פתיחת התפריט הראשי

משחתות תמורת בסיסים

מלחים אמריקאים ובריטים בוחנים פצצות עומק. ברקע נראות כמה מהמשחתות שנכללו בעסקה, לפני הימסרן

משחתות תמורת בסיסים היה הסכם שנעשה בין בריטניה לבין ארצות הברית ב-2 בספטמבר 1940, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. במסגרתו מסרה ארצות הברית הנייטרלית לידי בריטניה 50 משחתות מעודפי הצי האמריקני כנגד קבלת זכויות שימוש בבסיסים צבאיים של בריטניה באיי הים הקריבי ובדרום אמריקה. ההסכם היה הקדמה להסכמי הסיוע שלם וקח והחכר והשאל שנעשו בהמשך בין שתי המדינות.

רקעעריכה

מלחמת העולם השנייה החלה ב-1 בספטמבר 1939. במאי ויוני 1940 הביסה גרמניה הנאצית את צרפת, הולנד ובלגיה וכבשה את שטחיהן. בריטניה ומדינות האימפריה הבריטית נותרו להתמודד לבדן מול גרמניה ואיטליה.

במאי 1940 קבעו ראשי הכוחות המזוינים הבריטים כי אם תיפול צרפת לא תוכל בריטניה להמשיך במלחמה עם תקווה כלשהי להצלחה ללא סיוע כלכלי ופיננסי מלא מארצות הברית. הגם שגישת הממשל האמריקאי כלפי מלחמתה של בריטניה הייתה אוהדת, הרי שדעת הקהל בארצות הברית נטתה באותה עת בבירור לטובת בדלנות אמריקאית, על מנת שלא להיסחף להשתתפות במלחמה נוספת באירופה. ברוח זו חוקק הקונגרס בשנים 1935 עד 1939 חוקי נייטרליות, שאסרו על ארצות הברית למכור אמצעי לחימה למדינה כלשהי המעורבת במלחמה או להובילם אליה. כמו כן חופש הפעולה של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט היה מוגבל עקב מערכת הבחירות לנשיאות המתקרבת בסתיו 1940, שבה ביקשו מתחריו להציגו כתומך בהצטרפות למלחמה באירופה.

לאחר פינוי הכוחות הבריטים מדנקרק בראשית יוני 1940 והתגברות לוחמת הצוללות הגרמנית באוקיינוס האטלנטי נגד השיירות שהובילו לבריטניה מזון ואספקה חיונית נזקק הצי המלכותי בדחיפות לתגבורת של כלי שיט.

בסוף מאי, לנוכח תבוסת צרפת הקרבה וההערכה כי גם בריטניה תיפול פנתה ארצות הברית לבריטניה בהצעה לחכור שדות תעופה שלה בטרינידד, ברמודה וניופאונדלנד. ב-27 במאי דחה ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל את ההצעה - אלא אם כן תקבל בריטניה תמורה מיידית עבורה. הנשיא רוזוולט הגיב בהכרזה שעקפה את חוקי הנייטרליות על העברת כמויות גדולות של תחמושת נשק קל "עודפת" ומיושנת לבריטניה. עם זאת הוא דחה את דרישת צ'רצ'יל להעביר לבריטניה משחתות.

במאמץ לקבל מארצות הברית משחתות הזהיר צ'רצ'יל באוגוסט 1940 את רוזוולט כי אם תיפול בריטניה עלולים איי המושבות שלה שבקרבת חופי ארצות הברית ליפול לידי גרמניה, דבר שיהווה איום על ארצות הברית.

ההסכםעריכה

ב-2 בספטמבר 1940, בעיצומו של הקרב על בריטניה, הודיע מזכיר המדינה של ארצות הברית קורדל הול לשגריר בריטניה בארצו על ההסכמה להעביר לארצות הברית זכויות שימוש להקמת בסיסים צבאיים בבסיסים קיימים ובשטחים במושבות בריטניה, חינם ולמשך 99 שנים, בבהאמס, ג'מייקה, סנט לוסיה, טרינידד, אנטיגואה וגיאנה הבריטית. בתמורה הוסכם כי ארצות הברית תעביר לבריטניה 50 משחתות מעודפי הצי האמריקאי.

בנוסף ובנפרד הוסכם על מתן זכויות שימוש לבסיסים לארצות הברית, ללא תמורה לבריטניה, גם בברמודה ובניופאונדלנד (כיום חלק מקנדה). ההסכם קבע כי ארצות הברית תבנה בברמודה שדה תעופה למטוסים גדולים, שיופעל במשותף על ידי חילות האוויר של צבא ארצות הברית וחיל האוויר המלכותי.

למעשה איפשר ההסכם לבריטניה למסור את רוב הגנת ברמודה בידי ארצות הברית ועל ידי כך לשחרר כוחות בריטים לפעולה בזירות אחרות. הוא גם איפשר לבריטניה לעשות שימוש בבסיסים שתבנה ארצות הברית בברמודה על חשבונה.

