משה שחל

פעיל ציבור ועורך דין ישראלי

משה שחל (נולד ב-20 במאי 1934) הוא איש ציבור ועורך דין ישראלי, בעבר חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

משה שחל
Moshe Shahal.jpg
שחל, אוגוסט 2009
לידה 20 במאי 1934 (בן 86)
בגדאד, בית המלוכה העיראקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1950
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין, פרקליט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המערך
שר האנרגיה והתשתית ה־3
13 בספטמבר 198415 במרץ 1990
(5 שנים ו-26 שבועות)
תחת ראשי הממשלות שמעון פרס, יצחק שמיר
13 ביולי 19929 בינואר 1995
(שנתיים ו-25 שבועות)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין
שר התקשורת ה־19
13 ביולי 19927 ביוני 1993
(47 שבועות ויום)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין
השר לביטחון הפנים ה־19
עד 22 בנובמבר 1995, שר המשטרה
13 ביולי 199218 ביוני 1996
(4 שנים)
תחת ראשי הממשלות יצחק רבין, שמעון פרס
חבר הכנסת
1 בספטמבר 197120 במרץ 1998
(26 שנים)
כנסות 7 - 14
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שחל נולד בשם מוריס פתאל בבגדאד שבעיראק, ובשנת 1950 עלה לישראל. את השכלתו רכש באוניברסיטת חיפה, שם למד כלכלה ומדעי המדינה, ובאוניברסיטת תל אביב, שם למד משפטים. לאחר לימודיו הוסמך כעורך דין.

בשנת 1958, כאשר היה בן 24, מונה כמזכיר סניף ההסתדרות בעיר התחתית. במהלך אירועי ואדי סאליב יצר קשר עם דוד בן הרוש וסיפק לו הלוואה כספית לטובת ארגון "ליכוד יוצאי צפון אפריקה" שהקים, שמטרתו הייתה לסייע לתושבי השכונה[1][2]. ובהיותו בן 27 בלבד נבחר כחבר מועצת פועלי חיפה, תפקיד שבו כיהן 4 שנים.

בבחירות לכנסת השביעית, שנערכו ב-28 באוקטובר 1969,הוצב במקום ה-57 ברשימת המערך. תחילה דווח שנכנס לכנסת, אך לאחר ספירת כל הקולות זכתה הרשימה רק ב-56 מושבים[3]. אחר כך היה אמור אחד מחברי הרשימה שמונה לשר, להתפטר מחברותו בכנסת, ושחל היה צריך להיכנס במקומו. חבר סניף חיפה של המערך העלה טענות נגד אמינותו של שחל, והוחלט שלא יכול להיכנס לכנסת עד סיום הבירור. למרות שמעמודתו אושרה בפברואר 1970, הוא לא יכל להיכנס לכנסת, מאחר שעבר המועד בו יכלו שרים להתפטר בכדי להכניס את המועמד הבא ברשימה[4]. בספטמבר 1971, לאחר פטירתו של חבר הכנסת מרדכי עופר במהלך כהונתה של הכנסת השביעית, שחל נכנס לכנסת במקומו[5]. מאז המשיך שחל לכהן בכנסת בתפקידים שונים עד לפרישתו מהכנסת ה-14 בשנת 1998 לאחר 27 שנות פעילות בכנסת.

בסוף 1974 מונה ליושב ראש המועצה הישראלית לצרכנות[6]. בשנת 1976 מונה לממלא מקום יושב ראש הכנסת[7]. בכנסת השמינית והתשיעית שימש כיושב ראש סיעת המערך בכנסת וסגן יושב ראש הכנסת[8][9]. בשנת 1979 יזם הצעת חוק פרטית הקובעת שחבר כנסת שהורשע בפלילים יחדול לכהן[10].

בשנת 1984 מונה שחל לשר האנרגיה והתשתית, תפקיד שבו כיהן ברציפות במשך 6 שנים, עד 1990. במהלך כהונתו יזם את הרפורמה במשק הדלק[11], שמטרתה הייתה הגדלת התחרות והורדת מחירי הדלק בישראל[12].

בשנת 1992, לאחר בחירתו של יצחק רבין לתפקיד ראש הממשלה, מונה שחל לשר התקשורת, לשר המשטרה וחזר לתפקידו כשר האנרגיה והתשתית. בתפקידו כשר התקשורת, הביא להקמתו של הערוץ השני.

לאחר כשנה בתפקיד, נפרד שחל ממשרד התקשורת שהועבר לשולמית אלוני. עם כינון הממשלה ה-26 לאחר רצח רבין, נשאר שחל עם תיק המשטרה, ששינה את שמו והורחב למשרד לביטחון פנים, תפקיד בו נשאר עד סיום הקדנציה ב-1996.

במשך השנים נחשב למקורבו של שמעון פרס, ולאחר פרישתו מן הכנסת, המשיך להיות פעיל במפלגת העבודה וחזר לעבודתו כעורך דין. בין השאר, הוא מייצג בערכאות משפטיות את החברה לישראל בשליטת עידן עופר וכן את מרכז פרס לשלום.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-117 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.

בנו, עפר שחל, הוא עורך דין ודירקטור.

לקריאה נוספתעריכה

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א'(6), עמודים 134 - 165

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא משה שחל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה