משרד התקשורת

משרד ממשלתי בישראל, אשר אחראי על כלל תחומי התקשורת במדינה, בכללם טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, טלפון, סלולרי, דואר ועוד
(הופנה מהדף משרד הדואר)

משרד התקשורת הוא משרד ממשלתי בישראל, אשר אחראי על כלל תחומי התקשורת במדינה, בכללם טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, טלפון, סלולרי, דואר ועוד.

משרד התקשורת
מידע כללי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום שיפוט ישראלישראל ישראל
תאריך הקמה 1952
ממשלה ממשלת ישראל
שר שלמה קרעי
תאריך כניסה 29 בדצמבר 2022
מנכ"ל עינבל משש
שמות קודמים משרד הדואר
http://www.moc.gov.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טלפון חוגה ישראלי שנופק על ידי המשרד בין שנות השישים לשנות השמונים. על חוגת הטלפון מוטבע סמל דואר ישראל - הצבי הדוהר

במהלך שנות קיומו עבר המשרד שינוי מהותי: מספק בלעדי של שירותי תקשורת (בעיקר דואר וטלפון), לכעין רשות פיקוח המפקחת על ספקי שירותים אלה, הפועלים במגזר העסקי.

בתחומי אחריותו של המשרד: קביעת מדיניות התקשורת, פיתוח תשתית התקשורת, רישוי ופיקוח על ספקים של שירותי תקשורת, פיקוח על רשות הדואר, מדיניות בקרה וקביעת תעריפים לשירותי התקשורת השונים, ניהול משק התדרים, בקרה ופיקוח על שירותי הטלוויזיה בכבלים, אישור השימוש במכשירי קצה של מערכת בזק[1].

אתר האינטרנט של המשרד מצהיר כי: ”מדיניות המשרד בתחום הטלקומוניקציה והמדיה (שידורים לציבור) היא מדיניות של שוק פתוח לתחרות והפרטה - הנובעת מהשקפה לפיה הפתיחה לתחרות מביאה לצמיחה, הגדלת השקעות זרות בארץ, הגדלת מקומות תעסוקה, ירידת מחירים, והגדלת היצע ורמת השירותים לציבור”[2].

היסטוריה עריכה

משרד הדואר עריכה

בימי המנדט הבריטי היו סמכויות השלטון בידי פקידים אשר היו כפופים לנציב העליון. על פי פקודת בתי הדואר היו הסמכויות בנוגע לדואר בידי המנהל הכללי של הדואר. בעת הקמת מדינת ישראל, נשארו סמכויות הדואר בידי מנהל הדואר אשר היה כפוף למשרד התחבורה[3]. לאחר פטירתו של דוד צבי פנקס, שהיה שר התחבורה, הוחלט מסיבות פוליטיות לפצל את משרד הדואר ממשרד התחבורה[4]. בעיתונות פורסם שדוד בן-גוריון ביקש לשמור את תיק התחבורה עבור המפלגה הפרוגרסיבית, אם תסכים להצטרף לקואליציה[5]. הראשון שעמד בראש המשרד וכיהן כשר הדואר היה מרדכי נורוק, מסיעת "המזרחי", שנתמנה לתפקיד בתחילת נובמבר 1952. עד אחרי הבחירות לכנסת הרביעית, נמסר המשרד לשותפים זוטרים של מפא"י מהמפלגות הדתיות ומפ"ם, ושר הדואר היה כמעט נטול סמכויות, שכן הסמכויות על פי פקודת הדואר היו בידי מנהל הדואר שהיה איש מפא"י[4]. בממשלות ה-10 עד ה-13 היה אליהו ששון ממפא"י שר הדואר והוא דאג להעביר בכנסת חוק שהעביר לידיו את סמכויות הדואר מידי מנהל הדואר[6]. עם זאת, המשרד נותר משרד זוטר שלא קרץ לשרים, עקב היותו משרד מקצועי שמדיניותו הותוותה בידי הפקידים ולשרים לא הייתה בו השפעה רבה[7]. ב-1 בספטמבר 1970 קיבל שמעון פרס את תיק הדואר לצד תיק התחבורה ובתחילת 1971 הוא היסב את שם המשרד ל"משרד התקשורת", ביחד עם הכרזה על ארגון מחדש של המשרד[8].

