משפחת כהן-סקלי
כהן סקַלִי היא משפחת כהנים המיוחסת לצדוק הכהן. מקורה מהעיר סביליה שבספרד והחל משנת 1480 התגוררו רוב בניה בדבדו אשר נקראה "עיר הכהנים" על שמם.
מקורות המשפחה עריכה
מקור משפחת כהן סקלי הוא בעיר סיביליה שבספרד, אשר בה היו קהילות ומשפחות כהנים רבות שגלו אליה עם חורבן בית שני[1]. בסיביליה היה בית כנסת שרוב מתפלליו היו כהנים והיה מקודש מאוד[2]. כמו כן, בבית הקברות העתיק בסיביליה, רוב המצבות נושאות שמות כהנים[3].
בעקבות גזירות קנ"א נדדו יהודים רבים לארצות צפון אפריקה, וביניהם קבוצה ממשפחת כהן סקלי. הם הגיעו למרוקו ועברו נדודים שונים, ולבסוף התיישבו בעיר דבדו[4][5].
אחת הדמויות הקדומות במשפחה המתועדות בספרים, היא רבי יעקב סקילי שחי במאה ה-14, ונחשב לתלמיד הרשב"א אותו הוא מכנה 'מורי'. הוא מוזכר בשו"ת הרא"ש (כלל ח, יג) כ'יעקב בן רבי חננאל', ועל פי ספריו חי ופעל בבבל ובאזור אגן הים התיכון.
העיר דבדו עריכה
ערך מורחב – דבדו
העיר דבדו הייתה מקום מושבם העיקרי של בני משפחת הכהן סקלי החל משנת 1540 ואילך, ונקראה גם "עיר הכהנים" על שמם. אמנם, רבים מבני המשפחה יצאו לערים נוספות, וחלקים גדולים מהם הגיעו גם לקהיר ולדמשק[6].
מסורת העוברת בין בני משפחת כהן סקלי מספרת כי העיר הוקמה על ידי יהודי בשם דוד כהן-סקלי אשר כונה "רבי דבידו", ולימים היא נקראה על שמו[7][8].
בשנת 1780 שכנו בדבדו כ-700 משפחות כהן סקלי לצד מיעוט של משפחות שאינם כהנים כגון מרציאנו, בן גיגי, ענקונינה ועוד[9].
בשנת 1902 פרץ מרד בו חמארה, וכעבור שנה הוא כבש את דבדו. משפחת כהן סקלי הכירו בו כסולטאן, ומשפחת מרציאנו שמרה אמונים למלך עבד לעזיז. בו חמארה מינה את נגיד כהן סקלי למושל דבדו, מינוי שבוטל עם לכידת בו חמארה על ידי עבד הפיד ב-1909. בעקבות מאורעות המרד, רבים מבני משפחת כהן סקלי ותושבי דבדו ברחו לערים אחרות, ביניהם רבי אברהם הכהן צבאן.
ייחוסה של משפחת כהן סקלי עריכה
משפחת כהן סקלי נחשבת לבעלת ייחוס מבוסס, ממספר טעמים:
- בני משפחת כהן סקלי גרו בקבוצה גדולה ובשכונה נפרדת בסיביליה, ולאחר מכן בעיר נפרדת בדבדו[2].
- בעיר דבדו לא גרו לוויים (שיכולים היו להתערב יותר בקלות בכהנים) ורווחה אמונה שלוי שישהה בעיר יותר מ-12 חודש לא ישלים את שנתו[10].
- רוב בני המשפחה נהגו להינשא לבנות כהנים ולשמור על ייחוסם אף בצד הנשים כדי למנוע תערובת[10].
מקור הכינוי 'סקלי' עריכה
לפירוש הכינוי סקלי ניתנו מספר טעמים[11]:
- הטעם המקובל והידוע, הוא ש"סקלי" עולה למניין "צדוק", היות שבני המשפחה מיוחסים לצדוק הכהן הגדול[12] .
- בסיביליה היה קו ייצור של חוטי זהב ייחודיים מאוד, אשר נקראו "סקלי סיביליאני". משפחת הכהנים כוונה בכך לרמז על ייחוסה העובר כחוט הזהב מדור לדור, עד לכהן הגדול אשר בבגדיו נשזר חוט זהב[13].
- יש אומרים ששמה הערבי של סיציליה הוא סקילי, והשם מרמז על מקור המשפחה בטרם הגיעם לדבדו[14].
כינויים במשפחת כהן סקלי עריכה
היות שמשפחת כהן סקלי נשאה מאות בתי אב ולכולם היו שמות פרטיים דומים יחסית, התווסף לכל בית אב תת-כינוי, שאותו נשאו גם צאצאיו (עד שגם ענף זה גדל והתפצל לכינויים חדשים). הכינוי נוסף על פי מקור, מקצוע, תכונה וכדומה.
