משה בילינסון

רופא, מחלוצי העיתונות והפובלוציסטיקה בארץ. מראשי תנועת העבודה

משה בֶּילינסוןרוסית: Моше (Моисей) Бейлинсон;‏ י' בתשרי תר"ן, 5 באוקטובר 1889, ליד ירוסלבלה' בכסלו תרצ"ז, 19 בנובמבר 1936, תל אביב), היה רופא, מחלוצי העיתונאים והפובליציסטים בארץ ישראל, ממנהיגי תנועת העבודה, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, חבר אספת הנבחרים והוועד הלאומי.

משה בילינסון
Моше (Моисей) Бейлинсон ‏ Moshe Beilinson
משה בילינסון, חצי שנה לפני מותו (1 במאי 1936)
משה בילינסון, חצי שנה לפני מותו (1 במאי 1936)
לידה 5 באוקטובר 1889
ירוסלבל, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בנובמבר 1936 (בגיל 47)
פלשתינה (א"י), האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בזל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פסל ד"ר משה בילינסון של בתיה לישנסקי בכניסה לבי"ח בילינסון
קבר משה בילינסון בבית הקברות טרומפלדור

קורות חיים

עריכה

משה בילינסון נולד ליד העיר ירוסלבל שברוסיה ביום כיפור שנת תר"ן (1889) לאהרן הכהן בילינסון, שהיה רוקח, ולבלה בתו של מרדכי פלונגיאן, ממשכילי וילנה. למד באוניברסיטאות מוסקבה, פרייבורג, ובזל והוסמך כדוקטור לרפואה. הצטרף לתנועה הסוציאליסטית הרוסית, וממנהּ עבר לציונות.

בין השנים 19171923 חי באיטליה, והיה פעיל בתנועה הציונית שם. באופן מיוחד קיים קשרים עם אנצו סירני אשר התגורר בביתו לאחר עלייתו ארצה, ועם אלפונסו פצ'יפיצ'י מנהיג ציוני, איש פירנצה.[1]

בשנת 1924 עלה לארץ ישראל, התיישב במושבה פתח תקווה ועבד כפועל בחבורת "מעבר". בשנת 1925, עם ייסוד עיתון "דבר", נענה בילינסון להזמנת עורכו, ברל כצנלסון, הצטרף למערכת העיתון וכתב בו מאמרים. בילינסון, שהפך לדוברהּ הראשי של תנועת העבודה, ביטא בכתיבתו עמדות של איש מצפון, ובלט בביקורתו נגד ממשלת המנדט הבריטי.

בילינסון היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל וחבר מרכז מפא"י. היה חבר באספת הנבחרים והוועד הלאומי[2].

בילינסון היה היוזם של הקמת "בית החולים למושבות יהודה והשרון", שלאחר מותו שונה שמו לבית חולים בילינסון (כיום קמפוס בילינסון בתוך מרכז רפואי רבין). בנוסף, היה יו"ר הוועד המפקח של קופת חולים.

בילינסון נפטר בה' בכסלו תרצ"ז, כתוצאה מהתקף לב, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

הנצחה בבול דאר ישראלי

עריכה

בתאריך 26 בנובמבר 2002, דאר ישראל הנפיק סדרה של 4 בולי דאר שכותרתה "פובליציסטים - עיתונאים פוליטיים". אחד מהבולים האלה הוקדש להנצחת זכרו של משה ביילינסון שדיוקנו מופיע עליו. האמן יגאל גבאי עיצב את הסדרה. דאר ישראל מכר 722,760 של בול זה עד להפסקת המכירה.[3]

כתביו

עריכה

מאמריו של בילינסון לוקטו והופיעו, שנים אחדות לאחר מותו, ב"כתבי משה בילינסון" בעריכתה של ברכה חבס, בהוצאת דבר:

  • בימי תחית איטליה, תל אביב: חברה, 1930.
  • פרקי בילינסון, עין-חרוד: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1936.
  • במשבר העולם, תל אביב: הוצאת דבר, 1940. (מהדורה נוספת: תל אביב: ירון גולן, 1997.)
  • בדרך לעצמאות (עריכה: ברכה חבס), תל אביב: דבר, 1949.

לקריאה נוספת

עריכה
  • 'בילינסון, משה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 77–78. (הספר בקטלוג ULI)
  • ציון למשה בילינסון: דרכו ופועלו במלאת שנת אבלו, תל אביב: דבר, 1938.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא משה בילינסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שמואל אוירבך, ביוגרפיה של יהודה מנחם אלפונסו פצ'יפיצ'י, ‏1984
  2. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, עמוד 116
  3. ^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי , כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 473