משל המערה של אפלטון
משל המערה (ביוונית: Αλληγορία του Σπηλαίου, אַלֵּגוֹרְיָה טוּ סְפֵּלָיוּ) הוא אחד התיאורים המוכרים ביותר בכתבי אפלטון, אשר נועד לדמות מציאות של בערות, בה אנשים נותרים חשוכים אם אינם זוכים לגילוי זיו אורה של החוכמה. גם כאשר הפילוסוף – האדם שיצא מבורות לחוכמה – בא לגאול אותם מבערותם, הוא נמצא בסכנה מתמדת, מפני שהאנשים אינם רוצים להשתחרר מהבורות, הם נמשכים אליה ושמים בה את מבטחם. כמו כן, מוצג תהליך ההחכמה כתהליך קשה, כואב ורצוף מכשולים.
הרקע לכתיבת המשל עריכה
האירוע המכונן בחייו של אפלטון היה הוצאתו להורג של סוקרטס. אפלטון מזועזע ממותו של סוקרטס, והוא מתקשה להאמין כיצד מדינה "ויתרה" על אדם כמו סוקרטס, ידידו החכם מכל אדם. בשביל אפלטון זהו סימן שדבר מה אינו תקין ביסוד המדינה. אפלטון רוצה מדינה שבה ייתנו כבוד והערכה לפילוסופים, ודעה זו מובעת במשל. מטרתו של משל זה היא להסביר שמה שאנו רואים וקולטים על ידי החושים שלנו הוא רק העתק של הדברים האמיתיים – האידאות.
תוכן המשל עריכה
המשל, המוצג בספרו "המדינה" (בפתיחת פרק ז), מספר על קבוצת אסירים שנכלאה מגיל רך במערה חשוכה ואשר רותקו בשלשלאות בצורה כזו שראשם מופנה תמיד אל צד אחד ולא יכול עוד לנוע. מאחורי האסירים ישנה חומה, ומאחוריה בוערת מדורה שלא נכבית לעולם, ומאירה את הקיר עליו צופים האסירים. בין האש לבין החומה חולפות בריות הנושאות פסלים. הפסלים, הנישאים מעל גובה החומה, והמוארים מצידם האחד על ידי המדורה, מטילים את צלליהם על הקיר עליו צופים האסירים. כאשר משמיעה אחת הבריות את קולה, שומעים האסירים את ההד השב מן הקיר. לפיכך סבורים האסירים כי מה שהם רואים בקיר הוא בעצם החיים המציאותיים. חייהם סובבים סביב הצללים וקולותיהם, האסירים מפתחים תרבות ושלל תאוריות לגביהם, ובונים את עולמם הרוחני על פי הדמויות על הקיר.
אחד האסירים מצליח להשתחרר מכבליו. שריריו מנוונים מרוב ישיבה בשלשלאות, וכוח כלשהו גורר אותו במעלה דרך עפר תלולה אל מחוץ למערה. האסיר נשרט ונחבל, וכאשר הוא מגיע אל מחוץ למערה, הוא אינו יכול לראות דבר משום שהוא מורגל לחושך של המערה ואינו מסוגל להתמודד עם אור היום. אחרי זמן מה, הוא מתחיל לראות צללים מטושטשים – כפי שראה על קיר המערה. אך ככל שהזמן עובר, והאסיר מתרגל לאור, הוא יכול להתבונן סביבו, ולראות שהבריות אינן צללים, והוא יכול להביט ולראות את הטבע, את הציפורים, ואת גרמי השמיים בלילה. הוא יכול גם להבחין בצילו שלו.
האסיר מחליט לחזור למערה, על מנת לספר לאסירים האחרים על נפלאות העולם שבחוץ ולשחררם. אך כאשר הוא חוזר למערה, שוב אינו יכול לראות דבר, משום שעיניו התרגלו לאור השמש ואינן יכולות לראות בחשיכה, והאסירים האחרים לועגים לו וטוענים שהוא התעוור. הוא מנסה להסביר להם על העולם שבחוץ, אך הם מבטלים את דבריו בזלזול. האסיר שיצא לאור עומד על דעתו, ומנסה להאיר את עיניהם של חבריו הכבולים, אך הם מחליטים שאם מישהו ינסה לשחרר אותם מכבליהם ולהוציא אותם מהמערה, הם ירצחו אותו כדי לא להתעוור בעצמם.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- ז'וזה סאראמאגו, המערה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000 - ספר המתבסס על משל המערה של אפלטון
קישורים חיצוניים עריכה
- הטקסט של משל המערה של אפלטון, בבלוג של תומר פרסיקו
- הסבר נגיש למשל המערה של אפלטון ביוטיוב - ניר ברכה
- משל המערה של אפלטון על פי הגרסה של יוסטיין גורדר, בספרו "עולמה של סופי" (שם גם מתוארת המסקנה של אפלטון אודות "עולם התצורות").
- Leonardo DiCaprio & The Nature of Reality – סרטון הסבר על טבע המציאות ומשל המערה של אפלטון מתוך CrashCourse (באנגלית)
יובל מלחי, פרק 207: אני שונא דמוקרטיה – 'לא סופי', באתר "קטעים בהיסטוריה", 30 ביולי 2017