הכינויים הוותיקים הם: צבאן (ענף שהחל מרבי אהרן הכהן סקלי-צבאן, וממנו יצאו רבנים רבים לאורך השנים), בן-דאווד, דשיך, זאגורי, לבגדאדי, עקוש, בן זהור, דאר רזיגא. מתוך ענפים אלו צמחו עשרות ענפים נוספים, כל אחד וכינויו הוא[15].
אישים מפורסמים מהמשפחה עריכה
- רבי יעקב סקילי - מחכמי ספרד במאה ה-14, תלמיד הרשב"א ומחבר ספר 'תורת המנחה'.
- רבי שלמה הכהן צבאן (ארבי לקביר) – מוהרש"ך, אב בית דין ופוסק הלכה ורב העיר דבדו שבמרוקו.
- רבי שלמה הכהן צבאן – הרש"ך, פוסק ומחבר ספרי הלכה, רב בערים דבדו, מזאגאן ואזמור, וראב"ד אוג'דא שבמזרח מרוקו. מחבר הספרים שו"ת לך שלמה, ויאסוף שלמה, דובב שפתי ישנים ועוד.
- רבי אברהם הכהן צבאן – דיין, מורה הוראה, ראש ישיבת דבדו ורב העיר מלילייא שבמרוקו.
- רבי דוד הכהן סקלי – הרד"ך, מקובל, דיין ואב בית הדין של אוראן שבאלג'יריה, מחבר הספרים שו"ת קריית חנה דוד, דרשות על התורה לך דוד, לדוד ברוך ועוד.
- רבי אברהם הכהן סקלי (נא"ה) – רב, דיין ופוסק הלכה, רב העיר תאזה ומחבר הספרים "ברית כרותה" ו"באר מים חיים".
- רבי יעקב הכהן סקלי - אב"ד ורבה של טבריה בראשית המאה העשרים.
- רבי שלמה הכהן זאגורי – דיין, פוסק הלכה ומגדולי חכמי מרוקו, רב העיר תאורירת ומחבר הספר "ויקץ שלמה". חתנו של הרב דוד הכהן סקלי.
- אבי כהן סקלי – מנכ"ל משרד התפוצות.
לקריאה נוספת עריכה
- רבי שלמה הכהן צבאן, ויחל שלמה – יחס העיר דבדו, ירושלים תשי"ט
- אליהו רפאל מרציאנו, קהילת יהודי דבדו – אילן יוחסין, הוצאת יהודה כהן, ירושלים תשנ"ח
- אליהו רפאל מרציאנו, עיר הכהנים דבדו, הוצאת הספרייה הספרדית, ירושלים תשע"ב
- אליהו רפאל מרציאנו, אבני קדש – בית העלמין של דבדו, הוצאת המחבר, ירושלים תשנ"ז
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר מורשת כהן סקלי
- יחס דבדו באתר מורשת מרוקו
הערות שוליים עריכה
- ^ אברהם שלום פרידברג, קורות היהודים אשר בספרד, ורשה תרנ"ג, עמ' 67: "והיה כאשר נכבשה עיר ממלכת יהודים (ירושלים) והמנצחים חילקו ביניהם שלל אדם. והנה עלו בגורלו של אספיאן יושבי חלק העיר ירושלים שבו גרו צאצאי מלכי בית דוד והכהנים משרתי בית ה'. ויחדיו הובאו באוניות למדינת אנדלוסיה בערים קורדובה, גראנדה, שיביליה, מורסיה..."
- ^ 1 2 נחום סלושץ, דבדו עיר ואם בישראל, מאסף סופרי א"י, תל אביב ת"ש
- ^ רבי שלמה הכהן צבאן, יחס דבדו, עמ' ב'.
- ^ רבי יהודה בן עטר, זכות אבות, פיסא תקע"ב, עמ' נ"ד
- ^ רבי דוד הכהן סקלי, שו"ת קריית חנה דוד, חלק א', ירושלים תרצ"ה, דף קכ"ב
- ^ אליהו רפאל מרציאנו, קהילת יהודי דבדו, הוצאת יהודה כהן, ירושלים תשנ"ח, עמ' 20
- ^ ריאיון עם ר' דוד כהן, מרווה לצמא, גיליון 2065, עמ' 17
- ^ כך גם מעיד רבי דוד כהן סקלי בקונטרס תולדות הד"ך, המצורף לספר לך דוד תרצ"ו
- ^ אליהו רפאל מרציאנו, דבדו עיר הכהנים, הוצאת הספרייה הספרדית, ירושלים, תשע"ב, עמ' 42
- ^ 1 2 משה הכהן, ברית כהונה, אבן העזר ח"א, גרבא תש"ח, דף כ"ג
- ^ הרב ישראל כהן, בהתאסף גיליון ט"ז, ירושלים: איגוד עמלי התורה, תשפ"א
- ^ רבי שלמה הכהן צבאן, ויחל שלמה – יחד העיר דבדו
- ^ ספר נפת צופים לרבי פתחיה ברדוגו.
- ^ מקור השם כהן סקילי, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ^ אליהו רפאל מרציאנו, קהילת יהודי דבדו – אילן יוחסין, ירושלים תשנ"ח, עמ' 18