בשנים 1970–1977 כיהנו במשרד התקשורת שרים שהיה להם תפקיד נוסף בממשלה ותחתם כיהן סגן שר במשרד התקשורת. בתחילה היה זה ח"כ ג'בר מועדי מהמערך והחל משנת 1975 כיהן בתפקיד הסגן אליהו מויאל מהמערך.

הקמת בזק ורשות הדואר עריכה

שירותי הטלפוניה היו חלק משמעותי מהפעילות של משרד התקשורת, אשר סיפק את השירות ישירות. במסגרת זאת הייתה הפרדה בין ההכנסות להוצאות. הכסף שנגבה עבור שירותי טלפון הועבר ישירות למשרד האוצר, אך כל הוצאה דרשה אישור ממשלתי. מצב זה הגביל מאוד את כוח האדם והלוגיסטיקה, וגרם, בין השאר, להמתנה ארוכה מאוד להתקנת קווי טלפון (במקרים רבים, אף מספר שנים) ולשירות גרוע באופן כללי. בנוסף, עובדי המשרד היו ידועים בחוסר יעילותם[9].

בינואר 1964 הועבר לשר הדואר, אליהו ששון, דו"ח של ועדה בראשות צבי דינשטיין שהמליצה להעביר את שירותי הטלפוניה בישראל לידי חברה, שבשלב ראשון יהיו מניותיה בידי הממשלה. להמלצות התנגדו עובדי משרד הדואר, מנכ"ל המשרד, ח. בן מנחם והשר אליהו ששון והן לא יושמו[10]. יצחק מודעי כשר תקשורת ביקש ב-1979 להקים את חברת הטלפוניה, אולם נתקל בהתנגדות, בין השאר של נציב שירות המדינה אברהם (רמי) פרידמן[11]. המשרד המשיך במאמציו להקמת חברת טלפוניה, וקבע את 1 באפריל 1980 כתאריך יעד להקמת החברה, אך החברה לא קמה[12].

חברת בזק נרשמה כחברה כבר ב-1980[13], והחלה לפעול כחברה ממשלתית האחראית על שירותי התקשורת בישראל ב-1984. תוך זמן קצר מכשירי הטלפון הגיעו לכל דורש.

בהפעלת שירותי הדואר כיחידת סמך ממשלתית במשרד התקשורת, הייתה הפרדה בין ההכנסות להוצאות. הכסף שנגבה על ידי הדואר עבור שירותיו הועבר אוטומטית למשרד האוצר, אך כל הוצאה דרשה אישור ממשלתי. מצב זה הגביל מאוד את כוח האדם והלוגיסטיקה, וגרם בין השאר להעברת מכתבים איטית במיוחד ולתורים ארוכים בסניפים. כל שינוי בשירותי הדואר הצריך בירוקרטיה במתן אישורים, ולכן שירותי הדואר לא יכלו להתאים עצמם בצורה דינמית לשינויי הסביבה. לפתרון בעיות אלה הוצע כבר בשנת 1970 לארגן את הדואר כחברה עסקית, אולם הדבר לא יצא אל הפועל[14]. בשנים 1979–1980 ניסה השר יצחק מודעי לקדם את הקמת רשות הדואר אך גם הוא לא הצליח בכך, לטענתו בגלל התנגדות לא עניינית של משרד האוצר[15]. רשות הדואר הוקמה לבסוף בשנת 1986.

משרד התקשורת היה אחראי על הצד הטכני של שידורי הטלוויזיה של רשות השידור. במקביל, הדרישה לשירותי טלוויזיה ורדיו בישראל הייתה גבוהה, החל משנות ה-70, ומשרד התקשורת נלחם נגד תחנות שידור פיראטיות[16][17][18][19][20].

שנות ה-90 עריכה

בשנת 1990 החלו לפעול חמש חברות כבלים אזוריות שנבחרו במכרזים, במסגרת המהפך להכנסת טלוויזיה רב ערוצית בישראל. לצורך פיקוח על הזכיינים הוקמה המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין. ב-1993, הערוץ השני החל לשדר, והוקמה במקביל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

בהמשך, חברות הטלוויזיה בכבלים בישראל התאחדו להקמת חברת HOT, וכן הוקמה חברת YES המשדרת באמצעות לוויין.

עד אמצע שנות התשעים הייתה חברת פלאפון היחידה שסיפקה שירות טלפון סלולרי בפרישה ארצית אם כי בעלות גבוהה למדי ולכן מספר המשתמשים ברשת שלה היה מועט. בתחילת העשור העניק המשרד רישיון רט"ן (רדיו-טלפון) ארצי נוסף לחברה מתחרה, סלקום, מהלך שחולל מהפכה של ממש בתחום התקשורת האלחוטית בארץ לאחר שסלקום השיקה את הרשת שלה בשנת 1994. לקראת סוף העשור ניתן רישיון לחברה נוספת, פרטנר תקשורת.

העשורים הראשונים של המאה ה-21 עריכה

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 התחלפו שרי תקשורת רבים מבלי שנשארו זמן רב במשרדם: בנימין בן אליעזר, ראובן ריבלין, אריאל שרון, אהוד אולמרט, דליה איציק ואברהם הירשזון. בתקופתם התאחדו שלוש חברות הכבלים תחת המותג "הוט", והחל לשדר ערוץ מסחרי נוסף - ערוץ 10, האינטרנט המהיר חדר לבתים רבים, וחברת "בזק" הפסיקה להיות מונופול בתחום התקשורת הקווית.

בנובמבר 2004 ממשלת ישראל קיבלה החלטה על הקמת צוות בין-משרדי שיבחן את הצורך בשידורים דיגיטליים עבור הערוצים הציבוריים הפתוחים. בפברואר 2008 התקבל בכנסת תיקון לחוק, שמאפשר שידורי DTT בחינם. שידורי עידן+. חוק זה מסמיך את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו כגוף האחראי על השידורים.

עידן+ משדר חמישה ערוצים: הערוץ הראשון, ערוץ 2, ערוץ 33, החינוכית וערוץ הכנסת. במהלך 2015 היו אמורים לעלות עוד ארבעה ערוצים: ערוץ 9, ערוץ 24, הלא TV וערוץ 20, אך נכון לאפריל 2016 הערוצים עדיין לא עלו לעידן+.

אריאל אטיאס, השר במרבית המחצית השנייה של העשור, ניסה לשים דגש צרכני במדיניות המשרד, כמו בהתעקשותו על הורדת תעריפי הקישוריות ויישום תוכנית ניידות מספרים. בתוכנית העבודה של המשרד לשנת 2009 יש דגש על מעבר לשידורים דיגיטליים בטלוויזיה וברדיו, כניסה לתחום ה-IPTV, השלמת תוכנית מתאר ארצית לתשתיות תקשורת (תמ"א 36), עידוד תחרות ואכיפה. למרות הדגש על תחרות לא ניתן רישיון למפעיל רביעי בתחום הסלולר[21].

השר הבא מתפקיד משה כחלון המשיך במדיניות זו ובתקופת כהונתו הושלמה רפורמת הסלולר, שכללה מתן רישיונות למפעילי רשתות סלולר וירטואליים ומתן זיכיון לכניסתו של מפעיל סלולרי נוסף, גולן טלקום. רגולציות נוספות שיושמו בתקופתו בשוק הסלולר הן:

  • הטלת איסור על חיוב הלקוחות בגין עזיבת תוכנית
  • הטלת איסור על החברות הסלולריות למכור מכשירי סלולר נעולים שניתנים לשימוש רק עם כרטיסי ה-SIM של חברת הסלולר ששיווקה את המכשיר, וחיובן לפתוח בחינם את המכשירים שכבר מכרו
  • הטלת איסור על חיוב לקוחות ללא ידיעתם בגין הודעות תוכן. רפורמה זו הובילה להגברת התחרות בשוק ולירידה חדה במחירים.

בשוק האינטרנט אושרה בתקופתו של כחלון כניסת חברת תשתיות סיבים אופטיים שלישית[22], Unlimited, על בסיס התשתית של חברת החשמל.

במהלך חודש נובמבר 2014 קיבל השר ארדן את המלצת הדרג המקצועי במשרד והחליט לפתח את השוק הסיטונאי ברשת הטלפוניה הקווית, במטרה לאפשר לחברות תקשורת לרכוש תשתית אינטרנט וטלפון מבזק במחיר מפוקח, מהלך שיאפשר את הגדלת התחרות וכן העברת שידורי טלוויזיה על גבי האינטרנט.

