משה בר כוכבא

איש צבא. מפקד פיקוד הדרום
(הופנה מהדף משה בריל)

משה בר כוכבא (בריל) (5 במרץ 193019 בנובמבר 1992) היה אלוף בצה"ל, מפקד פיקוד הדרום בין השנים 19831986 ומנכ"ל רכבת ישראל.

משה בר כוכבא
לידה 5 במרץ 1930
גליציה, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בנובמבר 1992 (בגיל 62)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1942
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי בריל, הגיימר הגדול עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ירדן בר-כוכבא עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות

אצ"ל

צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1946-1948 אצ"ל – 1948-1990 צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע שלום הגליל  מבצע שלום הגליל
המערכה ברצועת הביטחון  המערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל רכבת ישראל
הנצחה
תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

בר כוכבא נולד ב-5 במרץ[1] 1930 לדבורה ומקס בריל בגליציה. הוא עלה לארץ ישראל ב-1942, גדל ברחובות והצטרף בנעוריו לאצ"ל. בגיל 16 שימש כמפקד פלוגה בארגון.

שירותו הצבאי

עריכה

במלחמת העצמאות שימש כחייל פשוט בין היתר במבצע דני. לאחר שהשלים קורס קצינים היה למפקד מחלקה בחטיבה 9. לאחר המלחמה עבר לחיל השריון. תחילה כמפקד מחלקה בחטיבה 7, ובהמשך דרכו, משנת 1951, היה מפקד פלוגה של פלוגת זחל"מים סדירה בגדוד 79. באוקטובר 1951 פיקד על גדוד חרמ"ש, שביצעה פשיטה על מאהל בדואי ברצועת עזה במסגרת פעולות התגמול.[2]

ב-1956, בעת מבצע קדש, פיקד על פלוגה א' בגדוד 82 בחטיבה 7 בקרב סכר הרואיפה. על פיקודו בקרב זה קיבל צל"ש, שלאחר מכן הומר בעיטור העוז.

תיאור המעשה: ביום 31 באוקטובר 1956, תקפה יחידה בפקודו של רס"ן משה בריל משלט אויב. בהתאם לתכנית צריכות היו 2 פלוגות להסתער על המשלט. למרות שפלוגה אחת נתאחרה, ועל אף אש אויב קטלנית, נהג רס"ן משה בריל את פלוגתו ישר אל האויב והמשיך בהסתערותו, למרות שסבל אבדות כבדות. על מעשה זה הוענק לו: עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

יומיים לאחר מכן, בליל 2 באוקטובר, הציבה פלוגתו מארב חסימה לכיוון מתחם אום כתף בשל התראה על כוח אויב נסוג מהמתחם לכיוון סכר הרואיפה. בדיעבד התברר שהייתה זאת פלוגת הטנקים של רב-סרן שמעון ליבר מגדוד 377 של חטיבה 37. בתקרית אש כוחותינו שהתפתחה הושמדה פלוגתו של ליבר. המניין הרשמי של ההרוגים עמד על 25.

במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבה 45 בקרבות בצפון השומרון ובעמק דותן. נפצע ברגלו בקרב על ג'נין אך סירב להתפנות. חטיבתו פרצה לצפון רמת הגולן בגזרת בניאס-מסעדה וכבשה אותו.

בשנת 1970 הביא להקמת חטיבה 188 ומונה למפקדה הראשון. בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים הוביל את החטיבה למבצע קיתון 10 ובפשיטות לפתח לנד במבצע קלחת 2 וקלחת 4. במלחמת יום הכיפורים היה סגנו של דן לנר בפיקוד על אוגדת מילואים 210, אשר הדפה את השריון העיראקי ברמת הגולן. בשנת 1975 פיקד על אוגדה 194. מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1979 הועלה לדרגת אלוף. פיקד על גיס 446, הגיס הצפוני, ועסק בהכנות אופרטיביות לעימות בגזרה מול לבנון.[3]

במלחמת לבנון הראשונה ב-1982 פיקד על גיס 479 שהיה מופקד על רמת הגולן, מיולי 1982 פיקד על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית של לבנון וביצע יום קרב מול הסורים בבקעת הלבנון אשר יצב את השקט בחזית בתום הקרבות. במקביל כיהן כמפקד גייסות השריון.

ב-1983 מונה למפקד פיקוד הדרום עד מרץ 1986.[4] שמו של בר כוכבא עלה כמתמודד לתפקיד סגן הרמטכ"ל, אולם אהוד ברק הועדף על פניו. לאחר מכן כיהן כעוזר הרמטכ"ל להפקת לקחי המלחמה.[5] בר כוכבא טען שצה"ל אינו מפיק לקחים ממלחמת שלום הגליל (לימים, מלחמת לבנון הראשונה) ואינו מתכונן כיאות לשדה הקרב העתידי. הוא הציע להקים ועדת על אסטרטגית שתטפל בעניינים אלו ותאפשר לצבא להקדיש את זמנו לבעיות היומיומיות.[6] בר כוכבא טען שיש להעמיק את ההכשרה של הקצינים הבכירים בצה"ל ולבטל את הנוהג שאנשי צבא פורשים בגילאי 40-45 לקריירה שנייה באזרחות, דבר שלטענתו אינו מאפשר לאנשי צבא להגיע להכשרה מספקת.[7]

בר כוכבא מתח ביקורת נוקבת על הרמטכ"ל דן שומרון וסגנו אהוד ברק כשסבר כי אינם מטפלים בצורה נאותה באינתיפאדה הראשונה[8] הוא טען שעוד יקימו על כך ועדת חקירה, ותבע שימנו אותו לאלוף פיקוד מרכז, בכדי שיטפל באינתיפאדה, וכשלא נענה בחיוב פרש מצה"ל בנובמבר 1990.

בר כוכבא תמך בהסכם שלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב, אך הדגיש שעל מדינת ישראל לבוא מתוך עמדה של כוח, ושאין לסגת לגבולות הקו הירוק.[9]

חייו הציבוריים

עריכה

לאחר פרישתו מצה"ל מונה למנכ"ל רכבת ישראל.[10] באביב 1992 ניסה להיבחר לרשימת הליכוד לכנסת השלוש עשרה. הוא נבחר לפאנל, אך כשל בשיטת השביעיות שהייתה נהוגה אז, ועקב כך פרש מן המרוץ.

בעת שירותו הניח בצה"ל יסודות מקצועיים בתחום לוחמת השריון, וגם בתקופה שלאחר פרישתו פרסם מאמרים רבים בנושא לוחמת שריון.

בר כוכבא נפטר בשנתו בשנת 1992 בתל אביב.

 
תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום על שם משה בר כוכבא

על שמו נקראת תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום.

חייו האישיים

עריכה

בר כוכבא היה נשוי לנחמה, מחנכת, שניהלה שנים רבות בית ספר יסודי ברמת אביב. לשניים נולדו בן ושתי בנות.[9] אחת מבנותיו היא השחקנית ירדן בר-כוכבא.

ספרו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא משה בר כוכבא בוויקישיתוף
מפרי עטו

הערות שוליים

עריכה