משל המטמון בשדה
משל המטמון בשדה הוא אחד ממשלי ישו הידועים ביותר, מופיע הבשורה על-פי מתי י"ג 44. המשל ממחיש את ערכה העצום של מלכות השמים. משל זה מקדים מיד את משל המרגלית באותו נושא. המשל תואר ביצירות אמנות על ידי אמנים כמו רמברנדט.
סיפור המשל עריכה
סיפור משל המטמון
עוֹד דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָׁמַיִם לְאוֹצָר טָמוּן בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר מְצָאוֹ אִישׁ וַיִּטְמְנֵהוּ וּבְשִׂמְחָתוֹ יֵלֵךְ וּמָכַר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וְקָנָה אֶת־הַשָּׂדֶה הַהוּא׃ לפי מתי י"ג 44 (ברית חדשה, תרגום דליטש)
ההנחה המונחת בבסיסו של המשל היא שמישהו קבר אוצר בשדה ומת מאוחר יותר. הבעלים הנוכחיים אינו מודע לקיומו. המוצא, אולי פועל חקלאי, זכאי לו, אך אינו מסוגל לחלץ אותו בנוחות אלא אם יקנה את השדה[1]. עבור האיכר, גילוי של אוצר כזה הוא בגדר מימושו של "חלום אולטימטיבי"[2].
פרשנות עריכה
נהוג לפרש משל זה בדרך כלל כממחיש את ערכה העצום של מלכות שמים, מי שמוצא אוצר כזה (מלכות השמים), מבין ורואה את ערכה העצום, מוכן לוותר על כל הון שבעולם ועל הבלי העולם הזה, ולתת את כל אשר לו על מנת להשיג את מלכות השמים - מלכות אלוהים, שמשמעם חיי נצח בעולם הבא.
ולכן נושאו של המשל דומה לנושא משל המרגלית. ג'ון נולנד מעיר כי ה"אוצר הטוב" שבא לידי ביטוי ב"מציאתו" משקף "זכות מיוחדת"[1] ומקור לשמחה, אך בו זמנית משקף גם אתגר לא פשוט[1], שכן אותו אדם במשל מוותר על כל שהיה לו, על מנת לתבוע את המטמון הגדול שמצא.
ז'אן קלווין כותב על משל זה:
שני המשלים הראשונים מתוך אלה נועדו להנחות את המאמינים להעדיף את מלכות השמים על פני העולם כולו, ועלכן, לכחש בעצמם ובכל תאוות הבשר, כדי שדבר לא ימנע בעדם מלקבל חזקה על קניין כה יקר ערך. אנו זקוקים מאוד לאזהרה כזו; שכן אנו שבויים כל כך בפיתויי העולם הזה, עד כי הבטחת חיי הנצח נמוגים ממראה עיננו; כתוצאה מהיותנו שבויים בבשר, איננו אוחזים בחזקה בחסדו של הקדוש ברוך, ומתנת ברוח אינה זוכה אצלנו להערכה הראויה[3].
טבעו הנסתר של האוצר עשוי להצביע על מלכות שמים "אשר עדיין לא נחשפה בפני כולם."[4]
עם זאת, קיימות פרשנויות אחרות של המשל, שבהן האוצר מייצג את עם ישראל או את הכנסייה.[5]
ביצירתו של סנט תומאס אקווינס - "Catena Aurea", הוא משלב הערות של כמה מאבות הכנסייה על קטע זה[6], בהצביעו על כך שכשם שהאוצר טמון בשדה, הבשורה מגיעה חינם והיא פתוחה לכל, אולם על מנת לאחוז באמת באוצרות השמים, חייבים להיות מוכנים לוותר על (הבלי) העולם על מנת לרכוש אותם. האבות זיהו גם את השדה שבו נמצא המטמון החבוי כמיצג את הציות ללקח השמימי.
[...] אוצר זה, כאשר אדם מגלה אותו, הוא מסתירו, כדי שיוכל לשמרו; שכן, רגשות קנאה דתית, וחיבה כלפי שמיים אינם מספיקים כדי להגן עלינו מפני הרוחות הרעות, אם לא נגן על עצמנו מפני שבחים שחולקים לנו בני אדם. בחיי ההווה הללו אנו מצויים במאבק, והרוחות הרעות, הן כמו שודדי דרכים המתנכלות בנו בדרך. אלה מאתנו הנושאים את האוצר שלהם בגלוי, הם אלה שאותם מבקשים לבזוז בדרך. כאשר אני אומר זאת; אינני מתכוון כי שכננו לא צריכים לראות את פועלנו באמונה, אך איננו צריכים לחפש את השבחים וההערכה מבני אדם על מה שאנו עושים. לפיכך, מלכות השמים מושווית לדברים הארציים, מה שמוחנו יכול לקלוט מתוך עניינים מוכרים, ולהשליך מתוכם על עניינים שאינם מוכרים, ואולי ללמוד באופן זה לאהוב את הלא ידוע מתוך הידוע והאהוב. וכך מתוך השמחה של האיכר, הוא הולך ומוכר את כל אשר לו וקונה את השדה ההוא. ההוא שמוכר הכל, זה הוא, שקונה את השדה, מי, שמוותר על התענוגות הגשמיות ונוטש את כל תשוקותיו הארציות מתוך חרדה לזכותו על מלכות שמים
בבשורה על פי תומא עריכה
משל דומה אך לא זהה מופיע גם בבשורה הגנוסטית על פי תומא (פסוק 109):[7]
ישוע אמר, "מלכותו (של האב) היא כמו אדם שהיה לו אוצר חבוי בשדה שלו אך לא ידע על כך, וכאשר הוא מת הוא הוריש את השדה לבנו. [הבן] גם כן לא ידע על האוצר, הוא מכר את השדה. רוכש השדה ומגלה בעת שהוא חורש אותו, את האוצר, וכך החל להלוות כסף בריבית לכל דורש". - הבשורה על פי תומא פסוק 109,
גרסה זו של המשל מופיעה מוקדם יותר למשל המרגלית (פסוק 76), ולא מיד אחרי, כמו בגרסת מתי[8]. עם זאת, האזכור של אוצר בפסוק 76 עשוי לשקף מקור לבשורה על פי תומא שבו שני המשלים היו סמוכים זה לזה[9], כך שצמד המשלים "הופרדו זה מזה, הוצבו להקשרים שונים, והורחבו באופן עממי[9]." האופן בו סופר על החלפות בעלות רבים על השדה הוא ייחודי לבשורה על פי תומא, ומשקף שוני בנושא מהמשל בברית החדשה.
יצירות אומנות עריכה
מספר יצירות אומנות של הברית החדשה מתארות את המשל, כולל יצירות מאת רמברנדט, יאן לאוקן, ג'יימס טיסו וג'ון אוורט מיליי.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 John Nolland, The Gospel of Matthew: A commentary on the Greek text, Eerdmans, 2005, ISBN 0-8028-2389-0, pp. 563–565.
- ^ Craig S. Keener, A Commentary on the Gospel of Matthew, Eerdmans, 1999, ISBN 0-8028-3821-9, p. 391.
- ^ John Calvin, Commentary on Matthew, Mark, Luke - Volume 2, translated by William Pringle, Matthew 13:44-52.
- ^ W. D. Davies, William David Davies, and Dale C. Allison, A Critical and Exegetical Commentary on the Gospel According to Saint Matthew: Commentary on Matthew VIII-XVIII, Continuum, 1997, ISBN 0-567-09545-2, pp. 435–437.
- ^ Herbert Lockyer, All the Parables of the Bible, Zondervan, 1988, ISBN 0-310-28111-3, pp. 197–200.
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2016-05-16. נבדק ב-2016-05-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gospel of Thomas: Lamb translation and Patterson/Meyer translation.
- ^ Brad H. Young, The Parables: Jewish Tradition and Christian Interpretation, Hendrickson Publishers, 2008, ISBN 1-59856-303-3, pp. 202–206.
- ^ 1 2 Brad H. Young, The Parables: Jewish Tradition and Christian Interpretation, Hendrickson Publishers, 2008, ISBN 1-59856-303-3, pp. 202–206.