משתמש:חמניות/טיוטה

Bucket in the sand.svg
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של חמניות.
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

הבלון האדוםצרפתית: Le Ballon rouge ) הוא סרטון פנטזיה קולנועי משנת 1956 שנעשה על ידי במאי הקולנוע הצרפתי אלבר לאמוריס.

הסרט באורך שלושים וארבע דקות, שצולם בשכונת מנילמונטאן של פריז, עוקב אחר הרפתקאותיו של ילד אשר מוצא יום אחד בלון אדום יפהפה, דומם אך מלא חיים.

הסרט זכה בפרסים רבים, ביניהם: פרס האוסקר ללאמוריס על כתיבת התסריט המקורי הטוב ביותר לשנת 1956 , ופרס דקל הזהב לסרטים קצרים בשנת 1956 בפסטיבל קאן. הסרט גם הפך פופולרי בקרב ילדים ואנשי חינוך. זהו הסרט היחיד הקצר שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית הכתיבה המצויינת (על התסריט המקורי).

לאמוריס ביים את שני ילדיו כשחקנים בסרט. בנו, פסקל מגלם את עצמו בתפקיד הראשי, ובתו, סבין, מגלמת את הילדה הקטנה עם הבלון הכחול שהילד פסקל פוגש בדרכו .


=== 1 עלילה 2 ליהוק 3 הפקה 4 הקרנות 5 קבלה ===


=== 5.1 תגובה הביקורת 5.2 שבחים ===

== 6 וידאו ו- DVD

7 הודעות קשורות

8 עיבודים

10 קישורים חיצוניים

9 הערות

עלילהעריכה

הסרט, מלווה במוסיקה אך אין בו כמעט דיאלווגים, מספר על פסקל (Pascal Lamorisse), שבבוקר אחד בדרכו לבית הספר, ולפתע מגלה בלון הליום אדום עגול וגדול מאוד מרחף בין הבניינים. הוא מטפס מעל לעמוד חשמל ומצליח לתפוס את הבלון הנחשק.

כאשר פסקל משוטט ברחובות פריז עם הצעצוע החדש שלו, הוא מבין שיש לבלון נפש משלו, ורצון אישי. לאחר שפסקל לא מורשה לעלות לאוטובוס עם הבלון שמצא, הוא משחרר את הבלון שמתחיל לעקוב אחריו לכל מקום. הוא מלווה אותו צמוד בריחוף נמוך במקום להתרומם אל על. לעיתים הבלון מרחף מעבר לחלון חדר השינה של פסקל, שנמצא באחת הקומות העליונות של בנין הבית שבו הוא גר, מכיוון שהאמא של פסקל אינה מרשה לו להכניס את הבלון הביתה.

פסקל והבלון שלו המטיילים ברחובות ובסימטאות פריז, מושכים אליהם מבטים סקרניים של המבוגרים ותגובות קנאה מן הילדים המשוטטים שהם פוגשים בדרכם. בשלב מסוים הבלון נכנס אחריו לכיתה בבית הספר שלו, ומחולל מהומה רבתי בקרב חבריו לכיתה. הרעש מזעיק את המנהל של בית הספר, שבכעסו הרב על פסקל נועל אותו במשרדו כעונש עד ששכל הילדים חוזרים הביתה, ודלתותיו של בית הספר נננעלות. בפעם אחרת, פסקל ההבלון פוגשים ברחוב ילדה קטנה (סבין לאמוריס) שבידה בלון כחול, שנראה כי גם לו יש נשמה ורצון משלו. כפי שמעידה החלטתו לעוף מידיה של הילדה לעבר הבלון האדום שעוקב אחר פסקל.

במהלך הליכתם ברחבי השכונה, נתקלים פסקל והבלון הנאמן שלו בכנופיית ילדים בריונים, שמקנאים זה מכבר בקשר המיוחד בין פסקל והבלון שלו שהולך אחריו לכל מקום. הם אורבים לפסקל בפינת רחוב, ומצליחים לכתר אותו מכל הכיוונים ולגזול מידו את הבלון האדום שכל כך אהב. עד מהרה מצליחים הילדים הפראיים לפוצץ את הבלון באבני רוגטקה שהם יורים לעברו.

פסקל העצוב, מגיע אל הבלון שצנח אל הקרקע חסר אוויר, ומתאבל על אובדנו של חברו האהוב שדמם.

בסצינת הסיום של הסרט נראים כל הבלונים של פריז, יוצאים ממקומות שונים בעיר, ומרחפים באוויר לכיוון פסקל היושב עצוב ליד הבלון שלו שנפח את נשמתו. הבלונים נוחתים על פסקל כמחוות הוקרה לאהבתו ונאמנותו לבלון האדום. פסקל הנפעם מן המראה, נאחז בחוטים שלהם. הבלונים הצבעוניים הופכים לאשכול בלונים ענק שנושא את פסקל אל על לטיסה בשמיים מעל גגות הבתים של פריז.

ליהוק שחקנים [עריכה]

הילד פסקל לאמוריס Lamorisse Pascal בתפקיד עצמו

סבין לאמוריס Lamorisse Sabine אחותו של פסקל, בתפקיד הילדה הקטנה עם הבלון הכחול

ז'ורז סלייר Georges Sellier

ולדימיר פופוב Vladimir Popov

פול פריי Paul Perey

רנה מריון René Marion

מישל פזין Michel Pezin

הפקה

הסרט משמש כתיעוד צבעוני של שכונת בלוויל המתפוררת בפריז Belleville שהלכה והתדרדרה עד כדי רקבון

בשנת 1960. תהליך שגרם לממשלה הפריסאית להרוס את בתי האזור שנחשב כשכונת מצוקה ופשע במאמץ

לשקם את שכונת העוני בפרוייקט פינוי בינוי. חלק מהאתר נבנה מחדש כפרויקטים לדיור; השאר נותר

כשממה במשך 20 שנים. חלק מן המקומות והנופים בסרט כבר אינם קיימים יותר. ביניהם: אחת המאפיות,

המדרגות המפורסמות בצורת אות Y הממוקמות ממש מעבר לבית הקפה המפורסם לא פחות "Au Repos de la

Montagne",, במדרגות התלולות-מזמן המעבר Julien Lacroix , שבו פסקל מוצא את הבלון בתחילת הסרט

ועוד. במקום שטח ההפקר הפתוח שבו התרחשו כל הקרבות של הילדים בסרט, עומד היום פארק בלוויל. Parc de

Belleville

הקרנת הסרט / יציאת הסרט למסכי הקולנוע

הקרנת הבכורה של הסרט לקהל הרחב בצרפת היתה ב- 19 אוקטובר 1956; הוא שוחרר להקרנות בבריטניה ב

-23 בדצמבר 1956 (כסרט תומך בהופעתו הממלכתית לשנת 1956 של הסרט הקרב של ריבר פלייט , דבר שהבטיח

לו הפצה נרחבת.) הסרט הבלון האדום שוחרר להקרנות בארצות הברית ב -11 במארס 1957.

הסרט הוצג בפסטיבלים רבים לאורך השנים, בין היתר בפסטיבל סרטי הילדים הבינלאומי של ויסקונסין; פסטיבל

הסרטים של הומואים והלסביות בלוס אנג'לס Los Angeles Outfest Gay and Lesbian Film Festival פסטיבל

סרטים של ויסקונסין ואחרים.

הסרט, בהקרנת הבכורה שלו בטלוויזיה האמריקנית, הוצג על ידי אז השחקן רונלד רייגן Ronald Wilson

Reagan כפרק של סדרת ה אנתולוגיה של סי. בי אס . CBS והתיאטרון של ג'נרל אלקטריק ב -2 באפריל,

1961. [2]

במהלך שנות ה -1960, 1970, 1980 ותחילת שנות ה - 1990 הסרט הזה היה פופולרי בכיתות בתי הספר

היסודיים בכל רחבי ארצות הברית וקנדה. וקליפ של ארבע דקות נכנס לרשימה התורנית של תוכניות על אמנויות

מופת קלאסיות.

התקבלות הסרטעריכה

תגובות הביקורתעריכה

כיתוב לתמונה - אשכול הבלונים נושא את פסקל לשמיים ברחבי העיר פריז.

מאז השקתו הראשונה בשנת 1956, הסרט קיבל בדרך כלל ביקורות חיוביות באופן גורף מן המבקרים. מבקר

הקולנוע של ניו יורק טיימס, בתלי קרוטר, שיבח את הסיפור הפשוט ואת הבמאי לאמוריס, וכך הוא כותב:

"עם זאת, בשיתוף פעולה רגיש עם הבן המקסים שלו ועם האווירה האפורה-הכחולה של רובע ישן בפריז כרקע

לבלון המבריק, הוא השיג כאן דרמה רכה הומוריסטית של התמימות של ילד, ואכן, הסמלה נוקבת של חלומות

ואכזריותם של אלה שמנקבים אותם. "[3]

כאשר הסרט הוקרן מחדש בארצות הברית בסוף 2006 על ידי סרטי יאנוס, Janus Films, Entertainment

Weekly מבקר מגזין קולנוע השבועי בידור אוון גלייברמן Owen Gleiberman, שיבח את כיוונו ואת קו עלילה הפשוט

שהזכיר לו את נעוריו, וכתב: "יותר מסרט מכל סרט ילדים אחר, הבלון האדום הופך אותי לילד שוב בכל פעם שאני

רואה את זה ... [ל] לראות הבלון האדום הוא לצחוק, ולבכות, בשמחה הבלתי אפשרית של להיות ילד שוב. "[4]

מבקר הקולנוע בריאן גיבסון Brian Gibson כתב: "עד כה, זה נראה שצרפת שלאחר הכיבוש שמחה לשכוח את הדם ואת המוות של מלחמת היטלר Hitler בעשור הקודם. אבל עד מהרה מאמציהם של האנשים המזדמנים והשובבים לתפוס את הבלון המרחף וחסר דאגות, הפכו לאחיזה אימתנית והרסנית. האור זולג במורד הסימטאות ברצף מדהים, כשנעלי הילדים מרעישות ונוקשות על אבני המרצפת, הבלון מקפץ בין הקירות. פסקל נרדף על ידי הילדים ונלכד במצוד בשל חיית המחמד המרחפת שלו. התחושה של חופש ותקוה המועברת על ידי הבלון בסרט נסדקת בפראות עזה על ידי ההמון הזועם של הילדים המתקוטטים על הבלון. ואז, למרבה המזל, סרטו של לאמוריס מרחף אל על במשב רוח של ריאליזם-קסום, ונושא אותנו למחוזות של מפלט , בריחה ושלום. הבלון האדום שהשתלט על פסקל, נושא אותו אל מחוץ החיים הנוקשים, הקטנוניים והחומרניים. "[5 ]


בביקורת בוושינגטון פוסט, The Washington Post הביע פיליפ קניקוט Philip Kennicott נקודת מבט צינית: "הסרט מתרחש מתרחש בעולם של שקרים. שקרים תמימים ? לא בהכרח. הבלון האדום עשוי להיות כור ההיתוך החלק ביותר של קפיטליזם והנצרות שאי פעם הוכנס לסרט. נער צעיר משקיע בבלון אדום את האהבה שמציבה אותו מחוץ לחברה. הבלון נרדף ונהרג על גבעה חשופה -. חשוב גולגולתא -. על ידי המון של בנים אכזריים. הסוף, אגרוף רגשי מוזר וסוחט דמעות, מגיע ישר מן הברית החדשה. וכך זוכה לתגמול על השקעתו -. עם התעלות / טראנסנדנציה נוצרית או, לפחות, הנחה מיושנת. זה יכול להיות מתוק. או שזה יכול להיות צימצום מאוד ציני של הדחף הראשוני לאמונה דתית. "[6]

הסקירה המצטברת של "עגבניות רקובות" Rotten Tomatoes דיווחה כי 95% מהמבקרים נתנו לסרט ביקורת חיובית, והיא היתה מבוססת על עשרים חוות דעת. "[7]