משה טייטלבוים (ישמח משה)
רבי משה טייטלבוים (ה'תקי"ט 1758 − כ"ח בתמוז ה'תר"א, 1841) היה הרב של קהילת יהודי אוהעל בשאטוראליאויהיי שבהונגריה, מראשי מפיצי החסידות בהונגריה. נכדו היה האדמו"ר הראשון בשושלת סיגוט, ממנה יצאה חסידות סאטמר. מכונה הישמח משה על שם ספרו.
 | |
| לידה |
1759 ה'תקי"ט פשמישל  |
|---|---|
| פטירה |
16 ביולי 1841 (בגיל 82 בערך) כ"ח בתמוז ה'תר"א |
| מקום קבורה | שאטוראליאויהיי, הונגריה |
| מדינה |
האימפריה האוסטרית |
| מקום פעילות | שאטוראליאויהיי |
| מקום מגורים | ווישניצא, שאטוראליאויהיי |
| חיבוריו | תפילה למשה, שו"ת השיב משה |
| השקפה דתית |
יהדות |
| רבותיו | החוזה מלובלין |
| אב | רבי צבי הירש מזברוב |
| אם | חנה |
| ילדים | רבי אלעזר ניסן טייטלבוים מדראביטש, חנה אשת רבי אריה לייבוש מווישניצא |
  | |
תולדות חייו
עריכהנולד בפרעמישלא שבגליציה בשנת ה'תקי"ט, לרבי צבי הירש וחנה. בגיל 13 נישא לחיה שרה בת רבי ניסן מפרעמישלא. תחילה היה רבי משה מתנגד לתנועת החסידות, ולאחר מכן הצטרף אליה .
בצעירותו למד תורה אצל דודו, אחי אביו, רבי יוסף רבה של קולבסוב ואצל דודו, אחי אמו, רבי אריה יהודה הלוי, בעל דרישת אריה, רבה של סטריזוב.
בשנת ה'תקמ"ד, בגיל 25, התמנה לרב העיירה שינווא, ובשנת ה'תקס"ח נתקבל לרב ואב"ד אוהעל ואלפים ורבבות נסעו אליו.
בהשפעת חתנו, רבי אריה לייב ליפשיץ, בעל "אריה דבי עילאי" שהיה תלמידו של החוזה מלובלין התקרב ונעשה גם הוא תלמיד מובהק של החוזה מלובלין. קיבל גם מהמגיד מקוזניץ, רבי מנחם מנדל מרימנוב והאוהב ישראל מאפטא. עסק רבות בחלוקת קמעות ועורר בכך את התנגדותו של רבי נפתלי מרופשיץ שטען שלפי האר"י אסור להתעסק עם שמות הקודש. לאחר חליפת מכתבים ביניהם ומופת של ה"ישמח משה" ביטל רבי נפתלי את התנגדותו לקמיעות ה"ישמח משה"[1].
עם תלמידיו נמנו: רבי יואל אשכנזי, אב"ד זלוטשוב בעל "מלא הרועים", רבי מנחם מנדל פנט מדעעש, רבי צבי הירש פרידמן מליסקא, בעל "אך פרי תבואה", ורבי יהודה גרינפלד.
נפטר בכ"ח בתמוז ה'תר"א ונקבר בשאטוראליאויהיי.
בנו, רבי אלעזר ניסן, כיהן כרב בדרוהוביץ' וממנו המשיכה שושלת אדמו"רי סיגט. בתו, חנה נישאה לרבי אריה לייב ליפשיץ רבה של וישניצה ומחבר ספר השו"ת "אריה דבי עילאי".
נכדו, רבי חנניה יום טוב ליפא מייער-טייטלבוים שהיה אדמו"ר מסאסוב, ניצל בנס בשואה לאחר מכן עלה לישראל ובנה בגני תקווה, את שכונת "קריית ישמח משה", על שם ספרו של סבו בעל ה"ישמח משה"[2][3][4][5][6].
ספריו
עריכה- נדפסו
- ישמח משה – על התורה ונ"ך
- תפילה למשה – על תהלים
- השיב משה – שו"ת
- יין הרקח – על פרקי אבות
- מעין טהור – הלכות נדה (ביידיש)
- תפלה למשה - על ספר תהלים
- ישיר משה – על שיר השירים
- כליל תפארת – על מגילת רות
- אבל משה – על מגילת איכה
- מור ולבונה – על מגילת קהלת
- עסיס רמוני – על מגילת אסתר
- יין הרקח – על אגדות חז"ל ופלפולים
- שיח ספונים – על תפילות ופיוטים וזמירות לשבת
- תוכחת חיים – אמירה נעימה דרושים לחודש אלול וימי רצון
- אבקת רוכל – לקוטים רמזים וטעמים
קישורים חיצוניים
עריכה- רבי משה טייטלבום - באתר MyTzadik
- רבי משה טייטלבוים באתר Geni
- משה טייטלבוים מאוהל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הישמח משה באתר צדיקים.נט
- רבי משה טייטלבוים באתר אגודת אהלי צדיקים – גדר אבות
- צילום כותרת הספר ישמח משה עם חתימתו וחותמתו של רבי משה טייטלבוים (באתר המכירות הפומביות – קדם)
- צילום לחש נגד עין הרע בכתב ידו של רבי משה טייטלבוים (באתר המכירות הפומביות – קדם)
- מי צייר את האדמו"ר ישמח משה? מתוך בלוג עם הספר
משה בן צבי הירש טייטלבוים (1759-1841), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ ספר נפלאות מגדולי ישראל בקטעים המדברים על ה"ישמח משה" ובספר החכמה מאי"ן של חסידות סטיטשין.
- ^ ישעיהו אביעם, קרית "ישמח משה" מתחרה לקרית "צאנז", מעריב, 15 במרץ 1962
- ^ צבי אלגת, הגיע האדמו"ר מסאסוב, מעריב, 8 בינואר 1963
- ^ נורתה אבן-פינה ל"ישמח משה" מיסודו של האדמו"ר מסאסוב, דבר, 15 במרץ 1963
- ^ אבן פינה לבית מדרש בקרית ישמח משה, מעריב, 29 במרץ 1967
- ^ שפי גבאי, אדמו"רים וחצרותיהם עולים לישראל, דבר, 23 בספטמבר 1966