משתמש:אליה. ג/חופה (הלכה)

חופה היא מושג הלכתי בנישואין המתאר את הוצאת האישה מרשות אביה לרשות בעלה.

משמעות הביטוי

"מכמה פסוקים למדנו שאין האישה נקנית להיות אשתו לגמרי ע"י אחד מדרכי הקידושין עד שיכניסנה לביתו" (הלבוש אבן העזר נד א) "ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה" (דברים כ ז) וכן חילק בין נערה מאורסה לאישה בעולת בעל.

אחרי הקידושין עדיין צריך לעשות נישואין מדרבנן, ומי שבא עליה לפני מכין אותו מכת מרדות.

• מהי חופה - יחוד/כניסה לרשותו של בעל
• האם חופה עושה גם נישואין - דעת רב הונא מק"ו דכסף אחר כסף.
• מה החופה נותנת (לבוא עליה, הפרת נדרים, ליטמא לה, ולירשה)

הרמבם סובר כי חופה זה יחוד (הלחם משנה דקדק שצריך גם הבאה לביתו) אך הר"ן הקשה דא"כ בפסולות אינן יכולות לינשא והגמרא ביבמות מביאה שיש חופה לפסולות אלא אומר הר"ן שזה רק הבאה הביתה ללא צורך ביחוד. ומישב הגרנ"ט שמחלק במה שהנישואין עושה בין יחסי אישות לבין התרת נדרים וירושה וכו' ולשיטת הרבמם גם בלי יחוד זה עושה מקצת הנישואין לגבי טומאה וירושה ונדרים ולכן יש נישואין גם בפסולי חיתון.

מהי חופה

• הבאה הביתה ויחוד
• לא צריך יחוד אלא רק הבאה מבית אביה לביתו

הלבוש כותב ש"...דלא דוקא שהנישואין יהיו הכנסה לבית אלא שעושה דבר שנראה ממנו שמייחדה להכניסה לביתו דיו" נחלקו נראה המעשה:

כניסה לרשותו של בעל - אלו עוד פעולות (לבד הבאה פיזית) מוכיחות זאת

• פריסת סודר על ראשם (חופה בלשון ימינו) - (מאירי כתובות ז ב, ומגן אבות ה, על פי ירושלמי סוטה ט טו; רמ"א שם, בשם יש אומרים), שכן היה מנהג שכשמברכים ברכת חתנים לוקחים צעיף ונותנים על ראשם, על שם שנאמר: וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט יז. רוקח שנג), שכל מנהגי חתן וכלה למדו ממתן תורה (תשב"ץ קטן תסד), או על שם שנאמר ברבקה: וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס (בראשית כד סה. תשב"ץ קטן תסא).
• הכלה יוצאת בהינומא - (תוספות יומא יג ב ד"ה ולחדא; רמ"א שם, בשם יש אומרים), והיא כמין חופה של הדס עגולה, או צעיף על ראשה משורבב על עיניה (כתובות יז ב, ורש"י ד"ה תנורא וד"ה קריתא).
• האב מוסר את הכלה לחתן והחתן מכסה את ראשה. - (דרישה יו"ד שמב סק"א, ואה"ע סה סק"א, בדעת המרדכי), וכן היה מנהג שבעלות השחר מוליכים את החתן לחצר בית הכנסת, וחוזרים ומביאים את הכלה וחברותיה עד חצר בית הכנסת, והיו מוליכים את החתן לקראת הכלה - והוא הנקרא "מיין" (מהר"ם מינץ קט).

