משלחת לואיס וקלארק

משלחת לואיס וקלארקאנגלית: Lewis and Clark Expedition) הייתה המשלחת היבשתית הראשונה ששחצתה את אמריקה הצפונית, ממזרח היבשת אל חוף האוקיינוס השקט ובחזרה, מטעם ארצות הברית. את המשלחת, שפעלה בין 1804 ל-1806, יזם הנשיא תומאס ג'פרסון, והובילו סגן משנה מריווד'ר לואיס וסרן ויליאם קלארק, מצבא ארצות הברית שנעזרו באישה אינדיאנית בשם סקאג'וויה.

לואיס משמאל, קלארק מימין
לואיס וקלארק על נהר קולומביה, ציור של צ'ארלס מריון ראסל, 1905
מפה של מסע לואיס וקלארק
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

הנשיא ג'פרסון יזם את המשלחת זמן קצר לאחר רכישת לואיזיאנה בשנת 1803 כדי לחקור ולמפות את השטח החדש שנרכש, למצוא נתיב מעשי על פני המחצית המערבית של היבשת, לבסס נוכחות אמריקאית בשטח זה לפני שהמעצמות האירופיות יציגו תביעות על האזור, וכן ולבסס מסחר עם שבטים אינדיאנים מקומיים. המטרות המשניות של המסע היו מדעיות: לחקור את הצמחים, חיי בעלי החיים והגאוגרפיה של האזור, המסע הוכתר בהצלחה, המשלחת יצרה קשרים עם שבטים מקומיים, וחזרה עם מפות, רישומים ויומנים שהכילו חומר רב ערך.

הרקע למשלחת

עריכה

במשך שנים התעניין תומאס ג'פרסון בסיפורי מסעות של מגלי ארצות, והפגין עניין רב בחקר האזור הלא ידוע ברובו של יבשת אמריקה. כמו קפטן קוק, הוא רצה לגלות מסלול מעשי דרך צפון מערב לחוף האוקיינוס השקט. אלכסנדר מקנזי כבר התווה מסלול במסעו אחר האוקיינוס השקט, בעקבות נהר מקנזי בקנדה לאוקיינוס הארקטי בשנת 1789, כאשר הוא וצוותו היו הלא-ילידים הראשונים שחצו את אמריקה מצפון למקסיקו במסע חקר מאורגן, והגיעו לחוף האוקיינוס השקט בקולומביה הבריטית בשנת 1793 - תריסר שנים לפני לואיס וקלארק. משלחת נוספת הייתה אמורה לצאת בשנת 1792, אולם היא בוטלה לאחר שהעומד בראשה, אנדרה מישו(אנ'), שהיה מחלוצי חוקרי הטבע של צפון אמריקה, נחשד בהיותו סוכן צרפתי[1].

משלחות מחקר לא היו הכוחות האירופאיים הראשונים שנפגשו עם השבטים המקומיים. קדמו להן ציידים וסוחרים אשר נסעו בטריטוריות הלא ממופות עדיין, אולם מטרתו של ג'פרסון הייתה להשיג הבנה כוללת של שטח נרחב, שלא היה עדיין ממופה, על העמים שלו, הגאוגרפיה, עולם החי והצומח, והמשאבי הטבע שלו, על מנת לאפשר את התחלת ההתפשטות האמריקאית על פני הטריטוריה החדשה.

שנתיים לאחר תחילת כהונתו, ביקש ג'פרסון מהקונגרס לממן משלחת דרך שטח לואיזיאנה לאוקיינוס השקט. על מנת שלא למשוך תשומת לב למשלחת שהייתה אמורה לגלות מידע יקר ערך, הוא לא ניסה להסתיר את דבר יציאתה מגורמים ספרדים, צרפתים ובריטים, אלא טען שמדובר במשלחת מדעית. עם זאת, הנחיותיו למשלחת היו:

מטרת המשימה שלכם היא לחקור את נהר המיזורי ויובליו העיקריים, שכן על ידי מסלולו וחיבורו עם מימי האוקיינוס השקט (בין אם נהרות קולומביה, אורגון, קולורדו או כל נהר אחר), עשוי לשמש נתיב התחבורה הימי הישיר והמעשי ביותר לרוחב היבשת לצורכי מסחר.

ג'פרסון בחר בלואיס להנהיג את המשלחת שכן הוא זיהה בו אדם בעל שילוב נדיר של ידע נרחב במדעי הטבע, הכירות עם דרכי העמים הילידיים, כמו גם תכונות אופי הדרושות למפקד משלחת. על מנת להשלים את מוכנותו של לואיס, ג'פרסון שלח אותו למספר אנשי מפתח שלימדו אותו תחומי ידע נוספים: בנג'מין ראש, רופא, איש חינוך, ומנהיג לשעבר במהפכה האמריקאית, אנדרו אליקוט, קרטוגרף ואסטרונום שהדריך אותו בשימוש במכשירי ניווט, בנג'מין סמית' ברטון, מגדולוי חוקרי הטבע של התקופה, שלימד אותו לתאר ולשמר דגימות צמחים ובעלי חיים, רוברט פטרסון שממנו למד לנווט על פי קווי רוחב ואורך, קספר ויסטאר על מנת ללמוד על מאובנים וצורות חיים קדומות, ועוד. ג'פרסון עצמו פתח בפני לואיס את ספרייתו בנושא הגאוגרפיה של יבשת צפון אמריקה, שללואיס הייתה גישה מלאה אליה. הוא בילה זמן ממשוך בלימוד המפות הקיימות ובהתייעצות עם ג'פרסון.

המסע

עריכה

מספר שבועות לאחר רכישת לואיזיאנה, נתן נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון, שתמך בהתפשטות מערבה, הוראה לקונגרס של ארצות הברית להקציב 2,500 דולר על מנת "לשלוח קצינים נבונים וכעשרה עד שנים עשר גברים, לחקור אפילו עד האוקיינוס המערבי". על צוות המסע הוטל לחקור את השבטים האינדיאניים, הגאולוגיה, הבוטניקה, ובעלי החיים של האזור.

ב-14 במאי 1804 יצאה היחידה תחת פיקודו של קלארק להפלגה במעלה נהר המיזורי אל סנט צ'ארלס, מיזורי, שם הצטרף אליהם לואיס. המספר המדויק של חברי המשלחת לא ידוע, אך לפי ההערכות היו חברים בה כ-45 איש.

מסנט צ'ארלס המשיכה המשלחת בהפלגה בנהר. ב-20 באוגוסט 1804 הם חנו ליד נהר קטן, שם מת סמל צ'ארלס פלויד, מחברי היחידה, ככל הנראה מדלקת תוספתן חריפה. זהו האדם היחיד שמת במהלך המסע. כיום נהר זה נקרא על שמו, נהר פלויד.

בסוף אוגוסט, הגיעה המשלחת אל המישורים הגדולים. בעזרת סקאג'וויה הם יצרו קשרים עם כ-24 שבטים אינדיאנים, שעזרו להם למצוא את דרכם.

המשלחת ראתה את האוקיינוס השקט לראשונה ב-7 בנובמבר 1805, והגיעה לחוף כעבור שבועיים. מזג האוויר היה קשה ומכיוון שבאזור לא היו איילים, שמהם ניזונו בתחילת המסע, הם סבלו ממחסור במזון. לכן, ב-24 בנובמבר החליטה היחידה לעבור לצד הדרומי של נהר קולומביה, שם הקימו את מצודת פורט קלטסופ. הם עשו זאת לא רק לצורך מחסה והגנה אלא גם כדי לבסס באזור באופן רשמי את הריבונות של ארצות הברית, כשדגל ארצות הברית מתנוסס מעל המצודה. במהלך החורף תיעד לואיס את ממצאיהם במהלך המסע.

ב-23 במרץ 1806, החלה היחידה במסע בחזרה למיזורי. בתחילה השתמשו בסירות קאנו כדי להפליג בנהר קולומביה, ולאחר מכן המשיכו את המסע ביבשה. ב-23 בספטמבר הסתיים המסע, כאשר המשלחת הגיעה בחזרה אל סנט לואיס.

