משל הפרוש והמוכס
משל הפרוש והמוכס (או משל הפרוש וגובה המס) הוא אחד ממשלי ישו המופיע בבשורת לוקס י"ח 9–14 (ראה להלן). הפרוש, מלא בחשיבות והצדקה עצמית, משווה את מעלותיו שלו עם אלה של המוכס המתפלל על ידו ואשר מבקש בענווה רחמי שמים על עצמו.
משל זה ממחיש את הצורך להתפלל בענווה לפני הקדוש ברוך הוא. הוא מופיע מיד לאחר משל שופט העוולה, אשר גם הוא מתייחס לנושא התפילה.
בכנסייה האורתודוקסית המזרחית, "יום ראשון של "הפרוש המוכס" מנציח בתוכנו את המשל ומתחיל את שלושת השבועות של צום הארבעים (המזכיר במידה מסוימת את תקופת הסליחות ביהדות שבה קיימת בחינה עצמית ותשובה).
סיפור המשל עריכה
המשל הוא כדלקמן:
9 וַיּוֹסֶף וַיִּשָׂא מְשָׁלוֹ אֶל־אֲנָשִׁים בֹּטְחִים בְּנַפְשָׁם כִּי צַדִּיקִים הֵמָּה וַאֲחֵרִים נִבְזִים בְּעֵינֵיהֶם וַיֹּאמַר׃ 10 שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָלוּ אֶל־הַמִּקְדָּשׁ לְהִתְפַּלֵּל אֶחָד פָּרוּשׁ וְאֶחָד מוֹכֵס׃ 11 וַיַּעֲמֹד הַפָּרוּשׁ לְבַדּוֹ וַיִּתְפַּלֵּל לֵאמֹר אוֹדְךָ אֱלֹהִים עַל כִּי אֵינֶנִּי כְּיֶתֶר הָאָדָם הַגֹּזְלִים וְהָעשְׁקִים וְהַנֹּאֲפִים וְגַם־לֹא כַּמֹּכֵס הַזֶּה׃ 12 אֲנִי צָם פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ אֲנִי מְעַשֵׂר אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲנִי קֹנֶה׃ 13 וְהַמּוֹכֵס עָמַד מֵרָחוֹק וְלֹא אָבָה לָשֵׂאת אֶת־עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וְתוֹפֵף עַל־לִבּוֹ וַיֹּאמַר אֱלֹהִים סְלַח־לִי אֲנִי הַחוֹטֵא׃ 14אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־יָרַד זֶה לְבֵיתוֹ נִצְדָּק מִזֶּה כִּי כָּל־הַמֵּרִים נַפְשׁוֹ יִשָּׁפֵל וַאֲשֶׁר יַשְׁפִּילָהּ יְרוֹמָם׃
הקשר ופרשנות עריכה
בברית החדשה מסופר לעיתים קרובות על דבקותם הדקדקנית של הפרושים בתורה. הפרוש המתואר במשל כמחמיר מעבר לנדרש (בגדר של "הידור מצווה"), נוהג לצום לעיתים קרובות יותר מהמקובל, נותן מעשר על כל מה שהוא מקבל, גם במקרים בהם אין דרישה כזאת במסגרת מצוות התורה.[1] הוא משוכנע ב"דתיות" שלו, הוא אינו מבקש דבר מאלוהים, ולכן גם לא מקבל דבר.
מאידך המוכסים היו יהודים שרוב העם בז להם משום ששיתפו פעולה עם השלטון הרומי (האימפריה הרומית). והם היו מוכרים כגובי אגרות או מיסים, אשר בדרך כלל כונו מוכסים או גובי המס. אף שהתייחסו אליהם בבוז בקרב הפרושים, המשל אינו מגנה את המוכס על עיסוקו (ראו לוקס ג' 12–13: 12 וַיָּבֹאוּ גַם־מוֹכְסִים לְהִטָּבֵל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי מַה־נַּעֲשֶׂה׃ 13 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַל־תִּגְבּוּ יוֹתֵר מֵחָקְכֶם׃), אלא מתאר את המוכס כמי "שמשפיל את עצמו לפני הקדוש ברוך הוא, מתוודה על חטאיו ומכיר בצורך שלו בריצוי ובכפרה". הוא עומד בענווה לפני אלוהים, משום כך המוכס מקבל את החסד והריצוי אשר ביקש בתפילה.[1]
הנצחה בנצרות עריכה
בכנסייה האורתודוקסית, קוראים את המשל כחלק מתקופת ההכנה המובילה ל"צום הגדול" (הנערך בנצרות לפני חג הפסחא). הוא מספק דוגמה למידת הענווה שיש לנהוג בה בתקופת צום הארבעים. יום ראשון של הפרוש והמוכס מתחיל את תקופת שלושת השבועות שלפני צום הארבעים ואת השימוש הראשון בפיוט טריודיון (Triodion) (אף על פי שיום ראשון בשבוע שלאחר מכן אינו כלול בצום).[2] ביום ראשון זה נכלל המזמור בהשראת המשל:
הבה ננוס מגאוות הפרוש!
ונלמד ענווה מדמעות המוכס!
הבה נזעק לפודנו,
רחם עלינו,
הרחמן האחד ויחיד!
הסופר והמטיף האנגלי ג'ון באניין כתב ספר על המשל בשנת 1685.[3]
תיאורים באמנות עריכה
המשל תואר במגוון רחב של יצירות אמנות דתיות, באופן משמעותי במיוחד באיקונוגרפיה של הכנסייה האורתודוקסית. קיימות יצירות אומנות על המשל על ידי אמנים כגון ג'יימס טיסו, ג'ון אוורט מיליי, הנס הולביין הצעיר, גוסטב דורה.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Demotses, Andrew. "The Publican and the Pharisee", Greek Orthodox Archdiocese of America
קישורים חיצוניים עריכה
- אומנות מקראית WWW: הפרוש והמוכס
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Joel B. Green, The Gospel of Luke, Eerdmans, 1997,
- ^ Georges Augustin Barrois, Scripture Readings in Orthodox Worship, St Vladimir's Seminary Press, 1977,
- ^ The Pharisee and Publican by John Bunyan at Project Gutenberg.