פתיחת התפריט הראשי

משה שמואל גלזנר

הרב משה שמואל גלזנר (כ"א באדר א' תרט"ז, 27 בפברואר 1856 - כ"ב בתשרי תרפ"ה, 1925) היה מרבני טרנסילבניה, שימש כרב הקהילה האורתודוקסית של קלויזנבורג. היה מהרבנים הציוניים המעטים בהונגריה ומראשי תנועת המזרחי.

הרב משה שמואל גלזנר
Moshe Shmuel Glasner.jpg
הרב משה שמואל גלזנר
לידה 27 בפברואר 1856
ה'תרט"ז
ברטיסלאבה, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוקטובר 1924 (בגיל 68)
ה'תרפ"ה
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני הונגריה, רבני רומניה
תחומי עיסוק תורה, אגדה, הלכה, תלמוד
רבותיו הכתב סופר
חיבוריו שו"ת "דור רביעי", "דור רביעי" על מסכת חולין, "שביבי אש" (על התורה והתלמוד)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורותיועריכה

נולד בפרשבורג לרב אברהם גלזנר שהיה חתנו של הרב דוד צבי ארנפלד - חתנו של החת"ם סופר. בגיל צעיר החל אביו ללמדו תורה. את רוב תורתו ינק מאביו, ורק כמה חדשים למד בישיבת דודו זקנו - הכתב סופר. הרב אברהם גלזנר שימש כרב הקהילה האורתודוקסית בקלוז' (קלויזנבורג), ולאחר פטירתו, בשנת תרל"ח ירש אותו בנו משה שמואל והוא בן 22. הוא כיהן בתפקיד זה 44 שנים, בין השנים תרל"ח-תרפ"ג.

היה ידוע בלמדנותו הרבה, וספרו "דור רביעי" (על שם ייחוסו לחת"ם סופר וספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק ט"ז) על מסכת חולין הוא מהספרים החשובים על המסכת. היה מעורב במספר מחלוקות שנגעו להלכות שחיטה ומקוואות ופרסם מספר קונטרסים בנושאים אלו.

בניגוד לרוב המוחלט של רבני הונגריה, תמך הרב גלזנר בתנועה הציונית, ואף הצטרף למפלגת המזרחי. היה עובר מעיר לעיר וקורא ליהודים לעלות לארץ ישראל. מאותו זמן, סר חינו בעיני חלק גדול מהרבנים, והוא סבל מרדיפות רבות. בעקבות כך נחלץ לעזרתו הרב אברהם יצחק הכהן קוק אשר היה עמו בקשרים קרובים ואף פרסם מאמר בשם "פרק בהלכות ציבור" אשר מופיע כיום בספר "מאמרי הראי"ה" ובו הוא מביע את תמיכתו בו ומוקיע את מתנגדיו. מאותו זמן קמה בעירו קהילה אורתודוקסית נוספת בשם "הקהילה הספרדית" בראשות הרב יקותיאל יהודה הלברשטם (לימים האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג).

בשנת תרפ"א השתתף כציר המזרחי בקונגרס הציוני השנים עשר בקרלסבאד, וערך מסעות מטעם המזרחי בגרמניה.

בשנת תרפ"ג (1923) התפטר מרבנותו בקלויזנבורג, ובניסן אותה שנה עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. על אף זקנותו, פעל גם בארץ בשביל המזרחי ועקב מקרוב אחר בניין הארץ. בחיבה ובהערצה התייחס להתיישבות הדתית, שהייתה אז בראשיתה. הרב גלזנר לקח חלק פעיל בעבודת החינוך של המזרחי, וקבע שיעור בתלמוד לתלמידי הכיתה העליונה של בית המדרש למורים "מזרחי" בירושלים. בירושלים חיזק גם את קשריו עם הרב קוק, ועמד איתו בקשר רציף ובידידות עמוקה.

הרב גלזנר ייחס חשיבות רבה לכל מקצועות החיים הפרודוקטיביים, המסייעים להפרחת הארץ ולבניינה. דעתו הייתה, שהעבודה הגופנית בארץ ישראל מעדנת את היהודי, ונחשבת לעבודת קודש.

נפטר בירושלים כשנתיים לאחר עלייתו לארץ ישראל, בכ"ב בתשרי תרפ"ה, והובא למנוחות בהר הזיתים. אחריו שימש במשרה בנו, הרב עקיבא גלזנר.

על צאצאיו נמנים המתמטיקאים פרופ' אברהם ולד, פרופ' אלי גלזנר ופרופ' יאיר גלזנר, הפיזיקאים פרופ' רוברט ולד ופרופ' שמעון גלזנר, הכימאי פרופ' אברהם גלזנר, הרב חיים יהודה הלוי והמשפטן ד"ר יצחק גלזנר אשר כהן כיועץ המשפטי למשרד הדתות.

