מלי דה-קאלו

מלי דה-קאלו (נולדה ב-12 בדצמבר 1960) היא אמנית רב-תחומית שעיקר עיסוקה בעשור האחרון הוא במיצבי וידאו גדולי-ממדים. נקודת המוצא לעבודותיה היא צילום. בעבודות הווידאו שלה, דה-קאלו הופכת את ההתבוננות בתצלום לטריגר לבחינת החברה והתרבות הישראלית על מרכיביה השונים. במסגרת מתודת העבודה שפיתחה בשנים האחרונות התצלום מתפקד כמסמך, שעל אף היותו דו-ממדי, רגעי וחתום, הוא מוסר אינפורמציה ומאפשר דיאלוג עם חברה, תרבות, זמן ומקום. דיאלוג זה לוקח את החירות להטיל ספק, לפקפק בסמכות הארכיונית המיוחסת לצילום כעדות ולאפשר ריבוי עמדות כלפי הנרטיב המוסכם על מה שהיה. עד 2015 עבודות הווידאו שלה נגעו בהיבטים שונים של הסוביקט האמהי ואפשרות התקיימותו במערך המשפחתי הכולל. בעבודות הווידאו, הצילום והציור שלה היא מטפלת באופני ההתבוננות שונים על הטריטוריה המשפחתית בכלל ובמרכיב האמהות בפרט. עבודות הווידאו שלה עשויות לרוב באסטרטגיה קולנועית של Story Telling כשהמימד הסיפורי-דוקומנטרי הוא מרכיב חשוב ומשמעותי.

Mali De-Kalo in her studio

ביוגרפיה

מלי דה-קאלו נולדה ביפו, כביתם של זוג קונדיטורים. בנעוריה למדה אמנות בתלמה ילין ובתחילת שנות ה-80 למדה באקדמיה לאמנות, בצלאל. בין השנים 1980–1986 התגוררה בירושלים ובשנת 1984 זכתה במלגת קרן אמריקה – ישראל.

בשנת 1990 הציגה תערוכת יחיד ראשונה בגלריה בוגרשוב, בשם 'נוף עם מנורות', אוצרת: אריאלה אזולאי. תערוכה שבנתה במיוחד לחלל וכללה שלושה דימויים מרכזיים- הצוהר, שהוא גם משקפת, הנורה והתיבה- דימויים החוזרים ומופיעים שוב ושוב וכל אחד מהם מכיל בתוכו את מייצגי התשוקה ואת מייצגי החסימה, חזקים ומנוגדים, מנסים לספר סיפור, להאיר מקום, אירוע, זירת פשע.

בין השנים 1991–1996 דה-קאלו למדה והתגוררה באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה (Stanford University, California), בה השלימה תואר שני בלימודי אמנות. ב-1994, במהלך לימודיה לתואר שני דה-קאלו הציגה תערוכת בגלריה Paule Anglim, בסן-פרנסיסקו. המעבר לחוף המערבי הביא את דה-קאלו לעבודה בעיקר במדיום הצילום, ובטכניקה מעורבת כנגזרת של צילום מטופל. שם לראשונה הכניסה טקסט לעבודותיה וחיברה בין המקום הפיזי, המרחב התרבותי- שפה, והמרכיב האישי–אוטוביוגרפי בעבודותיה. באקלים הפמיניסטי של החוף המערבי התאפשר לדה-קאלו להתייחס לראשונה לאמהותה דרך עבודותיה. טקסטים מתוך דיאלוג אם-בת החלו להופיע בעבודותיה, ואף תפקדו כשמות העבודות עצמן.

בשנת 1995 הציגה תערוכת יחיד בשם- Before You Go Home במוזיאון סטנפורד לאמנות, קליפורניה. 

ב-1997, מעט אחרי שובה להתגורר בישראל, הציגה תערוכת יחיד בשם "Prepared Heart" ב- סדנאות האמנים, תל אביב. בתערוכה זו הרחיבה דה-קאלו את הקריאה/התייחסות הפמיניסטית בעבודותיה.

ב־2003 הציגה תערוכה בשם- סרט צילום בגלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל אביב, בשיתוף עם סמדר לוי, אוצרת: נירה יצחקי. פרויקט 'סרט צילום' התהווה משעות רבות של התבוננות ללא ממוקדת, משוטטת והמתנה במזדרונות בתי חולים, מחפשת את הייצוג האסתטי שמגדירה את נוכחות ההטרוטופיה במערכת הבריאות הציבורית.

המיצב 'סרט צילום' כולל 36 תצלומים שצולמו בבתי–חולים שונים במרכז הארץ. המיצב מתערב בחלל הגלריה ומייצר אותו מחדש, כמקום של שיטוט והמתנה. מרחב הגלריה נגזל, הופך למסדרון, מתכווץ ליחידה סגורה של מרחב וזמן המכתיבה למבקר כללי ביקור וצפייה במסלול מסומן מראש.

ב-2009 הציגה דה-קאלו תערוכה בגלריה – על הצוק, נתניה, בשם 'סקירת מערכות', אוצרת: מוניקה לביא. בתערוכה זו דה- קאלו סדרת עבודות שמן ואקריליק על נייר וסדרת רישומים. בסדרות אלה חוזרת דה- קאלו אל הציור אחרי שנים של עיסוק בצילום ובמיצב והפנייה אל הציור ואל הרישום, המקום בו הכול מתחיל, משולבת בפנייה למקור אחר, המשפחה. דה- קאלו מטפלת בעבודותיה בסצנות משפחתיות שנלקחו מהאלבום המשפחתי, סצנות שכמותן ניתן למצוא בכל בית, בכל משפחה. האלבום המשפחתי מתעד את הגלוי, את הנראה לעין, ולתוכו צוללת דה- קאלו ושולפת תצלומים לצורך עיבודם מחדש אל תוך הציור בתהליך בו היא אינה עושה לעצמה הנחות. דה- קאלו בוחרת תצלומים שבהם היא מזהה משהו מטריד, משהו שמערער את שלוות הנפש. הזיהוי שלה אינו גלוי לצופה. הפרשנות שלה לתצלומים היא במידה רבה אישית, עד כדי כך שספק אם הצופה שאינו שותף למחשבותיה הפרטיות יכול להתוודע אליהן במלואן. עם זאת, למרות ממד ההצפנה שקיים בהן, העבודות מותירות בידי הצופה טווח פרשנות רחב ואמצעים להתחקות אחר גרעין מטריד, מאיים וחרדתי, שקשור ביחסי הורים וילדים, משפחה וקרבה גנטית.

בשנה זו דה-קאלו הציגה תערוכת צילומים בשם – 'חצר אחורית' בבית האמנים, תל אביב. אוצר: אריה ברקוביץ', הממשיכה את ההתבוננות שלה על מרחבים ציבוריים שנבנים במיוחד למצבי קיצון- 'היום שלאחר הפצצה'. דה-קאלו מצלמת מתחם מיטות ומקלחות המוצבים בחוץ, באתר מבודד בבית חולים במרכז הארץ.

ב-2010 הציגה את התערוכה 'ערה בלילה' בגלריה הקיבוץ, תל אביב, אוצרת: יעל קיני. התערוכה מציגה מקבץ עבודות ציור גדולות ושתי עבודות וידאו, כשהווידאו 'ערה בלילה' מוצב בחלל הגלריה בהקרנת ענק. אף על פי שבעבודה זו מצולמים ילדיה של דה-קאלו כשהם ישנים, הרי שהעבודה אינה עוסקת בשינה, אלא בהפרה הבוטה של גבולות יחסי אהבה/חרדה במרחב המשפחתי. יותר מכל העבודה היא בחינה מחדש של התווך בין אהבה, דאגה, חרדה וחרדת יתר, כחלק מהחוויה האמהית. בעבודה נחשף המעשה הצילומי: כשצילמתי, קשרתי את המצלמה לחזי, והתנודות הנראות בעבודה אינן לרוב התזוזות של הילד המצולם, אלא תזוזת המצלמה, עולה ויורדת עם קצב נשימתי. במובן מסוים העבודה היא סוג של "DUBLE TAKE" על נשימה. שלהם ושלי. המצלמה הופכת חלק מגופי, מסגירה את נשימותי, תזוזות גופי, את נוכחותי מול הסוביקט המצולם ובאופן זה מאפשרת את נוכחותי בעבודה", אומרת דה-קאלו. הנשימות הנשמעות ברמקולים המקיפים את החלל הן נשימתם של הילדים הישנים.

בתערוכתה מ-2011 בשם BLOODY HAPPY, דה-קאלו עושה מהלך נוסף שמתייחס לצילום. היא מתמקדת בדימויים של אנשים מחייכים באירועי אמנות שונים שנלקחו מהמדיה החברתית. את הדימויים המצולמים דה-קאלו ממירה לציורים מדממים, בהתכתבות ישירה לציורי הואניטס, המצביעים על החיוך העומד להתכלות. 

החל מ-2010 דה קאלו החלה במחקר ואיסוף ראיונות עם אמהות גרושות שנאלצות לחיות ללא ילדיהן בעקבות הסתה נגדן.

התערוכה RELAYING שהוצגה ב-2014 ב- Meadows Museum of Art,, שריבפורט לואיזיאנה, היא תוצר של אותו מחקר. התערוכה הוצגה כווידאו אנסטליישן –שמונה סרטי וידאו בארבעה ערוצי הקרנה והציגה עדויות של אותן אמהות שהוקראו בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית.

צילום ממיצב ווידאו RELAYING", 2015"

בפרויקט זה דה-קאלו מחברת אסטרטגיה קולנועית של "story telling" לבין שפת האמנות, כדי לספר את סיפורן של אמהות המנותקות מילדיהן בעקבות פרוק התא המשפחתי. באופן ההצבה דה-קאלו בונה מחדש את אותו "בית מפורק" על ידי חיבור מחדש של חללים ביתיים שונים לכדי עבודה אחת. דה-קאלו מפגישה את הצופים עם דמות המספרת "בתוך הבית" ובכך מעודדת הקשבה שיש בה מעורבות רגשית עוצמתית. הפרויקט נבנה מתוך תפישה של אמנות כסוכן לשינוי חברתי.

ב-2015 דה-קאלו פיתחה את "RELAYING # 2", במיוחד ל-MANA CONTEMPORARY, גרזי סיטי, ארצות הברית. הפרויקט מוצג ב- MECA שתי גלריות שמוקדשות לתצוגה של אמנים מהמזרח התיכון. במקביל נפתחת תערוכתה של דה-קאלו "חמישה סיפורים", בגלריה הקיבוץ, תל אביב. זהו פרויקט וידאו אינסטליישן בארבעה ערוצים הדן בצילום וזיכרון דרך חמש עבודות וידאו.

השכלה

1985, תואר ראשון, המחלקה לאמנות, באקדמיה לאמנות 'בצלאל', ירושלים: B.F.A

1995 תואר שני מהמחלקה לאמנות באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה: M.F.A

פרסים

• 1985 - פרס קרן תרבות אמריקה ישראל
• 1989 - פרס קרן תרבות אמריקה ישראל 
• 1993-5 - פרס סטודנטית מצטיינת- מלגת שכר לימוד Stanford University, California מלגת קיום Stanford University, California
• 2014 - תמיכת הקרן החדשה לקולנוע, מסלול של פרויקטים מיוחדים
• 2014 - תמיכת המועצה לאמנות שריבפורט, לואיזיאנהפרס כבוד לתערוכה- RELAYING מטעם Meadows Museum, לואיזיאנה.
• 2019 - פרס שרת התרבות והספורט בתחום האמנות הפלסטית.
• 2019 - מענק מטעם הקרן ליוצרים עצמאיים, משרד התרבות

תערוכות יחיד

• 2023 - Big Spender, גלריה אחד העם 9, תל אביב. אוצרת: דרורית גור אריה.
• 2021 - תני לי לראות, גלריה שכטר, נווה-שכטר תל אביב. אוצרת: שירה פרידמן
• 2019 - הייתה לו צורה של ענק, מוזיאון המשכן לאומנות עין חרוד. אוצר: יניב שפירא.
• 2015 - חמישה סימנים וזמן, גלריה הקיבוץ תל אביב, אוצרת :יעל קייני
• 2015 - RELAYING- testimonies

on motherhood lost, Mana Contemporary, JC,USA

• 2014 - "Relaying"- Meadows Museum of Art, לואיזיאנה, ארצות הברית,
• 2011 - ‘Bloody Happy’, בית קנר, אוצרת: אפי גן
• 2010 - "ערה בלילה", גלריה הקיבוץ, תל אביב, אוצרת: יעל קייני
• 2009 - "סקירת מערכות", גלריה על הצוק, נתניה, אוצרת: מוניקה לביא
• "חצר אחורית", בית האמנים תל אביב, אוצר: אריה ברקוביץ'
• 2003 - "סרט צילום", גלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל אביב, אוצרת: נירה יצחקי
• 1997 - Prepared Heart, סדנאות האמנים, תל אביב
• 1995 - The

Stanford Gallery, Stanford University, California 'Before you go home'

• 1994 - Paule

Anglim Gallery, San-Francisco 'Introduction'

• 1991 - "נוף עם מנורות", גלריה בוגרשוב, תל אביב, אוצרת: רלי אזולאי

קישורים חיצוניים

• אתר הבית של מלי דה-קאלו
• אבי פיטשון, מלי דה-קאלו מגחיכה את ה"חדשנות" של כלבו שלום, אבל גם מבינה אותה, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2023