משמר הירדן (מושבה)

מושבת עבר בארץ ישראל

מִשְׁמַר הַיַּרְדֵּן הייתה מושבה שהוקמה בגליל העליון בזמן העלייה הראשונה. המושבה הותקפה על ידי הסורים, נכבשה ונחרבה במלחמת העצמאות והייתה הנקודה היחידה בארץ שלא שוקמה בידי תושביה אלא נבנתה מחדש בידי אחרים שלא נמנו עם צאצאי המייסדים. בעת שתושבי המושבה ישבו בשבי הסורי, הוקם על קרקעות המושבה קיבוץ גדות[1].

משמר הירדן (יישוב לשעבר)
מִשְׁמַר הַיַּרְדֵּן
משמר הירדן בתקופת המנדט הבריטי
משמר הירדן בתקופת המנדט הבריטי
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי
מחוז הצפון
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1890
סיבת נטישה כיבוש והרס על ידי כוחות סוריים
תאריך נטישה 10 ביוני 1948
יישובים יורשים גדות, משמר הירדן
דת יהודים
קואורדינטות 33°00′50″N 35°37′15″E / 33.0138°N 35.620838888889°E / 33.0138; 35.620838888889 
אזור זמן UTC +2

תולדות המושבה עריכה

שנים ראשונות עריכה

ב-1884 נרכש ממשפחת עבו שטח מישורי של כ-2,000 דונם, ממערב לנהר הירדן, על ידי קרוב המשפחה ישראל מרדכי לובובסקי, עולה מארצות הברית מראשוני יסוד המעלה, ועליהם הקים חווה חקלאית פרטית בשם "שושנת הירדן" ע"ש אשתו המנוחה.

לאחר שנוכח כי לא יצליח לבדו לתחזק את החווה המבודדת, מכרהּ מחולקת ליהודים, שאחזו באדמה בעזרה כספית של "חובבי ציון". הם ייסדו את המושבה משמר הירדן, בחודש אלול שנת ה'תר"ן (ספטמבר 1890)[2]. לצד כביש צפת-דמשק (היום: כביש 91 בצמוד לצומת גָּדוֹת של היום) ממערב לגשר בנות-יעקב. ב-1898 נטלה חברת יק"א תחת חסותה את המושבה, ובאמצעות חיים מרגליות קלווריסקי, רכשה עוד אדמות והעלתה על הקרקע מתיישבים נוספים. בשנת 1901 היו במושבה 12 משפחות על כ-4,400 דונם.

מייסדי המושבה היו: חיים גלבגיסר, חיים יוסל טייטלבוים, צבי שניידר, איציק מוינשטיר (אנגלברג), שלמה לוי גרוסמן, יעקב צבי פייגלין (סב סבו של חבר הכנסת משה פייגלין), שיינוך, וייסבליט, ובסלר, לוין, וורהפטיג, בלשניקוב, ליפשיץ, קנטור, הרצוג, סגל, תמרי, לובובסקי, שור, שניידמן, הרוקח ר' משה לוריא, רוזנטאל, לרנר, הלפרין, שוורץ, יעקובסון, פינקלר, אלפסי, בוגראד וכהן.[3] ב-1914 ישבו במושבה 125 תושבים על שטח של כ-7,600 דונם.

במלחמת העולם הראשונה התחולל באזור קרב קשה בין הבריטים לעות'מאנים. אך המתיישבים לא עזבו את בתיהם ומה שנהרס קומם ונבנה מחדש.

בשנות העשרים של המאה ה-20 עזבו חלק מהאיכרים בשל מחלות קשות ועברו להתגורר באזורי נתניה ואבן יהודה. במאורעות תרפ"ט סבלה המושבה מהתנכלויות וממעשי שוד.

 
משמר הירדן, 1947 - בחדר האוכל של הארגון הרוויזיוניסטי של חיילים משוחררים ע"ש ישעיהו ווג'ווד, תלויה תמונת זאב ז'בוטינסקי ליד פינת קק"ל