המשלחת השיגה את מטרתה להגיע אל האוקיינוס השקט, למפות ולבסס את ריבונות ארצות הברית באזור. הם הקימו יחסים דיפלומטיים וסחרו עם עשרות שבטי ילידים. הם צברו מידע על בית הגידול הטבעי, החי והצומח, והחזירו דגימות צמחים, זרעים ומינרלים שונים. הם מיפו את הטופוגרפיה של הארץ, וקבעו את מיקומם של רכסי הרים, נהרות ושבטי האינדיאנים הרבים שפגשו במהלך המסע. הם גם למדו הרבה על שפתם ומנהגיהם של השבטים האינדיאנים בהם הם נתקלו, והביאו רבים מממצאיהם, כולל אביזרי קרב ובגדים אינדיאניים מסורתיים.

תפקידה של סקאג'וויה

עריכה
  ערך מורחב – סקאג'וויה

אף על פי שסקאג'וויה תוארה כמדריכת המשלחת, פעולת ההדרכה שלה מתוארת פעמים מעטות בלבד. עבודתה כמתורגמנית בהחלט עזרה למשלחת החקר לנהל משא ומתן עם שבטי השושון; עם זאת, ייתכן כי הערך החשוב ביותר למשימה היה עצם הנוכחות שלה במהלך המסע המפרך, אשר סימלה את כוונותיה שוחרות השלום של המשלחת. קלארק ציין ביומנו כי "האישה האינדיאנית אישרה עבור האנשים האלה את כוונותינו הידידותיות, כיוון שנשים לא מתלוות למשלחת מלחמה באזור זה," ו"אשתו של שאבונו המתורגמן שלנו מפייסת את כל האינדיאנים בנוגע לכוונות הידידותיות שלנו, אישה עם קבוצת גברים היא אות של שלום".

לוח זמנים

עריכה
  • 14 במאי - 10 ביוני - מחנה צ'ופוניש, אוספים 65 סוסים. מתכוננים לחציית הרים. הרי ביטררוט עדיין מכוסים בשלג, לא יכולים לעבור.
  • 11 באוגוסט - לואיס נורה בטעות בידי אחד מחברי המשלחת.
  • 23 בספטמבר - המסע הסתיים כשהקבוצה מגיעה חזרה לסנט לואיס.

הישגיה של המשלחת

עריכה

במהלך מסעה, רכשה המשלחת ידע על שבטים רבים של ילידים אמריקאים שלא היו ידועים עד כה והתחילו לבסס איתם קשרי מסחר; הם השיגו תיאור גאוגרפי נאמן של נתיבים רבים ביבדה ובנהרות. במזרח, התגליות הבוטניות והזואולוגיות עוררו את עניינה של האגודה הפילוסופית האמריקאית, אשר בקשה דגימות, חפצים שונים שנתקבלו מהאינדיאנים, ודיווחים על צמחים וחיות בר יחד עם זרעים שונים[2]. ג'פרסון עצמו טיפח וחקר זרעי תירס שהביאה איתה המשלחת. המשלחת ביססה נוכחות אמריקאית בטריטוריה החדשה שנרכשה ופתחה את הדלת להמשך חקר, סחר וגילויים מדעיים. לואיס וקלארק אף הביאו איתם בחזרתם את הצ'יף של אחד משבטי האינדיאנים אשר נפגש עם ג'פרסון.

עם שובם, לואיס וקלארק נאבקו להכין את כתבי היד שלהם לפרסום. עם זאת מרבית החומר כלל לא הגיע לפרסום בימי חייהם, ורבים מהגילויים שלהם לא נזקפו כלל לזכותם, וקיבלו שמות אחרים לאחר ש"התגלו" בשנית על ידי חוקרים אחרים. במהלך המאה ה-19, אזכורים ללואיס וקלארק כמעט שלא הופיעו בספרי ההיסטוריה, אפילו במהלך יום המאה של ארצות הברית ב-1876, והמשלחת נשכחה במידה רבה.

לואיס וקלארק החלו לקבל תשומת לב בתחילת המאה ה-20. כתבי העת המקוריים של המשלחת התפרסמו בשנים 1904-5 ורק אז החל הציבור הרחב התוודע להיקף המלא של התגליות המדעיות שלה. גם תערוכת הרכישה של לואיזיאנה ב-1904 בסנט לואיס וגם תערוכת המאה של לואיס וקלארק ב-1905 בפורטלנד, אורגון, הציגו אותם כחלוצים אמריקאים.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה