קובץ:Kyrgyzstan - Kyrgyz person in the market at Karakol.jpg

דרום אפריקה

שוודיה

שיחה קצרה

נשר

בסוף אוקטובר 2017 פניתי לדובר העירייה בבקשה לקבל נתונים מעודכנים לפי שכונות. ביום 6 בדצמבר קיבלתי את המענה הבא:

מבדיקה מקיפה שערכתי להלן הנתונים הסטטיסטים המעודכנים המצויים ברשותנו (נכון ל-31 באוקטובר 2017)

מספר התושבים (הפעילים) בישוב: 24893 מתוכם: 12195 גברים, ו- 12698 נשים.
עולים חדשים: 6360, מתוכם: עולים ממדינות חבר העמים )ברה"מ(: 4980 ,עולים מאתיופיה: 173 ,עולים מארה"ב: 50 ,עולים מדרום אפריקה: 4 ,עולים

מארצות אחרות: 1153.

להלן החלוקה לפי שכונות העיר
  • גבעת נשר: 2,469
  • שכונת נשר: 839
  • בן דור: 1,666
  • גבעת עמוס: 846
  • רמות יצחק: 13,414 (כולל גם את שכונת רחוב התאנה)
  • תל חנן: 3,180
  • אזור תעשייה: 214

קישורים לגבעת העמדות

  1. כאן
  2. כאן 2
  3. כאן 3
  4. נעמי קרוזו אלבום נשר בניית מפעלי מלט בנשר ורמלה'

שונות

סולוטבינו


תמונה לערך מלכה האס

שלום לכם, אני עורכת בוויקיפדיה העברית. יש בוויקיפדיה ערך על מלכה האס, אבל אין תמונה שלה. אני מניחה שיש לכם תמונה היסטורית שלה, כל תמונה שצולמה בישראל עד ה-31 בדצמבר 1966 אני יכולה להעלות ללא כל בעיות ברישיון מסוג PD-Israel. תמונות חדשות יותר צריך לקבל אישור מסודר לפי הנוסח של קרן ויקמדיה. אשמח אם תיצרו איתי קשר בנושא לטלפון

תודה חנה



;)

:)

  1. קטגוריה:שגיאות פרמטריות בתבנית צילום מסך
  2. קטגוריה:שגיאות פרמטריות בתבנית עטיפת אלבום
  3. קטגוריה:שגיאות פרמטריות בתבנית כרזת סרט
  4. ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/תחרות הכתיבה

אתרים בברלין

רשימת ערכים

  1. Cyrrhus (אנ')
  2. Mumbaqat (אנ')
  3. Umm el-Marra (אנ')
  4. Tell Ashtara (אנ') מוזכרת במכתבי אל עמארנה, קיים הערך עשתרות
  5. Tell Shihab (אנ') ינועם ? תל א-שיהאב
  6. Al-Rahba (אנ')
  7. Apamea, Syria (אנ')
  8. Tell Mashnaqa (אנ')
  9. Tell Taban (אנ')
  10. Caesarea Philippi (אנ') קיסריה פיליפי היסטוריה של בניאס (אתר ארכאולוגי)
  11. Tell Chuera (אנ')
  12. Mamure Castle (אנ').

הידעת

מקומה של העיר העתיקה פר-רעמסס שהוקמה במאה ה-13 לפנה"ס, על ידי פרעה רעמסס השני כעיר בירה חדשה, נעלם ברבות השנים ומקומה הפך למסתורי. העיר שמזוהה כאחת מצמד הערים המקראיות פיתום ורעמסס, עוררה במשך שנים את סקרנות החוקרים. הם העלו במשך שנים הצעות שונות לזיהוי מיקום העיר, ההצעה המקובלת ביותר היה האתר בצאן אל-חג'ר ששכנה על הזרוע הטאנית של הנילוס. באתר נמצאו ממצאים עם קרטושים ופסלים של רעמסס השני. אבל הממצאים הטרידו את הארכאולוגים, חלקם נמצאו עם שברים כשחלקים חוברו לא בהתאמה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 החליט הארכאולוג האוסטרי מנפרד ביטאק לחפש את מקומה של פר-רעמסס. הוא ידע שהעיר שכנה על הזרוע המזרחית ביותר של הנילוס. הוא מיפה את כל הזרועות העתיקות של דלתת הנילוס, והגיע למסקנה שהזרוע הפלוסית לידה שכנה העיר בתקופתו של רעמסס השני, התייבשה בעת העתיקה, ואילו הזרוע הטאנית לא הייתה קיימת באותה עת. החפירות ארכאולוגיות הביאו לפתרון תעלומת הממצאים מתקופת רעמסס השני בטאניס: בוני העיר במאה ה-11 לפנה"ס, השתמשו במבנים, בפסלים ובאובליסקים מפר-רעמסס שננטשה בעקבות יבוש הזרוע הפלוסית, והעבירו אותם לטאניס כשהם בונים איתם עיר חדשה.

לבדיקה עתידית

גבור ישראל

גיבור ישראל הוא פסל ארד במשקל 900 ק"ג עם בסיס מבטון במשקל 5 טון, שיצר הפסל איתי זלאיט ב-2020. הפסל נוצר בהשראת תצלום של מפגין בהפגנות המחאה נגד נתניהו, שבו הוא נראה כורע כדי להתגונן מפני סילון מים שמתיזה עליו מכת"זית המשטרה, ובידו הוא מניף את דגל ישראל. מטרת הפסל הייתה, לדברי זלאיט, להוקיר את המפגין "שנלחם למען הדמוקרטיה".[1]

הפסל הוצב לראשונה ב-4 בדצמבר 2020 בכיכר צרפת סמוך לבית ראש הממשלה בירושלים ללא אישור העירייה. לאחר שהוסר על ידי עובדי עיריית ירושלים, הועבר הפסל בין ערים שונות בישראל, ובכללן תל אביב ורמת השרון.

רקע ומקורות השראה

ביולי 2020 תיעד צלם סוכנות איי-פי, עודד בלילטי, במצלמתו את המחאות נגד נתניהו בירושלים. בזמן פיזורה של ההפגנה על ידי המשטרה באמצעות מכת"זית, צילם בלילטי את אחד המפגינים, נמרוד גרוס, כשהוא מחזיק את דגל ישראל מול זרם המים המגיע מהמכת"זית.[2]התמונה זכתה לפרסום רב ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת בישראל, והפכה לאחד מסמלי המחאה. הפסל נוצר בהשראת האירוע הזה, כאשר הדמות המוצגת בפסל היא גנרית.

זלאיט סיפר שהוא הושפע גם מהאמן האיטלקי ארטורו די מודיקה (Arturo Di Modica) שב-1987 הציב בוול סטריט ליד בורסת ניו יורק את הפסל "הפר המסתער" (Charging Bull) העשוי ארד במשקל 3.2 טון. הפסל מתאר שור כסמל לאופטימיות ולשגשוג פיננסי.[4] השראה נוספת ליצירה שימשו – דגל הדיו, שהוא דגל ישראל מאולתר, עשוי בד לבן ודיו, שהונף ב-10 במרץ 1949 על ידי חיילי חטיבת הנגב, לאחר כיבוש משטרת אוּם רַשְרַש; ואנדרטת חיל הנחתים של ארצות הברית, המבוססת על התצלום ההיסטורי של הנפת הדגל באיוו ג'ימה במלחמת העולם השנייה. ההחלטה ליצור את הפסל התגבשה אצל זלאיט בבוקר שלאחר הצבת יצירתו "הסעודה האחרונה" בכיכר רבין, ב-28 ביולי 2020, שנוצרה אף היא במסגרת המחאה נגד בנימין נתניהו.[5]

על משמעות הפסל אמר זלאיט כי הצבת הפסל בכיכר צרפת, היא "כאות הוקרה לכל גיבורי ישראל וכן מחווה לאזרחים המפגינם באשר הם (ימין, שמאל , דתיים, חילוניים וכו') גיבורות וגיבורי ישראל. הפסל... ימוקם בכיכר צרפת... להזכיר לנו האזרחים שזאת חובתנו וזכותנו האזרחית, להשמיע את קולנו להפגין ולמחות. למנהיגים שלא ישכחו שאנחנו הריבון, נתנו להם את הכוח והם חייבים להשתמש בו לטובתנו".

תיאור הפסל

הפסל עשוי מארד, במשקל 900 ק"ג, המוצב על בסיס שמשקלו 5 טון. הפסל ובסיסו מתנשאים לגובה של 5.5 מטר.[3] הפסל הוא בדמות מפגין שעוטה מסכה וכורע ברך, ובידיו מונף דגל ישראל. הדגל נתפר במיוחד לפסל מבד דקרון. בסיסו של הפסל עשוי מיציקת בטון העטופה בקונסטרוקציית פלדה מחופה בעץ.

הערות שוליים