מדין ספק עושים היום את הכל - ב"ח אבן העזר סא א "ונראה דמנהגינו הוא כדברי כולם מפני הספק ולכך ביום ה' או ביום ו' לאחר יציאת ב"ה שחרית מכסין ראש הכלה בסודר שאז מסרה האב לחתן ולכן נוהגין במדינת רוסי"א להקפיד שלא לילך לכסות ראש הכלה בשחרית בלתי החתן עמהם ושהחתן יאחוז בכיסוי עם הרב והחשובים לכסות ראשה ונראה שזהו מ"ש התוס' דבתולה שיוצאת בהינומא הוא חופה שלה ונוהגין עוד לערב בשעת קידושין וברכת חתני' פורסין יריעה ע"ג כלונסות ומעמידין לשם החתן והכלה ומקדשה ולשם מברכין ברכת אירוסין ונשואין ואח"כ מוליכין אותם לביתם ואוכלין ביחד במקום צנוע דהיריעה הפרוסה ע"ג כלונסות הוא במקום הסודר שפורסין על ראשיהם"

הרמ"א אבן העזר נה א ”והמנהג פשוט עכשיו לקרות חופה מקום שמכניסים שם יריעה פרוסה על גבי כלונסות, ומכניסים תחתיה החתן והכלה ברבים, ומקדשה שם ומברכין שם ברכת ארוסין ונשואין, ואחר כך מוליכים אותם לביתם ואוכלים ביחד במקום צנוע, וזהו החופה הנוהגת עכשיו.”

האם חופה עושה גם נישואין

בגמרא בקידושין מובאת דעתו של רב הונא שלפיה לחופה יש כוח גם לקדש. רב הונא לומד זאת בקל וחומר מכסף שאינו גומר (את הנישואין) אחר כסף שקונה, חופה שגומרת אחר כסף כל שכן שתקנה. לעומתו סובר כי חופה אינה עושה קידושין. הוא דוחה זאת משני טעמים שאומר שחופה אינה עושה נישואין להלכה נחלקו הראשונים יש שאמרו שהלכה כדעה השנייה וחופה אינה עושה נישואים (טושוע בסתמא ותוס') ויש שנסתפקו שמא הלכה כדעה הראשונה ולכן הצריכוה גט לחומרא (טושוע ויש אומרים והרא"ש)

חופה גומרת באלמנה

יש מחלוקת בראשונים האם חופה גומרת באלמנה, לדעה אחת חופה אינה גומרת כלל באלמנה, ולכן הדרך היחידה שלה להינשא זה על ידי ביאה (תוספות יומא יג ב ד"ה ולחדא, בסתם, על פי ירושלמי יומא א א וכתובות א א; מרדכי ביצה תרצח, בשם מהר"ם). לעומתם, ישנם פוסקים הסוברים כי גם אלמנה נקנית בחופה, אך לא בחופה של הבאה לרשות, אלא דוקא ביחוד. וכן הלכה. (משאת בנימין צ, שכן דעת רוב הפוסקים; ט"ז אה"ע סד סק"א; חלקת מחוקק נה סק"ו; בית שמואל שם סק"ד; מגן אברהם שלט ס"ק יא; משנה ברורה שם ס"ק לב)

ספרדים ואשכנזים בייחוד

מנהגי האשכנזים והספרדים להיכנס או לא להיכנס ל"חדר יחוד" לאחר החופה - בקהילות אשכנז נהגו שהחתן והכלה הולכים מייד לאחר החופה ל"חדר ייחוד", כמוזכר בדברי המהרי"ל [3]. אולם בקהילות ספרד לא נהגו כן, וראה בהרחבה במאמרו של הראשון לציון הגר"י יוסף [8]-[9] המבוסס על תשובת אביו הגר"ע יוסף, שביאר שנהגו כן בניגוד לדעת מרן השו"ע שפסק שחופה היא יחוד, בהסתמכם על הייחוד בבית החתן והכלה בסיום הסעודה, ועל דעת הר"ן שברכת החתנים היא ברכת השבח, ואין צריך בזה "עובר לעשייתן". ועי"ש בדבריו שאין ראוי לספרדים להחמיר ולהתייחד ב"חדר יחוד" [דלא כמסקנת שו"ת אבני ישפה [10] שראוי לספרדים להחמיר בזה]. ובמש"כ על מנהג [האשכנזים] שהוא "מנהג מכוער לעשות ייחוד בפרהסיא מיד לאחר החופה". סיכום - נישואין כהלכתם [16] סע' טו).

חופה כחפץ

ערך מורחב – חופה

כיום, משמעות המילה חופה מתארת חפץ...