משה חיים שמאש

הרב משה חיים שמאש[1] (נולד בה'תקצ"ו, 1836 - נפטר בכ"ט בשבט ה'תרפ"ג, 15 בפברואר 1923) היה החכם באשי בבגדאד בשנים ה'תרע"ח-ה'תרפ"ג (1923-1918) וראב"ד בבגדאד[2][3].

הרב משה שמאש
Moshe Shamash.png
לידה 1836
ה'תקצ"ו
פטירה 15 בפברואר 1923 (בגיל 87 בערך)
כ"ט בשבט ה'תרפ"ג
בת זוג הרבנית אסתר
חתימה Moshe Shamash Signature.png
הרב משה שמאש (הראשון מימין) עם רבני עיראק

ביוגרפיהעריכה

 
הרב משה שמאש יושב שלישי משמאל יחד עם רבני עיראק

הרב היה תלמידו של הרב עבדאללה סומך במדרש בית זלכה[4]. בשנת 1890 הרב נשפט למאסר של שנה יחד עם הרבנים נסים הלוי, אברהם אליעזר ואברהם כהן בגין קבירת רבו עבדאללה סומך בקבר יהושע כהן גדול. הקבר נחשב על ידי השלטונות קדוש רק למוסלמים ולא ליהודים, ולכן קבירת הרב נחשבה על ידי השלטונות כחילול הדת המוסלמית[5][6][7]. הרב נשא לאישה את הרבנית אסתר[8], בתו של הרב יעקב בר יוסף הרופא; והחזיק בכתב חידושי תורה והלכה, שהרב יעקב הרופא לא הספיק להדפיס בחיי חיותו[2][9].

במשך שנים שימש בדיינות יחד עם הראב"ד יחזקאל משה הלוי והרב עזרא צאלח אדם. לאחר שהרב יחזקאל הלוי נפטר בשנת ה'תרע"ד (1914), הרב החליפו בתפקיד. בשנת ה'תרע"ח (1918) הרב משה שמאש החליף את הרב ירוחם אלישר במשרת החכם באשי ושימש בתפקיד עד לשנת ה'תרפ"ג (1923)[4]. באותן שנים שבהם כיהן כחכם באשי, התקומם העם העיראקי כנגד האנגלים ודרש עצמאות, הרב ידע להוציא את הקהילה היהודית מהסבך. על התנהלותו המתונה כבדו אותו העיראקים והאנגלים. לאחר שהאנגלים החליטו להמליך את המלך פייסל הראשון, הרב משה הזמין אותו לביקור בבית הכנסת אליהו לפני הכתרתו. הרב בירך אותו ונתן לו קמע מזהב. המלך נישק את זקנו, נאם ניאום בשבח העדה והבטיח לשמור על זכויותיה[10][11]. בשנת 1922 נתבקש הרב להצהיר בעניין הציונות, הוחלט באספת הקהילה להצהיר נגד הציונות, דבר שהיה למורת רוחו של אהרן ששון (המכונה "המורה"). לאור זאת הרב משה חיים גמר אומר להתפטר מתפקיד חכם באשי[11].

הרב יוסף חיים שרים כתב על הרב:

גדולה ענוה הנאמרה במשה איש אלוקים, יפה אף נעים מזוקק שבעתיים, המעלות אשר לשלמה, דורש טוב לעמו, טעמו ונמוקו עמו, תיקר תפארת גדולתו, יראתו קודמת לחכמתו, מור דיינא דנחית לעומקא דדינא, גדול ומופלג בתורה כמוהר"ר משה חיים שלמה, יהיה ה' איתו, תרב גדולתו, ציצים ופרחים, אביר יעקב יהיה בעזרו.

תודות הרב יוסף חיים שרים לקהילת יהודי בגדאד בראשית המאה העשרים[12].

לקריאה נוספתעריכה

  • משה שבת, ישיבות בגדאד, עמ' 255, ה'תשע"ו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הוא היה חותם "משה חיים שלמה דוד"
  2. ^ 1 2 שמעון ואנונו, ארזי הלבנון - אנציקלופדיה לתולדות גאוני וחכמי יהדות ספרד והמזרח, עמ' 1650, ה'תשס"ו.
  3. ^ ד"ר אברהם בן יעקב, הרב ששון ב"ר מרדכי שנדוך, עמ' 21, ירושלים: מכון הכתב, 1994.
  4. ^ 1 2 ד"ר אברהם בן יעקב, יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים עד ימינו, עמ' 173, ירושלים: הוצאת קרית-ספר, 1979.
  5. ^ החבצלת, יום שישי, 4 באפריל, 1890
  6. ^ המליץ, יום ראשון, 27 באפריל, 1890
  7. ^ הצפירה, יום חמישי, 2 בינואר, 1890
  8. ^ חינוך בנות בקהילה היהודית בבגדאד (1951-1894)
  9. ^ יעקב בר יוסף הרופא, שיר חדש, עמ' 13, ירושלים: מכון אהבת שלום, ה'תר"ג.
  10. ^ אברהם טווינה, גולים וגאולים, עמ' 45, רמלה: הוצאת בית הכנסת גאולה, 1968.
  11. ^ 1 2 אברהם טווינה, גולים וגאולים - ספר שביעי, עמ' 23, רמלה: הוצאת בית הכנסת גאולה, 1979.
  12. ^ ד"ר אברהם בן יעקב, השליח הנודד, עמ' 91, ירושלים: נוריאל שרים, 1998.