שיטתו ההלכתיתעריכה

בשיטת לימודו הוא ביקש לחזור אל דרך לימודם של הראשונים, שדרכם "לברר וללבן ולחקור ולדרוש אחר האמת בלי שום משוא פנים"[1]. הוא התנגד לשיטת הפלפול "הרחוקה מדרך החכמה כרחוק מזרח ממערב"[1], והלך בכך בדרכו של החת"ם סופר, שביקר קשות את אלה שעקמו לטענתו את פירושי הראשונים כדי לקיים את דברי האחרונים. נטייה זו מדרך ההגיון הישר, רואה הרב גלזנר כמורשת הגלות: "אחרי שעברו עלינו אלפי שנות גלות ונדודים, המית בתוכנו את ההגיון הישר וכח הביקור"[1].

הוא סבר כי דבר שהאנושות מתעבת אותו, הרי שיש לה מעמד של איסור מהתורה. עבירה על איסור כזה הרי הוא, בעיניו, כפשיטת צלם אלוהים והיא חמורה מעבירה על איסור תורה מפורש. לדבריו, לא ייתכן שיהיו דברים שאומות העולם יחזיקו אותם כאסורים, והיהודים ינהגו כאילו שהם מותרים. זאת משום שהעם היהודי צריך להיות "עם חכם ונבון" בעיני אומות העולם ולא "עם סכל ונבל". כדוגמאות לדבריו הוא מביא שאם איש צריך להכריע בין יציאה לרחוב ערום או בלבישת שמלת אשה, שזהו איסור תורה של לא ילבש, הרי שברור שעליו להעדיף יציאה לרחוב בשמלת אשה. וכך גם, אם אדם נמצא במצב שעליו לבחור בין אכילת בשר לא-כשר, שאיסורו מפורש בתורה, לבין אכילת בשר אדם שאיסורו אינו מפורש בתורה, הרי שעליו לבחור באכילת בשר לא-כשר, הגם שאיסורו מפורש בתורה[2].

מחשבתועריכה

בהקדמה לספרו "דור רביעי" על מסכת חולין הוא האריך להסביר את תפקידה של התורה שבעל פה לעומת התורה שבכתב. לדעתו, התורה שבעל פה שניתנה למשה בסיני כללה עקרונות בלבד, ואלו ניתנו במכוון בעל פה ולא בכתב כדי שבכל דור יוכלו לפרש ולהחיל את העקרונות באופן שמתאים לדור, על פי חכמי כל דור ודור. ולכן, לחכמי הדור ניתנה האפשרות לפרש את התורה כפי ראות עיניהם, בלא שהם מחויבים לפרשנות שניתנה על ידי חכמי דורות עבר. לדבריו, התורה שבכתב היא בגדר "תורת אמת", ספר חתום שאינו משתנה, והתורה שבעל פה היא בגדר "חיי עולם", מנגנון שמתחדש ובכך שומר על נצחיות התורה. רבי יהודה הנשיא קיבל החלטה לכתוב את התורה שבעל פה מכיוון שחשש שכשיהיו עם ישראל בין האומות אזי האומות ישפיעו על האופן בו חכמי הדורות מפרשים את התורה ולמעשה יגרמו לעיקור המצוות מתוכנן. בעקבות כתיבת התורה שבעל פה, היא קובעה והאפשרות לחזור ולפרש בכל דור את התורה אבדה.

כחלק מהאפשרות שניתנה לכל דור לפרש את התורה, התורה הציגה את המצווה לשמוע דברי חכמים, על מנת למנוע מצב בו הציבור נמנע מלקבל את הפרשנות החדשה של חכמי דורו. כחלק מקבעון התורה שבעל פה על ידי כתיבתו, נקבעה גם המצווה לשמוע דברי חכמים וכבר אין אפשרות לחלוק על דורות קודמים ויש לקבל את מה שכתוב בתורה שבעל פה. בדבריו אלו הוא כולל גם דברים הנראים כטעות וכלא מתאימים לידע המדעי המצוי בידינו.[3] מכיוון שדברים כגון אלו נכתבו בתורה שבעל פה, ומכיוון שבכתיבתה התקבעה התורה שבעל פה וניטלה האפשרות לחלוק על דורות קודמים, ההלכה בעינה עומדת, הגם שהיא אינה מתאימה למה שידוע כיום.

חיבוריועריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 הקדמה לספרו "דור רביעי"
  2. ^ פתיחה ל"דור רביעי" על חולין, פרק ב
  3. ^ לדוגמה, במסכת שבת (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ב) נאמר שכינה נוצרת מזיעה ולא בוקעת מביצה, ולכן מותר להורגה בשבת.