, אף על פי שנתבקשה להישאר.

ואז החלה בדרכה העצמאית, בתמיכתו של לואיס הורסט, מלווה מוזיקלי שהכירה בזמן הלימודים ב"דנישון" ושברבות השנים הפך למדריך המוזיקלי שלה ולמאהבה. בשנת 1926 הקימה גרהם את להקת המחול "להקת המחול של מרתה גרהם" (The Martha Graham Dance Company), שמנתה רקדניות כמרתה היל, אנה סוקולוב, ג'יין דדלי, סופי מאסלו, ודורותי ברד. בלהקה זו פיתחה גרהם את סגנון התנועה המיוחד שלה, המזוהה בעיקר עם עקרון הכיווץ וההרפיה, וגיבשה את עולם הדימויים המקושר לסגנון זה, ברוח האמנות המודרנית של אותן שנים. בשנת 1927, הקימה גרהם את "מרכז מרתה גרהם למחול בן זמננו", שעם הלומדים בו נמנתה הברונית בת שבע דה רוטשילד.

בשנת 1932 יסדה גרהם במכללת בנינגטון את התואר הראשון במחול (bachelor of arts degree in dance). מאוחר יותר, בשנת 1951, נמנתה עם מקימי מחלקת המחול בבית הספר "ג'וליארד".

ב-1936 חיברה את יצירתה החשובה "Chronicle", שסימנה את תחילתה של תקופה חדשה באמנות במחול בת-זמננו. המחול עסק בנושאים כבדי משקל, בהשראת נפילת הבורסה ב-1929, השפל הגדול ומלחמת האזרחים בספרד, והגישם באופן דרמטי, תוך שהוא מתמקד בנושאים כמו בדידות ודיכאון, שהשתקפו בתלבושות ובתפאורת הבימה האפלים.

חיי הריקוד של גרהם דעכו אט אט במהלך שנות החמישים. יצירתה החשובה ביותר בתקופה מאוחרת זו הייתה "קליטמנסטרה" רחבת-ההיקף (יצירה הממלאת בארכה תכניה שלמה), שנוצרה בשנת 1958, למוזיקה של המלחין האמריקני יליד מצרים חלים א-דבע (אנ'), שהוצגה גם בישראל[1].

בשנת 1965, כאשר עברה הברונית בת שבע דה רוטשילד לישראל, וייסדה את להקת המחול "בת שבע", היא קראה לגרהם, ידידתה הקרובה משכבר הימים, וזו הפכה למנהלת הראשונה של הלהקה, הכשירה את דור הרקדנים הראשון בה ויצרה כמה יצירות עבורה. הופעת המחול האחרונה של גרהם הייתה בסוף שנות השישים, ומאז ואילך התמקדה גרהם בכוריאוגרפיה. גרהם המשיכה בעבודתה זו עד סמוך למותה מדלקת ריאות, בגיל 96.

חיים אישיים

עריכה

בשנת 1948, נישאה גרהם לאריק הוקינס, רקדן ראשי בלהקתה. בתחילה לא רצתה להינשא, אך נאותה לעשות כן לאחר שמונה שנים של חיים משותפים. הוא עזב את להקתה ב-1951 והם התגרשו ב-1954.

פרסים והוקרה

עריכה

בשנת 1976 הוענקה לגרהם מדליית החירות הנשיאותית על ידי נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד. בשנת 1998, העניק המגזין "טיים" לגרהאם את תואר "רקדנית המאה" ומנה אותה עם האנשים החשובים ביותר במאה העשרים.

להקת מרתה גרהם

עריכה

הלהקה שהקימה המשיכה לפעול לאחר מותה. אך בצוואתה, גרהם השאירה את הזכויות ביצירות שלה למנהל הלהקה רון פרוטאס. אך הוא נקלע למחלוקת עם דירקטוריון הלהקה וסירב לאפשר לה לבצע את עבודותיה של גרהם. בנוסף הלהקה סבלה מקשיים כלכליים ובמשך עשור פעלה באופן חלקי בלבד. הלהקה חזרה לפעול באופן מלא בשנת 2004, לאחר שזכתה בתביעה נגד פרוטאס. בשנת 2005 מונתה ג'נט איילבר, תלמידתה של גרהם, למנהלת האמנותיית של הלהקה[2]. בנובמבר 2011 ביקרה הלהקה בישראל וביצע שלוש יצירות[3].

באוקטובר 2012, במהלך הוריקן סנדי, ספגה הלהקה פגיעה קשה כשהסטודיות שלה ומחסני התפאורה והתלבושות הוצפו והיא חזרה לפעילות מלאה רק לאחר שנה וחצי[4].

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מרתה גרהם בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה