משפט המיניסטריונים

(הופנה מהדף משפט השגרירים)

משפט המינסטריוניםאנגלית: Ministries Trial) ובשמו הרשמי ארצות הברית נגד ארנסט פון וייצאקר ואח' (באנגלית: The United States of America vs. Ernst von Weizsäcker, et al.) היה המשפט האחרון מתוך שנים-עשר משפטי נירנברג הנוספים, אשר נערכו בפני בית דין צבאי של ארצות הברית בהיכל הצדק בנירנברג, גרמניה, לאחר תום מלחמת העולם השנייה. הנאשמים במשפט היו בעיקר בכירי ממשל בגרמניה הנאצית, חלק ניכר מהם עסק ביחסי החוץ של המדינה הנאצית, כשרים, שגרירים, ופקידי ממשל אחרים.

משפט המיניסטריונים מכונה אף "משפט וילהמשטראסה" כיוון שלשכת הקצנלר ומשרד החוץ הגרמני ניצבו בוילהלמשטראסה בברלין. הנאשמים במשפט היו עובדים בנציגויות שונות של הרייך הגרמני והואשמו על מעשיהם בתקופת גרמניה הנאצית, בהשתתפותם ובאחריותם לפשעים שונים שבוצעו בגרמניה ובמדינות שכבשה במהלך המלחמה.

שופטי בית הדין היו ויליאם כריסטיאנסן ממינסוטה, רוברט מגווייר מאורגון, לאון פאוארס מאיווה. התובע הראשי במשפט היה טלפורד טיילור. האישומים הוגשו ב-15 בנובמבר 1947 ואילו הליכי המשפט התנהלו החל מ-6 בינואר 1948 ועד 18 בנובמבר 1948. פסק הדין, אשר הכיל 833 עמודים, נכתב במשך חמישה חודשים וניתן ב-11 באפריל 1949. גזרי הדין ניתנו ב-13 באפריל 1949. היה זה המשפט הארוך ביותר מבין שנים-עשר משפטי נירנברג הנוספים. מתוך 21 הנאשמים, שניים זוכו והאחרים הורשעו לפחות באישום אחד מכתב האישום וקיבלו עונשי מאסר הנעים בין שלוש ל-25 שנים.

הנאשמיםעריכה

שם תמונה תפקיד הכרעת דין וגזר דין
ארנסט פון וייצקר
(Ernst von Weizsäcker)
  נשא בתפקיד מזכיר המדינה במשרד החוץ הגרמני תחת השר יואכים פון ריבנטרופ עד לשנת 1943. מאותה עת שימש שגריר גרמניה הנאצית לכס הקדוש. 7 שנות מאסר שהומתקו ל-5 ב-12 בדצמבר 1949. שוחרר באוקטובר 1950.
גוסטב אדולף סטינגרכט פון מוילנד
(Gustav Adolf Steengracht von Moyland)
  מחליפו של וייצאקר כמזכיר המדינה במשרד החוץ עד לשנת 1945. 7 שנות מאסר שהומתקו ל-5 ב-12 בדצמבר 1949. שוחרר בשנת 1950.
וילהלם קפלר
(Wilhelm Keppler)
  מזכיר המדינה. יועצו של היטלר לענייני כלכלה. 10 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1951
  מנהיג אזורי של המפלגה הנאצית (Gauleiter), מזכיר המדינה במשרד החוץ. ראש ארגון המפלגה הנאצית מחוץ לגרמניה. 5 שנות מאסר.
ארנסט וורמן
(Ernst Wörmann)
מזכיר משרד החוץ, ראש המחלקה המדינית. 7 שנות מאסר שהומתקו ל-5 ב-2 בדצמבר 1949. שוחרר בשנת 1951.
קארל ריטר
(Karl Ritter)
המקשר בין משרד החוץ הגרמני לבין הפיקוד העליון של הכוחות המזוינים של גרמניה הנאצית. 4 שנות מאסר אותן ריצה בתקופת מעצרו. שוחרר לאחר המשפט.
אוטו פון ארדמנסדורף
(Otto von Erdmannsdorff)
מזכיר במשרד החוץ, סגנו של הנאשם ארנסט וורמן. זוכה
אדמונד ויזנמאייר
(Edmund Veesenmayer)
  שגריר גרמניה הנאצית בהונגריה 20 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנים בשנת 1951. שוחרר באותה שנה, שנתיים לאחר תחילת מאסרו.
הנס היינריך למרס
(Hans Heinrich Lammers)
  מנהל משרד הקנצלר 20 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנות מאסר בינואר 1951. שוחרר ב-16 בדצמבר 1951.
וילהלם שטוקרט
(Wilhelm Stuckart)
  מזכיר המדינה במשרד הפנים נידון למאסר לתקופה שריצה במעצרו (3 שנים ו-10 חודשים)
ריכרד ולטר דארה
(Richard Walther Darré)
  שר המזון והחקלאות 7 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1950.
אוטו מייסנר
(Otto Meissner)
  ראש לשכת הנשיא זוכה
אוטו דיטריך
(Otto Dietrich)
  דובר המפלגה הנאצית ומזכיר המדינה במשרד התעמולה 7 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1950.
גוטלוב ברגר
(Gottlob Berger)
  ראש המשרד הראשי של האס אס 25 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנים בשנת 1951. שוחרר באותה שנה.
ולטר שלנברג
(Walter Schellenberg)
  סגן מפקד הגסטפו, ראש האס דה והאבווהר, מחליפו של וילהלם קנריס כראש המטות המשולבים של השירותים החשאיים. 6 שנות מאסר שרוצו בתקופת מעצרו.
לוץ שוורין פון קרוסיגק
(Lutz Graf Schwerin von Krosigk)
  שר הכלכלה 10 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1951.
אמיל יוהאן פוהל
(Emil Johann Puhl)
סגן נשיא הבנק המרכזי של גרמניה הנאצית 5 שנות מאסר שרוצו בתקופת מעצרו.
קארל ראש
(Karl Rasche)
  מנהל בנק דרזדן (Dresdner Bank) 7 שנות מאסר.
פאול קורנר
(Paul Körner)
מזכיר מדינה, סגנו של הרמן גרינג. 15 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנים בשנת 1951. שוחרר באותה שנה.
פאול פלייגר
(Paul Pleiger)
מנהל מפעלי הרמן גרינג (העסיק פועלים בתנאי עבדות) 15 שנות מאסר שהומתקו ל-10 שנים בשנת 1951. שוחרר באותה שנה.
הנס קרל
(Hans Kehrl)
  מזכיר במשרד החימוש, ראש אגף התכנון. 15 שנות מאסר. שוחרר בשנת 1951.

קישורים חיצונייםעריכה