פתיחת התפריט הראשי
ד"ר משה איינהורן

ד"ר משה איינְהוֹרְןכתיב יידי: איינהאָרן; באנגלית: Moses Einhorn;‏ 17 בפברואר 1896, וולקוביסק, פלך גרודנו, רוסיה9 בפברואר 1966, ניו יורק) היה רופא גסטרואנטרולוג יהודי אמריקאי, מייסדו ועורכו של כתב העת "הרופא העברי". היה ממציאם של מספר מכשירים גסטרואנטרולוגיים, אולם תרומתו הנודעת הייתה קידום השימוש במונחים עבריים ברפואה.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

רקע משפחתיעריכה

משה איינהורן נולד בשנת 1896 בווֹלְקוֹבִיסְק שבפלך גרודנו של האימפריה הרוסית (כיום במערב בלארוס), בן לצבי הירש ומיכְלה איינהורן. משפחתו הענפה הוציאה מתוכה רבנים, רופאים ואנשי רוח רבים: דודו של סבו היה רבי זאב וולף איינהורן, מחבר פירוש מהרז"ו למדרש רבה, ועם קרובי משפחתו האחרים נמנים פרופ' מקס איינהורן, גם הוא רופא גסטרואנטרולוג בניו יורק; ד"ר שמעון איינהורן, נוירולוג בתל אביב ורופא וסופר ומשורר בעברית וביידיש; אהרן איינהורן, סופר ומעורכי העיתון היידי "הַיְינְט" בוורשה; איסר יוסף איינהורן, מחנך וסופר, מראשוני המורים במקוה ישראל, מחבר ספרי טבע (אחיו של אהרן); ר' חיים עוזר גרודזנסקי, מגדולי התורה בליטא בתקופה שטרם מלחמת העולם השנייה; ר' יצחק קוסובסקי, רבה של וולקוביסק ואחר כך הרב הראשי של איחוד בתי הכנסת ביוהנסבורג; ודוד איינהורן, משורר וסופר יידי.[1]

אביו של איינהורן, צבי הירש, היה בנו הצעיר של בעל בית מרקחת בוולקוביסק, ואמו מיכלה הייתה בתו של סוחר נודע מלידא. איינהורן היה השישי משבעה ילדים. (אחת מאחיותיו נפטרה בצעירותה מטיפוס; אחות נוספת עלתה ארצה בשנות ה-30; ארבעת אחיו הנותרים נספו בשואה.)

ראשית חייועריכה

התחנך ב"חדר" בעירו, ולאחר מכן למד בבית הספר הריאלי בוולקוביסק. לאחר שבית הספר נסגר בהוראת השלטונות, הסכימו הוריו שייסע ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב, כמו עוד צעירים מעירו, בעקבות אליהו גולומב. בגימנסיה למד איינהורן בין השאר עם דוד הכהן ונחום גוטמן, ולמחייתו עבד כמורה פרטי. בארץ שמר על קשר עם יוצאי וולקוביסק נוספים, בהם הסופר יעקב רבינוביץ.

בשנת 1914 סיים את לימודיו בגימנסיה "הרצליה", במחזור השני. באותה שנה, בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוציא המושל העות'מאני ג'מאל פאשה צו גירוש לכל הנתינים הזרים שסירבו להתעת'מן (לקבל על עצמם נתינות עות'מאנית). איינהורן חבר ליהודים יוצאי רוסיה שגלו לאלכסנדריה שבמצרים, ובהמשך נסע לסלוניקי, שם שהה זמן קצר ועבד כמורה לעברית. לאחר שכבשה גרמניה את אזור הולדתו, החליט איינהורן להגר לארצות הברית, וב-1916 השתקע בניו יורק.

רופא גסטרואנטרולוג בניו יורקעריכה

איינהורן למד רפואה בבית הספר האוניברסיטאי לרפואה של ניו יורק (New York University School of Medicine; חלק מאוניברסיטת ניו יורק), וב-1922 קיבל ממנו תואר דוקטור. במהלך לימודיו התפרנס ממתן שיעורים פרטיים. עם תום לימודיו נסע להתמחות בגסטרואנטרולוגיה בברלין בשנים 1923-25. עם שובו לניו יורק החל לעבוד כגסטרואנטרולוג במספר בבתי חולים יהודיים. בשנים 19251928 עבד בבית החולים "מאונט סיני", וב-19261936 במרכז הרפואי "בית ישראל". במקביל עבד בקליניקה פרטית, שפתח בשנת 1927. משנת 1936 עד 1946 היה ראש המחלקה הגסטרואנטרולוגית בבית-החולים היהודי בברונקס.[2]

במהלך עבודתו כרופא המציא כעשרים מכשירי גסטרואנטרולוגיה. כמו כן פרסם מאמרים רבים בכתבי עת רפואיים.

תרומתו לתרבות היהודית והעברית ולמדינת ישראלעריכה

בשבתו בארצות הברית הוסיף איינהורן להיות קשור קשור הדוק לארץ ישראל ולתל אביב.

במשך שנים רבות, עד קום המדינה, שימש ביתו מעין "קונסוליה" לאנשי היישוב שביקרו בניו יורק, ואיינהורן לקח חלק פעיל בארגון קבלות פנים ואספות לכבוד המבקרים.

הוא ביקר בארץ פעמים רבות, וזכה בה לכבוד רב. ד"ר אשר גולדשטיין, העורך הישראלי של "הרופא העברי", כינה אותו "השגריר הבלתי ממונה של רופאי ישראל בארצות הברית".[3]

"הרופא העברי"עריכה

בשנת 1926 היה איינהורן ממייסדי אגודת הרופאים דוברי העברית ('ועד רופאים עבריים בניו־יורק'). ב-1927 ייסד יחד עם ד"ר אשר גולדשטיין את כתב העת "הרופא העברי" (Harofe Haivri, באנגלית: The Hebrew Physician), שאותו ערך עד שנת מותו. כתב העת, שיצא בהוצאת הוועד, כלל מאמרים בעברית ובאנגלית. את שתי החוברות הראשונות ערך עם ד"ר גולדשטיין וד״ר ל"מ הרברט, ומהחוברת השלישית ואילך היה העורך היחידי. איינהורן הרחיבו ופיתח את כתב העת, עד שמשנת 1937 הופיע באופן קבוע פעמיים בשנה. מ-1938 יצא כתב העת גם כשנתון המוקדש למדינת ישראל, שעותקים רבים ממנה נשלחו חינם לרופאי היישוב.

"הרופא העברי" הוקדש לפיתוח הספרות הרפואית בעברית, ודגש הושם על הרחבתו וביסוסו של המינוח הרפואי העברי:

אנו מאמינים שטרמינולוגיה עברית אטימולוגית ברוח השפה העברית, ש"הרופא העברי" באמריקה שם לו לסיסמה, תשמש באופן כזה לא קיר מבדיל בינינו ובין העולם המדעי הגדול, אלא גשר מגשר ומקרב ותסייע לנו להחזיר את עטרת הרפואה העברית ליושנה.

"הרופא העברי", 1954, עמ' 97

בכתב העת התפרסמו סוגיות עכשוויות מרכזיות ברפואה וחדשות במדעי הרפואה, לצד מדורים נוספים: רפואה ביישוב היהודי בארץ ישראל, ביוגרפיות של רופאים יהודים, ביקורת ספרים, מדור לכתבי יד עתיקים (שקטעים מהם הובאו במטרה ללמד על הרפואה בהיסטוריה),[4] מילון רפואי עברי-אנגלי ואנגלי-עברי ומדור לקביעת מונחים רפואיים. הדיון תרם לביסוסו המדעי של הסגנון הרפואי העברי.[5] איינהורן שם לעצמו למטרה לחזק באמצעות כתב העת את הקשר עם ארץ ישראל. כך בין היתר פרסם בו באופן קבוע סקרים על הבריאות בישראל. כמו כן, הופיעו בכתב העת מאמרים בנושאים מחוץ למקצוע הרפואה, כמו מצבו של הרופא היהודי בארצות הברית.[4]

כמה מן הגיליונות הוקדשו לנושאים ספציפיים ברפואה: כך, בגיליון ב-1941 נערך "סימפוזיון" על "הסוכרת בין היהודים" והגיליון ב-1943 הוקדש לרפואה במלחמת העולם השנייה. גיליונות אחרים הוקדשו לאנשי רפואה ורוח יהודים בעקבות פטירתם: הגיליון ב-1940 היה "חוברת פרויד", ב-1944 הוקדשה החוברת לד"ר שאול טשרניחובסקי, וב-1945 להנרייטה סאלד.[6] בשנת 1965 התפרסמה בכתב העת סדרת מאמרים על הבקטריולוג מרדכי זאב חבקין.[7] תפוצת כתב העת עמדה על כ-6,000 עותקים, חציים באמריקה וחציים בישראל.[6]

בשנת 1957 נחגג בבית ציוני אמריקה יובל השלושים לכתב העת, בהשתתפות נציגי מוסדות הרפואה בישראל.[8]מפעל חייו של איינהורן גווע עִמו: עם מותו ב-1966 פסק "הרופא העברי" מלהופיע.[9]

ספר יזכור ליהודי וולקוביסקעריכה

עם תום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945, מיהר לנסוע ולאסוף מבני עירו שניצלו עדויות על הקהילה היהודית בוולקוביסק (ועל גורלם של בני משפחתו). את החומר שאסף ערך, ובשנת 1949 השקיע 12 אלף דולר[6] והוציא את ספר היזכור לקהילת וולקוביסק, המספר על חייה וחורבנה: שני כרכים בני כאלף עמודים ובהם 400 תצלומים.[10]

קידום הרפואה בישראל, פרסים בחינוך עבריעריכה

איינהורן ייסד את הספרייה הרפואית בבית החולים קפלן ברחובות, שנחנכה בשנת 1955.[11]

יזם ותרם להקמת הספרייה הרפואית הנקראת על שמו ב"בית הרופא" בתל אביב, אשר נחנכה בקיץ 1962.[12]

בטקס פתיחת הספרייה הרפואית העלה זיכרונות מנעוריו בעיר, והעיד על גימנסיה "הרצליה" כי היא "העשירה את רוחי, הִתוותה את דרכי בחיים והניחה את חותמה על כל פעולותי מאז סיימתיה".[13] איינהורן ייסד את אגודת חניכי הגימנסיה. ב-1955, לרגל מלאות יובל לגימנסיה, תרם אגף רפואי מיוחד בבניינה החדש ברחוב ז'בוטינסקי.[14] בשנת תשכ"ד ייסדה הגימנסיה קרן למתן פרס שנתי ע"ש איינהורן לבוגר המצטיין.

באותה שנה (1964) ייסדה מועצת עיריית תל אביב את פרס משה איינהורן לחקר הלשון והספרות הרפואית העברית. הפרס, ע"ס 2,000 ל"י, ניתן מדי שנתיים, יחד עם פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית.[15]

בניו יורק הקים איינהורן קרן דומה לשם מתן פרס על שמו לתלמיד בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) המגיש את העבודה הכתובה עברית הטובה ביותר.[16]

אחריתועריכה

בשנת 1965 חלה איינהורן, אושפז ונותח פעמיים. הוא הספיק לתרום לעיריית תל אביב 10,000 דולר עבור קרן הפרס על שמו, אך כבר לא יכול היה להגיע ארצה ולהיות נוכח במעמד ההענקה הראשונה של הפרס.[17]

ד"ר משה איינהורן נפטר בניו יורק בשנת 1966, ערירי.

פרסומיועריכה

בעריכתועריכה

  • וואָלקאָוויסקער יזכור-בוך; רעדאַקטירט פון מאָזעס איַינהאָרן, ניו יורק: [חמו"ל], 1949.[10][18] (ביידיש)
  • The Volkovysk memorial book (Volkovysk, the trilogy) /‎ English translation prepared and published by Jacob Solomon Berger‎ (A trilogy comprised of Wolkovisker yizkor book - edited by Dr. Moses Einhorn, New York, 1949 [translated from the Yiddish] ; Hurban Volkovysk - published by the Committee of Volkovysk Émigrés, Tel-Aviv, 1946 [translated from the Hebrew] ; Volkovysk - published by Katriel Lashowitz, Tel-Aviv, 1988 [translated from the Hebrew]), Mahwah, N.J: J.S. Berger, 2002. (ספר זיכרון וואלקוביסק / תרגום של: וואלקאוויסקער יזכור-בוך; חורבן וולקוביסק; וולוביסק, סיפורים של קהילה יהודית).

מאמריםעריכה

  • "חורבן יהדות פולין": הרצאת ד"ר משה איינהורן על בקורו בפולין ומחנות ההשמדה של אושויץ ובירקנאוי בדוכן העברי של ההסתדרות העברית באמריקה ב-29 בספטמבר 1956, ניו יורק: [חמו"ל], תשי"ז. (חוברת).

לקריאה נוספתעריכה

  • ס.ש. עדני (עורך), ד"ר משה איינהורן ומפעליו בישראל: עם הענקתו הראשונה של הפרס לחקר הלשון והספרות הרפואית העברית מקרן איינהורן במסגרת פרס סולד של עירית תל אביב-יפו ביב תמוז תשכ"ו 30.6.1966 בבית הרופא בתל אביב, תל אביב: הוצאת הנאמנים של קרן איינהורן בישראל, 1966.
  • אשר גולדשטיין, 'על ד"ר אינהורן ועל המינוח הרפואי העברי', קורות (שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע) ד (1966), 122–123.
  • עזריאל ברושי, 'על פרופ׳ משה איינהורן' (שנה למותו) [על ספר היזכור], הפועל הצעיר, שנה נ, חוברת 12 (13.12.1966), עמ׳ 22–23.
  • 'ד"ר משה איינהורן ז"ל', קורות ז (1977), 507–510.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לדיון מפורט בגנאלוגיה ראו: דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה איינהורן", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4430.
  2. ^ American Jews: Their Lives and Achievements; A Contemporary Biographical Record, New York: Golden Book Foundation of America, 1947, Vol. 2, p. 512.
  3. ^ אנשים ומוסדות, דבר, 17 ביוני 1951.
  4. ^ 4.0 4.1 "הרופא העברי" לשנתו השתים עשרה, הפרדס, שנה יד, חוברת ב (שיקגו: מאי 1940, ת"ש), עמ' 34, באתר HebrewBooks.
  5. ^ חיים ליף, כתבים ודיוקנאות, תל אביב: טרקלין, תשנ"ח-1998, עמ' 107-8.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 ד"ר א. פ., אורחים בישראל: ד"ר מ. איינהורן, דבר, 25 ביולי 1957.
  7. ^ נפתולי חייו של חבקין ב"הרופא העברי", דבר, 14 ביולי 1965.
  8. ^ אורי קיסריהד"ר משה איינהורן, רופא ועברי, מעריב, 2 באוגוסט 1957.
  9. ^ לזכר "הרופא העברי", מעריב, 14 בפברואר 1966.
  10. ^ 10.0 10.1 ראו: משה איינהורן (עורך), ‏ספר יזכור לקהילת וולקוביסק, בספריית העיר ניו יורק, 1949; וכן מהדורה מקוונת באנגלית באתר JewishGen, ובה מאמריו של איינהורן: "וולקוביסק – עיירת הולדתי", "חורבן וולקוביסק". (באנגלית)
  11. ^ נחנכה הספריה הרפואית בבה"ח קפלן, דבר, 18 באוגוסט 1955.
  12. ^ אגף חדש לספריה ב"בית הרופא בת"א, דבר, 26 באוגוסט 1962; ספריה רפואית ע"ש ד"ר איינהורן נחנכה ב"בית-הרופא" בתל-אביב, דבר, 31 באוגוסט 1962.
  13. ^ מובא אצל דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה איינהורן: הוספות ותיקונים", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טז (1967), עמ' 4982.
  14. ^ ד"ר משה איינהורן, ניו יורק, ברכה לגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב ליובלה החמישים, דבר, 25 בנובמבר 1955.
  15. ^ פרס על מחקרים בלשון וספרות הרפואה העברית, מעריב, 19 בדצמבר 1965.
  16. ^ Prizes and Awards: Dr. Moses Einhorn Award, באתר בית המדרש לרבנים באמריקה (באנגלית).
  17. ^ הפרס הראשון, בשנת תשכ"ו-1966, הוענק לד"ר דוד מרגלית בגין תרומתו לחקר הספרות הרפואית במקורות ישראל. פרס של כבוד הוענק לד"ר אשר גולדשטיין, על תרומותיו להחייאת הלשון הרפואית העברית וקידומה. לרגל חלוקת הפרס הוּצאה חוברת בשם "ד"ר משה איינהורן ומפעליו בישראל", ובה תצלומים ממפעליו בארץ.
  18. ^ סקירה: י. ע., ספר-יזכור לוולקוביסק, דבר, 25 באוגוסט 1950.