משה בלוי

מנהיג העדה החרדית בירושלים, מראשי אגודת ישראל בארץ ישראל

משה אורי בלויא (י"ט בכסלו ה'תרמ"ו, 27 בנובמבר 1885ח' בסיוון ה'תש"ו, 7 ביוני 1946) היה מנהיג העדה החרדית בירושלים, מראשי אגודת ישראל בארץ ישראל ועורך העיתון החרדי קול ישראל.

משה בלוי
לידה 1885 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1946 (בגיל 61 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
משה בלוי (משמאל), לשמאלו הרב ד"ר יצחק ברויאר, בעת שהעידו בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, בתחילת שנת 1946 .

קורות חייו

עריכה

נולד בירושלים. היה בנם הבכור של יצחק שלמה בלוי, שהיה יליד עיירה קטנה ליד פרשבורג ועלה לארץ ישראל עם הוריו ב-1869, ואסתר שיינה (שיינדל), בת הרב ישעיה אורנשטיין ונכדת הרב משה ריבלין, דור חמישי בירושלים למשפחה שעלתה לארץ-ישראל בשלהי המאה ה-18. בפרעות תר"פ התגורר משה בלוי בבית ויטנברג ברובע המוסלמי. הוא מתאר את הפרעות: ”ראינו דרך חלונות הבית... ערבים עוברים עם מקלות וסכינים וצועקים "על היהודים". ביצרנו את החצר. היינו תשעה בוגרים וגם בית הכנסת נמצא בחצר, ומשם ראינו את הערבים פורצים את דלתות ישיבת 'תורת חיים'. כעבור כמה רגעים שמענו יללות, וראינו את הערבים מוציאים את רהיטי הבית ושלל היהודים לחצר. שמענו את הדפיקות בשער החצר שגרנו בו, וחשבנו שבא קצנו. ר' ירחמיאל הזקן, אחד השכנים, יעץ להתוועד בבית הכנסת ולומר וידוי. עשינו ככה, כינסנו גם את הטף ויחד אמרנו 'וידוי'. כעבור שעה, שנדמה היה לנו כזמן אין קץ, ראינו מכונית חיילים מתקרבת מרחוק, מיהרנו לפתוח את שער החצר וביקשנו מהקצין הבריטי שיציל אותנו. הוא ציווה עלינו לשוב אל החצר והאוטו נסע. מיהרנו שוב לסגור את שער החצר, ופחדנו גדל עוד יותר, מאחר שמציאותנו נתגלתה לערבים שעמדו ברחוב, ואמנם התחילו לזרוק אבנים גדולות לתוך החצר וראינו שמתכוננים לשבור את שער החצר. נואשנו, כמובן, מחיינו וחיכינו לנס. והנה לא אחר הנס לבוא: כעבור איזה רגעים נעצרה על יד פתח החצר מכונית צבא בריטית. פתחנו את השער ויצאנו, הוגד לנו שבאו לקחת אותנו לחוץ לעיר, אולם רק את הנפשות. מיהרנו להידחק 29 נפשות באוטו משא אחד אל קירבו...”.[דרוש מקור]

בלוי נישא לרבקה זיסל בת דודו יעקב אורנשטיין, ראש ישיבת אהל משה. לאחר שחמיו נפטר העביר סבו ישעיה אורנשטיין את ניהול הישיבה אליו. היה תלמידו ועוזרו הראשי של הרב יוסף חיים זוננפלד, מנהיגה של העדה החרדית בירושלים שלפני קום המדינה. משנת התרפ"ד שימש כמנהל המרכז הירושלמי של אגודת ישראל. היה חבר הוועד הפועל העולמי של התנועה.

בשנות השלושים, לאחר שאחיו הצעיר עמרם בלוי נטש את תנועת צעירי אגודת ישראל והקים עם אהרן קצנלנבוגן את נטורי קרתא, החליף אותו משה כעורכו של "קול ישראל", ביטאון אגודת ישראל. הוא כיהן בתפקיד זה ארבע שנים לסירוגין, עם משה גליקמן פרוש, שותפו בהנהגת אגודת ישראל בארץ ישראל באותם הימים.

בלוי שימש במקביל כמנהיג העדה החרדית וכראש הסניף הירושלמי של אגודת ישראל. לאחר מותו של הרב זוננפלד ב-1932, כאשר החל פירוד בין הגופים, היה מאלה שניסו למנוע את הפילוג על רקע פתיחותו לשינויים בתחום החינוך החרדי. ב-1933 הוא הזמין לירושלים את הרב יוסף צבי דושינסקיא על מנת שיחליף את הרב זוננפלד. ביולי 1945, בעת ששהה בלונדון, נערכו בחירות להנהלת "ועד העיר האשכנזי - העדה החרדית", והוא הצליח להיבחר שוב לראשות העדה החרדית ברוב קטן. יתר נציגי אגודת ישראל הפסידו לטובת נציגי נטורי קרתא ובשל כך פרש בלוי מן העדה ונותר באגודת ישראל.

בלוי שיתף פעולה עם מנהיגי היישוב הציוני במשא ומתן עם המנדט הבריטי לשמירת האינטרסים של הציבור היהודי בארץ. הוא ייצג את אגודת ישראל בפני מספר ועדות בריטיות ובינלאומיות. אחיו הצעיר היה עמרם בלוי, לימים מנהיג נטורי קרתא, ואחיינה של אשתו יעקב אורנשטיין היה ממנהיגי ברית הבריונים.

ב-1946 חלה על סיפונה של ספינה כשהיה בנסיעה לחו"ל במסגרת עבודתו, והורד בבית החולים במסינה שבאיטליה. תוך ימים ספורים הוא נפטר, והובא למנוחות בהר הזיתים כעבור תשעה ימים. בניו של בלוי ייחסו את מותו לשיברון לב כתוצאה מהפילוג בין העדה החרדית ואגודת ישראל. בחוגי העדה החרדית טוענים כי הוא הורעל על ידי כוחות ציוניים.

בניו

עריכה

לבלוי היו שתי בנות, אחת מהן הייתה נשואה לרב אליקים שלזינגר מלונדון.

חיבוריו

עריכה
  • "עמודא דנהורא" - תולדות חייו של רבי יוסף חיים זוננפלד
  • "על חומותיך ירושלים" - רשימות אוטוביוגרפיות וזכרונות.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כונה "עמרם הלבן" (דער וויסער) להבדיל מדודו ר' עמרם בלוי, שכונה "דער שווארצער", בעל הזקן השחור. ראו "כמה ר' עמרם בלוי ידעה העיר ירושלים" באתר "בחדרי חרדים".
  2. ^ עולה המתח בבחירות לאסיפה המכוננת, דבר, 12 בינואר 1949