בשנות ה-30 קיבל היישוב כתגבור, גרעיני חיזוק של תנועת בית"ר[4]. במאורעות המרד הערבי סבלה המושבה מהתנכלויות, עבודת הערבים פסקה בה כמעט לגמרי, וצעירי בית"ר מילאו את מקומם. בשנת 1938 נרצחו שני יהודים, אב ובנו, שהיו בדרכם לשאוב מים מנהר הירדן. בתגובה, הרגו המתיישבים שבעה ערבים וגרמו נזק לרכוש ערבי. בהמשך אותה שנה הותקפה המושבה, אך ההתקפה פסקה כאשר נוטרים ממשטרת היישובים העבריים הגיעו למקום. חברי בית"ר גם ערכו אימונים צבאיים במקום. הדבר נודע לבריטים, וב-18 בנובמבר 1939 פשטו הרשויות הבריטיות על המושבה, ואסרו 38 מהמתאמנים. חברי בית"ר עזבו את המקום עד סוף 1940. עם זאת, בשנות הארבעים נמצא במקום כוח קבוע של מספר נוטרים. במהלך מלחמת העולם השנייה חוותה המושבה שגשוג יחסי, אך מצבה הידרדר לאחריה, כולל עזיבה של חלק מן האיכרים.

בינואר 1947 התיישבו במשמר הירדן 42 חברי 'ארגון ודג'ווד' (על שם ג'וזאיה קלמנט ודג'ווד, מדינאי בריטי פרו-ציוני), ארגון חיילים משוחררי הצבא הבריטי יוצאי בית"ר, אם כי רק כמחציתם נותרו במקום. מספר חודשים אחר כך התיישבו במקום, במספרים קטנים יותר, גם יוצאי מחנות קפריסין ועולים משארית הפלטה.

מלחמת העצמאות ואחריה עריכה

 
אנדרטת משמר הירדן
 
המרתף בו התבצרו אחרוני מגיני משמר הירדן וממנו נלקחו לשבי
 
בית הקברות של משמר הירדן הישנה
  ערך מורחב – משמר הירדן במלחמת העצמאות

על פי החלטת החלוקה נועדה משמר הירדן להיות בתחום המדינה היהודית. מאז החלטת האו"ם האמורה, החמיר המצב הביטחוני במקום. משמר הירדן שכנה על אחת הדרכים החשובות העוברות בין סוריה לארץ ישראל (כביש 91 של ימינו, שהמשכו במזרח מגיע לקוניטרה ולדמשק), ולפיכך, על ציר פלישה אפשרי. ואכן, ב-5, ב-6 וב-10 ביוני 1948 הותקפה המושבה על ידי הסורים. ההתקפה השלישית הביאה לכיבוש המושבה ולהריסת רובה. 15 מן המגינים נהרגו בקרבות ו-39 נפלו בשבי.

מטרתו של מבצע ברוש בקרבות עשרת הימים הייתה לחזור ולכבוש את המובלעת הסורית במשמר הירדן. המבצע לא עלה יפה, קו החזית עם הסורים לא השתנה כמעט, ולצה"ל היו בו כמאה הרוגים. מבצע זה סיים למעשה את הניסיונות המשמעותיים לשנות את קו החזית בין סוריה לישראל, אך סביב המובלעת הסורית במשמר הירדן אירעו לא מעט תקריות אש עד סוף המלחמה. בתום המלחמה, בכ"ב בתמוז תש"ט, 20 ביולי 1949 חזר השטח לשליטה ישראלית במסגרת הסכמי שביתת הנשק, וכן חזרו השבויים, אולם המושבה לא נבנתה מחדש. על אדמותיה הוקמו קיבוץ "הגוברים" (לימים גדות) ומושב העובדים משמר הירדן. מהמושבה המקורית נשתמרו כמה בתים הרוסים. הם שולבו באתר הנצחה למושבה שהוקם במקום. במחנה הצבאי שהיה מול משמר הירדן הולך ומוקם מרכז מבקרים על תולדות המושבה.

כ-600 מטרים דרומית לשרידי המושבה נמצא בית הקברות של משמר הירדן. באתר כמה עשרות קברים של תושבי המושבה, רבים מהם ילדים, שנפטרו בשנות קיום המושבה.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא משמר הירדן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ משמר הירדן – מתוך ההסכת (פודקאסט) "הסכת עולמי עם יצחק נוי - השעה התיעודית" | כאן, נבדק ב-2019-12-15
  2. ^ משה דוד שו"ב, עיתון האור, (מאוחר יותר שונה השם להצבי), ט' כסליו א'תתכ"ב לחורבן, 1890, "נוסדה משמר-הירדן", מתוך : שלמה שבא, דן בן אמוץ, "ארץ ציון ירושלים", הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, פרק: מושבות, עמוד 73
  3. ^ השקפה, 18.12.1896
  4. ^ שאול דגן, משמר הירדן - מושבה חסרת מזל, את גבול הגליל העליון אנחנו שומרים, כרמל פרינט - חיפה, 2015, עמ' 125-135