התועלת של ההסכם ומשמעותועריכה

מבחינה מעשית היה ההסכם מועיל לארצות הברית הרבה יותר מאשר לבריטניה - אך לה לא הייתה ברירה אלא לקבלו. המשחתות שנמסרו לבריטניה לא אוחסנו כהלכה בארצות הברית ועקב כך נזקקו רבות מהן לשיפוץ מקיף בטרם ניתן היה לעשות בהן שימוש, ועד מאי 1941 נכנסו לשירות רק 30 מהן. אחד האדמירלים הבריטים אף טען כי אלו המשחתות הגרועות ביותר שראה אי פעם. עוזרו של צ'רצ'יל ג'וק קולוויל (Jock Colville) השווה את העסקה ליחסים שבין ברית המועצות לפינלנד. גם צ'רצ'יל לא היה מרוצה מהמשחתות, אך בעצת עוזריו הסתפק באמירה לרוזוולט כי כניסתן לשירות בצי הבריטי התעכבה עקב פגמים שנפלו בהן בשל החשיפה הממושכת למזג האוויר באוקיינוס האטלנטי במהלך אחסנתן. רוזוולט הגיב על כך בהוראה להעביר לבריטניה עשר אוניות של משמר החופים מסדרת לייק (Lake Class) בהדחק של 1,571 טון כל אחת. אלו היו צעירות בעשר שנים מהמשחתות שנמסרו ובעלות טווח גדול יותר, וככאלו הביאו לבריטניה תועלת רבה יותר בפעילות נגד הצוללות הגרמניות.

חשיבותו של ההסכם הייתה כמובן בכך שהוא היה החלוץ של עסקאות הנשק בין ארצות הברית לבין בריטניה במהלך המלחמה, ובכך שהוא נעשה במועד מוקדם במהלך התקופה שבה קיימה ארצות הברית מדיניות של נייטרליות במלחמה.

הבסיסיםעריכה

 
המשחתת וייקס, שהוסבה לאוניית הוד מלכותו מונטגומרי

במסגרת ההסכם קיבלה ארצות הברית זכויות שימוש בבסיסים באיי הודו המערבית הבריטיים כמפורט להלן:

  • אנטיגואה - שני שדות תעופה
  • בהאמה - בסיס מטוסי ים
  • גיאנה הבריטית - בסיס מטוסי ים ושדה תעופה
  • ג'מייקה - בסיס ימי ושני שדות תעופה
  • סנט לוסיה - שני שדות תעופה
  • טרינידד - בסיס ימי, שלושה שדות תעופה, בסיס לספינות אוויר ותחנת רדיו.

מקצת שדות התעופה שנמסרו לארצות הברית הופעלו על ידי זרוע האוויר של הצי המלכותי.

מרבית בסיסים אלו נסגרו על ידי ארצות הברית עד 1949.

הבסיסים בברמודה וניופאונדלנדעריכה

בנוסף לזכויות השימוש בקרקע לבסיסים שנמסרו לארצות הברית כנגד המשחתות נמסרו לה ללא תמורה זכויות שימוש בבסיסים בברמודה ובניופאונדלנד. ארצות הברית הקימה בברמודה בסיס ימי ושדה תעופה. שניהם פעלו עד 1995 ואז נסגרו. בניופאונדלנד קיבלה ארצות הברית זכויות שימוש בחמישה שדות תעופה ומספר בסיסי צבא אחרים. בסיסים אלו נסגרו בהדרגה מתחילת שנות ה-60 ועד 1994.

המשחתותעריכה

50 המשחתות שנמסרו במסגרת ההסכם היו מסדרות קולדוול (Caldwell) (שלוש), וייקס (Wickes) ‏(27) וקלמסון (Clemson) ‏(20), בהדחק של 1,125 עד 1,245 טון. לכולן היו ארבע ארובות. הן ניבנו בשנים 19161922 ומקצתן השתתפו במלחמת העולם הראשונה. שמות כל האוניות שונו והן נקראו בשמות ערים הקיימות בבריטניה וגם בארצות הברית. בהתאם לכך כולן יחד הוכרזו כמשחתות מסדרת "תאומים" (Twin).

שבע משחתות נמסרו לצי המלכותי הקנדי והיתר לצי המלכותי הבריטי. תשע מהמשחתות שנמסרו לבריטניה הועברו לצי הסובייטי ב-1944 (שתיים מהן הוחזרו בהמשך לבריטניה). חמש מהמשחתות בצי המלכותי אוישו על ידי צוותים מהצי הנורווגי המלכותי ואחת על ידי אנשי צוות מהצי ההולנדי המלכותי.

שש מהמשחתות טורפדו על ידי צוללות גרמניות וטבעו. ארבע נוספות אבדו במהלך המלחמה בנסיבות אחרות. המשחתות ששרדו לאחר המלחמה פורקו במהרה לגרוטאות. האחרונה שבהן פורקה ב-1952.

קישורים חיצונייםעריכה