פתיחת התפריט הראשי

משתמש:דג ירוק/יהוה (אל שמי)

השם יהוה על גבי מצבת מישע

יהוה הוא אל המוזכר בתעודות היסטוריות מארץ ישראל בעת העתיקה כממצאים ארכאולוגיים וכן בתנ"ך. במהלך השנים, יהוה היה לאלוהם של היהודים ונהיה לשמו הקדוש ביותר של אלוהים על פי המסורת היהודית.

הגיית השםעריכה

ההגייה המקורית בפי כותבי המקרא בתקופות קדומות אינה ידועה[1], משום שלפי מסורת חז"ל הגייתו הופסקה כבר בתקופת בית שני[2].

בעלי המסורה ניקדו את השם לפי ניקוד המילה אֲדֹנָי, כשהחטף פתח שבניקוד הא' מומר תחת האות י' בשווא: יְהֹוָה, והוא נקרא "אֲדֹנָי"; כאשר השם בא בצירוף "אדני יהוה" הוא מנוקד יֱהֹוִה (או יְהֹוִה) ונקרא "אֱלֹהִים". מסורת זו משתקפת גם בתרגום השבעים, בה שם יהוה מתורגם Κύριος (אדון), וכאשר הוא בא לאחר המילה אדני - הוא מתורגם בהתאם, כ"אלוהים"[2].

ניקוד זה של בעלי המסורה הניב את מסורת הקריאה "Yehowah" (יֱהֹוָה) אצל החכמים הקתולים בימי הביניים. לעומת זאת, חוקרים פרוטסטנטים הנהיגו את הקריאה "Yahweh" (יַהוֶה), לפי קריאת השם "יָהּ"[2]. כמו כן, זוהי ההגייה המקובלת בפי השומרונים, ונראה שיש לה שורשים קדומים[דרוש מקור]. כיום מקובל הליטון "Jehova"[3].

בארכאולוגיהעריכה

מחוץ למקרא, השם יהוה מופיע במספר ממצאים ארכאולוגיים מתקופת ממלכת ישראל וממלכת יהודה, בהם: מצבת מישע (המאה ה-9 לפנה"ס), אוסטריקונים שנמצאו בכונתילת עג'רוד (מאות 8-9 לפנה"ס), כתובת אל כום (700-750 לפנה"ס) ומכתבי לכיש (597–587 לפנה"ס). במצבת מישע נזכרים "כלי יהוה". בכדים שנמצאו בכונתילת עג'רוד ובכתובת אל כום, יהוה נזכר גם יחד עם 'אשרה', אלה המשמשת לו כבת זוג, או עץ פולחני עליו נכתב: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ." (דברים, ט"ז, כ"א).

במחקר ההיסטוריעריכה

בכל האזכורים החוץ מקראיים (כמו גם המקראיים) הברורים שנמצאו שם "יהוה" מוזכר רק בהקשר לאלוהי ישראל[2]. עם זאת, ברשימה טופוגרפית מימי אמנחותפ השלישי (המאה ה-14 לפנה"ס) מוזכרת אומת נוודים בשם שסו שאלו מארץ "יהו" מתוארים כ"שסו של יהו". השסו מוזכרים גם ברשימות עמים כבושים במבנה מימי רעמסס השני (המאה ה-13 לפנה"ס) שנמצא באמארה המערבית בנוביה. יש המזהים אותם כעם ישראל המקראי, אך אחרים שיערו שמדובר בשבטים שישבו במדין והאמינו באל "יהוה"[4]. עוד שנויה במחלוקת הופעתה של התבנית "יהו" או "יה" בשמות מלכים נכריים, כמו בארכיון אבלה, המתוארך לסביבות שנת 2500 לפנה"ס, בו מופיעים מספר שמות בעלי הסיומת "יה" או "יהו", ובהם מיכיה, עבדויה, פטריה, ושומיהו[5], שכן אם מדובר בשמות תאופוריים היא עשויה להעיד על קיומו של האל יהוה בפנתאון הכנעני מאות רבות של שנים לפני הופעתו של עם ישראל.

היסודות הקדומים לעבודת יהוה אינם ברורים דיים.[דרושה הבהרה] מספר חוקרים, בהם חוקר המקרא ישראל קנוהל וויליאם דיוור[6], סוברים כי מקורה באל דרומי שנעבד באזור הר שעיר על ידי שבטים של מדינים, עם נודד שמטבע הדברים לא השאיר אחריו כתבים. לפי סברתם, מהמקרא נראה שיתרו - כהן גדול המקריב קורבן לאלוהי ישראל וחותן משה - מייצג השפעה מדיינית זו; כמו כן, במספר מקומות בתנ"ך מצוין יהוה בצורה שניתנת להתפרש בכך שליהוה היה מוצא דרומי; כך בספר דברים: "יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (ל"ג, ב'). לעומת זאת, החוקר ניסים אמזלג, הציע שמקורו של יהוה באל חרשי המתכת הכנעני.[7]

יהוה במקראעריכה

במקרא מופיע השם יהוה 6,823 פעמים[2][8] כשמו של אלוהי ישראל לצד שמות נוספים, כאלהים, אדני ועוד. על פי השערת התעודות, מקורו של כינוי זה ב"מקור היהוויסטי" (J), שנכתב בממלכת יהודה במאה העשירית לפנה"ס. משלב מסויים ניכרת על פי החוקרים נטייה להחליף את שמות "יהוה" בשמות שנחשבו קדושים פחות - כמו "אדני" ו"אלהים". כך, בספרי המקרא המאוחרים ישנו שימוש פחות בהרבה בשם המפורש, לעומת השמות האחרים; למשל, בפרק ב' ופרק ג' שבספר תהילים ישנו שימוש כמעט בלעדי בשם אלהים, וכאשר משווים למזמורים מקבילים במקומות אחרים נראה שהוחלפו שמות "יהוה" בשמות אלוהים - ייתכן שמטעם זה.

על פי הנאמר במקרא, אלוהים לא התגלה בשמו המפורש לאברהם, יצחק ויעקב, ורק למשה ולעם ישראל הוא התגלה בשם זה המיוחד לו:

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי יְהֹוָה. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.

ביהדות, הפך יהוה לשם הקדוש ביותר של אלוהים.

גלריהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • משה דוד קאסוטו (מ.ד.ק.), "אֱלֹהִים; אלהים במקרא; שמות אלהים; 4. יהוה", האנציקלופדיה העברית (כרך ג, עמ' 436), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ו.
  • שלמה דב גויטין, "משמעותו של שם יהוה", ספר בירם - מאמרים בחקר התנ"ך מוגש לכבוד ד"ר ארתור בירם למלאת לו שבעים וחמש שנה, (תשטז), החברה לחקר המקרא בישראל, הוצאת "קרית ספר". (עמודים 9-12)
  • יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה, הוצאת רסלינג, 2016. [9]
  • J Parker, Jehovah, The Bible cyclopedia, 1841 (pp. 662-663)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ זאת משום שהכתב העברי הקדום (כמו גם האלפבית המאוחר יותר, הנוכחי) הוא אלפבית מסוג "אבג'ד", שאין בו מידע על התנועות בהם הוגים את העיצורים.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 משה דוד קאסוטו (מ.ד.ק.), "אֱלֹהִים; אלהים במקרא; שמות אלהים; 4. יהוה", האנציקלופדיה העברית (כרך ג, עמ' 436), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ו.
  3. ^ כמו למשל כאן, מתוך בריאן כוכב עליון
  4. ^ Karel van der Toorn, Family Religion in Babylonia, Ugarit, and Israel: Continuity and Change in the Forms of Religious Life (Leiden: E. J. Brill), p. 283
  5. ^ G Pettinato, The Royal Archives of Tell Mardikh-Ebla, The Biblical Archaeologist, 1976
  6. ^ p. 128 - Who Were the Early Israelites and Where Did They Come From? By William G. Dever כאן
  7. ^ Yahweh, the Canaanite God of Metallurgy?, Nissim Amzallag, Journal for the Study of the Old Testament, 2009; 33; 387
  8. ^ בחיפוש בפרויקט השו"ת מתקבלים 6,828 אזכורים.
  9. ^ קיצור תולדות יהוה באתר רסלינג

קטגוריה:אלים בתנ"ך