פתיחת התפריט הראשי

משה פרנק (לימים דרורי, 10 בינואר 189418 בנובמבר 1969) היה מחנך עברי, מורה בגימנסיה העברית ע"ש שוואבה שהשפיע על המשוררת לאה גולדברג יותר מכל מוריה שלימדוה בקובנה, ליטא. מורה בגימנסיה הריאלית בלפור בתל אביב ובממשיך דרכה - תיכון עירוני א'.

משה פרנק
Franck-passport.jpg
משה פרנק, תמונת פספורט עם עלייתו לארץ ישראל ב-1931
לידה 1894
פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1969 (בגיל 75 בערך)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מחנך עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

משה פרנק נולד ב-10 בינואר 1894 בעיירה איזבלין (הסמוכה לוולקוביסק, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית, כיום בבלארוס), שבעים קילומטר מדרום-מזרח לגרודנה. הוא בא לארץ ישראל לראשונה ב-1914 כדי ללמוד בסמינר למורים מיסודו של דוד ילין בירושלים, במטרה להכשיר את עצמו להיות מורה לספרות עברית ולהיסטוריה יהודית. שהותו בארץ נקטעה לאחר כמה חודשים, בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. פרנק נאלץ לחזור לרוסיה. סמוך לסוף המלחמה החל ללמד בבתי ספר תיכוניים בגרודנה ובווירבאלן (ליט'), שבליטא תחת הכיבוש הגרמני. בשנים 1922 עד 1924 יצא לחופשה מההוראה כדי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה של ברלין.[1]

ב-1925 הצטרף פרנק לחבר המורים בגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בקובנה. הוא שימש כמורה לתנ"ך ולהיסטוריה עברית ושם הכיר את התלמידה לאה גולדברג. פרנק לימד אותה מ-1926 עד 1928, כשהייתה בת 15 עד 17. הגימנסיה בקובנה הוקמה ב-1920 בהנהלתו של איש החינוך הנערץ מגרמניה, הד"ר משה שוואבה (לימים, רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים). כשעלה שוואבה לארץ ישראל ב-1924, מילא את מקומו הד"ר אהרן ברמן (שהיה לימים, מ-1937 עד 1964, מנהלו של "תיכון חדש" בתל אביב).

פרנק הקים את החוג (סקציה) לספרות, שפעל מחוץ לתוכנית הלימודים הרגילה של הגימנסיה, ושבו השתתפה לאה גולדברג. המורה לספרות במסגרת לימודי החובה היה המשורר נתן גרינבלט. הוא ערך (ביחד עם משה כהן) את הדו-שבועון "נתיבות", שבו פורסם שירה הראשון של גולדברג - מחזור השירים "מזמור לאור" בפברואר 1927 טרם מלאו לה 16. בכיתתה הייתה מוכרת בתור "המשוררת שלנו".[2] הסופרים הוותיקים פיירברג ואברהם מאפו שאותם לימד גרינבלט לא עוררו את התעניינותה של לאה. לעומת זאת משכו את תשומת לבה הסופרים הצעירים יותר שהציג פרנק לפני שומעיו בחוג לספרות: תחילה אורי ניסן גנסין ויוסף חיים ברנר ומאוחר יותר שמואל יוסף עגנון, ושירי אברהם שלונסקי שהתפרסמו בחוברות "הדים".[1][3] היא התאהבה בו וכדי לשאת חן בעיניו, מעידה מינה לנדוי, למדה לאה בעל פה את קהלת ושיר השירים; אולם פרנק המבוגר ממנה לא ראה בלאה אלא תלמידה מצוינת, והפך לראשון בשלשלת האהבות הנכזבות שלה – בגברים שכולם היו מבוגרים ממנה, עובדה שחוקרים רבים הסיקו ממנה את הכמיהה לתחליף אב.[3][4] לאחר סיום לימודיה בגימנסיה (1928) נאלצה לאה גולדברג להמתין במשך שנתיים בליטא לקבלת מלגה ללימודים באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין. כך הזדמן לה לשוב ולפגוש את פרנק.

פרנק עלה לארץ ישראל ב-1931 ועד קיץ 1935 היה שקוע בלימודי הפילוסופיה בהר הצופים, אשר מומנו על ידי מלגה (בעזבונו של פרנק נשתמר מכתב המלצה שקיבל בספטמבר 1931 מהגימנסיה בקובנה בחתימות המנהל יואל ברוצקוס וסגנו הד"ר אהרן ברמן. מכתב התעודה נשלח אל "האגודה לקידום הידע בקרב יהודי קובנה", שהתחייבה לשלם את דמי מחייתו של פרנק במשך שלוש שנות לימודיו בירושלים, בסך 4 לא"י לחודש. המלגה שלו הוארכה בארץ בשנה נוספת).[1] הוא היה לאסיסטנט של הפרופסור הוגו ברגמן לצדו של נתן רוטנשטרייך (שנהיה לימים רקטור האוניברסיטה בשנים 1965 עד 1969).

