פתיחת התפריט הראשי

משמעת היא פעולה, צורת התנהגות, או סדרת כללים אותם מקיימים קבוצת אנשים או בעלי חיים[דרוש מקור], לעיתים בניגוד לנטייתם הטבעית, למטרה מסוימת.

אפשר להבדיל בין משמעת עצמית - שבה אדם מקבל או כופה על עצמו את המשמעת, לבין משמעת קבוצתית, שבה הקבוצה כופה את המשמעת על היחיד, בדרכים שונות, כגון ענישה.

משמעת, מלשון משמע. דהיינו, שמע, קשב פנימי אל קול המהות של אדם עם העצמי שלו, לפעולה מאוזנת וקשובה, מתואמת עם השכל הישר והלב[דרוש מקור].

משמעת ארגוניתעריכה

משמעת ארגונית היא משמעת הקיימת בארגון, ונועדה לשרת את מטרות הארגון.

בדרך כלל משמעת ארגונית מורכבת גם ממשמעת שיחידים בארגון כופים על עצמם, וגם ממשמעת שהארגון כופה על היחידים בו.

דוגמאות למשמעת בארגונים שונים:

  • צבא - משמעת צבאית. בצבא קיימת המשמעת כדי להשליט קוד התנהגות וערכים סדור, וכן על מנת לאכוף סולם פיקוד היררכי בקרב החיילים. "המשמעת היא חוט השדרה של כל גוף צבאי והיא מושתת על החובה, על השליטה העצמית ועל הכבוד העצמי. היא מוסיפה עוז לרוחו של החייל ובכוחה לבלום את הפחד ואת העייפות. המשמעת משפיעה לטובה על רוח החיילים בכך שהיא מגבירה את היעילות של ביצוע המשימות, את כושר הביצוע ואת רוח היחידה".[1] בצה"ל הפכה לנכס צאן ברזל הגדרתו של רנ"ג יצחק טאיטו כי- "המשמעת אינה ניתנת לבחירה או לחלוקה".
  • מוסד להשכלה - משמעת לימודית.
  • מדינה - ציות לחוק.

האמצעים שבה משתמשת קבוצה חברתית להשלטת משמעתעריכה

  • תהליך חינוכי המורכב משיחות, הסברים וכיוצא בזה.
  • לחץ חברתי/לחץ קבוצתי.
  • שכנוע סוגסטיבי ושטיפת מוח.
  • סנקציות או ענישה, במקרה של הפרת המשמעת.
  • מתן גמולים מסוגים שונים בתמורה לקיום המשמעת.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אג"מ - תוה"ד, "מחלקת הרובאים", הוצאת צה"ל, 1956, עמוד 49.
  2. ^ ביקורת: שלמה אהרונסון, על ספרו של יגאל עילם, עיונים בתקומת ישראל 1, ‏1991, עמ' 557-555
  ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.