משתלת עצמונה
משתלת עצמונה הייתה משתלה בבני עצמון שבגוש קטיף, המשתלה הייתה המשתלה השנייה בגודלה בארץ לצמחי בית[דרוש מקור] (המשתלה הגדולה ביותר בארץ היא משתלת שפר בכפר ביאליק), המשתלה הייתה מוקד עלייה לרגל לפוליטיקאים שביקרו בגוש ובאזור.
רקע
עריכהקרוב לשליש מ־1,600 המשפחות המתגוררות בגוש קטיף עסקו לפני ביצועה של תוכנית ההתנתקות בעבודות שקשורות לחקלאות. בגוש היו קרוב ל־400 משקים חקלאיים, פרטיים ושיתופיים שעיבדו ביחד שטח של כ־4,100 דונם בחממות, ובנוסף לכך, יישובי הגוש עיבדו גם כ־27,000 דונם של מטעים, פרדסים ואף מספר שדות באזור חבל הבשור וצאלים ולכן גם משתלת עצמונה הייתה עסק מרכזי וחלק מהכלכלה המרכזית בגוש קטיף.
גם ביישוב בני עצמון עצמו הייתה פעילות חקלאית ענפה, המשק השיתופי שם היישוב השתרע על שטח של יותר מכ-5,000 דונם. תושבי היישוב התפרנסו מגידולי שדה, גידול תרנגולי הודו, רפת, מטה ראשי של חברת בניה, ומגידול פרחים וצמחים במשתלת עצמונה[1].
מלבד המשתלה בבני עצמון היו מספר חברות נוספות שעסקו בתחום החקלאות בהם ביכורי קטיף ועלי קטיף ומשתלות משפחתיות נוספות.
היסטוריה
עריכההמשתלה הוקמה בשנת 1982, לאחר פינוי היישוב עצמונה ויתר היישובים הישראלים מסיני בעקבות הסכם השלום בין מצרים לישראל. המשתלה שייכת לחברה השיתופית של היישוב בני עצמון.
במשתלה עבדו בשיאה כ־50 איש, בהם כ־30 פועלים תאילנדים. לאחר הפיגוע במכינה בעצמונה ב-7 במרץ 2002, שבו חדר מחבל פלסטיני ליישוב עצמונה ורצח חמישה מתלמידי המכינה הקדם צבאית ביישוב, הוחלט שלא להעסיק במקום פלסטינים בשל החשש הביטחוני. במשתלה נשתלו מדי יום כ־5,000 צמחים חדשים, בשנותיה האחרונות של המשתלה נבנתה בה גם חממה לפרחי אנטוריום, שעלות הקמת הייתה כ־350 אלף שקל. הוקמה גם חממה הידרו-סולרית לפרחי סחלב. רוב תוצרת המשתלה הייתה מיועדת לשוק המקומי בישראל, אך בתחילת הפעלתה ייצאה עצי בונסאי ננסיים לבריטניה, עד שיצואנים מהמזרח הרחוק השתלטו על שוק זה. לקראת חג המולד נשלחו לאירופה עצי אשוח. פעילותה הענפה של המשתלה הביאה למחזור שנתי של עשרות מיליוני שקלים בשנה[2].
למשתלה הייתה זיקה לדת כמו חברות ומוסדות נוספים בגוש קטיף. זיקה זו התבטאה בכך שבמשתלה השתמשו בפיתוח המיוחד של גידול ירקות ללא חרקים שהומצא על ידי חברת עלי קטיף בשיתוף עם מכון התורה והארץ. בדומה לכל המשתלות בגוש קטיף גם משתלת עצמונה הייתה שומרת שבת. ביטוי לכך הייתה שיטה ממוכנת לפתיחת וילונות החממות בשבת ללא התערבות אנושית[3]. עמותת "אנחנו על המפה" דיווחה באפריל 2004 (בעת חופשת הפסח) כי הגיעו לגוש כ-50 אוטובוסים וכן כלי רכב פרטיים של משפחות ובודדים שהגיעו לטייל וביקרו בין היתר במשתלת עצמונה, לפארק האגם בנווה דקלים ולמקומות נוספים[4].
בשל אמונתם של תושבי עצמונה בפרט, ותושבי גוש קטיף בכלל, בכך שתוכנית ההתנתקות לא תתבצע בסופו של דבר לא בוצעו עבודות להעתקת המשתלה ואף לא נעשו חיפושים במטרה לאתר שטח חלופי למשתלה עד לתחילת ביצוע התכנית. העובדים במשתלה שתלו מדי יום אלפי שתילים, שהיו אמורים לנבוט רק לקראת סוף 2006. רק לאחר תחילת הפינוי אותר שטח חלופי עבור המשתלה[5]. רק באמצע אוגוסט 2005, לאחר שפונו מרבית היישובים, פונתה גם המשתלה. באותה עת היו בה כמיליון שתילים של כ-120 סוגי צמחי בית שונים, וכדי לסייע במלאכה נעזרו תושבי עצמונה בתושבי קבוצת יבנה שהתנדבו לעזור להם לבצע את העתקת השתילים וכן במאות מתנדבים נוספים שעבדו בקליטת העציצים של עצמונה במושב שחר שבחבל לכיש[6] וזאת בנוסף לשיתוף פעולה שהיה בין בעלי המשתלה למספר בכירים בתנועה הקיבוצית[7].
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ אורי גליקמן, כאן ביתי - עצמונה, באתר nrg, 9 באוגוסט 2005
- ^ מצב החסה בשטחים, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2004
- ^ החקלאות בגוש קטיף, באתר המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (ארכיון)
- ^ פסח: אלפים מטיילים ביש"ע ובירושלים, באתר ערוץ 7, 8 באפריל 2004
- ^ ניר חסון, מתנחלים, טייסים, קיבוצניקים ותל אביבים מפרקים את משתלת עצמונה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2005
- ^ מסעות הנדודים של עקורי חבל - עזה וצפון השומרון, באתר הארגון אמנה
- ^ נמשך פינוי משתלת עצמונה- הגדולה בגוש קטיף, באתר ynet, 16 באוגוסט 2005