את עבודת הגמר שלו הגיש פרנק עם תום לימודיו. נושא העבודה היה "קהילות אשכנז ובתי דיניהן מהמאה הי"ב ועד סוף המאה הט"ו". ההיסטוריון פרופ' יצחק בער, שהיה אחד משופטי העבודה, כתב בחוות-דעתו כי זו עבודה מצוינת היכולה להתקבל כעבודת דוקטורט ולא רק כעבודת גמר. עבודת הגמר, שפורסמה כספר בהוצאת דביר, בתרצ"ח (1937), משרתת עד היום חוקרים המתעניינים בנושא.[1]

ב-1935 נשא פרנק לאשה את הד"ר ברכה קנטור, רופאת ילדים מקובנה. הזוג השתקע בדירה ברח' מלצ'ט 37 בתל אביב. שם נולד ב-1937 בנם היחיד יעקב (לימים הפרופ' יעקב דרורי, מומחה לשיקום חולי לב). לאחר הלידה הפסיקה לעסוק ברפואה והתמסרה לגידול בנה עד הגיעו לגיל 11. אחר כך עבדה כרופאת ילדים בקופת-חולים (כללית) עד מותה ב-1964.[1][5]

במשך שבע שנים, מ-1935 עד 1942, עבד פרנק כמורה בגימנסיה הריאלית בלפור בתל אביב. בתום אותן שנים עלה שוב לירושלים והתקבל ללימודי ההמשך במחלקה לפילוסופיה בהר הצופים, בהיותו כבר בן 48. כעבור שנתיים, בשנת 1944, שב לגימנסיה בלפור, שבה לימד עד 1946. ב-1946 החליטה עיריית תל אביב להקים מערכת ציבורית של בתי-ספר תיכוניים. וב-1947[6] נהפכה גימנסיה "בלפור" לתיכון העירוני הראשון בעיר, תיכון עירוני א'. משה פרנק (ששינה את שמו למשה דרורי עם הקמת המדינה) צורף לסגל התיכון, ולימד בו תנ"ך עד יציאתו לגמלאות ב-1958.[1]

ב-1962 מצאה גולדברג לנכון לפרוע את חובה למורה שהשפיע עליה יותר מכל מוריה שלימדוה בקובנה. ארגון בוגרי הגימנסיה ע"ש שוואבה בקובנה ביקש אז את מורי הגימנסיה ותלמידיה ששרדו לכתוב זיכרונות לקובץ ספרותי שיוקדש ל"היכל ששקע". שמו של משה פרנק לא הופיע ברשימת הנענים לפנייה. אולם לאה גולדברג העדיפה לספר עליו במאמר שתרמה לקובץ. את אשר עשתה לאהובה, המשורר אברהם בן יצחק בספרה "פגישות עם משורר", החליטה לעשות לפרנק במאמרה, 34 שנה לאחר סיום לימודיה בגימנסיה. דבריה, הסוקרים את הקשר בינה לבין פרנק, מצביעים בגילוי לב על השפעתו של פרנק על עבודתה הספרותית:

"משה פרנק לא היה מורה נוח לתלמידים. בעצם היה מרצה ולא מורה ודבריו הגיעו רק אל המעוניינים באמת ואל המוכשרים ביותר. התלמידים הבינוניים והרעים ספק אם למדו ממנו משהו. אף כי גם הם ישבו לעתים מוקסמים מכוח דיבורו. אבל אלה שהענין היה חשוב להם, אלה קיבלו ממנו דברים שלא חלמו עליהם תחילה כלל. בזכותו ידעתי [ב]על פה את כל ספר קהלת ושיר השירים ופרקים שלמים בספר השופטים ומלכים... פירושיו היו כה מקוריים ומלהיבים שהפסוקים הלכו מאליהם כמהות לתוכנו ואי-אפשר היה לשכחם. ואכן, לא שכחתי עד היום את הערתו על ההומור העממי המצוי בספר שמשון 'כאילו עגלונים סיפרו זאת בבית-מרזח' - אמר. וזהו המשפט שממנו צמח כעבור שנים הרבה מחזור שירי 'אהבת שמשון'. וכך נכנס גם למעגל חיינו האיש הצעיר הקורן ביגונו - שלמה אבן-גבירול."[7]

פרנק מת בתל אביב ב-18 בנובמבר 1969, והוא בן 75.

פרסומיועריכה

  • קהילות אשכנז ובתי דיניהן מהמאה הי"ב ועד סוף המאה הט"ו, הוצאת דביר, 1937
  • שפינוזה וברונר, תל אביב: מפיץ הספר יוסף שמעוני, 1966

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 שרה בן-ראובן, משה פרנק, "המורה הנשכח של לאה גולדברג", באתר הארץ, 30 באפריל 2010
  2. ^ יוסי רגב, "לאה גולדברג - הרוחות לא מחו את עקבותיה", בבלוג של תפוז
  3. ^ 3.0 3.1 רמה זוטא, "חייה ויצירתה של לאה גולדברג - חלק א", במגזין אימגו - כתב עת בנושאי תרבות ותוכן, 5 בספטמבר 2012
  4. ^ ראו קטעים מיומני לאה גולדברג: "עודני חיה, עודני אוהבת", באתר ynet ‏ 30 בספטמבר 2005
  5. ^ ראו גם: ד"ר בוקה ברכה פרנק דרורי לבית קנטור, באתר MyHeritage
  6. ^ "היסטוריה - ימי בראשית", באתר תיכון א' לאמנויות
  7. ^ לאה גולדברג, 'פרקי זכרונות מקוטעים', בתוך: ישראל יבלוקובסקי (עורך), היכל ששקע: החינוך העברי בקובנה – מוסדות ואישים, תל אביב: ארגון בוגרי הגמנסיון העברי בקובנה, 1962, עמ' 133