בממשלת ישראל השלושים וארבע ראש הממשלה בנימין נתניהו מילא את תפקיד שר התקשורת. בפברואר 2017, עקב עתירות לבג"ץ בדבר ניגוד עניינים של נתניהו, מונה צחי הנגבי לתפקיד ממלא מקום שר התקשורת למשך שלושה חודשים[23]. עם זאת, אנשי אופוזיציה הצביעו על כך שאיש אמונו של נתניהו שלמה פילבר ימשיך לכהן בתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת. למרות האיסור לעסוק בעניינים בתחום התקשורת, פעל נתניהו לסגירת תאגיד השידור הישראלי, תוך יצירת עימות עם משה כחלון, שהסתיים עם הגעה לפשרה הכוללת את הפרדת חטיבת החדשות מתאגיד השידור[24]. בעקבות החקירות ב"פרשת בזק-אלוביץ'", פילבר הושעה מתפקידו על ידי נציבות שירות המדינה באוקטובר 2017 והשעייתו הוארכה בחודשיים נוספים בפברואר 2018[25]. במקומו מונה לתפקיד מימון שמילה.

הניסיון להקים רשות תקשורת עריכה

  ערך מורחב – רשות לאומית לתקשורת

מאז ימי כהונת שולמית אלוני כשרת התקשורת, הצהירו השרים במשרד על רצונם להקים רשות תקשורת עצמאית בדומה לרשות התקשורת הפדרלית האמריקאית, ה-FCC. הרעיון היה לאגד את כל הרשויות הקיימות במשרד לשתי רשויות - אחת לתקשורת והשנייה לתכנים, ולבטל את הצורך בשר בתחום זה.

בשנת 2003, אחרי הבחירות, הסכים ראש הממשלה אריאל שרון לבקשתה של מפלגת שינוי לפרק את משרד התקשורת עד להקמתה של רשות תקשורת לאומית (שתהיה חלק ממשרד הפנים, שהועבר לשינוי במסגרת ההסכמים הקואליציוניים). בדומה למשרד לשירותי דת כן הוסכם ששרון ייטול את התיק עד לסוף השנה האזרחית, אולם משרד התקשורת לא פורק ובספטמבר מונה אהוד אולמרט לשר התקשורת.

שרי התקשורת לדורותיהם וסגניהם עריכה

 
שרי התקשורת בממשלות ישראל
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

סיעה תקופת כהונה ממשלה
תאריך עברי תאריך לועזי
משרד הדואר
1   מרדכי נורוק

(1884-1962)

המזרחי ט"ו בחשוון ה'תשי"ג ו' בטבת ה'תשי"ג 3 בנובמבר 1952 24 בדצמבר 1952 השלישית
2   יוסף בורג

(1909-1999)

הפועל המזרחי ו' בטבת ה'תשי"ג י"ט בתמוז ה'תשי"ח 24 בדצמבר 1952 1 ביולי 1958 הרביעית
החמישית
השישית
חזית דתית לאומית השביעית
מפד"ל השמינית
3   ישראל ברזילי

(1913-1970)

מפ"ם י"ב בכסלו ה'תשי"ט ט"ז בכסלו ה'תש"ך 24 בנובמבר 1958 17 בדצמבר 1959
4   ראש הממשלה

דוד בן-גוריון

(1886-1973)

מפא"י ט"ז בכסלו ה'תש"ך ח' באייר ה'תש"ך 17 בדצמבר 1959 5 במאי 1960 התשיעית
5   בכור-שלום שטרית

(1895-1967)

ח' באייר ה'תש"ך כ"ג בתמוז ה'תש"ך 5 במאי 1960 18 ביולי 1960
6   בנימין מינץ

(1903-1961)

פועלי אגודת ישראל כ"ג בתמוז ה'תש"ך ט"ו בסיוון ה'תשכ"א

נפטר בכהונתו

18 ביולי 1960 30 במאי 1961

נפטר בכהונתו

7   אליהו ששון

(1902-1978)

מפא"י כ"ג בחשוון ה'תשכ"ב כ' בטבת ה'תשכ"ז 2 בנובמבר 1961 2 בינואר 1967 העשירית
האחת עשרה
השתים עשרה
המערך הראשון

מפא"י

השלוש עשרה
8   ישראל ישעיהו

(1908-1979)

כ' בטבת ה'תשכ"ז ו' בטבת ה'תש"ל 2 בינואר 1967 15 בדצמבר 1969
העבודה
המערך השני

העבודה

הארבע עשרה
9   אלימלך-שמעון רימלט

(1907-1987)

גח"ל

המפלגה הליברלית

ו' בטבת ה'תש"ל ד' באב ה'תש"ל 15 בדצמבר 1969 6 באוגוסט 1970 החמש עשרה
משרד התקשורת
10   שמעון פרס

(1923-2016)

המערך השני

העבודה

ל' באב ה'תש"ל ט"ז באדר ה'תשל"ד 1 בספטמבר 1970 10 במרץ 1974 החמש עשרה
11   אהרן אוזן

(1924-2007)

ט"ז באדר ה'תשל"ד י"ג בסיוון ה'תשל"ד 10 במרץ 1974 3 ביוני 1974 השש עשרה
12   ראש הממשלה

יצחק רבין

(1922-1995)

י"ג בסיוון ה'תשל"ד ח' בניסן ה'תשל"ה 3 ביוני 1974 20 במרץ 1975 השבע עשרה
(11)   אהרן אוזן

(1924-2007)

ח' בניסן ה'תשל"ה ד' בתמוז ה'תשל"ז 20 במרץ 1975 20 ביוני 1977
13   ראש הממשלה

מנחם בגין

(1913-1992)

הליכוד
חרות
ד' בתמוז ה'תשל"ז י"ב בחשוון ה'תשל"ח 20 ביוני 1977 24 באוקטובר 1977 השמונה עשרה
14   מאיר עמית

(1921-2009)

התנועה הדמוקרטית לשינוי י"ב בחשוון ה'תשל"ח י"ג באלול ה'תשל"ח 24 באוקטובר 1977 15 בספטמבר 1978
15   יצחק מודעי

(1926-1998)

הליכוד

המפלגה הליברלית

ט"ז בטבת ה'תשל"ט כ"א בטבת ה'תשמ"א 15 בינואר 1979 28 בדצמבר 1980
16   יורם ארידור

(1933-)

הליכוד

חרות

כ"ט בטבת ה'תשמ"א ה' באב ה'תשמ"א 5 בינואר 1981 5 באוגוסט 1981
17   מרדכי צפורי

(1924-2017)

ה' באב ה'תשמ"א ט"ז באלול ה'תשמ"ד 5 באוגוסט 1981 13 בספטמבר 1984 התשע עשרה
העשרים
18   אמנון רובינשטיין

(1931-2024)

שינוי ט"ז באלול ה'תשמ"ד כ"ז באייר ה'תשמ"ז 13 בספטמבר 1984 26 במאי 1987 העשרים ואחת
העשרים ושתיים
19   גד יעקבי

(1935-2007)

המערך השני

העבודה

י"א בסיוון ה'תשמ"ז י"ח באדר ה'תש"ן

התפטר מתפקידו

8 ביוני 1987 15 במרץ 1990

התפטר מתפקידו

העשרים ושלוש
מילוי מקום על-ידי ראש הממשלה יצחק שמיר
20   רפאל פנחסי

(1940-)

ש"ס י"ח בסיוון ה'תש"ן י"ב בתמוז ה'תשנ"ב 11 ביוני 1990 13 ביולי 1992 העשרים וארבע
21   משה שחל

(1934-)

העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב י"א בסיוון ה'תשנ"ג 13 ביולי 1992 31 במאי 1993 העשרים וחמש
22   שולמית אלוני

(1927-2014)

מרצ

רצ

י"א בסיוון ה'תשנ"ג א' בתמוז ה'תשנ"ו 31 במאי 1993 18 ביוני 1996
העשרים ושש
23   לימור לבנת

(1950-)

הליכוד-גשר-צומת

הליכוד

א' בתמוז ה'תשנ"ו כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט 18 ביוני 1996 6 ביולי 1999 העשרים ושבע
24   סגן ראש הממשלה

בנימין בן אליעזר

(1936-2016)

ישראל אחת
העבודה
כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט י"ב באדר ה'תשס"א 6 ביולי 1999 7 במרץ 2001 העשרים ושמונה
25   ראובן ריבלין

(1939-)

הליכוד י"ב באדר ה'תשס"א כ"ו באדר א' ה'תשס"ג 7 במרץ 2001 28 בפברואר 2003 העשרים ותשע
26   מ"מ ראש הממשלה

אהוד אולמרט

(1945-)

כ"ו באדר א' ה'תשס"ג כ"ט בטבת ה'תשס"ה 28 בפברואר 2003 10 בינואר 2005 השלושים
27   דליה איציק

(1952–)

עבודה-מימד
העבודה
כ"ט בטבת ה'תשס"ה כ"א בחשוון ה'תשס"ו 10 בינואר 2005 23 בנובמבר 2005
28   אברהם הירשזון

(1941-2022)

קדימה י"ח בטבת ה'תשס"ו ו' באייר ה'תשס"ו 18 בינואר 2006 4 במאי 2006
29   אריאל אטיאס

(1970-)

ש"ס ו' באייר ה'תשס"ו ו' בניסן ה'תשס"ט 4 במאי 2006 31 במרץ 2009 השלושים ואחת
30   משה כחלון

(1960-)

הליכוד ו' בניסן ה'תשס"ט ז' בניסן ה'תשע"ג 31 במרץ 2009 18 במרץ 2013 השלושים ושתיים
31   גלעד ארדן

(1970-)

הליכוד - ישראל ביתנו

הליכוד

ז' בניסן ה'תשע"ג י"ב בחשוון ה'תשע"ה 18 במרץ 2013 5 בנובמבר 2014 השלושים ושלוש
הליכוד
32   ראש הממשלה

בנימין נתניהו

(1949-)

י"ב בחשוון ה'תשע"ה כ"ה בשבט ה'תשע"ז 5 בנובמבר 2014 21 בפברואר 2017
השלושים וארבע
33   איוב קרא

(1955-)

ד' בסיוון ה'תשע"ז כ"ג בסיון ה'תשע"ט 29 במאי 2017 26 ביוני 2019
34   דוד אמסלם

(1960-)

כ"ח בסיוון ה'תשע"ט כ"ג באייר ה'תש"ף 1 ביולי 2019 17 במאי 2020
35   יועז הנדל

(1975-)

דרך ארץ כ"ג באייר ה'תש"ף א' בטבת ה'תשפ"א 17 במאי 2020 16 בדצמבר 2020 השלושים וחמש
36   רה"מ החליפי

בנימין גנץ

(1959-)

כחול לבן
חוסן לישראל
א' בטבת ה'תשפ"א ד' בניסן ה'תשפ"א 16 בדצמבר 2020 16 במרץ 2021
37   איתן גינזבורג

(1977-)

כ"א באייר ה'תשפ"א ד' בתמוז ה'תשפ"א 3 במאי 2021 13 ביוני 2021
(35)   יועז הנדל

(1975-)

תקווה חדשה ד' בתמוז ה'תשפ"א ה' בטבת ה'תשפ"ג 13 ביוני 2021 29 בדצמבר 2022 השלושים ושש
38   שלמה קרעי

(1982-)

הליכוד ה' בטבת ה'תשפ"ג מכהן 29 בדצמבר 2022 מכהן השלושים ושבע
סגני שר התקשורת
סגן השר תמונה סיעה תחילת כהונה סוף כהונה
ג'בר מועדי   קידמה ופיתוח 1971 1974
אליהו מויאל   המערך 1974 1975
ג'בר מועדי   המערך 1975 1977
אפרים גור   המערך יוני 1990 נובמבר 1990
יצחק וקנין   מפלגת ש"ס 1999 2000

מנכ"לי המשרד עריכה

מספר שם תחילת כהונה סיום כהונה
1 חיים בן-מנחם 1952 1964
2 ישעיהו לביא 1964 1968
3 שמחה סורוקר 1968 1975
4 משה גדרון 1975 1979
5 גדעון לב 1979 1982
6 אליהו ברק 1982 1984
7 צבי צילקר 1983 1984
8 יורם אלסטר 1984 1987
9 בן-עמי גוב 1987 1988
10 יצחק איש-הורביץ 1988 1990
11 אברהם דורון 1990 1992
12 משה ארד 1992 1993
13 שלמה וקס 1993 1997
14 דניאל רוזן 1997 2001
15 אורי אולניק 2001 2004[26]
16 אבי בלשניקוב 2005 2006
17 מרדכי מרדכי 2006 2009[27]
18 עדן בר-טל 2009 2013[28]
19 אבי ברגר 2013 2015
20 שלמה פילבר 2015 2018
(מ"מ) מימון שמילה 2017 2018[29]
21 נתי כהן 2018 2020
22 לירן אבישר בן-חורין 2020 2023
(מ"מ) מימון שמילה 2023 2024
23 עינבל משש 2024 מכהנת

