משה בן חביב

הראשון לציון וראש ישיבה בירושלים, מחבר ספר כפות תמרים

רבי משה בן רבי שלמה אבן חביב (תי"ד, 1654 - תנ"ו, 1696) היה הראשון לציון וראש ישיבה בירושלים.

משה בן חביב
לידה 1654
סלוניקי, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1696 (בגיל 42 בערך)
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה ישיבת בית יעקב (וויגה) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1696 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו כפות תמרים עריכת הנתון בוויקינתונים
הראשון לציון ה־שני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

רבי משה בן חביב, נולד בסלוניקי שביוון, לרבי שלמה בן חביב, נצר לאחת המשפחות המיוחסות ממגורשי ספרד וחתנו של ר' זרחיה גוטה. אילן היוחסין של משפחתו מגיע עד רבי יוסף חביבא, בעל "נימוקי יוסף" על הרי"ף. בין בני משפחתו מדורות קודמים נמנים גם רבי יעקב בן חביב, מחבר הספר "עין יעקב" על אגדות התלמוד ובנו המהרלב"ח.

בגיל חמש עשרה, הגיע רבי משה לירושלים, שם למד בישיבת בית יעקב של רבי יעקב חגיז ונשא לאישה את בתו. לאחר שזו נפטרה בצעירותה, נשא לאשה את בתו של החכם רבי יהונתן גאלנטי, אביו של הראשון לציון וראש הישיבה, רבי משה גאלנטי, הנודע בכינוי "הרב המג"ן".

צאצאיו

עריכה

בתו נישאה לחכם רבי מכיר כולי, אביו של רבי יעקב כולי מחבר הספר "ילקוט מעם לועז". בת אחרת נישאה לרבי משה ישראל, מרבני רודוס ואלכסנדריה.[1]

תפקידו, תורתו וספריו

עריכה

כבר עם הגעתו לירושלים והוא עודו נער, נודע רבי משה בכישרונותיו הברוכים. וחכמי ירושלים וכן רבו הרב יעקב חגיז, ראו בו שווה בין שווים ונשאו ונתנו עמו בהלכה.

בשלב מסוים, נשלח רבי משה כשד"ר לטורקיה, אולם מלבד עצם קיומה של השליחות, דבר לא ידוע עליה. ב-1678 תועד כשד"ר בבלגרד.

עם פטירת גיסו, הרב המג"ן, בשנת ה'תמ"ט (1689), התמנה במקומו כראשון לציון וכראש ישיבה. ובבית דינו שימשו כדיינים: רבי יעקב מולכו, רבי יום טוב צהלון ורבי יוסף בר יוסף מחכמי ירושלים.

אם כי כבר בעודו נער צעיר לימים, נודע רבי משה בן חביב בגאונותו הרבה וידיעתו רחבת ההיקף בכל חלקי התורה, הרי שעיקר התמחותו בפסיקה ההלכתית הייתה בדיני אישות, בפרט בתחום הסבוך של התרת עגונות. הוא אף חיבר שני ספרים בנושא זה, "גט פשוט"" ו"עזרת נשים", הנחשבים עד היום כספרי יסוד הלכתיים בדינים אלו.

רבי משה, כתב ספר נוסף בשם "שמות בארץ" מפרי תורתו וחידושיו על התלמוד, המחולק לשלושה חלקים:

ספר זה נחשב מאוד בעיני הדורות שבאו אחריו. ר' יהושע פאלק, בעל הספר "פני יהושע" על הש"ס, כתב:[2]

האחר זה הגיע לידי ספר כפות תמרים להגאון מהר"ם חביב ז"ל... ולפי שראיתי שהחיבור הנזכר מלא וגדוש בסוגיות הש"ס בזה הפרק והרחיב הביאור בפרש"י והתוספות ושיטת הפוסקים ומפרשים לערך חמשים דפים לכן אינו בדין שיניף המקצר על המאריך לכן קצרתי...

הספר זכה להגהות מר' עקיבא איגר ור' יוסף שאול נתנזון.

ספר השו"ת שלו טבע בים, אך למרות זאת נתפרסמו ממנו תשובות רבות במספר קבצים, ביניהם "קול גדול" בשנת תרס"ז בירושלים.

עוד בטרם מלאו לו ארבעים ושלוש נפטר הרב בן חביב והוא לא זכה להוציא לאור את ספריו שנותרו בכתב יד. אולם, לכשבגר נכדו (בן בתו) רבי יעקב כולי שהתגורר אז בצפת, עמל הוא רבות בהגהתם ועריכתם לדפוס. בעת ההיא כבר לא היה קיים בית דפוס בארץ ישראל ורבי יעקב נאלץ לנסוע במיוחד לקונסטנטינופול שבטורקיה, על מנת להדפיסם. הוא אכן הגיע לשם בשנת ה'תע"ד (1714), אך רק בשנת ה'תפ"ב (1722), כעשרים וחמש שנה לאחר פטירתו של המחבר, יצאו לאור הספרים בסיועו של "החכם השלם, רבי חיים אלפאנדרי".

רבי משה בן חביב, כיהן עד יומו האחרון כרבה של ירושלים וכריש מתיבתא והוא נפטר בשנת ה'תנ"ו (1696).

ספריו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שו"ת משאת משה ח"ג חלק חו"מ סימן לז. גיורא פוזיילוב, חכמי יהודי מצרים, עמ' 156
  2. ^ פני יהושע לסוכה כט: על תוספות ד"ה לולב הגזול
  3. ^ שמות בארץ, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי