משתמש:בנצי/ארגז חול ??: ניקל-62

ניקל-62 הינו איזוטופ יציב של ניקל, אחד מתוך ??? איזוטופים בסך-הכל, לו גרעין הכולל 28 פרוטונים ו-34 ניוטרונים. Nickel-62 is an isotope of nickel having 28 protons and 34 neutrons.

זהו האיזוטופ היציב ביותר מבין כל היסודות בטבלה המחזורית, מאחר ולו אנרגיית קשר גרעינית לנוקליאון הגבוהה ביותר מבין כל הנוקלידים הידועים - 8.7945 מא"ו. ???? (האם לצטט דוגמא שגויה דומה ?) כי ברזל-56 הינו "הגרעין היציב בותר", אולם למעשה, ל-⁵⁶ המסה הקטנה ביותר לנוקליאון מבין הנוקלידים כולם, ולא אנרגיית הקשר לנוקליאון. מקורה של תפיסה מוטעית זו כנראה באסטרופיזיקה. מספר תהליכים גורמים לנוקליאוסינתזה בכוכבים, בהם תהליך פירוק באמצעות אור (??? + האם הכוונה לזה ?) גובר על תהליך אלפא, וכתוצאה מכך נוצרים יותר גרעיני ניקל-56 מאשר ניקל-62. ברזל-56 מתקבל עקב התפרקותו של ניקל-56, בשלב מאוחר יותר, בו נזרקת מעטפתו החיצונית של הכוכב. ניקל-56 הוא התוצר הטבעי הסופי של תהליך בעירת-צורן בסוף חייו של כוכב סופרנובה (???), והוא מתקבל לאחר 14 לכידות אלפא בתהליך אלפא, הבונה את היסודות המאסיביים יותר בקפיצות (?) של ארבעה נוקליאונים, החל בפחמן. תהליך אלפא זה ???? מסתיים כאן (???) ????????????????????????? It is a stable isotope, with the highest binding energy per nucleon of any known nuclide (8.7945 MeV). It is often stated (e.g. here) that ⁵⁶Fe is the "most stable nucleus", but actually ⁵⁶Fe has the lowest mass per nucleon (not binding energy per nucleon) of all nuclides. This misconception probably originated from astrophysics. During nucleosynthesis in stars the competition between photodisintegration and alpha capturing causes more ⁵⁶Ni to be produced than ⁶²Ni (⁵⁶Fe is produced later in the star's ejection shell as ⁵⁶Ni decays). The ⁵⁶Ni is the natural end product of silicon-burning at the end of a supernova's life and is the product of 14 alpha captures in the alpha process which builds more massive elements in steps of 4 nucleons, from carbon. This alpha process in supernovae burning ends here, because of the higher energy of zinc-60, which would be the next step, after addition of another "alpha" (or more properly termed, helium nucleus).

אנרגיית הקשר הגבוהה של האיזוטופים של ניקל הופכת באופן כללי את הניקל לתצר קצה של תגובות גרעיניות רבות, כולל תגובות של לכידת ניוטרון המתקיימות ברחבי היקום (?), ואחראית לתפוצתו היחסית הגדולה של ניקל, אם כי רוב הניקל ביקום (????) שייך לאיזוטופ ניקל-58 - האיזוטופ השכיח ביותר, ואחריו ניקל-60, כאשר יתר האיזוטופים היציבים שלו, ניקל-61, ניקל-62 ו-ניקל-64 הינם נדירים למדי. דבר זה מלמד כי

The high binding energy of nickel isotopes in general makes nickel an "end product" of many nuclear reactions (including neutron capture reactions) throughout the universe and accounts for the high relative abundance of nickel—although most of the nickel in space (and thus produced by supernova explosions) is nickel-58 (the most common isotope) and nickel-60 (the second-most, with the other stable isotopes (nickel-61, nickel-62, and nickel-64) being quite rare). This suggests that most nickel is produced in supernovas in the r-process of neutron capture by nickel-56 immediately after the core-collapse, with any nickel-56 that escapes the supernova explosion rapidly decaying to cobalt-56 and then stable iron-56.

The second and third most tightly bound nuclei are those of ⁵⁸Fe and ⁵⁶Fe, with binding energies per nucleon of 8.7922 MeV and 8.7903 MeV, respectively.

As noted above, the isotope ⁵⁶Fe has the lowest mass per nucleon of any nuclide, 930.412 MeV/c², followed by ⁶²Ni with 930.417 MeV/c² and ⁶⁰Ni with 930.420 MeV/c². This is not a contradiction because ⁶²Ni has a greater proportion of neutrons which are more massive than protons.

If one looks only at the nuclei proper, without including the electron cloud, ⁵⁶Fe has again the lowest mass per nucleon (930.175 MeV/c²), followed by ⁶⁰Ni (930.181 MeV/c²) and ⁶²Ni (930.187 MeV/c²).

The nuclei with the fourth and fifth lowest mass/nucleon are those of Cr-52 (930.192 MeV/nucleon) and Fe-58 (930.193 MeV/nucleon).

See also

• Isotopes of nickel