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא משרד התקשורת בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "מדיניות משרד התקשורת". אתר משרד התקשורת.
  2. ^ "אודות משרד התקשורת". אתר משרד התקשורת.
  3. ^ נציגי המזרחי אצל בן גוריון, מעריב, 24 באוקטובר 1952
  4. ^ 1 2 יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת ידיעות אחרונות, ירושלים, 1981, עמוד 41
  5. ^ בן גוריון ממשיך בשיחות עם המזרחי, מעריב, 15 באוקטובר 1952; וראו גם: הפרוגרסיבים:קודם עקרונות ואחר כך תיקים, מעריב, 27 באוקטובר 1952
  6. ^ שר הדואר רוצה להיות "בוס" במשרדו, מעריב, 2 בדצמבר 1964
  7. ^ צבי לביא, משרד הדואר איננו נחות, מעריב, 10 בדצמבר 1969
  8. ^ מדואר לתקשורת - ע"י ראורגניזציה, דבר, 4 בינואר 1971
  9. ^ יאיר קוטלר, הקילקולים ברשת הטלפונים הולכים ורבים, מעריב, 2 בינואר 1979
  10. ^ הומלץ למסור משק הטלפונים לחברה ציבורית, דבר, 28 בינואר 1964
  11. ^ שרגא מקל, "הפיכת שירותי התקשורת לחברה - מסוכנת ביותר", מעריב, 27 באוגוסט 1979;
    שרגא מקל, אם תצליח להכשיל הצלת שירותי התקשורת - תיפול האחריות עליך, מעריב, 28 באוגוסט 1979
  12. ^ או חברת טלפונים או הדרדרות השירותים, מעריב, 6 באפריל 1980
  13. ^ חברת הטלפונים החדשה אושרה ונרשמה כחוק, מעריב, 27 באוגוסט 1980;
    דנקה הרניש, התקדמות להקמת חברת הטלפונים, דבר, 31 באוגוסט 1980
  14. ^ יהושע ביצור, משרד הדואר מתלבט בשאלת מיבנה, מעריב, 22 ביולי 1970
  15. ^ גבי קסלר, שרותי הדואר לפני מפולת, מעריב, 8 בדצמבר 1980
  16. ^ יאיר שטרן, תקנה משנות ה-20 סייעה למיניסטר הפוסטה לשמור על המונופול, מעריב, 26 בנובמבר 1970
  17. ^ אלי דנון ועמירם פליישר, הוחרם ציוד לשידור בטלוויזיה - כבל, מעריב, 31 באוגוסט 1980
  18. ^ יהודה גורן, משרד התקשורת יפשוט שוב על תחנות טלוויזיה, מעריב, 6 במאי 1983
  19. ^ שמעון וייס, יחס של איפה ואיפה, דבר, 20 באפריל 1981
  20. ^ ברוך נאה, חוסל ערוץ בבלי, מעריב, 30 בינואר 1987
  21. ^ אמיר טייג, תשכחו מתחרות בשוק הסלולר, באתר TheMarker‏, 5 בנובמבר 2009
  22. ^ ניצן סדן, יוזמת כחלון: אז מה זה "סיב עד הבית"?, באתר ynet, 16 בדצמבר 2009
  23. ^   צבי זרחיה, נתניהו: צחי הנגבי יהיה שר התקשורת - אבל רק לשלושה חודשים, באתר TheMarker‏, 17 בפברואר 2017
  24. ^ עמרי מילמן, נתניהו וכחלון הודיעו רשמית: נאמץ את מתווה הפשרה - תוקם חברת חדשות נפרדת לתאגיד, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2017
  25. ^ אביב גוטר ותומר גנון, פילבר התפשר: הסכים להארכת ההשעיה, באתר כלכליסט, 6 בפברואר 2018
  26. ^ ynet, אורי אולניק ימונה למנכ"ל משרד התקשורת, באתר ynet, 9 באפריל 2001
  27. ^ איילה הורביץ, מרדכי מרדכי - מנכ"ל משרד התקשורת החדש, באתר nrg‏, 18 ביוני 2006
  28. ^ אמיתי זיו, מנכ"ל חדש למשרד התקשורת: עדן בר טל, באתר הארץ, 4 ביולי 2009
  29. ^ במקום פילבר: מימון שמילה מונה למ"מ מנכ"ל משרד התקשורת, באתר גלובס, 17 ביולי 2017